כבודו, כבודה

יוסף אלדור

להזמנת הספר ולתגובות: csen_international@csen.com

1. תפ"ח 5211/99

גירסת המתלוננת.

מסרה המתלוננת בעדותה כי הינה בת 39, אלמנה מזה 3.5 שנים, אם לשני ילדים,- האחד חייל והשני בן 9 שנים,- אותם מגדלת בדירתה ??? ????. מסרה, כי עת הכירה את הנאשם, לפני 5 שנים, עבדה במשק-בית וכסוכנת של מוצרי קוסמטיקה; כי היא "מכורה נקיה" מזה 4.5 שנים, וכי הכירה את הנאשם, הרווק, במסגרת קבוצת תמיכה למכורים לסמים.

הקשר בינה ובין הנאשם החל כקשר ידידותי והתפתח לזוגיות לפני שנתיים בערך -

"במערכת היחסים בינינו הייתה בעייתיות של קנאה חולנית מצד הנאשם, של כפייתיות, של מעקבים אחריי, של לצותת לי מאחורי הדלת, להתחבא מאחורי השיחים. אני מוותרת על אהבה כזו."

(עמ' 16 לפרטיכל).

מסרה, כי באוגוסט 1999 התלוננה על הנאשם בפעם הראשונה במשטרה בעקבות ויכוח אשר התפתח, זאת - מכיוון ורצתה להיפרד ממנו. הויכוח התפתח לתגרה, אשר במהלכה קיללה המתלוננת את אם הנאשם, והוא, בתגובה -

"קם ואמר לי 'יא בת-זונה, אני אראה לך מה זה, את מקללת את אמא שלי', הוא הרים את ידו למעלה, החזקתי כוס מים בידי, וכשהוא קם לקראתי שפכתי עליו את המים. ואז הוא פשוט פוצץ אותי במכות..."

(שם, עמ' 16 ).

בעקבות התלונה - הורחק הנאשם מהמתלוננת ל5- ימים. עת רצתה המתלוננת לנסוע לתחנת המשטרה - "הוא ירד למטה ולא נתן לנסוע, ודפק ראשו בשמשה של רכבי" (שם, שם), עד זוב דם מראשו. התנצל הנאשם וביקש כי לא תיסע למשטרה. ענתה לו כי נוסעת היא לעשות סיבוב ולהירגע, כך התאפשר לה לנסוע ולהגיש תלונה.

מסרה, כי לאחר ההרחקה - חזרו "להיות ביחד"; הנאשם התנצל, אולם לא חזר לגור אצל המתלוננת. ביקשה האחרונה כי ילכו לקבל טיפול; הציבה תנאי כי יחזור הנאשם לגור עימה - רק באם ילכו לייעוץ. הנאשם המשיך לעקוב אחריה; בכל שעה, כך סיפרה, עת הייתה חוזרת הביתה, בלילה, היה מגיח מבין השיחים; שיכפל מפתחות דירתה ללא רשותה (שם, עמ' 17).

מסרה, כי:נ

"התקופה הזו אומרת שלא הסכמתי בשום פנים ואופן לקיים איתו יחסים, יחסי-מין, למרות שהוא ניסה, וביקש, ודרש, ולא הסכמתי בשום אופן... זה היה שבועיים לפני האירוע... הלכנו לטייל ביחד, הלכנו לאכול ביחד, אבל לא הסכמתי שהוא יישן אצלי, ולא הסכמתי שיהיה מגע פיזי בינינו."

(שם, שם. ההדגשה שלי, ע.ק.ה, וכך גם מכאן ואילך).

הנאשם, לא מוכן היה בשום פנים ואופן לקבל את עמדת המתלוננת כי אינה מוכנה לשכב עימו. "היה מנסה פעם לחבק, ופעם לנשק". אולם, כדבריה, עת אמרה "לא" - היה פשוט מרפה. "הוא לא לחץ ולא ניסה בכוח".

יום עובר לאירוע - נסעה בחברתו ובחברת חברה, למפגש של קבוצת התמיכה. עת החזיר אותה הנאשם לביתה הייתה השעה "בסביבות השעה 1:ב 00 או משהו כזה" (שם עמ' 18). אמרה לו "לילה טוב" אבל הוא רצה לעלות לביתה. הבהירה לו כי אינה מוכנה לשכב עימו ואין טעם כי יעלה. לא הירפה ממנה, ולבסוף עלו שניהם לביתה. עת עצרה מלעלות במעלית, שוב אמרה כי אינה מוכנה לשכב עימו וכי למחרת עתידה ללכת לבד לפגישת קבוצה באשדוד, בלעדיו. אינה חברתו ואינה מחוייבת לו. טרם לכתו אמר לה:ו "לא יעזור לך כלום, רק אני בסוף אהיה איתך" (שם, שם). עזב את הדירה כעבור 20-30 דקות. הילדים אותה עת ישנו בדירה (וראה להלן, שם, בעמ' 30 ).

למחרת בבוקר, כך סיפרה, יום האירוע, טילפן הנאשם לפלאפון המתלוננת -

"ב8:נ 15-8:ב 20-, משהו כזה, כי זה היה אחרי ששלחתי את הילד לביה"ס. הבן הגדול יצא לעבודה, הוא התגייס רק לפני שלושה חודשים. דרך אגב, הוא מכיר את השעות בהן יוצאים הילדים לביה"ס ולעבודה, ומכיר את כל השעות של המהלך של הילדים שלי."

(שם, עמ' 19).

אמרה המתלוננת לנאשם כי עבודתה מתחילה רק בשעה 10:ו 00 בבוקר, ולכן בכוונתה לחזור לישון עקב השעה המוקדמת. ביקש הנאשם וקיבל את רשות המתלוננת לעלות לדירה, להמתין בסלון עד זמן תחילת עבודתו בשעה 9:נ 00, ולשתות קפה במקום להסתובב חצי שעה ברחוב.

פתחה לו הדלת, עת היה הנאשם עוד למטה. חזרה המתלוננת למיטתה. המשיכה לישון. זכרה, כי התעוררה עת הרגישה היא ליטוף על גבה. ניחשה כי הנאשם הוא המלטף. ביקשה כי יפסיק. הייתה שכובה על בטנה.

ליטף אותה הנאשם שוב ולא חדל, על אף שביקשה המתלוננת כי יניח לה לנפשה, כי "יעזוב אותי בשקט". ניסה ללטפה בפעם השלישית -

"ופעם שלישית כבר סובבתי את הראש ואמרתי לו:ב 'חתיכת קרצייה, אתה לא מבין, אתה לא יכול לכבד? אני לא מעוניינת. קח את הרגליים שלך ותסתלק."

(שם, עמ' 19).

משסובבה את ראשה - החל להכותה. היכה בה בראשה, בפניה, משך בשערותיה, קילל אותה -

"הוא נתן לי בוקסים, וכל בוקס וכל סטירה שהוא נתן אז זה 'יא בת-זונה, את לא רוצה אותי יותר, מה זה, את רוצה ללכת עם גבר אחר'."

(שם, עמ' 20).

אותה עת לבשה חולצת טריקו ומכנסיים קצרים. הפך אותה על גבה, המשיך להחזיק בידיה, ישב עליה בברכיים מקופלות, ידו האחת מחזיקה בה והשניה - חובטת בה ומכה אותה "כאילו אני איזה שק איגרוף". התנגדה המתלוננת בכל כוחה. החזירה חזרה, התנגדה, בכתה, ביקשה כי יפסיק, אמרה כי כואב לה. ענה הנאשם:ו

"לך זה כואב המכות, אבל לי כאב כל הלילה בנשמה ולא ישנתי בגללך כל הלילה."

(שם, עמ' 20).

נמשך המאבק בידיים וברגליים; שרטה המתלוננת הנאשם בציפורניה בפניו, בצווארו. הצליחה היא בשלב מסויים להשתחרר מאחיזתו, לבעוט בו ברגליה, לפתוח חלון אשר מעל המיטה ולצעוק "אונס, תעזרו לי". אחז בה הנאשם שוב, סתם אפה בידו, חנק גרונה.

חשבה המתלוננת כי קרובה היא למותה; המשיכה להתנגד, אך הנאשם הפעיל עוד ועוד כוח. אמר לה: "את לא רוצה להזדיין איתי, אני אראה לך מה זה". הוריד את מכנסיה, וניסה לקרוע את תחתוניה. לא ניסה להוריד את חולצתה, כי: "זה לא עניין אותו החלק הזה של הגוף שלי כנראה, לא לשם הוא רצה להגיע" (שם, עמ' 21).

לא זכרה המתלוננת מתי הספיק להוריד את מכנסיו או איך עשה זאת, אך יודעת כי הדבר התבצע תוך כדי המאבק.

הרגישה היא איבר-מינו מנסה לחדור אליה. לא הצליח, מתוך ותחתוניה,- אותם לא עלה בידו להסיר קודם לכן,- היו עדיין עליה. כל אותו הזמן התנגדה, ביקשה כי: "לא יעשה את זה כי לא הסכמתי בשום פנים ואופן". ניסה הנאשם להסיט תחתוניה הצידה, ומשלא הצליח - ניסה לקרעם. עלה בידי נאשם לקרוע חלק מתחתוני מתלוננת והצליח לחדור לאיבר-מינה (וראה זיהוי התחתונים הקרועים, ת9/, בהצבעה על מקום הקרע, שם, עמ' 27). נחלשה המתלוננת ותשו כוחותיה. אמרה לנאשם: "תפסיק, תצא ממני. אני לא רוצה, אני לא מעוניינת, תצא ממני" (שם, עמ' 21).

לא נענה נאשם לבכייה, לתחינותיה, וכדברי מתלוננת:

"לכל אורך החדירה הוא אמר דברים כמו: 'רק אני אזיין אותך' או 'את לא תזדייני עם אף גבר', 'את לא תעשי ממני צחוק', 'אני לא הפראייר שלך', 'את לא תחליטי מתי כן ומתי לא'. ותוך כדי החדירה אני רוצה לציין שהוא ממשיך להכות אותי."

(שם עמ' 21), המשיך לקללה, ולא נרגע.

התעייפה המתלוננת -

"התחלתי ללטף אותו. התחלתי ללטף אותו ביד ואמרתי לו 'מה אתה רוצה, לזיין? אם אתה רוצה לזיין אז בוא תזיין אותי, רק אל תרביץ לי', כי הוא היכה אותי בצורה מחרידה."

(שם, עמ' 21).

השלב היחיד בו הסכימה לחדירה הוא -

"השלב אחרי שהוא קרע לי את התחתונים, אחרי שהוא חנק אותי, אחרי שהתעייפתי להיאבק, אחרי שרציתי להגן על חיי, ואחרי שהוא חדר אותי בפנים והעדפתי שהוא ימשיך לחדור אותי מאשר יהרוג אותי, כי יש לי עוד שני ילדים לגדל. זה השלב היחיד שהסכמתי, אחרי שהוא כבר היה בפנים ולא לפני."

(שם, עמ' 26).

תוך כדי ליטופים אמרה המתלוננת לנאשם: "אני אוהבת רק אותך, אני לא אלך עם אף גבר אחר ואחזור רק אליך". עת ליטפה והרגיעה המתלוננת את הנאשם - ירד הוא מעליה. ליטפה אותו בידו. לדבריה - קם הנאשם מעליה עת נרגע, והפך, כביכול, לאדם אחר. אפילו לא הגיע לפורקנו, "כאילו מישהו אחר פתאום, כאילו הוא חזר לעצמו".

הסבירה המתלוננת פשר השינוי בהתנהגותה:

"אני לא יודעת כמה זמן ארכה החדירה. הוא לא גמר, כי כשהוא חדר אותי הוא חדר אותי תוך כדי מכות, ואני אמרתי 'אם כבר הוא חודר אותי אז לפחות שלא ימשיך להרביץ'."

(שם, עמ' 22).

קם הנאשם, הלך לסלון ועישן סיגריה, כביכול, כדברי מתלוננת, מאומה לא קרה. התיישבה המתלוננת במיטתה על-מנת לא להרגיש חסרת אונים. קיללה היא את הנאשם והורתה לו לעזוב את הבית, שאם לא כן - תזמין משטרה. אמר לה הנאשם כי רוצה הוא להירגע תחילה.

2. תפ"ח 005174/99

אביא את הנוסח המתוקן (שהוגש ב- 05.10.1999) כלשונו:ו

"אישום ראשון

א. הנאשם עובד כאיש תחזוקה במלון "סאן" בבת-ים (להלן:נ - "המלון").

ב. ר.ק (להלן:ב -"המתלוננת"), ילידת 1963, הינה תושבת ואזרחית צרפת אשר שהתה

במועד הרלוונטי כתיירת במלון בחדר 807.

ג. בתאריך 22.9.99 בשעה 22:ו 00 או בסמוך לכך שהתה המתלוננת בחדרה במלון.

ד. הנאשם נכנס לחדר ובידיו בקבוקי שתיה באמתלה כי הביא למתלוננת הזמנת

שתיה אשר הזמינה.

ה. המתלוננת הסבירה לנאשם כי לא הזמינה שתיה וכי חלה טעות. הנאשם דחף את

המתלוננת פנימה, נכנס לחדר וסגר את הדלת.

ו. הנאשם אמר למתלוננת:נ 'אני רוצה אותך' כשהוא מחזיק בידיה בכח.

המתלוננת צעקה ואמרה לנאשם כי יחדל וילך וכי חברה אמור להגיע וכי תזעיק

את המשטרה. הנאשם לא שעה לבקשתה ושם ידו על פיה.

ז. הנאשם דחף את המתלוננת על המיטה ושכב מעליה. תפס את ידה והחל לנשקה

כשהוא מחדיר את לשונו לפיה ומשך בשערה.

ח. במהלך מעשיו, הוריד הנאשם את שפופרת הטלפון ממקומה כדי שהמתלוננת לא

תוכל להתקשר ולקבל שיחות.

ט. הנאשם משך והסיר את החלוק שלבשה המתלוננת, נישק אותה בחזה והחדיר את

אצבעותיו לאיבר מינה.

י. הנאשם הוביל את המתלוננת לחדר האמבטיה, הושיבה על הכיור ופיסק את

רגליה כשהיא בוכה וצורחת ומבקשת שיחדל.

יא. הנאשם הוציא את איבר מינו ממכנסיו והחדיר אותו לפיה של המתלוננת. המתלוננת

הכתה בחזהו בידיה ודחפה אותו.

יב. הנאשם החדיר את לשונו לאיבר מינה של המתלוננת.

יג. לאחר מכן עזב הנאשם את החדר והמתלוננת הזעיקה לעזרה את קצין הבטחון

במלון".

3. פ 942/98

מ. היתה בת 16 במועד עדותה בביהמ"ש. ואלו מילותיה:ו "אני מבינה את החשיבות של דברי ושעלי לומר את האמת... באותה שנה בחופש הגדול הורי השאירו אותי ואת אחי, שהיה בן 5 באותה תקופה אצל דודתי... אני הייתי בת 7....

התקרבנו אני והנאשם והכרנו... יום אחד נכנסתי לשירותים... והנאשם שאל אותי איך אני מנגבת. הוא פתח את דלת השירותים אני אמרתי לו שעם נייר והוא אמר לי שדודתי שוטפת בדוש והוא שטף אותי בדוש שם למטה. הוא הכניס את האצבעות לאיבר המין שלי ואח"כ הוא ניגב אותי והשאיר אותי בחדר שלהם על המיטה שלהם ופתח את רגלי, ושם מראה והתחיל להסביר לי על כל אחד מאיברי הפנימיים תוך כדי נגיעה ומישוש. כך כל המקרים התחילו...

לעתים קרובות הייתי נשארת עם הנאשם בבית. הוא היה מבקש ממני לבקש בפותה או בתותה שזה שם אינפנטילי לפות. הנאשם היה משתמש במונח הזה וגם אני. אני הייתי שוכבת על הספה והוא היה נוגע שם ומשחק... לפעמים הוא היה מנשק אבל לא בפנים לא עם הלשון בפות בצד החיצוני לא בפנים. את האצבעות הוא היה מכניס לתוך הפות. היה עוד תקרית חד פעמית... באותו לילה הוא חיבק ומישש אותי כאשר הדודה שוכבת לידי. דודתי לא הבחינה בזה. הוא חיבק אותי ואת ידו הניח בין רגלי. המקרה הזה היה חד פעמי אבל המקרים הקודמים שסיפרתי עליהם היו לעתים תכופות, פעם בשבוע או בשבועיים שהיינו באים לחג או לשישי שבת לבית הדודה בקרית מלאכי. אני הייתי חוזרת לשם זה היה מין משחק כזה שלי ושלו. כאשר הוא היה מכניס את האצבע היה שואל אותי אם זה שורף או נעים, והייתי משיבה לו בכן או לא. לפעמים זה היה שורף ולפעמים לא. זה נמשך כך שנתיים שלוש עד שגדלתי והרגשתי לא נעים עם כל העניין הזה, זה היה בערך בגיל 10. אני לא ידעתי שהמעשים האלה הם אסורים והנאשם אמר לי שזה סוד ושלא אספר לאף אחד. בסביבות גיל 10 הוא שוב ביקש ממני לשחק לי ב"פותה" והוא היה משכנע אותי במשחקים כאלה או בתופסת מסביב לשולחן ואז כאילו תופס וזה היה בצחוק ולא באלימות ומוריד את המכנסיים שלי והתחיל לשחק לי, הרגשתי לא נעים. הוא שיחק לי בפות והכניס את הידיים לתוך הפות ומישש. הרגשתי שזה לא נעים. במקרה קודם הוא פעם אחת הכניס לי חצי זרת לנרתיק והרגשתי שזה שורף מאוד והוא הפסיק. כשהייתי בת 10 הוא ביקש לשחק אתי ב"פותה" והרגשתי שזה לא נעים, ביקשתי שיפסיק והוא בצחוק ניסה לשכנע אותי ולתפוס אותי ואז קמתי והרמתי את המכנסיים והלכתי לסבתא... לא חזרתי לשם, לא דיברתי אתו, לא הסתכלתי עליו כאשר חזרתי... או בארוחות משפחתיות. כאשר התבגרתי לא חזרתי לשם בכלל... לא סיפרתי לאף אחד מה היה עד כיתה ו'. אחרי המקרה שהלכתי לסבתא לא חזרתי לשם יותר ולא היתה לו הזדמנות לעשות לי משהו" (עמ' 7 עד 10 לפרוטוקול).

לשאלות התובע העדה מסרה:נ "הוא היה מנשק את איבר מיני עם פיו אבל באופן חיצוני, לא היה מחדיר את הלשון שלו. אני אהבתי אותו. מעולם לא ראיתי את איבר המין של הנאשם הוא מעולם לא ביקש ממני לגעת באיבר מינו. אבל לא ידעתי שזה משחק גם כן, הוא ביקש למצוץ לי את אצבעות הידיים וזה היה משחק, שטויות ולפעמים היה מבקש ממני למצוץ לו את האצבעות ופעם אחת זה היה מלוח ולא אהבתי את זה" (עמ' 15-16 לפרוטוקול.

4. תפ"ח 4133/98

מסרה המתלוננת כי הינה גרושה מזה שתים-עשרה שנה, בת 42 שנה, אם לשלושה ילדים בני 18, 16 ו14.5-; כי הכירה הנאשם עת נענתה למודעה בטלקשר בעיתון תל-אביב; כי הפגישה הראשונה ביניהם - התקיימה בסוף מרץ/אפריל.

סיפרה, כי קבעו הם מקום מפגש; ישבו בג'יפ הנאשם; דיברו; הגיעו לדירת הנאשם רמת-גן; דיברו קצת "וזה התפתח לקשר מיני, אבל זה היה בסדר, זה היה כאילו בהסכמה, וזה היה אנושי מה שנקרא" (שם, עמ' 21, וראה להלן בעמ' 27, 43, הערות למתלוננת בעת דיון באשר לשימוש במילה "כאילו", בייתורה).

לאחר מכן, כשלושה חודשים לערך, התקיים רק קשר טלפוני בינה לנאשם; "כל פעם שרצינו להיפגש משהו לא הסתדר"; המשיכה בעבודתה בהנהלת חשבונות וחשבה על התחלת לימוד ייעוץ מס.

(2) כשלושה ימים עובר לתחילת לימודיה - קבעו הם להיפגש. המועד - יום רביעי, 29/7/98 יום האירוע, שעה 22:נ 00 לערך. "אני אישה שאם יש לי קשר יציב הוא נמשך שנים. אין לי "סטוצים" או דברים כאלה, אם אתה מתכוון".

אמרה זאת לנאשם (שם, עמ' 43). היו שלושה גברים בחייה עד כה.

נדברו הם לשבת ליד הים; "פגישה נורמלית"; הנאשם בנסיעה מהירה נהג והגיעו לחוף געש. לא יצאו על-מנת לקיים יחסי-מין כמטרה; זה יכול היה לקרות, אך "זה לא היה מחוייב במציאות מה שנקרא, זה לא פגישה שמחייבת אותי כאילו לקיים יחסי-מין, זה אמור להיות הדדי" (שם, עמ' 23, וראה בהפנייתה ל-נ3/, שם, עמ' 76:ב "אני ידעתי שאנחנו הולכים לקיים יחסי-מין, אנחנו לא ילדים, רציתי את זה, גם הוא רצה את זה").

לא קבעו כי תביא עימה בגד-ים ואף לא הביאה;

נסע הנאשם בחוף, בג'יפ, בדרך עפר סלעית, עד למקום בו היה מחסום בלתי עביר; לשאלתה של המתלוננת למה לא עוצר? ענה, כי על-מנת ולא יפריעו להם.

בתחילת הדרך - ראתה אנשים, ואילו הם, נכנסו פנימה יותר. האנשים בחוף - היו די רחוק. יכול להיות מרחק של 20 מטרים מהם, יכול אף יותר (שם, עמ' 72). היה חשוך והיו רחוקים. וראה גם ת4/א' עמ' 5.

במהלך הנסיעה דיברו מעט ובדרך הניח ידה על איבר-מינו. אמר כי "זה מה שמחכה לה"; דיברו על מין ושאל הנאשם אם היא מוכנה "מאחורה"; אמר כי אוהב זאת וכי זה אינו כואב; וענתה המתלוננת "שאני לא מוכנה, שאני רוצה רק מין אנושי ונורמלי, זה מה שאני עושה בדרך כלל".

לא ביצעה המתלוננת בנאשם מין אוראלי במהלך הנסיעה (וראה גם ת4/ב', עמ' 32); לא מיששו במהלך הנסיעה, פרט לאמור לעיל - האחד את משנהו.

סיפרה המתלוננת לנאשם על קשר ממושך אשר היה לה לפני כן; היו לה שני קשרים משמעותיים בעבר של שנים רבות. האחרון - נמשך חמש שנים, וקשר אחר - הסתיים כחודש וחצי לפני הפגישה הראשונה. חידוש הקשר הטלפוני - נעשה על-ידי שניהם, אך יכול ולפני האירוע היא התקשרה (שם, עמ' 45, 46 וראה פלט טלפונים ת10/, התקשרותו אליה ביום אירוע). היו שיחות בשלושת החודשים בין שתי הפגישות; הנאשם אף התקשר עימה לעבודתה. ביומיים עובר לאירוע - התקשרה היא אל הנאשם כפעמיים לפחות ואילו הוא התקשר אליה ממש עובר לאירוע.

(3) כאשר עצרו בחוף געש - ירד הנאשם מהמכונית, התפשט עירום. לא הפשיטה הנאשם בכוח ולא משכה חוצה לג'יפ בכוח (שם, עמ' 52). גם המתלוננת התפשטה וניגשה אליו. "נשכבתי עם הגב על הכיסא של הנהג". ביצעה היא בנאשם מין אוראלי על-מנת, כבקשתו, להרטיב איבר-מינו (שם, עמ' 25-, 26, וראה גם בעמ' 49, 76). השכיב אותה הנאשם על מדרגת הג'יפ כאשר שניהם מחוצה לו. רגליה בכיפוף, על החול; (וראה גם בעמ' 78 וב-ת4/א', עמ' 32, לא בביצוע מין אוראלי בדרך; במכונית),

לאחר - מכן חדר הוא אליה מקדימה, "חדירה נורמלית". אינה יודעת המתלוננת באם גמר. ולאחר מכן - "הוא סובב אותי והוא התחיל לנסות". אמרה כי אינה מוכנה למין מאחור:ו "זה היה במפורש, אמרתי לו והוא ידע את זה", וחזרה על כך אותו זמן - "הוא ידע שאני לא מוכנה לעשות מין מאחורה, כי קודם כל אמרתי שזה כואב, שנית אמרתי גם שזה לא אנושי, זאת לא הדרך שלי".

ותגובת הנאשם - "הוא לא התייחס לזה בכלל". הפכה, כדבריה, והחל להחדיר איבר-מינו מאחור.

החלה המתלוננת לצעוק; ביקשה רחמים; כי ירחם עליה; צעקה "אמא"; "הצילו"; צעקות אימה וזוועה. צעקה מכאבים.

באותו שלב - סתם לה הנאשם את פיה; הרגישה כי נחנקת; כי מיד מתה. ו"אז- הוא הכניס את איבר-המין שלו וכל הגוף שלי היה ממש... לא הייתה לי שליטה על שום דבר. לא היה לי גם כוח". (שם, עמ' 28). בקושי הצליחה להוציא את ידו מפיה. כל הזמן צעקה, והנאשם - חזר על מעשהו שוב.

חדירתו מאחור - באותו הרצף של החדירה מלפנים. רגליה אשר היו על החול - התרוממו; רעדה כולה; הייתה בהיסטריה; בהלם;

ידו האחת של הנאשם הייתה על פיה ובידו השנייה עזר לעצמו להחדיר איבר-מינו. בחדירותיו מאחור - הרביץ לה הנאשם מכות על עגבותיה. אמרה כי כואב לה, וענה ש"הוא אוהב את זה גם... קשה לתאר את זה פשוט במילים את מה שעברתי, את הזוועה".

לא אמרה לנאשם כי מוכנה לנסות חדירה מאחור; לשאלת הנאשם, על שפת הים, עובר לחדירה מאחור, באם מוכנה לנסות מין מאחור - ענתה כי לא. וכדבריה, על-מנת להרוויח זמן או להיפטר מהעניין "אולי אז אמרתי את זה, אולי בפעם אחרת, כי רציתי ש... פחדתי מזה, כן. חשבתי שאולי הוא יהיה קצת רגיש ונדחה את זה לפעם אחרת ונחזור הביתה". (שם, עמ' 31).

לא הפסיק הנאשם מחדירתו מאחור ברגע בו אמרה כי כואב לה. היה הוא במצב טירוף; וכדבריה, בהיפוך דבר, כנראה צעקותיה גרמו לו להיות אגרסיבי יותר.

איבדה המתלוננת, כדבריה, תחושת זמן. צרחה; בכתה. צעקותיה, כקולה - "ש:נ ואז זה גם כן נשמע מאוד מאוד מינורי. ת:ב כן", שם, עמ' 50, וראה בעמ' 78 הסברה בתשובתה הקודמת, לעוצמת צעקותיה ב"מינורי", כמו כאשר צועקת מכעס על ילדיה. "אבל כאן אני צעקתי מתוך כאב, אני זעקתי מתוך כאב, אני זעקתי ממש. היו זעקות של כאב, של חוסר אונים, זה מה שהיה כאן, וזה צעקות של כאבי תופת".

האנשים, כאמור, היו במרחק גדול מהם.

(4) לאחר החדירה מאחור - הרגישה אבודה, כואבת; היה לה קשה לזוז; קיבלה מכות בגב מברזל הג'יפ; נגרמו לה שריטות רבות בגבה, סימנים כחולים ברגליה, בירכיה, מהלחצים אשר הופעלו עליה, פגיעות מהג'יפ (שם, עמ' 65).

למעט הסימנים על הזרוע - שאר סימנים המופיעים ב-ת2/, חוות-דעת המכון לרפואה משפטית - יכולים היו להיגרם מהלחיצה למושב המכונית.

והנאשם - לכשסיים (שם, עמ' 31), - פשוט, כדבריה, הלך לכיוון המים ואמר "איזה זיון, איזה זיון".

5. תפ"ח 004080/98

נ.א. ילידת 23 למאי 1979 (להלן:ב "המתלוננת") הכירה את הנאשם ואף נהגה לבלות בחברתו מפעם לפעם. בתאריך 28 לאפריל 1997, בשעות הערב המאוחרות, קבעה המתלוננת, בשיחות טלפון, להפגש עם הנאשם, סמוך לנס-ציונה.

ב- 28 לאפריל 1997, בשעה 01:ו 30, או סמוך לכך, נפגשה המתלוננת עם הנאשם, כפי שסוכם ביניהם. המתלוננת הגיעה למקום עם חברתה שולה בוהדנה ואילו הנאשם הגיע למקום הפגישה עם כמה מחבריו.

2. הנאשם, המתלוננת וחבריהם נסעו ברכב, בו נהג חברו של הנאשם, למקומות שונים בלוד וברמלה ולאחר מכן הביאו את שולה בוהדנה לביתה בנס-ציונה. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיחזיר אותה לביתה, אך הלה אמר לה שתגיע ליד ביתו, כי הם חייבים להחזיר את הרכב בהקדם לבעליו והבטיח להביאה לתחנת מוניות ומשם תיקח מונית לביתה.

כאשר הגיעו המתלוננת והנאשם סמוך לביתו של הנאשם, ברחוב טשרניחובסקי 24 ברמלה, ביקש הנאשם מהמתלוננת שתעלה לדירתו לזמן קצר, מאחר וברצונו לדבר עימה ואחר-כך יזמין לה מונית.

3. הנאשם והמתלוננת נכנסו לדירתו של הנאשם, דירה בה הנאשם מתגורר בגפו, והנאשם הציע למתלוננת שתיה, ובין השאר אף הציע לה וודקה, אך המתלוננת סירבה לשתות.

בהיות הנאשם והמתלוננת בסלון הדירה, ניסה הנאשם לחבק ולנשק את המתלוננת מספר פעמים, אך היא אמרה לו שאינה מעונינת וכי ברצונה לחזור לביתה.

4. המתלוננת ישבה על ספה בסלון והנאשם משך ברגליה וניסה לנשקה ולגעת בחזה שלה. המתלוננת הזיזה את הנאשם והוא נפל על הרצפה. לאחר מכן הנאשם קם מהרצפה והסיר את החגורה שלבש והמתלוננת פחדה כי הנאשם מתכוון להכותה עם החגורה והתחילה לבכות ואמרה לנאשם שאינה רוצה שיגע בה וכי היא רוצה רק לשוחח עמו.

5. לאחר שהמתלוננת אמרה לנאשם שאינה מעונינת שיגע בה, היא התקשרה לשולה בוהדנה מהפלאפון של הנאשם ואמרה לה שהיא חוששת מהנאשם ואף הנאשם שוחח הפלאפון עם שולה בוהדנה לגבי החזרה של המתלוננת לביתה.

לאחר מכן התקשר הנאשם מהפלאפון שלו לתחנת המוניות ואמר למתלוננת כי מונית תגיע ב- 06:נ 30, או קודם לכן.

6. לאחר שיחות הטלפון הנ"ל, שתה הנאשם כוס וודקה, התפשט מבגדיו ונשאר בתחתוניו בלבד. המתלוננת ברחה לכיוון הדלת והנאשם לקח סכין מתקפלת שהיתה מונחת על השולחן ושלפני כן הוציאה מכיסו ואיים על המתלוננת עם הסכין, בכך שפתח וסגר אותה ואמר למתלוננת שאם תצא מהדלת הוא לא יודע מה הוא יעשה עם הסכין.

7. הנאשם התיישב על הספה וביקש מהמתלוננת שתשב לידו. המתלוננת סירבה והנאשם הוציא את איבר-מינו ונגע באיבר המין שלו ומשך את המתלוננת אליו והוריד ממנה בכח את החצאית, דרש ממנה שתוריד את מגפיה וניהל עימה מאבק שבמהלכו נפלו השניים על הרצפה והנאשם הוריד מהמתלוננת בכוח את גרביה ופתח בכוח את חולצתה.

המתלוננת ביקשה מהנאשם שיעזוב אותה ואמרה שהוא הורס לה את החיים ושהיא רוצה למות והנאשם ענה לה שהוא חייב לנצח בהתערבות שעשה עם חברו לפיה יקיים עם המתלוננת יחסי מין וכי לא יעזור לה כלום.

המתלוננת אמרה לנאשם שאינה רוצה אותו, בכתה וצעקה שיעזוב אותה ושלא יגע בה, אך הנאשם אמר לה שהיא יכולה להתלונן למשטרה כמה שהיא רוצה, הוא יצא מזה כי

יש לו את האנשים שלו. המתלוננת אמרה לנאשם שאינה רוצה להתלונן רק שיעזוב אותה ושלא יגע בה וכי ברצונה לחזור לביתה.

8. למרות התנגדות המתלוננת, שכב הנאשם על המתלוננת, הוריד לה את תחתוניה ודחף את אצבעותיו לאבר המין שלה. המתלוננת אמרה שזה כואב לה והנאשם אמר למתלוננת שהוא נהנה מכך. לאחר מכן הכניס הנאשם את אבר מינו לאבר המין של המתלוננת, למרות שזו דחפה אותו מעליה. הנאשם אחז בידיה של המתלוננת בכדי למנוע התנגדותה עד שבא על סיפוקו.

6. פ 4014/98

המתלוננת הינה ילידת 1981, בתו של הנאשם, ומתגוררת עם אמה ושתי אחיותיה.

הורי המתלוננת התגרשו כשהיתה בערך בת 6.5 שנים, אולם עדיין המשיכו לגור תחת אותה קורת גג.

בפנינו פרשה המתלוננת מסכת קשה של מעשי התעללות מיניים שהחלה כשהיתה כבת 8 שנים.

המתלוננת זוכרת מתי החל הנאשם לבצע בה את מעשי ההתעללות המיניים המיוחסים לו, שכן באותה התקופה נולדה אחותה הקטנה.

לדבריה:נ

"בערך בגיל 8 אחותי בת-אל נולדה, ולכן אני זוכרת מתי זה התחיל".

(עמ' 15 לפרוטוקול מתאריך 23.11.99, שורה 1).

לדברי המתלוננת, בהזדמנויות שונות בהן נעדרו בני הבית, נהג הנאשם להפשיט את בגדיה, לגעת באברי גופה המוצנעים, לחכך את איבר מינו באיבר מינה ואף אילץ אותה למצוץ את איבר מינו.

לדבריה:ב

"אבא שלי היה מפשיט אותי, גורם לי למצוץ את איבר מינו, היה חיכוך בין איבר מינו לאיבר מיני, היה נגיעות בחזה, הוא היה נוגע בי חופשי, הייתי ערומה כללית...".

(עמ' 14 לפרוטוקול מתאריך 23.11.99 שורות 12-13).

בתקופה מאוחרת יותר, כשהיתה המתלוננת כבת 12 נהג הנאשם להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. כמו כן ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אולם הפסיק משהתלוננה על כאבים.

לדבריה:ו

"החדירה, כאב לי. הוא היה מנסה להחדיר את איבר המין שלו לאיבר המין שלי עד שהיה כואב לי, ואז הייתי אומרת לו שיפסיק והוא היה מפסיק".

(עמ' 16 לפרוטוקול מתאריך 23.11.99 שורות 21-22).

המתלוננת תארה בפירוט ארוע ספציפי שהתרחש בין השיחים ליד אצטדיון בלומפילד. הנאשם הפשיט את בגדיה, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, וחיכך את איבר מינו באיבר מינה עד שבא על סיפוקו.

לדבריה:נ

"אני לא זוכרת מתי זה קרה, אבל זה קרה בשנים האחרונות, זה קרה כשאני הייתי בת 14, נסעתי עם אבא שלי, והוא עצר ליד מגרש בלומפילד, הוא פרש סדין די עבה בין השיחים ושם הוא התעסק איתי מינית הפשיט אותי כללית, זה היה בחוף, זה פארק ויש שם שיחים, זה היה בלילה בערך בשעות עשר, אחת עשרה בלילה, בין השיחים. אבא שלי הפשיט אותי.

נכנסנו בין שיחים הוא פרש שמיכה עבה, והפשיט אותי וכמו שזכור לי זו היתה הפעם הראשונה שבה הוא ניסה להחדיר אצבעות לאיבר מיני. היינו ערומים לחלוטין, הוא הצליח להחדיר את אצבעותיו לאיבר מיני.

אחרי שהוא החדיר את האצבעות לאיבר מיני, הוא שפשף את איבר מינו באיבר מיני, לאחר שהוא "גמר" הוא ניגב את איבר מינו ונסענו הביתה".

(עמ' 19 לפרוטוקול מיום 23.11.99, שורות 4-12).

מדברי המתלוננת בעדותה בביהמ"ש עולה כי בתחילה לא הבינה את משמעות המעשים הללו, שכן היתה ילדה קטנה, ורק בתקופה מאוחרת יותר כשהיתה כבת 13 ונכחה בשיעורי חינוך מיני בבית הספר הבינה את משמעות מעשיו של הנאשם.

מן הרגע שהבינה את משמעות המעשים ניסתה המתלוננת להתחמק מהנאשם.

לדבריה:ב

"רק בכיתה ז' בת 13 בערך, התחלתי להבין מה קורה כשהיה לנו שיעור בחינוך מיני ואז התחלתי פחות או יותר להתחמק...".

(עמ' 14 לפרוטוקול מיום 23.11.99 שורות 6-7).

7. פ 906/99

המתלוננת, שראשי תיבות שמה, הם י.ג. העידה בפנינו, בחודש אפריל 1999. אז היא היתה כבת שש עשרה ותשעה חודשים. היא נולדה ביום 14/7/82, והיתה תלמידה בכיתה י', בבית ספר באשדוד.

ביום ו', 8/1/99, יצאה המתלוננת מבית הספר, בהפסקה, סמוך לשעה עשר בבוקר, ביחד עם חברתה ולריה, כדי לקנות אוכל, בקיוסק סמוך. ליד אותו קיוסק, חנתה מכונית מתוצרת "לאדה" בצבע אדום. במכונית נהג הנאשם, ויחד איתו היו דניס, שכונה בתיק זה, "דניס הקטן" (להבדיל מהנאשם, שגם שמו הפרטי דניס, אבל הוא היה אז חייל בצ.ה.ל), ואלכס.
המתלוננת הכירה את דניס הקטן, שכן, גם הוא, היה תלמיד, באותו בית ספר. הנאשם החל לשוחח עם המתלוננת, ולגירסת המתלוננת, פנה אליה דניס הקטן ואמר לה, כי אם היא לא תכנס ותשב במכונית, הוא יביא לה את נאום.
נאום, הוא בחור, שהיה בעבר חבר של המתלוננת, ונהג להכות אותה וגם לאנוס אותה (על פי גירסת המתלוננת). המתלוננת פחדה מאוד מנאום, ודניס הקטן, שידע זאת, כיון שהיה חברו, של נאום, השתמש ב"איום" זה, כדי להתגבר על התנגדות המתלוננת.


המתלוננת לא הסכימה להכנס למכונית, אולם לאחר שהנאשם וחבריו, אמרו למתלוננת, כי הם יסיעו אותה לבית הספר, ולאחר שגם חברתה ולריה, הסכימה לנסוע איתה במכונית, הסכימה המתלוננת ונכנסה למכונית.
ולריה ישבה ליד הנהג ( שהיה הנאשם), והמתלוננת ישבה, במושב האחורי, באמצע, כאשר משני צידיה, ישבו דניס הקטן ואלכס. הנאשם נהג את המכונית לבית הספר, בו למדה המתלוננת, (מרחק קצר), ובהגיע המכונית לבית הספר, ולריה, שישבה במושב הקדמי ימני במכונית, פתחה את הדלת ויצאה.
לגירסת המתלוננת, דניס הקטן ואלכס שישבו משני צידיה, לא איפשרו לה לצאת מהרכב והנאשם התחיל לנסוע. הנאשם נהג את המכונית, לכוון בית הספר מקיף ד', שכן שם מתגורר חברו של אלכס. באותו מקום, יצאו כולם מהמכונית. אלכס ודניס הקטן עלו לדירת חברם, אולם משלא מצאו אותו בבית, ירדו למטה. בזמן העדרם של אלכס ודניס הקטן, נשארה המתלוננת עם הנאשם. המתלוננת ביקשה מהנאשם את מכשיר הפלאפון שלו, ומשקיבלה אותו התקשרה לגיא, שהיה בעבר חברה וביקשה ממנו שיבוא מיד לבית הספר מקיף ד' (שלידו היתה המתלוננת), כי היא זקוקה לעזרתו. כאשר חזרו אלכס ודניס הקטן למכונית, אמרה להם המתלוננת, שהם לא זזים מהמקום, עד שגיא יבוא. לדברי המתלוננת, הושיבו אותה השלושה, בתוך המכונית ונסעו לגן ציבורי הקרוי גבעת יונה, הנמצא סמוך לבסיס חיל הים באשדוד.
בהגיעם לגבעת יונה, יצאו אלכס והנאשם מהמכונית והמתלוננת נשארה עם דניס הקטן. דניס הקטן הטיח במתלוננת, שהיא התחמקה מלפגוש בו, במשך כל השבוע. המתלוננת השיבה לו, שכלל לא רצתה לפגוש בו. אז אמר דניס הקטן למתלוננת, שעליה לעשות מה שהוא רוצה, אחרת, יביא את נאום ועוד כמה אנשים.
דניס הקטן דרש מהמתלוננת שתמצוץ את איבר מינו והיא סירבה. המתלוננת החלה לבכות ודניס הקטן, חזר על דרישותיו. דניס הקטן שהה במכונית, עם המתלוננת כשעה וחצי, ולבסוף פשט את מכנסיו והוריד את ראשה של המתלוננת לעבר איבר מינו, והכריח אותה למצוץ אותו. המתלוננת נכנעה לדרישותיו ודניס הקטן הגיע לסיפוקו, כשאיבר מינו בתוך פיה של המתלוננת.
כל אותו זמן, עמדו אלכס והנאשם במרחק של כחמשה ששה מטר מהמכונית, ולגירסת המתלוננת, הם ראו, או היו יכולים לראות, כל מה שנעשה בתוך המכונית.
לאחר שדניס הקטן, סיים את מעשיו, הוא יצא מהמכונית ושוחח עם הנאשם ואלכס. לאחר מכן, נכנס הנאשם למכונית. המתלוננת בכתה וביקשה מהנאשם שיעזור לה ויקח אותה מאותו מקום. הנאשם לא לקח אותה, אבל הבטיח לה שיעזור לה ויאמר לכולם, שלא יספרו לאיש, מה שקרה. אז אמר הנאשם למתלוננת, שהיא צריכה "לשלם" עבור זה שהוא ידאג, שסיפור המעשה לא יופץ. המתלוננת סירבה, והנאשם דרש ממנה שתמצוץ את איבר מינו. כאשר התמידה המתלוננת בסירובה, אמר לה הנאשם, כי אם לא תעשה זאת לו, היא תצטרך לעשות זאת לאלכס. המתלוננת לא הסכימה להצעותיו של הנאשם ואז אמר לה הנאשם, כי הוא, יכול לטלפן לנאום, שיגיע למקום, עם אנשים נוספים.
הנאשם הוריד את מכנסיו, והוריד את ראשה של המתלוננת לעבר איבר מינו והכריח אותה למצוץ אותו. כאשר סיים הנאשם את מעשיו, חזרו אלכס ודניס הקטן למכונית ונסעו לשטוף את המכונית בתחנת דלק ומשום נסעו לבית הספר "עמל", שם לומדת המתלוננת.
תיקה של המתלוננת, נשאר בבית הספר והמתלוננת רצתה לקחתו משם, אולם בית הספר היה כבר סגור (היה זה יום ו', סמוך לשעה 16:ו ו00). אז, הסיע הנאשם את המתלוננת לביתה. לפני שנפרדו מהמתלוננת, אמרו הנאשם וחבריו למתלוננת, שלא תספר לאיש על מקרה זה, כי "זה לא יהיה טוב" בשבילה.

8. פ 18/97

המתלוננת הינה ילידת 1950והנאשם הינו יליד .1963

הנאשם מתגורר בסמוך לבית הורי המתלוננת בו מתגוררת המתלוננת, במרחק שני

בנינים ממנו (עמ' 32). המתלוננת והנאשם מכירים זה את זה מאז היות הנאשם ילד

בתוקף יחסי השכנות ביניהם והנאשם עצמו מסר כי הוא זוכר שכשהיה ילד המתלוננת

ליוותה אותו פעם לגן והחזיקה בידו (עמ' 32).

בין גירסאות המתלוננת והנאשם ישנם הבדלים משמעיים בנקודות מסויימות אך הנאשם הודה עוד בחקירתו במשטרה (ת/1) כי ידע שהמתלוננת הינה מפגרת שכלית וכי בהיכנסו לבית הרגיש שהוא רוצה לשכב עימה כאשר לגירסתו קיימו השניים יחסי מין על הספה בסלון בהסכמתה המלאה.

.6גירסת המתלוננת כפי שנמסרה בעדותה היא כי לאחר שהנאשם נקש בדלת שאלה

מי שם הנאשם השיב לה "רפי" היא התעקשה לא לפתוח לו ואמרה שהיא איננה מבינה

בתפירה ואילו הוא התעקש בכל זאת להיכנס בכוח ואמר שהוא רוצה להראות לה מה הוא

מבקש מאימה לתקן.

המתלוננת מסרה כי הנאשם נכנס הוריד את מכנסיו לקח את ידה בכוח ואמר לה לגעת באבר המין שלו איך הוא עומד לאחר מכן זרק אותה לספה. היא היתה לבושה בחלוק ותחתונים הוא ניסה להוריד בכוח את התחתון שלה ולבצע את מעשיו. המתלוננת החזיקה את תחתוניה כדי שלא יצליח אבל הוא תפס בידה. היא אמרה לו שאם לא יצא היא תקים צעקות וכל השכנים יבואו ולא יהיה לו טוב ואילו הוא ענה שהיא תינוקת וטיפשה ושלא תצעק ושאף אחד לא צריך לדעת מה הם עושים. לדבריה הנאשם אנס אותה בכוח בסלון הדירה. המתלוננת הסבירה כי כוונתה לכך שהכל נעשה בניגוד לרצונה. לדבריה, הוא הכניס את איבר המין שלו לאיבר מינה לאחר מכן נכנס למקלחת שטף את איבר מינו ורצה להתנגב באחת המגבות אך המתלוננת סירבה להתיר לו להתנגב (עמ' 20-19).

9. פח 000973/00

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע מעשים מגונים בשני קטינים שגילם היה פחות מ- 16 שנה.

5129371

5129371 לגבי הקטין הראשון, א"א (יליד 10/12/86), הורשע הנאשם בכך שבשתי הזדמנויות שונות בתחילת חודש נובמבר 2000 או בסמוך לכך, הזמין את א"א לביתו שבאשדוד. בשני המקרים צפו הנאשם וא"א בסרטים כחולים בביתו של הנאשם, כאשר במהלך הצפיה הפשיט הנאשם את א"א מבגדיו ואז מצץ בפיו ושפשף בידו את איבר מינו, עד שא"א הגיע לסיפוקו.

הנאשם אף ביקש מא"א שיאפשר לו להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של א"א - אך הוא סרב.

באישום זה הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנה, וזאת לפי סעיף 348 (ב) בנסיבות סעיפים 345 (א)(1)(3) ו- 345 (ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

לגבי הקטין השני, א"ג (יליד 21/8/84), הורשע הנאשם בכך שבחודש אוגוסט 2000 הזמין את א"ג להתגורר בביתו, לאחר שלא היה לו היכן להתגורר. א"ג שהה בביתו של הנאשם מספר ימים, ובימים אלה ביצע הנאשם בו מעשים מגונים, כדלקמן: ביום השני בו גר אצל הנאשם, הציג הנאשם בפני א"ג סרטים כחולים ובמהלך הצפיה בהם ניסה להפשיטו, ואף תפס בידו וניסה לגרום לו לגעת בחזהו ובאיבר מינו של הנאשם, אשר היה ערום. משא"ג התנגד - הפסיק הנאשם את מעשיו.

ביום הרביעי לשהותו של א"ג בבית הנאשם, ובזמן שא"ג ישן במיטה, הוריד הנאשם לא"ג את מכנסיו ומצץ את איבר מינו. כשהתעורר א"ג, והבחין במעשיו של הנאשם, דרש ממנו שיחדל.

בסופו של דבר, עזב א"ג את ביתו של הנאשם וחזר להתגורר ברחוב.

גם באישום זה הורשע הנאשם, בביצוע מעשה מגונה בקטין שמתחת לגיל 16, עבירה בניגוד לסעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1)(3) ו- 345(ב)(1) לחוק העונשין.

10. ת"פ 439/98

ביום 12.2.98ארע מעשה התקיפה המיני הראשון עליו התלוננה המתלוננת הנאשם

חזר הביתה מבילוי עם חברתו [האחרת] ודרש ממנה לשכב עימו. היא סרבה ועל כן תפס את שתי ידיה בחזקה וביצע בה מעשה מגונה בכוח ובניגוד לרצונה. המתלוננת בכתה ודרשה ממנו לחדול, אך הנאשם לא נענה אלא עד שהגיע לסיפוקו.

בחודש מרץ 1998הוכנסה המתלוננת עם שני ילדיה למעון לנשים מוכות, לאחר שהרהיבה עוז לפנות למשטרה. היא שהתה שם עד 4.4.98ושבה הביתה רק לאחר שהנאשם התחנן כי תחזור אליו בהבטיחו כי ייטיב את דרכיו. לא עברו אלא כחודשיים עד שהנאשם חזר לסורו.

הוא אסר אליה לנסוע לאזכרה של אביה, הכה אותה, חנק אותה והצמיד לבטנה סכין קומנדו תוך איומים שירצח אותה. מיד לאחר מכן חשה המתלוננת כאבים עזים בבטנה וסבלה מדימומים וגינליים. חרף איסור שהטיל על כך הנאשם, פנתה לרופא גינקולוג והלה אישר כי היא בהריון אך העובר שברחמה מת ועליה לערוך גרידה. ההפלה נעשתה ביום 9.6.98והיא הונחתה שלא לקיים יחסי מין במשך 30יום. ביום 14.6.98הגיע הנאשם הביתה בשעות הלילה ודרש ממנה לשכב עימו. משסרבה בנימוק שהדבר אסור עליה אמר לה הנאשם "זה לא מענין אותי, את על תקן של כלב פה". הנאשם דחף את איבר מינו לפיה ודרש ממנה לעשות בו מין אוראלי ומשלא שיתפה פעולה הפשיט אותה וביצע בה מעשה מגונה תוך השמעת איומים.

למחרת היום 15.6.98בשעות הלילה, המתין הנאשם עד שהילדים יירדמו ואז תפס

את המתלוננת בשערותיה גרר אותה לחדר השינה, שלף סכין והצמידו לגרונה ואמר לה

ש"היא תהיה הכלב שלו" ותעשה מה שהוא דורש ממנה, ו?לא -אחת דינה למות. בתחילה ספגה ממנו סטירה לאחר שסרבה, אך לאחר שהבינה כי עליה להסכים איפשרה לו לבצע בה מעשה מגונה.

11. ע"מ59/02

למערער, טור' מאיר דהן, מיוחסת עבירה, שמהותה אינוס לפי סעיף 75 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו1955-. פרטי העבירה, המיוחסים למערער, כפי שהם עולים מכתב האישום, תוארו על-ידי בית הדין קמא כדלהלן:

"בשעות הלילה של יום 7 לספטמבר 2002, בחדר בבסיס מחנה במרכז, בעל הנאשם אישה שלא בהסכמתה החופשית. היינו, נכנס (לחדר) עם המתלוננת, חסם את פתחו באמצעות ארונית, החל לנשקה, השכיב אותה על המיטה. אחר כך הרים את חצאיתה, ועל אף שהיא הפשילה את החצאית מטה בחזרה ואמרה לנאשם כי יעזבה, ויש לה חבר, הרים הנאשם שוב את החצאית וכשהמתלוננת ניסתה להורידה, תפס בעזרת ידו את שתי ידיה מעל ראשה והחל לפתוח את מכנסיו. המתלוננת ביקשה מן הנאשם כי יחדל ממעשיו ויניח לה, אך הוא חסם את פיה באמצעות פיו, הזיז את תחתוניה הצידה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. אחר כך נשכב לצידה ובשעה שהחלה מחזירה את החצאית למקומה, אמר לה הנאשם שלא תעשה כך, שכב מעליה ובעל אותה פעם נוספת באותה הדרך. אחר כך ירד מעליה בלא שהגיע לפורקן. שאל את המתלוננת מה יעשה כעת, היא הציעה לו כי ימשיך במעשה אוננות והוא עשה כך. המתלוננת הסתובבה לעבר הקיר. הנאשם ביקש כי תיגע באשכיו והיא סירבה לעשות כן. כשהגיע לפורקנו, והמתלוננת קמה מן המיטה, פתח הנאשם את הדלת ויצא מן החדר."

12. צפ/367/02

המתלוננת והנאשם פסעו כאמור עד הגיעם לסלע על חוף הכנרת, ומדובר, כך מוסכם על הכל בסלע המצוי בקרבת אולם האירועים "חוף התכלת" ואף רואים את האולם מאותו סלע.

בהגיעם לסלע, ציינה המתלוננת בעדותה בפנינו, כי הנאשם הושיב אותה על ברכיו, אח"כ באופן שאינו זוכרת, הגיעה למצב בו ישבה מולו כשרגליה מפוסקות. במצב זה איבר מינו של הנאשם התחכך באיבר מינה, בעודם לבושים.

בשלב זה הנאשם דיבר עמה "וביקש שתגמור", כשכוונתו לכך שתגיע על סיפוקה. המתלוננת סירבה ואז אמר לה שאם היא ממאנת "לגמור" הוא נשבע שלא ידבר עמה עוד.

בתגובה שאלה אותו: "אם הוא רוצה לשכב איתי רק חד פעמי" (עמ' 18 שור' 19) והנאשם השיב שזה לא חד פעמי מבחינתו ו:"הכל תלוי בך".

בשלב זה המתלוננת קמה ממקום מושבה על הנאשם, והתיישבה על הסלע לידו, הורידה ראשה והחלה לבכות. הנאשם שאלה "מה יש לה" והיא אמרה: "כלום".

חלף זמן מה ואז הנאשם השכיבה על הסלע, פתח לה את רוכסן מכנסיה וכן את כפתור המכנס, היא ניסתה לסגור את מכנסיה אך הנאשם "סילק" והזיז את ידיה ואמר לה שהוא רוצה: "להרגיש את התחתונים שלי" (עמ' 18 שור' 37).

בשלב זה הנאשם שיחרר בעצמו את חגורת מכנסיו, וחשף בפניה את איבר מינו שהיה במצב של זיקפה. או אז המתלוננת התיישבה והנאשם ניסה להטות את ראשה לעבר איבר מינו, בתגובה סובבה את ראשה. לדבריה כל זמן שהותם על הסלע דחפה את הנאשם וביקשה שיפסיק ממעשיו, אך בקשותיה לא נענו.

בשלב זה הנאשם שב והשכיבה על הסלע, אחר שהתיישבה, נשכב עליה בעוד איבר מינו חשוף ואז החדיר את אצבעו לתוך איבר מינה. המתלוננת ניסתה להוציא את אצבעו אך לא הצליחה, ואצבעו נשארה מוחדרת לאיבר מינה. במקביל החל לחכך את איבר מינו החשוף בבטנה.

הנאשם אחר שהתחכך בה זמן מה קם ממנה, הלך הצידה כשהמתלוננת סברה כי הגיע לסיפוקו, ואז סגר את רוכסן מכנסיו והתלבש. המתלוננת התיישבה והחלה לבכות. מקץ כמה דקות ביקשה ממנו לשוב לאולם האירועים. בדרכם חזרה לאולם, הנאשם ביקשה כמה פעמים שלא לשלב את ידיה כי היא נראית כך עצבנית ו"לא טוב". כן שאל אותה אם היא מתכוונת לספר על האירועים למישהו וביקש לוודא שלא תספר. כן שאל אותה אם תמשיך לרקוד עמו ולצחוק כאילו דבר לא קרה. המתלוננת השיבה שכך תעשה. טרם שנכנסה לאולם, אמר לה הנאשם שהיא יכולה להיות מושכת, כשהיא רוצה. (עמ' 19 שור' 16).

לנאשם גרסה עובדתית שונה לחלוטין לאשר התרחש על אותו הסלע ממש:

לדבריו כשהגיעו לסלע התיישב והמתלוננת עמדה עם הפנים מולו. או אז חיבקה ואז התיישבה מיזמתה עליו, כשהיא צמודה לגופו. גופו היה בין רגליה ונוצרה קירבה בין אברי המין שלהם. או אז החלו להתחכך זה בזה כשהוא עוזר לה בזה בעוד המתלוננת "משתפת פעולה", זעה ומתנועעת ולא מתנגדת. מעבר לכך היו חיבוקים ביניהם. הנאשם מאשר כי הכניס יד אל מתחת למכנסיה וליטפה בישבנה, ואז התנשקו כשמתלוננת מנשקת לו מיזמתה, ואף מחבקת אותו בכתפיו.

בשלב זה הבחין במשרת קבע הפוסע על החוף ואז: "עברנו למצב שק.ב.א (היינו המתלוננת- תוספת שלנו) שוכבת על הגב, ואני עליה. אני לא זוכר איך בדיוק הגענו למצב הזה" (עמ' 59 שור' 10).

בשלב זה, בעוד הוא שוכב עליה, ביקש ממנה לפתוח את כפתור מכנסיה כדי: "שלא יראו שהמכנס הוכתם במשהו ושקרה משהו" (עמ' 59 שור' 13), לבסוף בעצמו פתח את כפתור מכנסיה והיא "שחררה את הרוכסן" של מכנסיה. או אז אמר לה: "שאני רוצה להרגיש אותה בקטע של התחתונים ושלא יגיע מצב שהמכנס שלה יקרע".

בשלב זה הייתה לדבריו: "אווירה מינית באוויר בלי שום התנגדות", והוא חש שהמתלוננת נפתחה אליו ואף מחבקת אותו ומלטפת אותו באזור החזה שלו. המתלוננת אמרה לו כי אבזם חגורתו מכאיב לה, ואז אחז בכפתור האבזם, ביקש ממנה לשחרר את חגורתו והיא עשתה כן. הוא פתח את כפתור המכנס, אך לא הורידו ולא הסיר את תחתוניו. כשפתח את מכנסיו, המתלוננת ליטפה אותו באזור איבר מינו מעל לתחתוניו. בעוד הוא ממשיך להתחכך בה, המתלוננת המשיכה לנשקו ולחבקו ואף ללטפו על חזהו. לפתע אמרה לו "מספיק" ומאחר שהיה במצב של זיקפה, קם ממנה, הלך הצידה והגיע לסיפוקו: "כדי לא ללכלך לה את הבגדים". אז סגר את מכנסיו, התיישב לידה, ואז הבחין כי ראשה מורכן ולפיכך התרשם: "שהיא הייתה מבולבלת, באאוט" (עמ' 60 שור' 6). הוא סבר כי זו תגובתה למצב המביך אליו הגיעו, אפשר בפעם הראשונה מבחינתה.

לפיכך חיבקה במותנה והיא הניחה ראשה על כתפו. כששאל אותה מה קרה, לא השיבה. אח"כ שאל אותה אם היא מתכוונת להמשיך את הקשר הזה או לספר למישהו והיא השיבה שלא תספר לאיש כי: "אנחנו בגדוד ואנשים מדברים" ושלא יצא לה שם רע. הנאשם אמר לה שמבחינתו הקשר ביניהם ימשיך.

לדבריו, דיברו ביניהם עוד קמעא, ישבו יחדיו על הסלע כ-10 דקות ואז חזרו אחוזים יד ביד לאולם האירועים. טרם כניסתה לאולם החזיר לה הנאשם את מכשיר הטלפון הסלולארי שלקח ממנה בתחילת יציאתם מן האולם קודם לכן.

13. ע/93/04

"בתאריך 20.3.04, ב-XXX XX, לאחר שהנאשם שתה לשוכרה מספר רב של משקאות אלכוהוליים ובהם וודקה וויסקי, הוא נכנס לחדרה של חיילת בבסיס שעה שהיא ישנה, הוריד מעליה את השמיכה, הפשיל את שתי חולצותיה, כך שחזה ניגלה, וביד שמאל שלו נגע ומשש את חזה של החיילת, תוך שהוציא ביד ימין את איבר מינו מן הסרבל אותו לבש, ואונן, במשך 2-3 דקות לפחות. האירוע פסק משהתעוררה החיילת והנאשם ברח מהמקום".

14. ע/63/05

"ב-3.12.03, בשעות הלילה הגיע הנאשם לעמדת שמירה שם שמר המתלונן, חייל בדרגת טוראי, שהיה פקודו, כדי לשוחח עימו. הנאשם מסר למתלונן עוד קודם כי יגיע אליו, לאחר שהמתלונן ביקש לשוחח עימו. הנאשם שימש באותה העת כמפקד פלוגת המפקדה בגדוד והמתלונן סופח לגדוד, במהלך מסלול הכשרה ייעודי לקצונה. במהלך המפגש ביניהם שפשף הנאשם את ידיו ורגליו של המתלונן, כדי לחממן, הכניס את ידו מתחת לבגדיו של המתלונן ועיסה את גבו, ותוך כדי כך הכניס הנאשם את ידו מתחת למכנסי המתלונן וניסה לגעת באיבר מינו. המתלונן התנגד והנאשם אמר לו שלא יהיה לחוץ. המתלונן השיב כי אינו לחוץ והמשיך להתלונן ואז הוציא הנאשם את ידו. בהמשך נגע הנאשם שוב באיבר מינו של המתלונן מעל למכנסיו. המתלונן אמר לנאשם כי הוא מגזים ואז הניח הנאשם את ידו על ירכו של המתלונן. אחר כך אמר הנאשם כי הוא מגזים וזז ואז הניח הנאשם את ידו על ירכו של המתלונן. אחר כך אמר הנאשם למתלונן כי מסקרן אותו לדעת איך בחורה מרגישה כשהיא עושה מין אורלי בבחור והעיר הערות הנוגעות לאיבר מינו של המתלונן. הנאשם המשיך לגעת באיבר מינו של המתלונן, מתחת למכנסים ומעל התחתונים. המתלונן אמר לו כי הוא מגזים ואז הנאשם הוציא את ידו והניחה על ירכו של המתלונן. הנאשם עשה כך לפחות פעם אחת נוספת. במהלך הדברים אמר הנאשם מספר פעמים למתלונן שהעניין 'יישאר ביניהם'. לפני שעזב הנאשם את עמדת השמירה, אמר לנאשם כי אם יישאר שם 'יגזים' והכניס ידו למכנסיו של המתלונן. המתלונן תפס את ידו ושב ואמר לנאשם כי הוא מגזים ואז עזב הנאשם את המקום.

הנאשם חזר על בקשתו כי העניין יישאר בינו לבין המתלונן, גם במהלך שיחת טלפון יזומה שהתקיימה בין השניים, במהלך החקירה".

15. ע"מ/16/06

"... אין מחלוקת על כך שהמתלוננת הגיעה מרצונה למגורי הבנים, ביחד עם נאשם 2, לאחר היכרות מוקדמת שטחית שהייתה ביניהם יום קודם לכן... המתלוננת ונאשם 2 נכנסו יחדיו לחדר 105, לאחר שנאשם 2 קיבל מפתח לחדר מנאשם 1. סמוך לאחר הגעתם של שני אלו לחדר, הגיע גם נאשם 1 לחדר, וכעבור זמן קצר יצא... אין מחלוקת כי כעבור זמן קצר ביצעה המתלוננת מין אוראלי בנאשם 2 בהסכמתה המלאה...

באותו שלב שב נאשם 1 לחדר, וכעבור זמן קצר החלו הנאשם והמתלוננת להתנשק ביניהם, בהסכמתה של המתלוננת. אשר למגעים שהתקיימו בין המתלוננת ובין הנאשם 1, יש גרסאות שונות...

בהמשך האירוע בעל נאשם 1 את המתלוננת, כשהיא שכובה על הרצפה, ועל הנסיבות האופפות בעילה זו קיימת מחלוקת גדולה בין הצדדים, כאשר לפי גרסתה של המתלוננת היא הורדה לרצפה שלא בהסכמתה על-ידי שני הנאשמים...

... למעשה, גם לפי גרסתו המפורטת מאד של נאשם 1, כפי שהיא נרשמה באמרה שנגבתה ממנו ביום 9/2/06, אשר מונה 34 עמודים, קיימים סימנים אחדים לכך שחלק מהמעשים המיניים בוצעו ללא הסכמתה של המתלוננת, וכי נאשם 1 אף היה מודע, או לפחות היה לו ספק בעניין זה... כל האמירות הללו בגרסתו של נאשם 1 עצמו, מלמדות כי היו לפחות רגעים אחדים במהלך האירוע, שבהם גם הוא עצמו הבין שמדובר באירוע חמור, וכי ייתכן שהמתלוננת עצמה אינה מסכימה לכל מה שנעשה בגופה...

16. ע 117/05

האינוס הראשון – בחודש נובמבר 2003

16. המקרה הראשון בו יוחסה למשיב עבירה של אינוס, אירע, כך נטען, ביום 19 בנובמבר 2003, בשעה 17:00 לערך, במשרדו, שבמחנה בן-עמי. על פי העובדות המפורטות בפרט האישום הראשון: "הכניס [המשיב] ... את פקידתו, סמל מ', למשרדו, כיבה את האורות, נצמד אליה ואחז בה בכוח. [המשיב] הפשיט את סמל מ', תוך שהיא מתנגדת למעשיו. ככל שסמל מ' התנגדה, כך הפעיל עליה [המשיב] יותר כוח. [המשיב] השכיב את סמל מ' על הרצפה ונשכב עליה בכוח. [המשיב] הוריד את מכנסיו וחולצתו, פישק את רגליה של סמל מ', והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותה העת אחז [המשיב] בחוזקה בזרועותיה של סמל מ', כך שלא היה באפשרותה לזוז. [המשיב] הגיע לפורקן מיני על בטנה של סמל מ'".

בעדותה לפני בית הדין, תיארה המתלוננת את פרטיו של מקרה זה, תוך שתיארה דפוס דומה גם במקרים אחרים:

"הוא דרש את המפתחות ונעל את המשרד. המקרים עצמם, קצת קשה לי לזכור הכל, לפעמים הוא היה מבקש שאכנס למשרד לקחת משהו, ואז הוא היה סוגר את הדלת, או שהוא היה מכניס אותי למשרד בכוח. את האונס הראשון עצמו אני זוכרת יותר. אני זוכרת שהוא היה מכבה את האור והיה נשאר רק האור של מסך המחשב. הוא הצמיד אותי בכוח לדלת החיצונית, ונצמד אליי, ניסיתי להדוף אותו ממני אבל הוא יותר חזק ממני. הוא הצליח להוריד ממני את החולצה ואת החזייה. הוא הוריד גם את המכנס ממני ואת התחתונים, השכיב אותי על הרצפה בכוח, תפס לי בזרועות, והמשקל שלו עליי ולא יכולתי לזוז. אני מבקשת ממנו שיפסיק. הוא פישק את הרגליים שלי בכוח והצליח לחדור. אני מתנגדת, הוא מקלל אותי, התבטא במילים כמו 'כוס אמא שלך, אני מת לזיין אותך'. ככל שהתנגדתי הוא כעס ושאל למה אני מתנגדת כל כך. ביקשתי שיפסיק, אמרתי שאני לא רוצה, שיפסיק. הוא גמר בחוץ, על הבטן.

ת: מה הוא עשה אחרי?

ע: הוא קם, היה לו נייר, גליל נייר במשרד. הוא נתן לי ואמר לי לנקות את עצמי ולהתלבש. גם הוא התלבש.

ת: את זוכרת איך הוא הפשיט אותך?

ע: אני זוכרת שאת הכפתורים של החולצה הוא הצליח לפתוח והצמיד אותי לקיר. קשה לי לזכור את כל האירוע עצמו.

ת: מה עשית עם הידיים?

ע: ניסיתי להזיז אותו, אני זוכרת שככל שהתנגדתי הוא הפעיל עליי יותר כוח. הוא היה יותר אגרסיבי.

ת: איך הרגשת?

ע: נורא פחדתי ממנו. גם באותו אירוע הוא איים עליי, שאסור לי לספר לאף אחד, ושאם הוא יידע שמישהו יודע, אז יקרה לי משהו רע. אני זוכרת שהייתי מותשת מהמאבק נגדו, לנסות להוריד אותו ממני".

לגבי מקרה זה – כמו גם, כזכור, לגבי יתר עבירות המעשים המגונים המפורטות לעיל בפסקאות 11-15, שבוצעו בחודש נובמבר 2003 – דחה בית הדין קמא, מכל וכל, טענות אליבי שהעלה המשיב. זאת, בעיקר, על יסוד איכוני שיחות הטלפון הסלולרי של המשיב ושל המתלוננת. כך, למשל, לגבי מקרה זה, קבע בית הדין, על פי איכון השיחות, כי ביום 19/11/03 שהה המשיב בבסיס בן-עמי בין השעות 16:47 עד 17:47 לפחות, וכי "הוכח כי לנאשם היו אפשרות והזדמנות לבצע את המעשה בפרק הזמן ששהה בבסיס". עוד העיר בית הדין, כי בהקשר זה: "נתמכת גרסתה של המתלוננת בסוגיית בעילתה על ידי הנאשם תמיכה של ממש בראיות חיצוניות כבדות משקל". מכאן, מסקנתו, כי המשיב בעל את המתלוננת ביום זה.

סדרת מעשי האינוס – מחודש נובמבר 2003 עד חודש פברואר 2004

17. למשיב יוחסה עבירה נוספת של סדרת מעשי אינוס, המתייחסת לתקופה שלאחר המקרה הראשון, היינו, בין סוף חודש נובמבר 2003 ועד ליום 5 בפברואר 2004, בו השתחררה המתלוננת משירותה הצבאי. על-פי פרט האישום החמישי, אנס המשיב בתקופה זו את המתלוננת במשרדו "בחמש עד עשר הזדמנויות, בתדירות של אחת לשבוע". בית הדין קמא קבע, כי המשיב בעל את המתלוננת בהזדמנויות הללו: "אין לנו שמץ של ספק שהנאשם שהה במחיצתה של המתלוננת בכל האירועים המפורטים על ידה בעדותה המפורטת, וכי הוא בעל אותה באותן הזדמנויות, ואף ביצע את יתר המעשים המיוחסים לו, כמפורט בכתב האישום".

אישומי האינוס – 1 בדצמבר 2003; 8 בדצמבר 2003

18. מקרי האינוס הבאים, המפורטים בפרטי האישום השני והשלישי, אירעו, כך נטען, ביום 1 בדצמבר וביום 8 בדצמבר 2003, בשעה 18:00 לערך, במלון "טל", בתל-אביב. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 1 בדצמבר 2003, הסיע המשיב את המתלוננת במכוניתו. לכשהגיע בסמוך למלון טל, עצר את הרכב ויצא, וביקש מן המתלוננת שתמתין לו. כעבור מספר דקות, התקשר אליה וביקש ממנה לעלות לחדרו במלון. המתלוננת עלתה, ומצאה בחדר את המשיב לבדו. שם, על פי עובדות כתב האישום: "... הפשיט [המשיב] את סמל מ' בכוח, הצמיד אותה למיטה שנמצאה בחדר והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. סמל מ' התנגדה למעשיו, ובתגובה הפעיל כוח רב יותר. הנאשם הגיע לפורקן מיני על בטנה של סמל מ'".

במקרה השני במלון טל, על פי המפורט בכתב האישום, הורה המשיב למתלוננת להמתין לו בסמוך למלון, התקשר אליה והורה לה לעלות לחדרו במלון. לאחר שנכנסה לחדר, נעל אחריה המשיב את הדלת, הפשיטה והצמידה בכוח למיטה והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, בנסיבות דומות למקרה הקודם. עוד העידה המתלוננת, כי במהלך אחד משני המקרים האלה, נקרעה חזייתה.

בקשר למאורעות ה-1 וה-8 בדצמבר 2003, במלון טל, הציג המשיב גרסה אחרת. לפיה, אכן פגש במתלוננת בתאריכים אלה, אולם הוא הכחיש לחלוטין קיומם של יחסים מיניים מכל סוג שהוא:

"אשר לשני מעשי האינוס שבוצעו, כנטען בכתב האישום (פרטים שני ושלישי) במלון "טל" בת"א, מכחיש אותם הנאשם, מכל וכל, ואף טוען כי המתלוננת כלל לא שהתה עמו במלון "טל" באותם מועדים – 1 ו-8 דצמבר 2003. הנאשם מאשר כי המתלוננת נלוותה אליו לתל אביב באותם ימים, ושהתה עמו במהלך העבודה במקומות שונים (בקו"ם, אכ"א, וכיו"ב). בסופו של יום, הוא הזמין אותה לסעוד עמו ארוחת ערב במסעדת "יקימונו", הנמצאת על חוף ימה של ת"א, בסמוך למלון "טל". זאת לדעת, כי בעל המסעדה הנ"ל הינו חברו הטוב של הנאשם, ולדבריו, הוא נוהג לסעוד שם לעתים תכופות. לטענת הנאשם, עם סיום הארוחה באותם שני ימים, הוא נפרד מהמתלוננת לשלום, והיא שמה פעמיה לתחנת הרכבת על מנת להגיע לביתה בצפון, ובפעם נוספת יתכן והיא נשארה בת"א, למיטב ידיעתו.

ושוב – הנאשם מכחיש נמרצות ונחרצות את שהותה של המתלוננת יחד עמו בחדר במלון, שלא לומר את הטענה בדבר קיום יחסי מין עמה בכפייה ובכח, ואף לא מרצון".

לגבי המקרה השני במלון טל, טען המשיב, בנוסף על טענותיו המוזכרות לעיל, כי ביום 8 בדצמבר 2003, "הוא אף לא ישן במלון, למרות שנרשם בקבלה, שכן בסביבות שעה 21:00 קיבל שיחת טלפון שאשתו חלתה, והוא מיהר ושב לחזור לביתו".

בהכרעתו, דוחה בית הדין את גרסתו של המשיב לאירועי מלון טל, ומאמץ, "ללא עוררין", את גרסתה של המתלוננת, בדבר בעילתה. קביעתו זו של בית הדין התבססה על מספר אדנים ראייתיים: ראשית, ציין בית הדין קמא כי המתלוננת "ידעה לתאר בפירוט רב את מבנה מלון טל, לרבות הכניסה למלון, קיומו של אולם הכנסים בקומה הראשונה, ותיאור מפורט של החדר במלון בו שהתה עם הנאשם". שנית, עיתוי שיחות הטלפון שניהלו המשיב והמתלוננת והתאמתו למועדי רישומו של המשיב בדלפק הקבלה של המלון, תומך בגרסת המתלוננת. שלישית, זקף בית הדין לחובתו של המשיב, את סירובו לעבור "בדיקה גופנית חיצונית ופשוטה", לאישוש או להפרכת טענת המתלוננת, בדבר צלקת שראתה על חלק גבו התחתון, כאשר היה במערומיו, בעת קיום היחסים במלון טל.

את גרסאותיו של המשיב הנוגעות לאירועים במלון טל דחה בית הדין מכל וכל, ואף ציין, כי גרסאות אלה "ידעו עליות ומורדות כאשר הוא מנסה להתאימן לעובדות שנתגלו לו מדי פעם, כמו גם לצרכי השעה". עוד ציין בית הדין, כי טענתו אודות סעודות שסעד בחברת המתלוננת במסעדת "יקימונו", הנמצאת באזור מלון טל, הינה שקרית בעליל. אף בעל המסעדה ובתו, שהובאו כעדי הגנה, לא תמכו בגרסתו זו, וכן, כי "אם היה אכן שמץ של אמת בגירסת הסעודות המשותפות במסעדת "יקימונו", תמוהה ביותר העובדה שהנאשם לא טרח להעלותה כבר בעדויותיו במהלך חקירתו על ידי מצ"ח, משנשאל לנוכחותה של מ' בצוותא חדא עמו באזור מלון טל". הנה כי כן, גם לגבי שני האירועים במלון טל קבע בית הדין קמא, כי המשיב בעל במהלכן את המתלוננת.

אישום האינוס – 25 בדצמבר 2003

19. אירוע נוסף התרחש, כך נטען, ביום 25 בדצמבר 2003, בשעה 19:30 לערך, בדירה באזור תל-אביב. על פי עובדות כתב האישום, נסעו המשיב, נהגו, סמ"ר פארס אבו-פארס, והמתלוננת, ברכבו של המשיב. המשיב הורה לנהג לעצור את הרכב בצד הדרך, והורה למתלוננת לקחת מספר מסמכים שנמצאו ברכב, לצאת ולהתלוות אליו, לדירה בבניין. שם, הכניסה לתוך חדר קטן והפשיטה בכוח, וחרף התנגדותה אנס אותה, באופן דומה למפורט לעיל, במקרים הקודמים.

המשיב אישר, כי באותו היום שהה במחיצת המתלוננת באזור תל-אביב, אולם הכחיש מכל וכל, את המיוחס לו:

"אשר לאירוע הנטען ביום 25/12/03, ולפיו אנס הנאשם את המתלוננת בדירה בת"א, שלא זוהתה ולא אותרה, מכחיש הנאשם את הטענה, מכל וכל. הנאשם מאשר כי שהה באותו ביום בת"א, יחד עם המתלוננת, לרגל עבודתו ופגישות שהיו לו, ומציין כי בסוף היום נקלע עם מכוניתו – בה נסעו הוא, הנהג והמתלוננת – לפקק תנועה אדיר עקב פיגוע שאירע באותו יום, בסביבות שעה 18:30. בכל מקרה, לא הייתה לו אפשרות להימצא עם המתלוננת ביחידות, כנטען על-ידה".

בהכרעתו, ביחס לאירוע זה, לאחר שבחן בפרוטרוט את גרסאות המתלוננת והמשיב, העדיף בית הדין קמא את גרסת המתלוננת וקבע כי,

"עדותה של המתלוננת בפרשה זו – כמו בפרשות האחרות – מהימנה עלינו ומבוססת בעינינו, בבסיסה ובעיקרה, בכל הנוגע להתרחשויות השונות, לרבות מעשה הבעילה עצמו".

גם כאן, העדפת גרסתה של המתלוננת נסמכה, בין היתר, על איכון שיחות הטלפון בין המתלוננת והמשיב לפיו שהו השניים באזור הקריה בתל-אביב ולפיו במשך כשעה וחצי, בין השעות 18:22 עד 19:32, היה מכשיר הטלפון הסלולארי של המשיב ב"דממת אלחוט", כלשון בית הדין קמא. זאת, "כמקובל וכנהוג אצל הנאשם שעה שהוא עסוק – וזהו זמן די והותר לנאשם לשהות ביחידות עם המתלוננת ולקיים עימה יחסי מין". בית הדין דחה את כל "הפירכות" בגרסת המתלוננת, שהועלו על ידי הסנגוריה, שכן לא היה בהן, לטעמו, כדי לפגום במהימנות גרסתה המוצקה.

אישומי האינוס – בין ה- 5 בפברואר לבין ה-11 במרץ 2004

20. מקרים אלה אירעו, כך נטען, במועדים שונים, בין 5 בפברואר 2004 לבין 11 במרץ 2004, לאחר שחרורה של מ' משירותה הצבאי, בעת ששירתה בשירות מילואים. מקרה האונס השישי אירע ברכבו של המשיב, בשעות הערב, בכביש צדדי ונטוש באזור הצפון. על פי עובדות כתב האישום, המשיב אחז בכוח במתלוננת והורה לה לעבור למושב האחורי של הרכב. הוא הפשיטה מבגדיה, הצמידה למושב האחורי והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, עד שהגיע לפורקן מיני על בטנה. גרסת המתלוננת בקשר לאירוע זה, כפי שזו הובאה על ידי בית הדין קמא, הינה:

"בסמוך לאחר השחרור, התקשר אליה הנאשם טלפונית ואמר לה שבאותו יום אחר הצהריים הולכים לבקר את משפחת סוועד, שהיא משפחה שכולה אשר המתלוננת נקשרה אליה קשר עמוק במהלך שירותה הצבאי.

הנאשם אמר למתלוננת להמתין לו בשעה מסוימת בצומת הקיריון.

את הקורות אותה במהלך אותה נסיעה – שממילא לא נסתיימה בביקור בבית משפחת סוועד – תיארה המתלוננת בביה"ד כדלהלן:

"במהלך הנסיעה היה אזור שהיה בו עומס תנועה. הוא סטה מהדרך ופנה לדרך אחרת, שממנה הוא פנה לדרך יותר צדדית, לאיזשהו שביל. היה כבר חושך. הוא אמר לי לעבור למושב האחורי. אני זוכרת שהוא החזיק את היד שלי. במושב האחורי הוא הוריד ממני את המכנס ואת התחתון, והוריד גם לעצמו. הוא חדר אליי בכוח, אנס אותי. גם באותו אירוע הוא קילל. בסוף המקרה הוא אמר שכבר אין טעם לנסוע למשפחה, שלא נגיע לשם היום.

ת: מה עשית במהלך האירוע? מה אמרת?

ע: התנגדתי וביקשתי שיפסיק. ניסיתי להוריד אותו ממני. ככל שהתנגדתי הוא הפעיל יותר כוח, הוא יותר חזק ממני"".

באשר למקרה השביעי, הדומה בנסיבותיו לקודמו, בית הדין הציג את גרסת המתלוננת, לאירוע כדלקמן:

"גם כאן, הזעיק הנאשם את המתלוננת לביקור המשפחה השכולה. המתלוננת אמרה לנאשם, תחילה, שיש לה ראיון עבודה ולכן לא תספיק להגיע לביקור, אך בסופו של דבר התרצתה, במיוחד לאחר ששמעה כי חיילים נוספים יתלוו לביקור, והיא תוכל לנסוע ברכב אחר ולא ברכבו של הנאשם.

לאחר סיום הביקור אצל המשפחה השכולה, הורה הנאשם למתלוננת, לדבריה, לנסוע איתו ברכבו, ובמהלך הנסיעה הוא שוב עבר בדרך צדדית, התחיל להפשיט אותה בכוח, ואנסה (עמ' 74 לפרוטוקול).

לטענת המתלוננת, למרות שכבר השתחררה מהשירות, היא המשיכה לפחד מהנאשם שכן: 'הוא המשיך לאיים עלי… הוא איים עלי שאם אני אספר למישהו אז יקרה משהו רע'".

אף כאן, כמו במקרים הקודמים, קבע בית הדין קמא, באופן ברור וחד-משמעי, כי המשיב אכן נפגש עם המתלוננת, בנסיבות המתוארות בעדותה, ובעל אותה. "הדברים שאמרנו לעיל לעניין אמינותה של המתלוננת בתיאור המפגשים והאירועים עם הנאשם, כמפורט בפרטי האישום השונים, יפים ונכונים גם לגבי יתר האישומים, אותם קצרה היריעה מלפרט כאן, ואשר אף הם בעלי אופי מיני מובהק".

אישום האינוס – 11 במרץ 2004

21. לאחר שחרורה, המתלוננת התנדבה לשירות מילואים ביחידה בה שירתה. מקרה זה, נשוא פרט האישום השמיני, אירע ביום ה-11 במרץ 2004, בשעות הערב, במשרדו של המשיב במחנה בן-עמי. על פי עובדות כתב האישום, הכניס המשיב את המתלוננת, ששירתה באותה עת בשירות מילואים, לחדרו, כיבה את האורות, אחז בה, נצמד אליה בכוח, והפשיטה מבגדיה, למרות התנגדותה. על-פי המפורט בכתב האישום: "ככל שסמל מ' התנגדה, כך הפעיל עליה הנאשם יותר כוח. הנאשם השכיב את סמל מ' על הרצפה ונשכב עליה בכוח. הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ותוך כדי ביצוע מעשה האונס, קילל אותה הנאשם, באומרו לה 'כוס אמא שלך, כמה אני מת לזיין אותך', או מלים בעלות משמעות דומה. עוד אמר לה 'אני כל לילה חולם שאני מזיין אותך', 'את הלכת להתלונן עליי לפני שנה, מה את חושבת שהיה קורה', או מלים בעלות משמעות דומה. הנאשם הגיע לפורקן מיני על בטנה של סמל מ'". בית הדין קמא קבע, כי גם במקרה זה, המתלוננת נבעלה על-ידי המשיב, בנסיבות ובאופן שתוארו על ידה.

אישומי האינוס – בחודש אפריל עד חודש מאי 2004

22. מקרים אלה אירעו בין החודשים אפריל-מאי 2004, בביתה של המתלוננת. המשיב הגיע לביתה של המתלוננת והכניסה לחדרה תוך שימוש בכוח. שם, על מיטתה, הפשיטה מבגדיה ואנסה.

גרסת המתלוננת בקשר למקרה התשיעי, כפי שהובאה ע"י בית הדין קמא בהכרעת דינו, היא כדלקמן:

"עוד התלוננה סמל מ' על שני מעשי אינוס שבוצעו בה, לטענתה, על ידי הנאשם בביתה, בחודשים אפריל-מאי 2004. המעשה הראשון, נשוא פרט האישום התשיעי, מתואר על ידי המתלוננת בעדותה בבית הדין, כדלהלן:

"בפעם הראשונה הוא התקשר אליי, הוא אמר שהוא כאן קרוב והוא רוצה להגיע. אמרתי לו שאני בדיוק יוצאת ושזה לא מסתדר. הוא אמר בכל זאת שהוא מגיע. כעבור דקה בערך הוא הגיע לבית שלי, הוא לא היה רחוק בזמן שהוא התקשר. ההורים שלי היו בבית אך הם בדיוק עמדו לצאת. זה היה בשעות הבוקר המאוחרות, לקראת הצהריים. אחרי מספר דקות, כשההורים יצאו, אני לא זוכרת במה היה מדובר אך הם היו צריכים לצאת. הם יצאו אחרי שהוא הגיע. הוא דיבר איתם.

שאלת בית הדין: כשהם פגשו אותו, גם את פגשת אותו?

ע: כן. אחרי שהם הלכו, הוא אחז אותי בכוח. ביקשתי ממנו שיפסיק. הוא לקח אותי בכוח לחדר. החדר נמצא בקומה השניה, זה גרם מדרגות צר, כך שלא היה לי, ברגע שהוא עומד מאחורי, אין לי אפשרות לרדת. הוא אחז אותי בכוח בזרועות ולקח אותי, אני זוכרת שכמעט מעדתי. כל הזמן ביקשתי ממנו שיפסיק, עד שהוא הכניס אותי לחדר.

ת: איך הוא ידע איפה החדר?

ע: היה חדר בתחילת המסדרון, הוא שאל אם זה החדר ואמרתי לו שלא, בתקווה שהוא יניח לי. הוא המשיך ללכת במהלך המסדרון. הוא שאל על חדר נוסף ואמרתי לו שלא. הוא המשיך ללכת ישר, זה החדר היחיד שנשאר. כל הזמן ביקשתי שיפסיק.

ת: מה קרה בתוך החדר?

ע: הוא הפשיט אותי בכוח, הוא הוריד מעצמו גם, אני לא זוכרת אם את כל הבגדים, אבל את המכנס והתחתון. הוא הצמיד אותי בכוח למיטה וביקשתי ממנו שיפסיק, התנגדתי לו בכוח, הוא הפעיל יותר כוח. כמו בפעמים הקודמות, הוא נהיה יותר אסרטיבי. הוא חזר על אותן קללות. כשהוא סיים והתלבש הוא שוב חזר על אותו איום. הוא עזב את הבית, לפני שההורים חזרו" (עמ' 80-79 לפרוטוקול).

מששבו ההורים הביתה, לא סיפרה להם מ' אודות האירוע, שכן: 'לא דיברתי. פחדתי לספר. פחדתי מהתגובה שלו'".

גרסתה של המתלוננת בקשר לאירוע העשירי, הובאה על-ידי בית הדין קמא בהכרעת דינו, כדלהלן:

"כשבועיים לאחר האירוע המפורט לעיל ["המקרה התשיעי"] ... שב הנאשם ופקד את ביתה של סמל מ', כשהוא חוזר ומבצע בה מעשה אונס, בכפייה ובכוח, לטענתה (פרט האישום העשירי).

וכך מתארת מ' אירוע זה בעדותה:

"הוא התקשר ואמר שהוא בא. הוא אמר שהנהג איתו ושהוא בדרך. שאל אם ההורים בבית. אמרתי שהם תיכף מגיעים. כשהוא הגיע לדלת, הנהג לא הגיע איתו. ברגע שהוא נכנס, המדרגות ממש קרובות לכניסה, הוא הצמיד אותי לקיר בכוח. ניסיתי להזיז אותו ממני ואמרתי לו, ניסיתי להתנגד, ביקשתי שיפסיק. בכל זאת הוא לקח אותי בכוח למעלה ואנס אותי. ביקשתי ממנו שיפסיק והתנגדתי לו פיזית.

ת: מה קרה אחרי האונס?

ע: הוא איים עליי שהוא לא רוצה לדעת שסיפרתי למישהו, אחרת יקרה לי משהו רע. הוא התלבש וירד למטה, ונכנס לשירותי האורחים, בכניסה. גם אני ירדתי למטה, ובאותם רגעים ההורים הגיעו. גם הוא יצא מהשירותים ואמר להם שלום" (עמ' 81 לפרוטוקול).

משהגיעו ההורים, התפנו כל הארבעה להסב לשולחן ולשתות קפה.

אמה של המתלוננת העידה בהקשר לאירוע זה, כי לא הבחינה בכל סממנים חיצוניים על בתה – למרות שזו הייתה קרבן לאונס אכזרי אך דקות ספורות לפני כן – למעט העובדה שבדיעבד, היא נראתה לה 'עוד יותר שקטה'".

מנגד, טען המשיב, ביחס לאירועים בביתה של המתלוננת, כי "ביקר מספר פעמים בביתה של מ', ואף פגש את הוריה, שאהבו והעריכו אותו מאוד, לדבריו. עם זאת, הוא מכחיש בתוקף כי אנס את המתלוננת בביתה או שקיים עמה יחסי מין מרצון – להד"מ!". גם ביחס לאירועים אלה, כמו בקודמיהם, קבע בית הדין קמא, כי אכן, בנסיבות אשר תוארו על-ידי המתלוננת, ביקר המשיב בביתה ובעל אותה.

17. מ/2/04

בעדותה בפנינו, מסרה המתלוננת כי בשנת 2002, במועד מדויק שאינו זכור לה, עת שהתה במפקדה במקחת"ר אשר ב"תל השומר",שם שירתה, היא נזקקה לסיוע בהסעה לביתה, שכן קיבלה באותו יום רכב צבאי לשימושה, אך חנה ביחידה גם רכבה הפרטי.

מאחר שהיתה זו שעת לילה מאוחרת ביקשה מהנאשם שיסיע אותה לביתה כשהוא ינהג ברכב הצבאי שקיבלה והיא תסע ברכבה הפרטי. כך היה, וכשהגיעו לביתה- קרוואן שכור במושב "בית נחמיה", הזמינה אותו להיכנס לראות את הקרוואן ואף הציגה לו את חדרי המבנה. המתלוננת ציינה כי היה זה ביקורו היחיד של הנאשם בביתה.

כשהגיעה לפתח חדר השינה, פתחה את הדלת, הציגה לנאשם את החדר ואז לפתע: "אלי דחף אותי על המיטה שהיתה במרחק... פחות ממטר... רכן מעליי עם כל המשקל שלו וניסה להוריד ממני את המכנסיים, ניסה לפתוח לי את החגורה בכוח... יד שמאל שלי מנסה למנוע ממנו את זה ושתי הציפורניים (מדגימה שתי אצבעות מרכזיות ) פשוט נשברות בכאב כי זה ציפורניים מלאכותיות... ירד לי דם, והכאב עצמו גרם לי להדוף אותו מעליי בבת אחת... פשוט הלכתי החוצה והוא יצא אחריי, נכנס לאוטו, החזרתי אותו למפקדת החיל וזהו" (ראה עמ' 104 לפרוט' שור' 1 ואילך).

המתלוננת ציינה כי אחרי אירוע זה לא "שידרה" מצוקה, ולא פנו אליה בשאלות אודות מצב רוחה (עמ' 162 לפרוט' שור' 12). וכן אישרה כי ציפורניה המלאכותיות נשברות מדי פעם כשעושים "תנועה לא נכונה" (עמ' 283), אך אז לא יורד מהן דם.

המתלוננת הדגישה כי לא שיתפה פעולה במהלך האירוע המתואר ואדרבא: אמרה לנאשם "לא, תרד ממני, לא רוצה", והביאה את האירוע לסיומו בכך שכאמור, הדפה אותו ממנה בכוח.

לאחר האירוע נסעו יחדיו חזרה למפקדה ברכב הצבאי, ובמהלך הנסיעה לא שוחחו אודות האירוע, ברם שוחחו על עניינים אחרים שלא זכרה (עמ' 338 לפרוט' ), ואין חולק כי אירוע זה לא נחשף ע"י המתלוננת ולא הוגשה תלונה לאיש בעטיו, אלא במצורף לתלונתה אודות אירוע האינוס באופן ובנסיבות שיפורטו להלן.

בהתייחס לאירוע האינוס, ציינה כי היה זה ביום 12 אפריל 2002, יום שישי, עת הגיעה ליחידה לעבוד: "אחרי שבוע ימים שאני שוכבת בבית על חיידק שאותר לי בגוף" (עמ' 106 שור' 4). המתלוננת הגיעה למשרדה; עבדה כשעה - שעתיים, ואז קרא לה הנאשם למשרדו לפגישת עבודה. לדבריה היה זה בסביבות 12 בצהרים (עמ' 214 לפרוט'), אך אישרה כי זה יכול היה להיות גם ב: 13:00-14:00 בצהרים (עמ' 226). היא נכנסה למשרדו עם קלסר אותו הניחה על השולחן והתיישבה מולו, בקצה השולחן. היה זה שולחן מעוקל בצורת האות "ר". בשלב זה תיארה את המשך השתלשלות האירועים כך:

"אלי שואל אותי למה נפלו פנייך, למה את עצובה? אמרתי לו שאני... מרגישה כמו סמרטוטה, אני חלשה... הוא פשוט קם מסביב לשולחן, הוא הניח את הלחי השמאלית שלו על הלחי הימנית שלי, אני ישובה, אני קמה במעין "תעזוב אותי אני חלשה, אל תיגע בי", הבן אדם אחריי, תופס אותי מהחלק הזה של הגוף (מדגימה חזה עליון) הוא תופס אותי בחוזקה, אני אומרת לו שאני על אנטיביוטיקה, אני חלשה, הוא מושך אותי אחורה, אני מועדת בצורה כזו שאני נופלת עליו, והוא נופל על הקיר... שנינו הוטחנו על הקיר... הוא מחזיק אותי בשתי הידיים שלו, ואני מתחננת די, אל תיגע בי אני חלשה, אני על אנטיביוטיקה, אל תיגע בי, די..., הבן אדם אוחז בי בחוזקה ביד שמאל... הוא פותח את הכפתורים של מכנס הקורדרוי שלבשתי, ופשוט מוריד מעליי את המכנס עד לגובה הברך, הוא מעיר לי על החוטיני איזה צבע נחמד,... ופשוט הוריד לי את המכנסיים עד לגובה הברכיים. אז ביד ימין שלו הוא הוריד לעצמו את המכנסיים מהר... את המכנסיים ואת התחתונים... הוא העיף אותי, סובב לי את האגן בצורה מהירה, הניף לי את הרגליים וחדר אליי מאחור... הכל שניות, הוא חדר לתוכי, פשוט הזיז לי את היד, הרגליים שלי נפלו לקרקע. הרמתי את המכנסיים ואת התחתונים, ופשוט לקחתי את הקלסר ויצאתי" (עמ' 107 לפרוט').

המתלוננת ציינה כי בעת החדירה היו רגליה מונפות למעלה, תשעים מעלות לקרקע (עמ' 353), כשהנאשם מחזיקן ביד ימינו ובסיום האירוע כשעזב את רגליה, הן פשוט נפלו מאליהן. החדירה בוצעה לאיבר מינה שעה שהיא שרועה כאמור על גבה, על השולחן המשרדי, (עמ' 353 לפרוט'), ורגליה הוסטו מעט ע"י הנאשם הצידה. המתלוננת הוסיפה כי במהלך האירוע האמור, היתה חלשה ולפיכך לא יכלה למנוע את מעשי הנאשם זאת הגם ש: "נאבקתי, הזעתי כמו פיל" (עמ' 216 לפרוט'). המתלוננת מסרה כי הנאשם הגיע לפורקן מיני והוא "גמר על הרצפה" (עמ' 364 לפרוט'). לאחר האירוע האמור המתלוננת מיהרה ונסעה לביתה, ובכתה. אחר כך התקלחה (עמ' 215 לפרוט').

18. ת.פ.ח. 1020/02

בתאריך 13/1/02 בשעות הערב או בסמוך לכך, אמור היה הנאשם להינשא לחברתו באולמי "הנסיכה" הנמצאים באזור – והמתלוננת ביחד עם בני משפחתה, הוזמנה לאירוע.נ

3. בתאריך 11/1/01 בשעות הערב המאוחרות או בסמוך לכך, חגג הנאשם את סוף רווקותו, וכן את ראש השנה של העדה הרוסית, ביחד עם כשבעה מחבריו בדירה הנמצאת ברח' שתולים 70 בשכונת עזרא, הסמוכה לדירה השכורה, שצויינה לעיל, והמצויה בחזקתו של ולרי סטוצ'ין (להלן: הדירה).ב

1. באותו מועד, בילתה במקום אחר באיזור ת"א המתלוננת, יחד עם שני חבריה (אלי וישראל) והחליטה להראות להם את הדירה השכורה בה נהגה לגור בעבר, כמצויין בחלק הכללי.ו

2. בשעה 20:30 או בסמוך לכך, כאשר הגיעו המתלוננת וחבריה בסמוך לדירה השכורה, הבחינה המתלוננת במסיבה המתקיימת בדירת סטוצ'ין, והוזמנה להיכנס לדירה ביחד עם חבריה.נ

3. בשעה 24:00 או בסמוך לכך, עזבו חברי המתלוננת את הדירה, וחבריו של הנאשם שהו בחצר הדירה, באופן שהמתלוננת והנאשם נותרו לבדם בסלון הדירה.ב

4. בשלב זה החל הנאשם להתעניין ביחסי המתלוננת עם חברה, ולאחר שהשיבה לו, אמר לה כי הוא רוצה אותה.ו

המתלוננת סירבה ואמרה לו: "סליחה, מה זה רוצה אותך"? ויצאה מן הסלון.נ

5. הנאשם קרא לה לחזור והבטיח כי לא יחזור על דבריו כאמור.ב

6. כשחזרה המתלוננת לסלון הדירה, פתח הנאשם את דלת חדר השינה, ובקש להראות לה מתנות שקיבל. המתלוננת סירבה באומרה לו "תשמע אני יודעת מה אתה רוצה ממני".ו

7. אז תפס הנאשם את ידה של המתלוננת, ומשך אותה בכוח לחדר, והושיב אותה על המיטה.נ

8. המתלוננת אמרה לו "די עם הצחוק שלך", והבטיחה כי תספר הכל לחבר שלה. אז התישב הנאשם עליה והחל לנשקה בפניה ובשפתיה, תוך שהיא מנסה להתחמק ממנו, ומפטירה לעברו "די רמיז, אני אספר הכל לחבר שלי...אני אספר לחברה שלך, אתה הרי מתחתן מחרתיים...".ב

9. הנאשם לא התייחס לדברי המתלוננת, השכיב אותה על המיטה, החזיק את שתי ידיה בכוח, והתישב על רגליה.ו

10. בשלב זה ניסתה המתלוננת להסיח את דעתו של הנאשם, והציעה לו (מבלי שהתכוונה לכך ורק כדי לרככו) לעבור לבית מלון. אך הנאשם סירב והשיב למתלוננת כי מבין הוא שאם יעזבו את הדירה לכיוון בית מלון, היא תברח לו.נ

11. שוב ניסתה המתלוננת להזכיר לנאשם כי הוא מתחתן בעוד יומיים, ובקשה שיפסיק את מעשיו. בשלב זה פרצה המתלוננת בבכי, והנאשם חדל ממעשיו והחל להרגיעה.ב

12. המתלוננת ניסתה לקום מהמיטה, או אז תפס אותה הנאשם בחגורת מכנסיה, פתח את החגורה, וקרע את כפתור המכנס. בשלב זה החלה המתלוננת לצעוק והתחננה כי יפסיק את מעשיו. הנאשם גער בה על הרעש שמקימה, והורה לה להיות בשקט.ו

13. אז ניסה הנאשם להפשיט את חולצתה של המתלוננת, ולמרות התנגדותה הפיסית, שבאה לידי ביטוי במכות שהיכתה אותו, הצליח בכך. הוא משך את החזיה בכוח, קרע אותה והחל להפשיט את המתלוננת ממכנסיה, כשהיא מנסה כל העת להימלט. אז החל הנאשם להכות את המתלוננת, סטר לה בפניה, נתן לה אגרוף בצלעותיה, וכל העת היא מנסה להתגונן ולהורידו מעליה.נ

14. אלא שהנאשם גבר על התנגדותה על המתלוננת, הצליח להסיר מגופה את מכנסיה, הפשיט ממנה בכוח את התחתונים, ובעוד היא נותרה ערומה, החל להפשיט במהירות את בגדיו.ב

15. בשלב זה החזיק הנאשם בכול את ידיה של המתלוננת, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת המשיכה לצעוק "מספיק, איך אתה יכול לעשות את זה", וביקשה שיפסיק, אך הנאשם לא שעה לתחנוניה, עד שבא על סיפוקו בתוך איבר מינה של המתלוננת.ו

16. בשלב שהנאשם בצע את אקט הבעילה, נכנס לחדר אחד מחבריו (להלן: האלמוני) ואמר לו "גם אני רוצה. מספיק...כמה זמן". הנאשם הורה לו לסגור את הדלת, וכשסיים לבצע זממו כאמור וקם מהמתלוננת, היא התחננה בפניו שלא יכניס איש לחדר.

17. הנאשם הבטיח לה שלא צריך לדאוג ואיש לא ייכנס, ועזב את החדר.

18. לאחר שהנאשם עזב את החדר תוך שהיא בוכה, החלה המתלוננת להתלבש, ואז נכנס האלמוני ובקש ממנה "לעשות כיף".

19. המתלוננת התחננה בפניו שלא יגע בה, אך האלמוני לא התייחס לכך ואנס אותה בכוח למרות התנגדותה, תוך שהוא מכניס את איבר מינו לאיבר מינה.

20. לאחר שהגיע האלמוני לסיפוקו, הוא עזב את החדר ...".

19. תיק פלילי מס' 1326/92

עדות המתלוננת היא ללא ספק עדות מרכזית בתיק, שעל פיה בעיקר יישק דבר. היא תיארה שהכירה את הנאשם באחד ממלונות אשקלון; היא סיפרה כיצד באותו ערב (ערב ההיכרות) הציע לקחתה לביתה. לאחר כשבוע פגשה אותו בים, ואז הציע לה "לצאת" עימו. הוא מסר לה מספר טלפון וביקש ממנה להתקשר אליו בערב. המתלוננת התקשרה והביעה נכונותה "לצאת" עמו, כדבריה: "אני הייתי בגיל 15ו- 10חודשים. אמרתי לו את הגיל שלי" (עמ' 15לפרוטוקול). מקץ שבועיים של "קשר" בין השניים, ביקש הנאשם מהמתלוננת, כי "תשכב" עימו ואף נתן לה זמן לחשוב ולהרהר בדבר. סופו של דבר, הנאשם בעצמו התקשר למתלוננת וזו מסרה לו תשובה חיובית לבקשתו הנזכרת. עוד באותו יום נפגשה וקיימה עמו יחסי-מין (המתלוננת ציינה כי עשתה כן לאחר שהתייעצה עם חברותיה אשר אמרו לה כי הדבר כדאי).

את שאירע בין הנאשם לבינה לאחר מכן תיארה כהאי לישנא:

"באותו ערב קיימנו יחסי-מין לא מלאים. הוא לא הצליח לחדור בפעם הראשונה, זה כאב לי. הוא לא השתמש באמצעי מניעה אותו זמן. לפי מה שידוע לי אמצעי מניעה זה קונדום ולא היה לו אמצעי מניעה. למחרת נפגשנו שוב בחוף ואז הוא לקח את הרכב של החבר שלו... קיימנו יחסי-מין מלאים בפעם הראשונה. גם אז הוא לא השתמש באמצעי מניעה. אני יודעת מה זה אמצעי מניעה, גם אז ידעתי, ואני בטוחה שהוא לא השתמש באמצעי מניעה..." (עמ' 15לפרוטוקול).

היא הוסיפה, כי בערב המתואר לעיל איבדה את בתוליה. לאחר אותו ערב המשיכו השניים לקיים יחסי-מין מלאים. הכחישה שהנאשם גילה לה דבר היותו נגוע במחלת האיידס. עובדה זו נודעה לה בראשונה מפי חברתו האחרת (ששמה המפורש צויין על ידה

במהלך הדיון). האחרונה גילתה לה, כי הנאשם מאושפז בבית-חולים וכי רופאיו התקשרו אליה לביתה וסיפרו לה על מחלתו.

המתלוננת יספה שגם בשלב בו נמצאה בהמתנה לקבלת תוצאות בדיקות הדם שנלקחו הימנה, קיימה פעם אחת יחסי-מין מלאים עם הנאשם, תוך שימוש בקונדום. לאחר שנודעו לה תוצאות בדיקתה, דהיינו שנגועה היא בנגיף, הוסיפה וקיימה עם הנאשם יחסי-מין מלאים בלא אמצעי מניעה.

לשאלת התובעת, אם נכונה טענת הנאשם כי בפעם הראשונה שקיימו יחסי-מין מלאים הקונדום נקרע, השיבה בשלילה והדגישה כי הנאשם עצמו לא אמר לה דבר על כך. בחקירתה הנגדית הממצה והממושכת אישרה שהכירה, גם "יצאה", עם שני גברים לפני שהכירה את הנאשם, אך הכחישה כי קיימה עמם יחסי-מין.

המתלוננת מאשרת כי ניסתה לחדש את הקשר עם הנאשם, לאחר שנבדקה וקיבלה את התוצאות המרות מבחינתה. זאת, לדבריה, על שום שאהבה אותו אהבה עזה.

בשלב זה של החקירה הנגדית הגיש הסניגור המלומד לבית המשפט מכתב שכתבה המתלוננת לנאשם והנושא תאריך 1.9.92(מוצג נ/ 1(א-ג)). במכתבה זה שוטחת המתלוננת לעיני הנאשם את אשר עובר עליה; העובדה שעיתונאים רבים התקשרו לביתה ואהבתה העמוקה אליו. המכתב מכיל גם שיר שכתבה לו המבטא תחושותיה הרגשיות כלפיו. בהמשך חקירתה הנגדית, נשאלה המתלוננת לגבי הקשר שהיה לה עם בחור בשם ש'. תשובתה היתה, שאמנם הכירה אותו אך לא "יצאה" עמו. סיפרה לנאשם ולאחותו על אודות ש' הנזכר כדי למנוע מהנאשם את האפשרות שתחדש [המתלוננת] הקשר עם הנאשם: "לא היה בינינו כלום" (עמ' 20לפרוטוקול).

עוד תיארה את השתלשלות האירועים אשר הביאו לפרסום הריאיון שקיימה בנוגע

לפרשה עם נציגים מעיתון "ידיעות אחרונות" והתנגדותה הנחרצת של אמה לכך. המתלוננת הסבירה שמסרה בזמנו בחקירתה במשטרה כי בפעם הראשונה שקיימו (היא והנאשם) יחסי-מין מלאים היה זה בבית, משום שהתביישה לומר שהיה זה ברכב.

המתלוננת ציינה, שבעת שקיימו יחסים מלאים בפעם הראשונה לא ראתה את איבר מינו של הנאשם, אלא רק הרגישה אותו, אך סמוכה ובטוחה היא שהנאשם לא השתמש בקונדום במהלך קיום יחסי המין, לפי שלאחר שהתלוננה באזניו שכואב לה, הדליק הנאשם את האור ברכב.

20. תפ 003658/97

עדות הקטינה - המתלוננת בבית המשפט:ו

ע"ת1/ (הקטינה המתלוננת) העידה, בין השאר כדלקמן:נ

6.1 ע' 5 ש, 8-29:ב

"הייתי בכיתה א' כשהנאשם היה בא אלינו לבית"...

"אני זוכרת שסיפרתי סיפור לאמא שלי, בעקבות זה הגשנו תלונה במשטרה, על זה ש____ אנס אותי".

"קרו שלושה מקרים, מקרה אחד, שקרא בטנדר, בתוך הטנדר, זה היה באיזשהו מקום, ושם הוא סגר את הוילונות שבהסעה, ושמה הוא הוריד לי את הבגדים והפשיט אותי.

אני מתכוונת לכך שהוא הוריד לי את השימלה. הוא הוריד לי את השימלה ואת התחתונים, הוא הרים את השמלה (מדגימה) הוא הוריד אותה, הוא הוריד לי את התחתונים, הוריד לי את התחתונים (מדגימה)"...

6.2 ע' 6 ש' 3-15:ו (המשך מקרה ראשון)

"והוא גם הוריד לעצמו את הבגדים, הוא הוריד את הג'ינס, עד לשוקיו, והתחיל לנענע את הגוף, הוא לבש תחתונים. הוא הוריד את התחתונים שלו. כל זה קרה בהסעה, בתוך האוטו שלו".

"הנאשם נענע לי את הגוף (מדגימה תנועותיו) הוא נענע את גופו קדימה ואחורה. אני הייתי בריצפה, ככה שוכבת (מדגימה שכיבה על הגב) ... היה עלי, הוא היה עלי, ונענע את הגוף . זה מקרה אחד, מכל השלושה".

...

"היה רשום על ההסעה "הסעות" וזהו. יותר אני לא זוכרת".

6.3 ע' 6 ש' 23- 29 (המקרה השני):

"המקרה השני , כשהוא קרא ל__, אח שלי, ולחבר של__________, ו____ הבטיח ל___________ שהם ם ינהגו וזה היה מכונית. יש לו גם מכונית וגם הסעה. זאת היתה מכונית לבנה, קטנה, שאפשר מאחורה לשבת איזה שלוש אנשים, ומקדימה יש כסא של נהג, וכסא ליד הנהג".

6.4 עמ' 7 ש' 5-27: (המשך מקרה שני)

"נסענו, ______ לא זכור לי אם ישבו קדימה, והוא לחץ על הגז _____, והוא נתן להם את הידיים לנהוג (מדגימה תנועות של אחיזת הגה) ולאחר מכן, אחרי שהוא נתן להם לנהוג, אחר כך לא יודעת, לא זכור לי, נראה לי התחלפנו, ואני ישבתי מקדימה, _____ הסתכלו מהחלון על הנוף שיש בכביש שאנו נוסעים, והם לא שמו לב מה ש___ רצה לעשות לי. אחר כך הוא פתח את הכפתור ואת הרוכסן של הג'ינס שלו, ואני הייתי עם מכנסיים, והוא הפשיל את מכנסיו (את הג'ינס) עד לברך, ואחר כך הוא הוריד את המכנסיים שלי (מדגימה) ולאחר מכן הוא אמר לי בואי תשבי עלי, תנהגי, ואני ישבתי עליו, ואני הזזתי את ההגה (מדגימה) והוא לחץ על הגז ונסענו, אחר כך אני שמתי את מכנסים עד הסוף (מדגימה) והוא סגר את המכנסים ואת הכפתור, את המכנסים שלו, ואחר כך החזיר אותנו לבית".

...

"זה היה צהריים. והוא אמר לי רוצה לבוא לטייל וחשבתי שהוא באמת רוצה לקחת אותי לטייל, והוא אסף ילדים בהסעה שלו, ואחר כך הוריד אותם לבתי הספר שלהם, וכשהוא הוריד אותם הוא לקח אותי למקום, שיש ארבע להבות (כשיש בכל פינה מקל, ועל זה להבה, ואש חיה) וזה היה מקום סגור, זה היה שקוף, היתה זכוכית שקופה, אני לא זוכרת באיזה מקום זה היה, זה היה רחוק מהבית שלי..."

6.5 ע' 8, ש' 3-29: ( המשך מקרה שני)

"... שמה הוא התחיל להפשיט אותי, וגם אותו, והוא התחיל להרים לי את השימלה, ואת התחתון הוא הוריד לי ואת הג'ינס שלו הוא עוד פעם הוריד עד כאן (מדגימה עד לקרסול). והוא שכב עלי, וראו לו את הבולבול והוא התחיל לנענע אותי, אני הייתי במצב של ערומה, אני שכבתי על הריצפה כשישבנו על הריצפה, לאחר מכן, הוא רצה לתת לי את הבולבול שלו, לתוך הפה שלי (מתרגשת ובוכה)".

(לאחר שתית מים קרים) ממשיכה בעדותה:

"____ רצה להכניס לי את הבולבול לפה והוא שם רוק בבולבול, והוא רצה להכניס לי אותו לפה (מדגימה תנועה לכיוון הפה) כמעט הוא הכניס לי אותו לפה, ואחר כך, אם זכרוני לא מטעה אותי, הוא קילל אותי, כשאמרתי שאני לא רוצה (מראה בפנים תנועה של בחילה) ומפני שהרחתי את הזה שלו, זה נתן לי את הריח, אז בא לי להקיא, ואחר כך הוא לא שם לי את זה בפה הזיז את זה (מדגימה תנועה של הזזה), לאחר מכן הוא לקח לי את היד שלו ונגע לי בטוטא, והרגשתי ששורף לי, ולא יכולתי יותר, ולאחר מכן, שכבתי על הלמטה, ואת האיבר שלו הוא הכניס לי לחצי של הישבן (מדגימה ביד) כשראיתי ששכבתי למטה , איבר המין שלי היה בריצפה, הפנים שלי היו בריצפה, הפנים שלו היו מול הראש שלי (מדגימה את פניו מאחורי ראשה) והגוף שלו הכבד שכב עלי (תנועות יד) וכמעט לא יכולתי לנשום מרוב שהוא שמן, מלא, לא יכולתי לנשום ולאחר מכן הוא לקח אותי לשתי מגלשות, מגלשה אבן, ואחר כך הוא התגלש איתי, אני שכבתי עם הגב על המגלשה, והוא שכב עלי לא זכור לי אם הוא היה עם תחתון או בלי תחתון, אבל הוא הוריד את הג'ינס שלו עד הברכיים, ולי הוא הוריד את השימלה. הפנים שלו, היו אל הפרצוף שלי (מדגימה עם היד) והגוף שלי השתפשף שירדתי במגלשה, ואחר כך ירד לי קצת דם, מרוב שפשוף, ירד לי כאן (מדגימה על שוק רגל ימין) ואחר כך הוא לקח אותי להסעה, ובדרך לבית שלי, הוא אמר לא לספר את זה לאמא שלי..."

6.6 עמ' 9 ש' 5-13 (המשך מקרה שני):

"כשהגעתי לבית היה לי צורך להתפנות, וכשהתפניתי, שרף לי האיבר מין, מפני שפחדתי שהוא יעשה לי משהו, לא סיפרתי את זה לאף אחד... כשאמרתי טוטא, התכוונתי לפופיק, איבר מין. כשאמרתי שהוא נגע לי באיבר מין, הוא נגע לי באיבר המין שלי, והרגשתי שורף לי. כאב (מדגימה עם יד ימין תנועות של כאב) ולא יכולתי להתפנות, מפני ששרף לי, כן ראיתי את האיבר המין שלו. הרחתי משהו, ריח של סבון".

6.7 עמ' 10 ש' 28-29 (המשך מקרה שלישי):

עמ' 11 ש' 2-6

"במקרה השלישי לא ציינתי את זה, הרגשתי (מתאמצת להסביר)... מין טיפות קטנות, טיפה אחת, טיפה כזאת קטנה (מדגימה עם שתי אצבעות) באיבר מין, מהבולבול שלו אני יודעת שהטיפה באה מהבולבול של ___ כי זה ברור, כי היה נראה לי שזה בטוח טיפה קטנה של פיפי. הטיפה הזאת נגעה לי בגוף , היא נגעה לי באיבר המין (לאחר התאמצות לענות)".

21. פ 1631.98

על פי עובדות כתב האישום, הועסק הנאשם בתקופה הרלוונטית כמורה למוסיקה, בבית הספר התיכון "בן-צבי" בכפר-סבא.

המתלוננת הינה ילידת 24.1.83 ולמדה בכיתה ט' בבית הספר.

בשנים 1996-1995, לימד הנאשם בכיתתה של המתלוננת מוסיקה, ונוצר בינו לבין המתלוננת קשר שכלל שיחות תמיכה וייעוץ.

קשר זה המשיך גם בשנת הלימודים 1997.

נטען, כי במהלך חודש דצמבר 1997, בעת שהשניים שהו בחדרו של הנאשם

בבית-הספר, ניגשה המתלוננת לנאשם על מנת שיחבקה והנאשם חיבק את המתלוננת, נשק לה והחל ללטפה על החזה מעל בגדיה. המתלוננת הסירה את ידיו של הנאשם ועזבה את החדר. נטען, כי פגישות אלה נמשכו עד לתאריך 23.1.98, כאשר השניים נהגו להפגש מדי שבוע בחדרו של הנאשם בבית-הספר.

בתאריך 23.1.98 נפגשו בחדר המוסיקה הישן בבית-הספר.

התביעה טוענת, כי במהלך כל אותן פגישות נעל הנאשם את דלת החדר ולאחר מכן, היה מנשק ומחבק את המתלוננת, מלטף אותה בכל גופה, מרים את חולצתה, מזיז את חזייתה, מלטף את חזה ומכניס את ידיו למכנסיה ומלטף את איבר מינה, תוך כדי החדרת אצבעותיו לאיבר מינה, והמתלוננת ליטפה ונישקה את הנאשם ושיפשפה את איבר מינו, עד שהנאשם הגיע לפורקן.

לטענת התביעה, באחת הפגישות שכבה המתלוננת על השולחן בחדרו של הנאשם, כאשר הנאשם עומד ליד השולחן והמתלוננת מצצה את איבר מינו, עד שהגיע לפורקן.

ועוד נטען, כי ב-29.1.98 בשעה 15.30 לערך, הגיע הנאשם לבית הוריה של המתלוננת בכפר-סבא, לאחר שנודע לו מפיה, כי הוריה נסעו לסוף-שבוע.

במהלך פגישה זו, ישבו השניים על המיטה בחדרה. הנאשם הפשיט את המתלוננת והוריד את בגדיו. הנאשם, כך נטען, שכב על גבו על מיטתה של המתלוננת, כאשר המתלוננת יושבת על רגליו. הנאשם חיכך את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, עד שהגיע לסיפוקו והחדיר את אצבעותיו ואת לשונו לאיבר מינה של המתלוננת.

ב-23.1.98 (יום לפני יום ההולדת שלה), נתן לה סיכה במתנה (ת/14) ואיחל לה מזל-טוב. זה היה יום חלוקת תעודות והם החליטו להפגש בסוף הלימודים. הם הלכו לחדר המוסיקה הישן ו"עשו שם דברים", הנאשם אמר לה (בפעם הראשונה), שהוא רוצה ללקק את עוגת יום ההולדת שלה (כשהכוונה היא ללקק את איבר מינה), והיא לא הסכימה כי לא היה לה נוח עם זה. הם התחבקו והתנשקו, הוא ליקק אותה בחזה והיא שיפשפה את איבר מינו בידה ומצצה את איבר מינו, הוא החדיר את אצבעות ידיו לאיבר מינה, גמר לה על הפופיק וניגב בכיסוי הקלידים של האורגן.

לגבי הארוע ב-29.1.98, מעידה המתלוננת, כי בסביבות השעה שלוש התקשרה, לטלפון הסלולרי של הנאשם, והוא אמר לה שהוא בדרך.

אחר כך שוחחה עם יפית חברתה. תוך כדי שיחה עם יפית, ראתה אותו מגיע.

היא פתחה לו את הדלת. הם נכנסו לחדר שלה, התיישבו על המיטה, דיברו קצת על לימודים והיא נישקה אותו. הוא הוריד את המעיל והיא נשכבה עליו.

היא הזיזה את החולצה שלה והפשילה את המכנסיים. הנאשם נשאר בתחתונים גופיה וגרביים והפשיל את התחתונים. המתלוננת מציינת, כי אף פעם לא נשארה ערומה כי היא מרגישה לא טוב עם הגוף שלה. הוא שאל אותה אם היא רוצה שילקק אותה למטה והיא השיבה בחיוב, אבל ביקשה ממנו שיעצום את העיניים כי זה הביך אותה. הוא חיכך את איבר מינו בחזה שלה והיא התפתלה מעליו והתחככה בו, והוא גמר.

22. ת"פ 373/00

.4המתלוננת החלה את עבודתה במפעל הנ"ל ביום 15.11.99, כעובדת כללית לעזר ולניקיון מטעם חברת כוח אדם. תפקידה התמצה בסידור וארגון חדר האוכל וחדרי הישיבות ובעריכת ניקיון שוטף במקום. ביום 16.11.99היא נעדרה ברשות מהעבודה וביום המחרת, 17.11.99- הוא יום האירוע - שבה והתייצבה לעבודה. על הנאשם, כממונה עליה וכאחראי על נושא הניקיון במפעל, הוטל להסביר לה את הנדרש ממנה בעבודה. בשעה מסוימת היו השניים בהפסקה, עת המתינו לסיומה של ישיבה, בטרם נדרשו לסדר את המקום לקראת ארוחת הצהרים. לגרסת המתלוננת הנאשם הציע לה, לאחר שיחה בטלה בנושאים שונים, לראות את המחסן, על-מנת שתכיר את המקום לצורכי העבודה השוטפים, במקרה ויאלץ להעדר. בתחילה דחתה את הפניה, אולם לאור לחציו הסכימה לבסוף. יוטעם, כי בין היתר משמש המחסן גם כמקום לאחסון כיסאות ויתר אביזרים וציוד, אשר עובדי הניקיון והתחזוקה נדרשים להם לצורך עבודתם היומיומית. לפיכך, לא היה זה יוצא דופן שהנאשם רצה להראות לה את המקום, כשם שלא היה כל חריג בבקשו מהשליח במקום, מר ישי דהן, את מפתחות המחסן.

משהגיעו השניים לקומה העליונה, היססה המתלוננת להיכנס למחסן החשוך והמבודד. ואולם, הנאשם דרש ממנה לסייע לו לסובב את ידית אחד מארונות המדפים הנעים, בהם מאוחסן חומר ארכיוני. משהחלה לסובב את הידית כמבוקשו, ניגש בריצה אל דלת המחסן ונעל אותה מבפנים. את המפתח תחב אל כיסו. לאחר מכן שב למקום עמידתה, בא אליה מאחור, סתם את פיה והחל לחנוק אותה באומרו לה:ב "אני רוצח, רוצח אותך" (עמ' 8, ש' 8). המתלוננת נכנסה להלם ולא יכלה לעשות דבר. גורם ההפתעה היה דומיננטי. היא הופלה ארצה ולדבריה החלה להתגונן על חייה, לאחר שהרגישה את לחץ החניקה. דבריה בעדות בקשר לכך, היו פשוטים וחדים:ו "אני הרגשתי שאני עומדת למות" (עמ' 8, ש' 14-13). באותו רגע מחשבותיה היו נתונות אך ורק לחשש לחייה ודאגה לבתה היחידה. היא שאלה אותו מה רצונו והוסיפה תחנונים, כדי שלא ירצח אותה.

משהשיב לה על כוונתו וזממו, נענה:נ "טוב, אתה יודע מה, אז רק אל תיגע בי,

רק אל תרצח אותי, אני מוכנה לעשות הכל" (עמ' 8, ש' 22-21). מכאן ואילך רפה

כוח התנגדותה והמתלוננת "הסכימה" לכל אשר נדרש ממנה, תוך שביקשה ממנו להימנע

מלנקוט באלימות כלשהי כלפיה. כך היא תארה את אותו שלב באירוע:ב

"כשהוא בא לחנוק אותי... אז אמרתי טוב, בלי אלימות, רק אל, כי פשוט כשהוא חנק אותי היה לי נימי דם... אז הייתי מוכנה לעשות הכל, רק שלא ירצח אותי, שאני אחזור בשלום לילדה שלי" (עמ' 26-25).

לאחר מכן היא פשטה בעצמה את בגדיה, כאשר הנאשם מסייע לה בכך חלקית. בתחילה דרש הלה מגע אוראלי הדדי ובהמשך קיום יחסי מין מלאים. בין תנוחה לתנוחה, כאשר הנאשם דורש מהמתלוננת לבוא מעליו, ניסה גם לבצע בה חדירה מאחור, אולם הפסיק משאמרה לו, כי הדבר מסב לה כאבים. שוב היה מגע אוראלי ולבסוף הנאשם הגיע לפרקו בעצמו, ושפך את זרעו על פלג גופה העליון של המתלוננת (עמ' 12ש' 9). לשאלה מדוע לא צעקה ונמנעה מלקרוא לעזרה, כאשר הנסיבות לכאורה אפשרו זאת כמו, למשל, כאשר הייתה מעליו - השיבה המתלוננת:ו "אני פשוט הייתי היסטרית פשוט עשיתי מה שהוא רצה" (עמ' 15, ש' 12) ובהמשך, קונקרטית לשאלה מדוע נמנעה מלצעוק, השיבה: "קודם כל אי אפשר גם לשמוע, זה מבטון, ומקום צפוף, חשוך... זו קומה אחרונה" (עמ' 15, ש' 18-17). בחקירה הנגדית היא הוסיפה גם, כי כאשר יצאה מהמקום, נמנעה מלזעוק לעזרה ופנתה בשקט אל חדר השירותים, מכיוון שבתחילה לא היה שם אף אחד והיא גם חשה שהסיטואציה כדבריה: "מפשלת" (עמ' 30ש' 17-16). פחדיה באותו שלב באו לידי ביטוי בדבריה, שכאשר האירוע הסתיים היא רצתה להקיא, אולם פחדה לעשות כן בו במקום, כדי "שלא יהרוג אותי" (עמ' 12ש' 14). לכן היא יצאה מהמחסן אחרי הנאשם, היישר אל השירותים.

23. פ 12424/97

המתלוננת היא א.ב, ילידת 20.10.82, והייתה בזמן הרלבנטי לכתב האישום כבת 11.5 שנה, תלמידת כתה ה' בבית ספר יסודי (להלן:ו "א" או "המתלוננת").

הנאשם היה כבן 37 שנים בזמן האירועים המתוארים בכתב האישום, ועלה ארצה לבדו, ללא אשתו, בשנת 90'. הוא מתפרנס מנגינה וממתן שיעורים פרטיים במוזיקה.

המסכת העובדתית המתוארת בכתב האישום מתייחסת לחודשים אפריל – יוני 94', עת חלקו הנאשם ודודה של א', ב' כ', דירה בגבעתיים; השניים הכירו על רקע עבודה משותפת במסעדה. עוד התגוררו בדירה אדם בשם ל' פ', בנו, אשתו אנ' והמתלוננת אשר עברה לחסות הדוד מפאת מצוקה כלכלית של אמה אשר לא יכלה לטפל בה.

עובדות כתב האישום:נ

מספר פעמים בלתי ידוע הושיב הנאשם את המתלוננת על ברכיו וליטף את ירכה. בחלק מהמקרים נגע גם בחזה.

מספר פעמים בלתי ידוע, הושיב הנאשם את המתלוננת על אחת מרגליו, הוציא את איבר מינו וביקש מא' לשפשפו – אך היא סירבה. לאחר מכן אונן בפניה עד שהגיע לסיפוקו, ובמקרה אחד אף ביקש ממנה ללקק את זרעו שנפלט, אך היא סירבה.

במקרים אחרים היה מכניס את ידו מתחת לתחתוניה של המתלוננת והיה מלטף באצבעו את איבר מינה. במקרה אחד אף ניסה להכניס ידו מתחת לחולצתה, אך ניסיון זה לא צלח עקב התנגדותה.

בעת ששהו במטבח, הושיבה על אחת מרגליו וליטף את בטנה מתחת לחולצתה.

פעם אחרת, בחדרה של המתלוננת, השכיב הנאשם את א' בכוח על מיטתה, הוריד את חצאיתה ותחתוניה, וליקק את איבר מינה, למרות התנגדותה.

24. פ 001127/03

מעשה שהיה כך היה.ב

בין 18.11.02 לבין 19.11.02 בראש העין, גנב יחד עם אחר זוהיר עמר רכב מסוג דייהו שבבעלות ליאורה שלמה.ו

סמוך לאותו מועד, ביום 19.11.02 בסמוך לשעה 04.00 ברח' יהושע בן נון 78, בראש העין פרץ עם האחר לביתה של נצחיה בניאן, בכוונה לבצע גניבה או פשע, נכנס לבית, בעוד חברו ממתין לו ברכב הגנוב.נ

עם כניסתו חתך את חוטי הטלפון בקומת הקרקע, עלה ונכנס לחדר השינה של המתלוננת בו ישנו באותה עת המתלוננת ובתה בת החמש, בעוד בנה התינוק ישן בחדרו. עם כניסתו לחדר השינה, חתך גם שם את קו הטלפון והרים את השמיכה בה היתה מכוסה המתלוננת.ב

כאשר התעוררה, שאל היכן כספה, וכשהשיבה שאין ברשותה כסף, הוריד מצווארה שרשרת זהב ומידה הוריד טבעת זהב עם יהלום. לדרישתו נענתה – וגם נתנה לו תיבת תכשיטים אותה לקח.

הוא הורה למתלוננת להתפשט, והיא פשטה את כותונת הלילה שלבשה, וגם הורה לה להוריד את תחתוניה, היא עשתה כדרישתו – והתכסתה בשמיכה.ו

בשלב זה, החל הנאשם ללטף את גופה של המתלוננת באיזוריה האינטימיים, תוך שהוא מתמקד בחלק גופה התחתון.נ

במהלך הדברים, כך על פי כתב האישום, התעוררה בתה של המתלוננת והחלה לבכות והנאשם הורה למתלוננת להרגיעה, תוך שהוא ממשיך לגעת בה ודרש שתנסה להרדים את הילדה, ופנה לחפש רכוש נוסף בבית.ב

הוא חזר לחדר השינה, ושוב נשכב לצידה של המתלוננת וליטף באיזור איבר מינה ובחזה, תוך שפונה למתלוננת ואומר: "אני לא יכול אני חייב", וכשביקשה "תיקח הכל רק לא זה...הבת שלי נמצאת כאן", אמר לה לגמור לו ביד, והצמיד את איבר מינו לגופה, כשהוא לבוש.ו

כאשר החלה בתה שוב לבכות, איים בפגיעה שלא כדין בגופה, בכך שהצמיד חפץ חד לאיזור החזה, מבעד לשמיכה, והורה לה להשתיק את הילדה.נ

בהמשך – הורה לה להכנס לחדר האמבטיה, והמשיך ומישש את גופה באיזור איבר מינה.

25. פ 005641/02

הנאשם הורשע לפי הודאתו במספר עבירות של תקיפה מינית בקטין. האירועים אשר בוצעו על ידי הנאשם בוצעו כלפי שתי קטינות, ע' שהייתה כבת 12 ו- ל' שהייתה כבת 13. שתי הקטינות היו אחייניותיו של הנאשם. המעשים בוצעו לפני שנים רבות, בשנת 1989, כאשר התלונה על ביצוען באה עובר להגשת כתב האישום, זאת כפי שיובהר להלן. באשר לע', המדובר בילידת 1978. בשנת 1989, כאשר הייתה ע' כבת 12, הגיע הנאשם לבית הוריה על מנת לעזור בשיפוץ הבית. באותה פעם חיבק הנאשם את ע' בחוזקה, הצמיד אותה לקיר והתחכך בה, ולאחר מכן אמר הנאשם לע' שלא תספר על מעשיו וכי "זה הסוד שלהם". לאחר האירוע הנ"ל, בשלושה אירועים נפרדים לאורך תקופה של מספר שבועות, הלכה ע' לביתו של הנאשם על מנת לשחק במחשב שבביתו. הנאשם ניצל הזדמנויות אלה בהן ישבה ע' ליד המחשב, נצמד אליה מאחור, ונגע בחזה מעל הבגדים. בפעם האחרונה נישק הנאשם את ע' בצאוורה ונגע בגופה ולאחר מכן ביקש ממנה לבוא עימו לחדר השינה שלו, נעל את הדלת, השכיב את ע' על המיטה, הפשיט את מכנסיה ותחתוניה, אמר לה שיהיה לה כיף, פיסק את רגליה והחדיר את לשונו לאיבר מינה. כשחדל הנאשם ממעשיו, ע' התלבשה והנאשם ביקש ממנה ללקק את איבר מינו "כמו גלידה". ע' סירבה והנאשם תפס את ידיה ומשך את ידה לכיוון איבר מינו על מנת שתיגע בו ולאחר מכן אמר לע' להתכופף, שיפשף את איבר מינו באחוריה והגיע לפורקן מיני על גבה. המתלוננת השניה הינה ל', ילידת 76. בשנת 1989 בעת ביקוריה של ל' בביתו של הנאשם, נהג הנאשם ללטף את ל' בחזה מעל הבגדים או למשוך בחזייתה תוך שליווה את מעשיו במילים כגון: כבר גדלת, אני רואה שציצי שלך כבר מזדקר.

26. פ 004384/03

ביום 21.9.03 סמוך לשעה 20.00 במרכז התחנה, סנטר 1, בירושלים, ביצע הנאשם מעשה מגונה בכוח במתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה, תוך ניצול היותה לוקה בשכלה. הנאשם הלך אחרי המתלוננת לשירותי הנשים, דחפה פנימה, וסגר את הדלת. באותן נסיבות מישש הנאשם את המתלוננת ברגליה ובחזה, נצמד לגופה בגופו, מישש את איבר מינה, הפשיל מכנסיו, הוציא את איבר מינו, והצמיד את איבר מינו לאיבר מינה , לאחר שהפשיל חצאיתה, תוך שהוא אומר לה: "אם את לא פותחת , אני אקרא לחבר שלי שיפתח ואז אני אכניס בין הרגליים ותחזיקי חזק וכך תרגישי יותר". לאחר מכן שפך הנאשם את זרעו.

27. פ 002254/03

עד התביעה העיקרי היה כמובן הקטין, שהינו כבן 15.5 שנים.

            הקטין סיפר כי הוא מתגורר עם אימו וחברה לחיים באזור השוק בנתניה, כשהחבר של אימו עובד אף הוא בשוק.

באחת השבתות, סמוך לחופש הגדול, פגש הקטין בנאשם אשר שאל אותו אם הוא רוצה לעבוד אצלו והקטין השיב בחיוב.נ

הקטין הגיע לחנות, בירר עם הנאשם במה כרוכה העבודה, וזה השיב לו שמדובר בקרטונים ואז לקח אותו לחדר מעין מחסן ובו מיטה, מאוורר, ארון בצבע שחור שעליו מצוייר ריבוע, וכן קרטונים שבהם שמים פירות וירקות, כשהקטין זיהה את כל החפצים בתמונות שהוצגו לו (ת/1).

לדברי הקטין ישבו השניים על המיטה במחסן קרובים זה לזה, והנאשם החל ללטף את ירכו, נתן לו 150 ₪, והמשיך ללטפו בכל הגוף.

בסוף אותם ליטופים הוריד הנאשם את מכנסיו של הקטין, ואחר כך גם את תחתוניו והמשיך ללטפו, ומשביקש הקטין לעזוב את המקום אמר לו הנאשם דבר מה והוא נשאר, ואז הוריד גם הנאשם את מכנסיו ותחתוניו שלו, וביקש מהקטין ללטף אותו והקטין עשה כדבריו.ב

כשסיים הנאשם את מעשיו, ובטרם עזב הקטין את המקום, ביקש ממנו הנאשם להחזיר לו 100 ₪ מתוך הסכום שנתן לו, וביקש את מספר הטלפון בביתו של הקטין.ו

5.         חלף שבוע, ובשבת הבאה התקשר הנאשם לביתו של הקטין, וביקש ממנו לבוא אליו. הקטין הגיע, השניים ישבו על המיטה, הנאשם אמר לו להוריד את המכנסיים והוריד גם את מכנסיו ותחתוניו: "אמר לי להוריד את המכנסיים או משהו כזה, הוא הוריד לי גם את המכנסיים וגם את התחתונים וגם לעצמו, והשכיב אותי על המיטה ועלה עלי, קפץ עלי. שכבתי. אני עמדתי על 4 ונשענתי על המיטה עם הפנים לכיוון המיטה, והוא עמד מאחורי ועשה תנועות עם האגן מאחורי. הוא הוריד את המכנסיים רק עד הברכיים, גם שלו וגם שלי. נשאר עם חולצה ונעליים. לקח סמרטוט וניגב..."  (עמוד 11 לפרוטוקול).נ

            הקטין הוסיף כי הוא הרגיש בישבנו את איבר המין של הנאשם כשהוא במצב של זיקפה, אם כי הוא לא חש בכאב משום שהחיכוך היה בחלק החיצוני, ועוד הוסיף כי הנאשם השתמש בחומר שקוף שנראה כמו ג'ל, אותו הוציא מתוך הארון השחור שבחדר, ומרח על איבר מינו ועל החלק העליון של ישבנו של הקטין.  כשסיים הנאשם את מעשיו, ניגב את עצמו ואת הקטין, אמר לו להתלבש ושילם לו 50 ₪.ב

6.        בהמשך עדותו סיפר הקטין כי מעשים אלו שתיאר נמשכו עוד שתי פעמים בערך, כשבפעם השלישית או הרביעית ביקש ממנו הנאשם למצוץ את איבר מינו ולגעת בו. בתחילה סירב הקטין, ואז הוריד הנאשם את ראשו, ללא כוח, כלפי מטה, ולמרות ההתנגדות שחש הקטין הוא פתח את פיו:"פתחתי קצת את הפה ועשיתי פעמיים שלוש והוצאתי" (בעמוד 13 לפרוטוקול), ולאחר מכן ביקש ממנו להסתובב ושוב חיכך את איבר מינו בישבנו של הקטין, כשהוא מכופף על הברכיים בתנוחה שתיאר, וכן ציין תנוחה נוספת בה הושיב אותו הנאשם על ברכיו כשפלג גופו התחתון חשוף והוא התחכך בישבנו (בעמוד 22).ו

            לדברי הקטין הוא פגש בנאשם כ- 8 פעמים בערך, כולן בימי שבת בלבד, מתוכן העריך שארבע פעמים מצץ את איבר מינו של הנאשם, ובאחת הפעמים הוא הרגיש שהנאשם מאונן עליו (בעמוד 14), ובכל הפעמים היו השניים מגיעים למצב בו היה שוכב על בטנו והנאשם היה מעליו, וכשהיה מסיים את מעשיו, היה מנגב אותו ומשלם לו 50 ₪. הקטין הוסיף כי בכל אותן פעמים נהג הנאשם להסתכל החוצה, לבדוק שאיש אינו רואה את המעשים, וכך עשה גם כשהקטין יצא מהמקום והלך לביתו.נ

            הקטין הסביר כי הגם שהתבייש במעשיו והם הגעילו אותו, הוא המשיך להגיע אל הנאשם משום שהיה זקוק לכסף כדי לעזור למשפחתו שמצבה הכלכלי קשה, והוא השתמש בכסף גם לצרכיו האישיים, כגון תשלום למורה פרטי, בזבוזים שונים, יציאה עם חברה וכדומה.

28. בש 002970/04

המשיב, חננאל בן שלמה צברי, ילדי 1952, תושב עמנואל, ביום 25.6.04, על פי כתב האישום שבפני, ביצע לכאורה עבירה של מעשה מגונה בקטינה, ילידת 4.12.98, והיא בת 5.1/2 שנים, חברתה של בתו הקטינה שבאה לביתם לשחק עמה, הוא הכניסה למטבח ואמר לה לחבקו ולהחזיק באבר מינו, והיא עשתה כך, והכניסה לחדרו, פתח רוכסן מכנסיו, הוציא אבר מינו ואמר לה לשפשפו חזק, והיא עשתה זאת, נשכב על המיטה, הושיבה עליו, והשכיבה על מיטתו, שכב עליה והרים חצאיתה, הכניס ידיו מתחת לתחתוניה, נגע באיבר מינה, והתחכך עם אבר מינו באבר מינה, עד שהגיע לסיפוקו, עם אותה ילדה קטנה. עוד נאמר כי עובר לתאריך זה, במקרים רבים, שמועדיהם לא ידועים, עשה בה מעשים דומים.

בין ראיות התביעה עדות הקטינה בפני חוקרת ילדים, וזרע של המשיב על תחתוניה.

29. פ 006415/00

בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם מפקד בית מעצר גליל (להלן: "בית המעצר"). באותו הזמן, היה בנה של צ.מ.ג. (להלן: "המתלוננת") עצור בבית המעצר.

המתלוננת, אם ל-7 ילדים המתגוררת ביישוב שלומי העידה כי בנה גבי היה עצור מיום 18.5.99 בבית מעצר בעכו. לטענתה, הכירה את הנאשם כאשר ביקרה את בנה בבית המעצר. לדבריה, הוא הבטיח לה כי יעזור לבנה וימצא לו משפחה אומנת כחלופה למעצר.נ

עוד הוסיפה המתלוננת כי בחודש יוני, חודש לאחר שבנה נעצר, הנאשם קרא לה למשרדו ואמר לה שיחזיר אותה לביתה, לכן ביקש שתחכה לו בעכו ליד ביהמ"ש. היא לדבריה, אמרה לו שתיקח מונית, אך הוא השיב שאין צורך בכך מפני שהוא בכל מקרה נוסע לכיוון שלה.ב

לטענתה, במהלך הנסיעה המשותפת עם הנאשם, הוא הבטיח לה שיעזור לבנה ואמר לה כי ייכנס לחורשה בכדי שיוכלו לדבר.

המתלוננת מתארת את האירוע כפי שנתפש בעיניה:

"הגענו לאותו מקום, בכביש שלומי וחשבתי שהוא מוריד אותי בבית, הוא המשיך לסימטה ושם נעצר, משהו כמו חורשה. הוא הוריד את החולצה שלו, הוא אמר שהיה נורא חם, הוא לקח את היד שלו ושם במקום, קשה לי מבחינה דתית לדבר על זה, הוא שם באיבר המין שלו. אני התביישתי וקפאתי במקום. הוא הבטיח לי שלא ינטוש אותי וידאג לי ולבן שלי ואמר לי שלא אדאג וכל מיני הבטחות למיניהם. אני זוכרת שהוא עבר לצד שלי ועשה מה שעשה. הוא שכב איתי. הוא כולו היה רועד, נזרק לצד אחר כך, יצא החוצה מהדלת ושוב אני ישבתי כמה דקות ויצאתי, נעמדתי וראיתי אותו מופשט, כל המכנס היה למטה, הוא נעמד ואמר "אין במה לנגב", כאילו ביקש ממני נייר, לא יודעת מה... הוא ביקש כביכול והבאתי לו גופיה סמרטוט מהשקיות של הבן שהיה שם" (פרוט' עמ' 8 ש' 20-29).ו

לטענת המתלוננת, לאחר האירוע היתה פגועה והבינה שניצלו אותה "כמו כבש שסגרו לו את העיניים" (פרוט' עמ' 9 ש' 3). למרות שהנאשם הבטיח לה שבנה יקבל תנאים טובים בבית המעצר ואותה ייקח למסעדת דגים בטבריה, היא מעולם לא נסעה עימו יותר.

30. פ 002970/04

תיק זה דן בעבירות מין, אותן ביצע הנאשם במתלוננת שהינה קטינה.

אשר על כן, נאסר בזאת פרסום שמה של הקטינה וכל פרט שעלול להביא לזיהויה.ב

1. הנאשם, הורשע במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן ב - 4 עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, עבירה לפי סעיף 346(א)(1) ריישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 וב - 3 עבירות של מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(א)(1) ריישא לחוק העונשין תשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתחילת שנת 2004 או בסמוך לכך, יזם הנאשם, יליד 1964, שיחה דרך רשת האינטרנט עם מ. ילידת 1989 (להלן: "הקטינה").

במהלך השיחות אמרה הקטינה לנאשם את גילה וכן ציינה בפניו כי היא בתולה.

הנאשם והקטינה התכתבו באמצעות האינטרנט. בשיחות ביניהם, שהתנהלו דרך רשת האינטרנט, שוחח הנאשם עם הקטינה, על ענייני מין, תוך שהוא מסביר, יוזם ומשכנע אותה לעשות דברים שונים בתחום המין, וכן נפגשו הנאשם והקטינה פעמיים, בהפרש של שבועיים בין מפגש למפגש. (להלן: "המפגשים").ו

כחודשיים וחצי לאחר המפגשים הנ"ל, נפגש הנאשם שוב עם הקטינה. במהלך המפגש שהתרחש במכוניתו של הנאשם, נישק הנאשם את הקטינה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה בהסכמתה. (להלן: "המפגש").

לאחר המפגש המשיך הנאשם להתכתב דרך רשת האינטרנט עם הקטינה. כשלושה חודשים לאחר המפגש, נפגש הנאשם עם הקטינה בשעות הערב במכוניתו וזאת לאחר שהקטינה הביעה רצונה לפגוש אותו ולמצוץ את איבר מינו.

במהלך הפגישה, נישק הנאשם את הקטינה, החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, תוך כדי כך שהוציא את איבר מינו וביקש מהקטינה שתמצוץ אותו.

הקטינה עשתה כן, עד שהגיע הנאשם לסיפוקו ושפך את זרעו בפיה.

הנאשם המשיך לשוחח עם הקטינה דרך האינטרנט. במהלך השיחות אמר הנאשם לקטינה, כי עליה להכין את עצמה מינית לקיום יחסי מין מלאים ביניהם.

לאחר שהנאשם והקטינה תאמו מועד, הגיע הנאשם לביתה של הקטינה, שם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של הקטינה בהסכמתה. כאשר הרגיש הנאשם כי הוא עומד להגיע לסיפוקו, ביקש מהקטינה לגמור בפיה, הקטינה נענתה, מצצה את איבר מינו של הנאשם, עד ששפך את זרעו בפיה.

כשלושה שבועות לאחר מכן, הגיע שוב הנאשם לביתה של הקטינה, הקטינה כרעה על ברכיה והנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של הקטינה מאחורה, בהסכמתה, בנסיבות אלו נגרמו לקטינה כאבים וירד לה דם.

הנאשם אמר לקטינה, כי הוא עומד להגיע לסיפוקו. הקטינה הסתובבה והנאשם החדיר את איבר מינו לפיה עד שהגיע לסיפוקו.

לאחר שאחותה הגדולה של הקטינה ראתה את הנאשם בביתם, גרשה אחותה הגדולה של הקטינה את הנאשם.

בהמשך, המשיכו הנאשם והקטינה להתכתב באינטרנט, כשהקטינה מתלוננת על כאבים באיבר מינה והנאשם הפנה אותה לשוחח דרך רשת האינטרנט עם בחורה אמריקאית, בגירה, בשם טרי. (להלן: "טרי").

הקטינה וטרי שוחחו ולאחר שהקטינה דווחה לנאשם על שיחתה עם טרי, הביע הנאשם תקווה, כי יקיימו יחסי מין בשלישייה ושאל אותה, אם תרצה לראות אותו מקיים יחסי מין עם טרי.

31. פ 001952/04

על פי כתב האישום, הנאשם יליד 1949 בן 55, מתגורר בדימונה. הנאשם נהג להזמין קטינות וקטינים לדירתו. בדירתו היו שרים ורוקדים אוכלים וצופים בסרטים. הנאשם נהג לתת לקטינים ולקטינות כסף. עוד על פי כתב האישום במועד בלתי ידוע בחודש פברואר 2004 הגיעו לדירת הנאשם הקטינה א.א. ילידת 4.10.90, (בת 14) והקטינה י.ק. ילידת 31.8.95 (בת 9). במועד זה, נאמר בכתב האישום מצאו הקטינות קונדום בדירה והציעו לנאשם ל"הזדיין" והנאשם הסכים. הנאשם התפשט וביקש מהקטינות כי ישפשפו את איבר מינו. הקטינות נגעו באיבר מינו. הנאשם שפשף את איבר מינו והלביש את הקונדום על איבר מינו. לאחר מכן התפשטו הקטינות ונשארו בתחתוניהן. הקטינה י.ק. אחזה בידיו של הנאשם והקטינה א.א. התיישבה על איבר מינו. הנאשם חיכך את איבר מינו בגופה של הקטינה א.א. לשם גירוי וסיפוק מיני. לאחר מכן הקטינה י.ק. התיישבה על איבר מינו של הנאשם והנאשם חיכך את איבר מינו בגופה של הקטינה עד שהקטינה ביקשה ממנו להפסיק. לאחר מכן לבקשת הנאשם שיפשפו הקטינות את איבר מינו של הנאשם עד שהנאשם בא לסיפוקו.

32. פ 001007/01

במועדים הרלבנטים לכתב האישום, היתה רותי פסחה (להלן: "המתלוננת") חברתו לחיים של הנאשם. השניים התגוררו יחדיו, ומקשר זה נולדו להם שני ילדים משותפים.

בחודש ספטמבר 1996, איים הנאשם על המתלוננת, באומרו "אני אסיים אותך. היום זה הסוף שלך".ו

על פי עובדות כתב האישום, בשלהי שנת 1996, עת הייתה המתלוננת בחודש השישי להריונה, ובהיותו בגילופין, נטל הנאשם נשקו הצבאי של קרוב משפחת המתלוננת, וביקש ממנו את המחסנית, אך האחרון סירב. בעודו אוחז בנשק, איים הנאשם על המתלוננת, כי מאחר שאינה מעונינת להפיל, יהרוג אותם וימלט. בהמשך, סטר הנאשם למתלוננת, בעט בה, הפילה ארצה, דרך על בטנה, הרימה והשליכה מספר פעמים.נ

מעדויות המתלוננת וחברתה - שנשמעו בפניי, טרם חזר בו הנאשם מכפירתו – עולה כי, על מנת להתגונן מפני אלימותו המתוארת של הנאשם, הסתובבה המתלוננת, לכיוון הקיר, כדי להגן על בטנה, אך הנאשם הכה אותה, במותנה החשופה, באמצעות קת הרובה, הפילה ארצה ודרך על בטנה, מספר פעמים. כתוצאה מכך, חשה המתלוננת לחץ וכאבים בבטנה, וכעבור שלושה ימים, ילדה בחדר השירותים בביתה, תינוק חי ובוכה. אמבולנס הוזעק לבית, ובהגיעו, כבר היה התינוק ללא רוח חיים, יוטעם – לנאשם לא יוחסה גרימת תוצאה בגין אלימותו, וממילא לא הורשע בה.

(פרוטוקול עמוד 13, שורות 22-25, 29-30, עמוד 14, שורות 1-2, 10-12).ב

במהלך חודש דצמבר 1997, בהיותו בגילופין, חזר הנאשם לבית המתלוננת, והטיח את ראשה בראשו (פרוטוקול, עמוד 15, שורה 15).ו

על פי עובדות כתב האישום, ביום 28/01/1998, ניגש הנאשם למתלוננת, כשבידו ערימת מלח, הסתיר את ידו, הורה למתלוננת לשכב על המיטה, פישק את רגליה, גזר, באמצעות מספרים, את תחתוניה מעל גופה, הכניס לתוך איבר מינה את המלח, הניח קונדום על איבר מינו, וקיים עימה יחסי מין, פעמיים.נ

מעדות המתלוננת עולה כי על רקע חשדו, כי המתלוננת מצויה בקשר עם אחד העובדים במקום עבודתה, ביקש ממנה הנאשם להתפטר. ביום האירוע, שב הנאשם הביתה, כשהוא בגילופין, ומשנתברר לו כי המתלוננת עדיין לא התפטרה, הורה לה ללכת לישון. כעבור מספר דקות, ניגש הנאשם למתלוננת, תוך שהוא אוחז במלח, ומסתיר מספריים שאחז בידו. המתלוננת התנגדה, ככל יכולתה, למעשי הנאשם, אך הנאשם סטר לה, דרך, באמצעות רגלו, על בטנה, פישק את רגליה, גזר את תחתוניה, החדיר את המלח לאיבר מינה, ותוך שימוש באמצעי מניעה, קיים עימה יחסי מין, כשהיא מתנגדת, צועקת ובוכה. המתלוננת ציינה : "זה היה נורא שורף". לדברי המתלוננת, כדי לשכך את כאביה, ישבה במקלחת משך כחצי שעה, עד שהנאשם ניגש אליה, הוציא אותה בכוח מחדר האמבטיה, וקיים עימה, פעם נוספת, יחסי מין, בניגוד לרצונה (פרוטוקול, עמוד 15, שורה 22, עמוד 16, שורות 1, 5-18).

משך שלושה ימים, לאחר האירוע, מנע הנאשם מהמתלוננת, לפנות לקבלת טיפול רפואי, או לספר למי ממכריה על ההתרחשות. לדברי המתלוננת, ביום הרביעי, לאחר הארוע, לאחר שהנאשם הבחין בהתנפחות בפלג גופה התחתון והעליון, נבהל הנאשם, ואיפשר לה לפנות לרופא נשים. הגניקולוג הפנה את המתלוננת לבית החולים, אך הנאשם אסר עליה לעשות כן. במשך חודש ושבוע, לאחר האירוע, סבלה המתלוננת מנפיחות, חום וגירוד בכל חלקי גופה (פרוטוקול עמוד 17, שורות 12-19).ב

33. ת.פ 002174/03

לעניין אישום זה העידה ה., אשר, כאמור, היא ילידת 1981, ובזמן מתן עדותה הייתה כבת 23. כפי שיפורט בהמשך, בקשר עם אישום זה העידו גם אחיה של ה., ש., וחברתה, י.כ., על אירועים אשר חזו עיניהם, וכן העידה הגב' ש.ר., אחותה של י.כ., על הדברים אשר סיפרה לה י.כ. בזמן אמת. כן קיימת קלטת וידיאו בה נראה עימות בין ה. ולבין הנאשם. ה. הכירה את הנאשם היטב שכן אביה למד בכולל לבעלי תשובה והנאשם היה אחד הרבנים בישיבה. לא רק זאת, אלא שלדבריה, הנאשם היה הרב בה' הידיעה, עמו התייעצו בני המשפחה, וכהגדרתה: "הוא היה קודש קודשים. מה שהרב היה אומר אז היו עושים ואבא שלי היה מתייעץ איתו על כל דבר בבית". ה. פגשה בנאשם באירועים שונים כמו גם בביתו. ה. הנה הגדולה מבין 9 אחים ואחיות במשפחתה. לגבי נסיבות ביקוריה בביתו של הנאשם, העידה ה. כי התארחה בביתו של הנאשם, בין בפורום המשפחתי הכולל ובין עם אחיה, חלקם, או אף לבדה. את תחילת הביקורים אותם היא זוכרת, מייחסת ה. ללימודיה בכיתה ג', שעה שמשפחתה התגוררה בשכונת סנהדריה, כאשר הנאשם גר ברחוב המ"ג, כנראה. הביקורים נסבו, בין היתר, לאור הזמנת הרבנית אשר ביקשה להקל על אימה של ה. בטיפולה בילדים או לשוחח על בעיות שונות כגון: בית ספר, או ביקורים ללא מטרה מסוימת.

לעניין הקשר בינה ובין הנאשם במהלך הביקורים אמרה ה.: "בהתחלה רגיל, שלום שלום, אח"כ הוא גם היה יותר מתקרב אלי, מחבק אותי, לפעמים היה מושיב אותי על הברכיים שלו, לפעמים זה היה אותי ואת אחי ביחד, בהתחלה, ויותר מאוחר הוא היה קורא לי לחדר שלו ומדבר איתי והייתי יושבת על המיטה שלו . . . הוא היה מכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי והיה ממשש את הבטן ואת החזה, והיה מדבר איתי על כל מיני דברים. אח"כ הוא היה מכניס אותי למיטה והייתי שוכבת לידו והוא היה ממשיך לדבר איתי על כל מיני דברים ואז הוא היה לוקח את היד שלי ומכניס אותה אל איבר המין שלו ועד שיצא הזרע, הוא היה מושיב אותי עליו ומנדנד אותי עליו, עד שהייתי באיזה שהוא תירוץ יוצאת מהחדר".

34. פ 001962/04

הנאשם, יליד 1982 הודה בעובדות כתב האישום מתוקן והורשע בסדרת עבירות של מעשים מגונים (10 מקרים) ועבירות של מעשי סדום שביצע בילד בן 14, שלמד באותה ישיבה בה למד הנאשם.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, במשך כחצי שנה (בתקופה שבין ספטמבר 1999 – פברואר 2000), ב-10 מקרים במועדים שונים, נהג הנאשם לבצע במתלונן מעשים מגונים ומעשי סדום במתחם הישיבה בה למדו השניים.

5129371

5129371הנאשם נהג לגעת באיבר מינו של המתלונן ואילץ אותו לגעת באיבר מינו (של הנאשם) כשהוא במצב של זיקפה ולאונן לו, עד שהלה היה מגיע לפורקנו, באותם מקרים הבשיל הנאשם את מכנסיו. משהציע הנאשם לאונן למתלונן סירב המתלונן להצעה.

באחד המקרים, נכנס הנאשם, כשהוא ללא מכנסיו, למקלחת שם התקלח המתלונן וביקש ממנו לגעת באיבר מינו, לאונן לו וללטפו בגופו.

במספר הזדמנויות נוספות מצץ הנאשם את איבר מינו של המתלונן כאשר בחלקם עטף הנאשם את איבר מינו של המתלונן בשקית ניילון ובחלקם מצץ את איבר מינו כשהוא חשוף.

35. פ 001079/04

כנגד הנאשם טל אללוף, הוגש כתב אישום ובו ייחסה לו התביעה עבירות של מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), גניבה, עבירה לפי סעיף 383(א)(1) לחוק, והשמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, הכיר הנאשם קטין שראשי תיבות שמו ג.צ. יליד 1990, הוא המתלונן.

ההיכרות בין השניים נוצרה, בעת שגלשו באינטרנט ביום 17.12.03.

השניים שוחחו בצ'ט באתר כלשהו, צ'ט שיועד לשיחות ביחסים בין גברים.

הנאשם מסר למתלונן את מספר הטלפון שלו, ביקש ממנו שיתקשר אליו והמתלונן אכן התקשר, ובמהלך השיחה, קבעו השניים להיפגש בבית המתלונן ברחוב תלמים 7, בלוד.

משהגיע הנאשם לבית, בשעות אחר הצהרים, הוא החל למשש את ישבנו של המתלונן, ולאחר מכן ביקש מהמתלונן למצוץ את איבר מינו, כל זאת, ביודעו כמתלונן בן פחות מ- 16 שנים.

הנאשם פשט את מכנסיו, והמתלונן מצץ את איבר מינו, עד שהשניים הופרעו על ידי דפיקות בדלת.

לנוכח זאת, החליטו השניים למצוא מקום אחר לביצוע המעשים.

בטרם יצאו השניים את הבית, נטל הנאשם ממכשיר טלפון נייד אשר היה ברשותו של המתלונן, בלי הסכמת המתלונן, ומתוך כוונה לשלול אותו שלילת קבע.

השניים אכן יצאו כאמור לעיל, הגיעו למקום מבודד, שם מצץ המתלונן את איבר מינו של הנאשם פעם נוספת, ואז ביקש הנאשם ממנו להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן.

הנאשם ליקק את פי הטבעת של המתלונן, על מנת להרטיבו, ואז החדיר את איבר המין לפי הטבעת בעמידה.

בהמשך, שכבו השניים על החול, כשהנאשם מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, ובשלב מסוים, אמר המתלונן לנאשם, שנמאס לו והוא לא יכול יותר, אלא שהנאשם המשיך, חרף הפצרות המתלונן, עד שהגיע לסיפוק מיני.

כתוצאה מהמעשה, נדבק המתלונן במחלת מין מסוג גונוריאה.

36. פ 001283/04

בפרק העובדות באישום הראשון נטען, כי במועד כלשהו, בין השנים 1994 ל-1996 כשהיה י.ס. קטין בגילאי 8-10, הוביל אותו הנאשם אל מאחורי בית האבות "נווה שמחה", הושיב אותו עליו והחל לשוחח איתו על מין. במהלך השיחה הוציא הנאשם את איבר מינו, הצמיד אותו לישבנו של י.ס., הכניס את ידיו לתחתוניו ונגע באיבר מינו. הנאשם חדל רק כאשר י.ס. אמר לו שהוא צריך לחזור הביתה. לאחר אירוע זה, ועד לשנת 1999, במספר רב של הזדמנויות, נהג הנאשם להוביל את י.ס. לשירותים של בית האבות "נווה שמחה", שם הפשיט את י.ס. התפשט בעצמו, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של י.ס עד שהגיע לסיפוקו. עוד נטען באישום זה, כי הנאשם נהג לפתות את י.ס. לבוא עמו לבית האבות, בכך שהיה נותן לו סכומי כסף קטנים בכל אחת מההזדמנויות. בשלב מסויים החל י.ס. לסרב להתלוות לנאשם, הנאשם חזר והפציר בו שיבוא עמו, ועל כן, נאלץ י.ס. להימלט מן הנאשם, בכל פעם שראה אותו.

בפרק העובדות באישום השני נטען, כי בין השנים 1994 ועד 1996, כשהיה מ.ס. בגילאי 7-13, במספר רב של הזדמנויות, במועדים שאינם ידועים במדוייק, הוביל הנאשם את מ.ס. למקום נטוש, שם הפשיט אותו, התפשט בעצמו, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של מ.ס. עד שבא על סיפוקו. הנאשם נהג לפתות את מ.ס. לבוא עמו, בכך שהיה נותן לו סכומי כסף קטנים או ממתקים.

37. פ 005055/03

הנאשם, יליד 1968, תושב בית חנינא, נשוי כשנתיים ללא ילדים, הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של מעשים מגונים בקטין שלא מלאו לו 14 שנים לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין,תשל"ז (להלן:החוק), בכך שסמוך ליום 18.8.03,במשרדו בבית ספר בירושלים המזרחית בו שימש כמורה וכמאמן כדורסל, הניח את ידו על איבר מינו של קטין יליד 16.5.90, הוציא את אבר מינו של הקטין ממכנסיו ומצץ אותו בפיו, ובכך שבשתי הזדמנויות שונות שהתרחשו ימים ספורים לאחר מכן במשרדו, שיפשף הנאשם את אבר מינו של הקטין מעל מכנסיו (של הקטין).

38. פ 001902/04

בין הנאשם לאֵם הקטינה נרקמו יחסים אינטימיים, במסגרתם, נוצר קשר הדוק בין הנאשם למתלוננת, קטינה, כבת פחות מ-12 שנה, במועד האירועים.

המדובר בסדרה של 6 אירועי מעשים מגונים, שעשה הנאשם בקטינה, במהלך חופשת הקיץ בחודשים יולי-אוגוסט 2003, כדלקמן:

במהלך שהייה משותפת בים, שאל הנאשם את המתלוננת אם ראתה פעם איבר מין של גבר, המתלוננת השיבה בשלילה. הנאשם שאָלָה אם היא מעוניינת לראות. המתלוננת השיבה, שוב בשלילה, למרות זאת הוריד הנאשם את מכנסיו, עד למעלה מהברך על מנת שהמתלוננת תראה את איבר מינו, נטל את ידה, וקירבה לאיבר מינו, אך המתלוננת משכה את ידה; הנאשם נגע בחָזָה של המתלוננת מעל חולצתה; הנאשם ליטף את ברכה, המתלוננת הסירה ידו, וביקשה ממנו שיחדל ממעשיו, אך הנאשם התעלם מבקשתה, המשיך במעשיו ואף ניסה לגעת בחזה; בהמשך אותו יום, בדירת מגוריה, נשכב הנאשם בין הקטינה לבין האֵם, הכניס ידו מתחת לשמיכה, וליטף אותה ברגליה, מעל מכנסיה.

תוך כדי נסיעה ברכב הנאשם לחוף הים, בשעת חצות, ליטף הנאשם את המתלוננת ברגליה, המתלוננת העיפה את ידו של הנאשם, למרות זאת, חזר הנאשם על מעשהו, פגע במדרכה וכמעט גרם לתאונת דרכים; בהיותם בחוף נכנס הנאשם למים בעקבות המתלוננת, אחז בפניה וניסה לנשקה בפיה, המתלוננת ביקשה ממנו שיחדל. לאחר שיצאו מהמים, ליטף הנאשם את המתלוננת בידיה.

39. פ 001377/05

הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הורשעה, על יסוד הודאתה, בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 409 לחוק.

ואלה העובדות, שעל יסודן, הורשעה הנאשמת:

הנאשמת קשרה קשר עם הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") לסחיטת המתלונן גבר נשוי, באופן שהנאשמת תקיים עימו יחסי מין תמורת תשלום, ומאוחר יותר, תאיים כי תתלונן במשטרה בטענה שאנס אותה, ותאיים לחשוף את דבר קיום יחסי המין לרעייתו.

במסגרת הקשר, הפנה הנאשם את הנאשמת למתלונן. המתלונן קיים עם הנאשמת יחסי מין, תמורת תשלום של 150 ₪. לאחר קיום יחסי המין, נטלה הנאשמת את הקונדום בו נעשה שימוש במהלך יחסי המין, ושמרה אותו בשקית. בהמשך, התקשרה הנאשמת למתלונן ואיימה שאם לא ישלם לה בתוך שלוש שעות 5,000 ₪, תתלונן במשטרה כי אנס אותה. משלא נענה המתלונן לדרישותיה, ניגשה הנאשמת לתחנת המשטרה פנתה לחוקר המוכר לה, הציגה עצמה כמי שעברה אירוע טראומתי, תוך שהיא מדמה רעידות בכל גופה, וסיפרה כי האדם, שהציג עצמו כגובה תשלום מטעם הנאשם 2, אחז לפתע בידה, הוריד את מכנסיה, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. משביקש החוקר מהנאשמת להגיש תלונה, טענה הנאשמת כי תחילה עליה להתייעץ עם בעלה.

במקביל, התקשר הנאשם למתלונן, מסר לו כי בכוונת הנאשמת לספר לרעייתו על קיום יחסי המין ולהתלונן במשטרה, וייעץ לו "לסגור את הסיפור" טרם תממש הנאשמת איומיה.

המתלונן והנאשם נפגשו עם הנאשמת. בלחץ הנאשמים, שילם המתלונן לנאשמת 1,000 ₪ ובתמורה מסרה לו את הקונדום. את יתרת דמי השתיקה בסך 1,000 ₪ סירב המתלונן לשלם. לפיכך, סיפר הנאשם למתלונן כי הנאשמת חייבת לו כסף והציע לקזז את היתרה מחוב הנאשמת כלפיו, באופן שהמתלונן יהיה חייב את היתרה לנאשם במקום לנאשמת, וכך סוכם.

בעקבות תלונת המתלונן במשטרה, זומנה הנאשמת לחקירה. הנאשם 2 הנחה את הנאשמת מה לומר בחקירתה, ואמר לה כי ינסה לשכנע את המתלונן לבטל את התלונה, וכך עשה.

נסיבות אישיות ותסקיר שירות המבחן

2. הנאשמת כבת 34, ללא עבר פלילי, ילידת ליטא, עלתה ארצה בשנת 1993, נשואה ואֵם לשני ילדים בגילאי 18 ו-9. מזה מספר חודשים אינה עובדת על רקע בעיות בריאותיות מהן סובלת בליבה. לדבריה, אמורה לעבור ניתוח לב בקרוב.

על רקע מצוקה כלכלית, אליה נקלעה הנאשמת, בעקבות הסתבכות עסקית, הסתבכה הנאשמת בחובות, ובין היתר, לנאשם, שהפעיל עליה לחץ להשיב את החוב. לחץ זה עמד ברקע העבירות.

40. פ 002921/06

1. הנאשם, יליד שנת 1945, תושב ירושלים ואב ל-11 ילדים, הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של מעשה מגונה בכוח וכן בעבירה של כליאת שווא, לפי סעיפים 348(ג1) ו- 377 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כתב האישום המתוקן מפרט את העבירות אותן ביצע הנאשם כדלהלן:

ביום 29.6.06, בשעה 06:30 או בסמוך לכך, בביתם בשכונת דיר אבו טור בירושלים, קרא הנאשם לבתו, פ, ילידת 1980 (להלן: "המתלוננת"), אשר מתגוררת בבית הנאשם, לחדר השינה שלו(להלן: "החדר") וביקש ממנה לקחת סכום כסף שהחזיק בכיס מכנסיו ולשמור אותו אצלה. הנאשם לבש לגופו באותה עת תחתונים בלבד והיה שרוע על המיטה בחדר.

המתלוננת נכנסה לחדר ולקחה את הכסף. באותו רגע, קם הנאשם מהמיטה, נעל את דלת החדר, תפס את המתלוננת בכתפיה בחוזקה ואמר לה: "אל תפחדי ממני, אני אבא שלך, אני לא מבקש ממך כלום חוץ מנשיקה". משסירבה המתלוננת לתת לו נשיקה ואמרה לו שיתבייש, אמר לה: "תרחמי עלי, את יודעת שאני איש זקן, איש חולה ועייף, תרחמי עלי, רק תתני לי נשיקה ואני אתן לך ללכת". הנאשם אף אמר לה שכשהוא רואה אותה הוא מרגיש כאילו אינה בתו אלא מישהי אחרת.

המתלוננת עמדה בסירובה וניסתה להדוף אותו מעליה. בתגובה אחז הנאשם בחוזקה בחזה, דחף אותה אחורה ונישק אותה על לחייה. הנאשם הצמיד את חזהו לגופה, הוציא את איבר מינו מתחתוניו, קירב את איבר מינו לרגליה והגיע לפורקן על בגדיה של המתלוננת.

בהזדמנות נוספת, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת בלילה, הניח את ידה על איבר מינו ואמר לה כי הוא מתגרה ממנה מינית.

41. פ 001085/05

כנגד הנאשם, מרדכי דמתי יליד 1954 (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום בגין בעילה אסורה בהסכמה ומעשי סדום בקטינה ר.ל. (להלן: "המתלוננת").

להלן העובדות הנטענות בכתב האישום:

המתלוננת הינה קטינה ילידת 7.10.89. בתחילת שנת 2004, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בעת שהמתלוננת גלשה באתר האינטרנט I.C.Q (להלן: "האתר"), נוצר קשר בין המתלוננת לנאשם , אשר הציג את עצמו בכינוי "שון". הנאשם והמתלוננת התכתבו באתר בתדירות גבוהה, ובמהלך ההתכתבויות, סיפרה המתלוננת לנאשם כי היא בת 14.

במהלך החודשים פברואר או מרץ 2004, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, הציע הנאשם למתלוננת להיפגש עמה, המתלוננת הסכימה וקבעה עם הנאשם באור יהודה.

בעקבות התיאום הנ"ל, אסף הנאשם את המתלוננת ברכבו והסיע אותה לביתו שבחדרה. בסלון ביתו של הנאשם התגפפו הנאשם והמתלוננת. הנאשם שפשף את איבר מינו על בטנה של המתלוננת, פתח את רוכסן מכנסיה של המתלוננת, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת ולפי הטבעת שלה. המתלוננת חשה בכאב דחפה את הנאשם מעליה, והנאשם חדל ממעשיו.

לאחר פגישה זו, במהלך החודשים פברואר או מרץ 2004 במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, ובעקבות תיאום בין הנאשם למתלוננת, הסיע הנאשם שוב את המתלוננת לביתו שבחדרה, שם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת וכן לפי הטבעת שלה. בהמשך, התקלחו הנאשם והמתלוננת ובמקלחת החדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת.

בתאריך 7.3.04, בשעות הבוקר, אסף שוב הנאשם את המתלוננת ברכבו, הסיעה לביתו שבחדרה, שם החדיר את איבר מינו לאיבר המין ולפי הטבעת של המתלוננת. בהמשך נכנסו הנאשם והמתלוננת לאמבטיה שבביתו והנאשם החדיר את אצבעותיו לאיבר המין של המתלוננת ולפי הטבעת שלה.

במעשיו המפורטים לעיל, בעל הנאשם את המתלוננת, שהיא קטינה שמלאו לה 14 שנים וטרם מלאו לה 16 שנה והיא אינה נשואה לו, וכן עשה בה מעשה סדום.

42. פ 001439/07

במועד הרלוונטי לכתב האישום, התגורר הנאשם – יליד 1977 – בדירה ברחובות (להלן:"הדירה"), והיה בן זוגה של הקטינה א.ל., ילידת 1991, כבת  15.5, המתגוררת ברחובות (להלן:"א.ל.").

ב. ע.ד. היא קטינה, המתגוררת בחיפה, ילידת 30/12/1990, והייתה במועד הרלוונטי לכתב האישום מתחת לגיל 16 (להלן:"המתלוננת").

ג. המתלוננת וא.ל., הן חברות שהכירו במסגרת האינטרנט, השתיים נפגשו בתל אביב ביום 20/12/2006, ולאחר מכן התארחה המתלוננת בביתה של א.ל. ברחובות, ואף לנה שם במהלך הלילה.

ד. ביום 21/12/2006, בשעות הערב, הציעה א.ל. למתלוננת, לבקר את הנאשם בדירתו. המתלוננת הסכימה, והתלוותה אל א.ל. לדירת הנאשם, השתיים נכנסו לחדרו של הנאשם.

ה. המתלוננת, א.ל. והנאשם ישבו על מיטת הנאשם וצפו בטלוויזיה, כשכל העת הנאשם וא.ל. מתחבקים ומתנשקים על גבי המיטה. בה בעת קרץ הנאשם למתלוננת.

ו. בהמשך, באותו ערב, הדליק הנאשם כלי לעישון סמים, מסוג "באנג", ובו סם מסוכן מסוג חשיש, והחל מעשן מתוכו (להלן:"הבאנג").

ז. הנאשם שאף מה"באנג" ונשף לתוך פיה של המתלוננת את העשן, תוך שקירב שפתיו לשפתיה.

ח. בהמשך הלילה, הציעה א.ל. למתלוננת, כי יישארו ללון בחדרו של הנאשם, וזו הסכימה. הנאשם, א.ל. והמתלוננת שכבו לישון על מיטת הנאשם, כאשר המתלוננת שכבה על המיטה בין א.ל. לנאשם, כשגבה מופנה אליו.

ט. במהלך הלילה, החל הנאשם לגעת במתלוננת, העלה את חזייתה, נגע בחזה, הסיר את תחתוניה והעלה את חצאיתה. הנאשם הסיר את מכנסיו ותחתוניו וחיכך אצבעותיו באיבר מינה של המתלוננת, בהסכמתה.

י. הנאשם נצמד למתלוננת מאחור, וחיכך את איבר מינו באחוריה של המתלוננת, המתלוננת שהיתה מבולבלת – ביקשה מהנאשם שלא יכניס את איבר מינו לאיבר מינה וניסתה כל העת להרחיקו ממנה.

יא. בהמשך, הגיע הנאשם לפורקן בין רגליה של המתלוננת.

אף העובדות שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי חמורות, מהעובדות שעל יסודן הורשע הנאשם, בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון כדלקמן: בין היתר, נטען כי עת א.ל. עזבה את הדירה, החדיר הנאשם את לשונו לפי המתלוננת, נעל את החדר, הסיר את תחתוניה של המתלוננת, הסיר את מכנסיו ותחתוניו וניסה לחדור, באמצעות איבר מינו, לאיבר מינה של המתלוננת.

המתלוננת ביקשה שיפסיק, הנאשם אמר לה "תזרמי, תזרמי", והחדיר שתי אצבעות לאיבר מינה.

לאחר שהמתלוננת הודיעה לנאשם שהדבר מכאיב לה, חדל ממעשיו, ירד על ברכיו, והחל מלקק את איבר מינה של המתלוננת.

בהמשך, ניסה הנאשם, שוב, לחדור, באמצעות איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. המתלוננת עשתה תנועה כי אינה מעוניינת בכך ואז ביקש הנאשם כי תבצע בו מין אוראלי. תחילה אמרה המתלוננת כי הדבר מגעיל אותה, אך לבסוף התרצתה והנאשם התקרב עם איבר מינו לפניה והכניס אותו לפי המתלוננת.

בהמשך, מששבה א.ל. לחדר, הזהיר הנאשם את המתלוננת, פן תספר על מה שאירע לחברתו ואיים עליה כי יהרוג אותה.

בהמשך הלילה, הסכימה המתלוננת להצעת א.ל. להישאר ללון בחדרו של הנאשם.  במהלך הלילה, בשכבם באופן המתואר בכתב האישום המתוקן - לאחר שהעלה חזיית המתלוננת, נגע בחזה, הסיר תחתוניה, והעלה את חצאיתה – הסיר הנאשם מכנסיו ותחתוניו והכניס אצבעות לתוך איבר מינה של המתלוננת.

לאחר שחיכך את איבר מינו באחורי המתלוננת – שהייתה מבולבלת וביקשה שלא יחדיר איבר מינו לאיבר מינה – הסכימה המתלוננת שיחדיר רק אצבעותיו.

הנאשם אמר למתלוננת: "את רואה, את כבר רטובה יהיה בסדר", ושוב חיכך את איבר מינו מאחור.

הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, תוך שאמר "רק עוד כמה דקות, אל תדאגי, אני אגמור בחוץ", והגיע לפורקן בין רגליה של המתלוננת.

43. ת"פ (ב"ש) 97/87

כתב האישום מייחס לנאשם א. ב. ביצוע עבירות של מעשה מגונה בקטינה, בעילת נערה הנתונה למרותו ובעילת קטינה בניגוד לסעיפים 356, 348, ו-347(א)(ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977[13], בכך שבתקופת הזמן מ- 1977ועד 1982, בהזדמנויות רבות ביצע בגופה של המתלוננת ג המכונה ד (להלן המתלוננת) ילידת 1968, מעשים מגונים בכך ששיפשף את אבר מינו בין רגליה והכריח אותה למצוץ ולשפשף את אבר מינו עד שהגיע לסיפוקו ובכך שבתקופה שמ- 1982ועד 1987, ובהזדמנויות רבות בעל אותה שלא כדין כשהוא אפוטרופסה והיא נמסרה לו לשם חינוך או השגחה.

המתלוננת, הינה ביתה של ו', אשתו של הנאשם

עדותה של המתלוננת בדבר מעשי העבירה שביצע בה הנאשם

א. הזיכרון הראשון של המתלוננת בקשר למעשים האסורים שביצע הנאשם בגופה הינו מהתקופה שהיתה בת 9ולמדה בכיתה ג'.

באותה תקופה התגוררה המשפחה בעיר ח' והמתלוננת היתה לנה במרפסת הדירה. באחד הלילות, נזכרת המתלוננת, זה היה "מאוחר בלילה הייתי כבר ישנה הנאשם העיר אותי נשכב לידי. ליטף אותי ומשך אותי לכיוון התחתון של המיטה... הוא הוריד אותי לכוון אבר המין שלו ואמר לי לשים את זה בפה. ולעשות את עצמי שאני אוכלת גלידה" בעת שמסרה המתלוננת את הדברים בכתה בכי חרישי והפסיקה להעיד ולאחר מכן הוסיפה "עשיתי מה שהוא אמר. כשהענין נגמר אמר לי:ו את יודעת שאסור להגיד לאמא... לא סיפרתי את מה שקרה באותו לילה לא לאמא ולא לאף אחד אחר". המתלוננת סיפרה שמחמת הזמן הרב שחלף אין היא זוכרת את כל האירועים מה גם "שזה היה מאוד רצוף בערך אחת לחודש... הכל נמשך המון זמן, אולם היו המון פעמים אני זוכרת לאחר תקופה של חודש, אותו אירוע חזר על עצמו בדיוק כאשר הוא נכנס למיטה ואמר לי למצוץ את איבר המין שלו... עשיתי מה שהוא ביקש ממני".

ב. לאחר הדברים הללו, ומשבגרה מעט המתלוננת, גיוון הנאשם את מעשיו כלפיה, אז "הוא היה מפשיט אותי במיטה היה משפשף את אבר המין שלו באבר המין שלי גומר והולך... לפעמים זה היה קורה במיטה שלי כאשר הוא היה בא אלי באמצע הלילה או בסלון בבית כאשר אמא היתה ישנה".

ג. בתקופה שבני המשפחה גרו בעיר פלונית, בד"כ בשעות אחה"צ, כאשר אמה של המתלוננת היתה בעבודה היה הנאשם משלח את אחיה הקטנים מהבית, אז היתה המתלוננת תלמידת כיתה ח' וזו היתה הפעם הראשונה שהנאשם ניסה, לדבריה, לחדור עם אבר מינו לתוך גופה.

בפעם הראשונה הנאשם לא הצליח. "אני", אומרת המתלוננת, "נורא השתוללתי וצעקתי ובכיתי והוא ניסה להשתיק אותי, הוא פשוט גמר לפני שהצליח לחדור, אחרי עוד כמה נסיונות הוא כן הצליח. לפני שהוא הצליח הוא ניסה להחדיר את איבר המין שלו מאחורי וגם אז בכיתי צעקתי ואחר כמה נסיונות הצליח. כשאני מדברת על נסיונות זה לא היה באותו יום אלא על פני תקופה מסויימת... ורק לאחר כ-5, 6פעמים הוא הצליח, באותה תקופה טרם היה לי מחזור חודשי אז הוא לא פחד לקיים איתי יחסים כאלה כי לא קיבלתי את המחזור החודשי אז לא ידעתי את פשר הדברים, עכשיו אני אומרת זאת, זאת המסקנה שלי כיום".

ד. השלב הבא של היחסים היה כאשר המתלוננת קיבלה לראשונה בחייה את אורח הנשים בסוף כיתה ט' ולדבריה "הנאשם המשיך לקיים איתי יחסים כרגיל היה מחדיר את אבר המין שלו לאבר המין שלי או שהיה משפשף ולא היה מחדיר... לא הבנתי אז מדוע יש פעמים שהוא מחדיר... ומדוע יש פעמים שהוא רק משפשף את אבר המין שלו בין הרגליים שלי... כיום אני יודעת והמסקנה שלי שהיה לו חשבון".

ה. בהיות המתלוננת בכיתה י' "העניינים המשיכו ולא סיפרתי לאף אחד".

ו. בעת שלמדה המתלוננת בכיתה י"ב בתקופת האביב שהתה אימה בחו"ל ואז, אומרת המתלוננת "הייתי בלחץ מפני שהנאשם היה קורא לי כמעט כל לילה. אז היחסים היו דחופים מאוד. היה מפשיט אותי ומקיים איתי יחסים בתקופה שאמא שלי היתה בחו"ל".

לדברי המתלוננת, בעת שהנאשם קיים עימה יחסים היא היתה שוכבת כמו פסל "מדחיקה את עצמי לרוקן את הכל כאילו אני בעולם אחר, פשוט לא להרגיש מה נעשה איתי, הייתי מחכה רק שיילך. פשוט ילך ויעזוב אותי לא הייתי מגיבה... והנאשם היה מאוד מכאיב. בהתחלה היה אומר למה אני לא משתפת פעולה ממילא זה יהיה ואני לא אצליח לשנות את זה, הוא אמר לי "מה את מנסה לגרום לי שאני לא אהנה וכתוצאה מכך אני לא אבוא אלייך יותר..." הוא אמר לי:נ "כדאי לך לשתף פעולה כי זה ממילא קורה ותהני גם את" פעם אחת סיפרה המתלוננת, משך הנאשם בשערותיה בשעת קיום מגע מיני וכינה אותה סדיסטית ומזוכיסטית באומרו "אולי את תהני רק אם אני אכאיב לך אז באותו יום הוא ממש הפחיד אותי היום הזה היה לקראת הפעמים האחרונות שהוא שכב איתי ואולי זו היתה אפילו הפעם האחרונה...

מאז התחלתי להיבהל... הרגשתי שהיה שינוי בהתנהגות שלו... עד אז הוא דיבר איתי בעדינות.

44. פ449/97

1. הנאשם, חנא בן ג'ובראן סכל, הורשע על פי הודאתו במעשה סדום ובמעשה מגונה שביצע בילד.

הילד הוא פעוט כבן ארבע שנים. הפעוט שיחק במנזר בעיר העתיקה בירושלים. היה זה ביום 23.7.97. הפעוט נכנס לתוך חדר במנזר. הנאשם הלך אחריו, הכניס ידו לתוך מכנסיו, נגע באיבר מינו והכניס את איבר מינו של הפעוט לפיו. אחרי כן פשט הנאשם את מכנסיו והחדיר את איבר מינו לפי הפעוט.

2. הנאשם כבן 54 שנים, גרוש, אב לילד, תושב בית חנינה.

45. מדינת ישראל נ' 1. סלאח בן עבד אלסלאם עומר
2. מאהר בן אסמעיל סלאיימה

1. נאשם 1 - סלאח בן עבד אלסלאם עומר, ונאשם 2 - מאהר בן איסמעיל סלאיימה, הורשעו על פי הודאתם בשלש עבירות של מעשה מגונה בקטין ובסחיטה באיומים.

שני הנאשמים ביצעו בצוותא מעשים מגונים נקלים בילד בן פחות משמונה וחצי שנים, תלמיד כתה ב' בבית ספר במזרח ירושלים. המעשים בוצעו בשלשה ימים רצופים, בימים 19, 20, 21 במאי 1997.

תחילת המעשים - כשראו הנאשמים את הילד חוזר לביתו מבית ספרו. נאשם 1 פנה לילד וביקשו להתקרב אליו. הילד סירב. אז הגיח נאשם 2 מאחור, לפת את צוארו של הילד ואמר לו:ב "תפסנו אותך". חלק מהמעשים עשו הנאשמים בילד בחדרו של נאשם 1, וחלק - במערה במזרח ירושלים, שאליה הסיעו את הילד. בכל שלושת האירועים הורו הנאשמים למתלונן לבלוע כדור מטשטש, שסוגו לא זוהה, עישנו סם, שסוגו לא נודע, ונשפו את עשן הסם לתוך פני הילד. הילד טושטש, חושיו התערפלו, וכח התנגדותו פחת. אחרי כן, פשטו הנאשמים את תחתוניהם מעליהם וגם הפשיטו את הילד מתחתוניו. הם השכיבוהו על ביטנו. נאשם 1 חיכך את איבר מינו בפי טבעתו של הילד. נאשם 2 החדיר את איבר מינו אל בין רגלי הילד. שני הנאשמים עשו כן עד שהגיעו לסיפוק. הילד חש כאבים באחוריו, ואף נזל דם מפי טבעתו. בשניים מהמועדים האמורים, גם נטל נאשם 2 את איבר מינו של הילד אל תוך פיו לשם גירוי וסיפוק מיני. אחרי כל המעשים שביצעו בילד, הנאשמים שחררוהו והתרו בו שלא יספר לאיש דבר, שאם יעשה כן - יחתכוהו בסכין.

2. נאשם 1 - כבן 55 שנים, תושב העיר העתיקה. נאשם 2 - כבן 36 שנים, תושב ראס אל עמוד. שניהם רווקים. שניהם חיים בגפם, בעזובה, בתנאי היגיינה ירודים, הניכרים על פניהם. שניהם חיים מקבצנות.

46. מדינת ישראל נ' עלי בן אעמין ג'עפרי:

1. הנאשם, עלי בן אעמין ג'עפרי, מואשם בביצוע מעשה סדום בכח בקטין שטרם מלאו לו ארבע-עשרה שנים - עבירה על סעיף 347(ב) בתנאים של סעיף 345(ב)(1) + סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

לפי האישום, בוצע המעשה בילד ביום ה', 25.9.97, בסמוך לשעה 13:נ 50, בדפוס "המקור" ברחוב כי-טוב בירושלים. הילד נכנס לבית הדפוס בשעה שהנאשם עבד בו, וחיפש חוברות. הנאשם הציע לילד לרכוש ספר קודש במחיר מוזל. כשהתקרב הילד אל הנאשם כדי לראות את הספר, חיבק הנאשם את הילד מאחור, הובילו לחדר אחר, הוריד את מכנסי הילד ואת מכנסי עצמו ותחתוניו, ואמר לילד שהוא "יזיין אותו". הנאשם עמד מאחורי הילד והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הילד. אחרי כן כופף הנאשם את הילד כך שראשו של הילד הוטה קדימה, והמשיך להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הילד.

2. הנאשם כפר באשמה וטען כי הילד הוא שביקש ממנו "לזיין אותו" תמורת הספר אך, הוא, הנאשם סירב להיענות לו.

3. הנאשם כבן 23, עובד בדפוס. המתלונן (להלן - הילד) לומד בתלמוד תורה (ת"ת), בן פחות משלש-עשרה שנים (יליד 1.12.84). בנין תלמוד התורה נמצא בקרבת בית הדפוס.

4. הילד העיד לפנינו (עמ' 6 ואילך). הוא אמר כי בשעה 13:ב 50 יצא מבית ספרו לכיוון הדפוס. הוא רצה לקחת מאשפת הדפוס ברכונים וסידורים קטנים. הילד הגיע למדרגות העולות לבית הדפוס, ועמד שם. הוא ראה את הנאשם ושאלו אם מותר לו להכנס לבית הדפוס. הנאשם השיב בחיוב. הילד ניגש לערימת פסולת שעל הרצפה:ו

"היה שמה מלא ערימות של כל מיני דברים, כל מיני ערימות של ספרים משומשים וחדשים וזה, בקיצור הלכתי שמה לאיזה ערימה ואז הוא שאל אותי מה אתה מחפש? אז הוא אמר לי מה אתה מחפש, אז אמרתי לו סתם איזה ספר אחד, אז הוא אמר לי, אחרי זה הוא תפס אותי וחיבק אותי ואמר לי אני אוהב אותך כי אתה שמן" (עמ' 9-8 לפרוטוקול).

החיבוק היה "חיבוק כאילו אוהב אותי, חיבוק של אהבה כזה" (עמ' 36). אמירה זו וחיבוק זה לא הדליקו אצל הילד נורה אדומה. "חשבתי סתם", "לא שפוי קצת וזהו" (עמ' 36). "אחרי זה הוא עזב אותי והמשכתי ככה מחפש את זה" (עמ' 9). "הוא אמר לי אולי זה אולי זה. אחרי זה טוב, רציתי לצאת, אז הוא אומר לי הנה בוא רגע יש לי ספר מאוד יקר והוא שם לי את זה על שולחן שמה" (עמ' 9).

הילד החל לדפדף בספר. הספר הוא ת1/ "אמרי חיים:נ ויז'ניץ בתפארתה" - ספר מהודר, שופע צילומים. הנאשם התיימר לנהל משא ומתן עם הילד בענין מחיר הספר. תחילה אמר הנאשם לילד כי הספר עולה 100 ש"ח, אבל הוא ימכרנו לו ב25- ש"ח בלבד. הילד השיב שאין לו כסף. הנאשם אמר לו שילך להביא. הנאשם אמר לו "תן לי זיון אחד ואני נותן לך את הספר הזה". הנאשם תפס את הילד והובילו לחדר צדדי חשוך בתוך המחסן. הילד היה המום ומבוהל. המילים נעתקו מפיו.

"הוא תפס אותי, הוא ביד אחד הוא אחז אותי כאן ביד, וביד השניה הוא הוריד לי את המכנסים מאחורה ואז הוא פתח לעצמו את הרוכסן ואז הוא הכניס לי, ואחרי זה הוא כיפף אותי קצת והמשיך, אחרי זה הוא ככה עזב אותי רגע, אז מיד התלבשתי וברחתי משמה" (עמ' 10 לפרוטוקול).

הילד הרגיש את איבר מינו של הנאשם בתוך פי טבעתו. הוא הרגיש בהחדרה ובהעמקת ההחדרה. תחילה היתה ראשית החדרה כשהילד עומד, ואחרי כן אחז הנאשם בעורפו של הילד, כופף את ראשו קדימה והמשיך בהחדרה:ב

"אני עמדתי בהתחלה שם, ואז הוא הכניס את הזה ואחרי זה הוא כיפף אותי והמשיך לעשות, הוא כיפף אותי, הוא תפס אותי כאן ככה זה, ואז הוא המשיך להכניס לי" (עמ' 12).

"ש. האם כאב לך?

ת. הרגשתי קצת כואב כאן, כן.

ש. עכשיו הוא גם מתחיל ללחוץ פנימה ועל מנת גם שיכניס את כל איבר מינו מכופף אותך?

ת. כן.

ש. כן. ואתה מרגיש שהכל נכנס בפנים?

ת. כן.

ש. עכשיו הרגשת שיש מגע חוזר על עצמו? נכנס ויוצא נכנס ויוצא?

ת. לא. הרגשתי כל הזמן...

ש. בפנים?

ת. כן.

לבית המשפט:ו בפנים מה?

ת. פי הטבעת" (עמ' 43).

הילד הרגיש כשהנאשם הוציא את איבר מינו מפי טבעתו:נ

"ש. ובשלב מסויים הרגשת שהוא מוציא מפי הטבעת את איבר מינו?

ת. מתי שהוא הוציא אז הוא כבר הוציא לגמרי אפילו מהישבן ואז כשהוא הוציא, הוא עזב אותי לרגע ואז ניצלתי את זה וברחתי" (עמ' 44).

הילד לבש את בגדיו ונמלט בחזרה לתלמוד תורה.

47. תיק פלילי 17/97

הנאשם, מאיר חוטה בן מכלוף, יליד 1951, מק. ביאליק, עבד כשומר בשוק הירקות של צור שלום וכן עבד בהתנדבות במקווה הטהרה של ק. ביאליק בעבודות נקיון. במהלך כחודשיים עובר להגשת כתב האישום (כתב האישום הוגש ביום 30.11.97), נהג הנאשם לבצע מעשי סדום בשני קטינים וניסה לעשות מעשי סדום בקטין שלישי, שטרם מלאו להם 14שנה. שניים מהקטינים הם אחים. כדי לבצע את זממו בקטינים, ניסה הנאשם תחילה להתחבב עליהם, בכך שנתן להם פירות מהשוק וממתקים. לאחר זמן מה, הציע להם לבוא עמו למקווה כדי לעזור לו בעבודות נקיון והבטיח לכל אחד מהם תשלום של כ- 20ש"ח עבור עזרתם. הקטינים, בהאמינם שאכן מדובר בעבודה במקווה, הגיעו עם הנאשם אל המקווה בשעת ערב מאוחרת, ושם הורה הנאשם לקטינים להתפשט כליל מבגדיהם ולטבול בבריכת הטהרה. כמו כן, התפשט הנאשם בעצמו. לאחר מכן, לקח עימו הנאשם לחדר הסאונה שבמקווה, קטין אחד בכל פעם, הורה לו לשכב על מדרגות העץ, כשבטנו כלפי המדרגה, ואז נשכב הנאשם מעליו, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין והתחכך בתוכו, עד ששפך את זרעו בפי הטבעת. כך עשה הנאשם בקטין אחד, וניסה לעשות בקטין שני, ובכל אותו זמן שהנאשם בצע או ניסה לבצע מעשי סדום באחד הקטינים, היו שני הקטינים האחרים בבריכת הטהרה של המקווה, בהוראתו של הנאשם. הנאשם חזר על מעשי הסדום באחד הקטינים, שתי פעמים נוספות, וכמו כן ביצע מעשי סדום בשני האחים הקטינים ע"י החדרת איבר מינו בפי הטבעת שלהם במחסן ביתו של הנאשם, וכן בחורשה סמוך לשוק הירקות, שבו שימש הנאשם כשומר. בכל אותן הפעמים שבצע הנאשם בקטינים מעשי סדום, התלוננו הקטינים כי זה כואב להם, ביקשו מהנאשם להפסיק ואף התנגדו למעשה, אך הנאשם המשיך במעשיו תוך כדי השמעת איומים.

48. תיק פלילי:ב 95 / 70

בהכרעת הדין הורשע הנאשם בשורה של עבירות מין שבוצעו במתלוננת, הקטינה, שהיא אחותה של אשתו.

העבירות הללו בוצעו כאשר היתה המתלוננת תלמידה בחטיבת הביניים. המעשים המיניים אותם דרש הנאשם מהמתלוננת, הקטינה, ארעו במספר מקרים, חלקם בבית הנאשם, כאשר הנאשם דרש מהקטינה למצוץ את איבר מינו וכשזו סרבה, תפס את ראשה בידיו והכניס את איבר מינו לפיה ולא הרפה ממנה עד שבא לסיפוקו (סעיף 4 לעובדות כתב האישום). במקרה אחר, כאשר המתלוננת פגשה את הנאשם ב"לב המפרץ" בחיפה, לקח אותה ברכבו למקום מבודד וביקשה למצוץ את איבר מינו, כשזו סרבה, ביקש כי תאונן לו בידה ולאחר שגם לכך המתלוננת סרבה, תפס הנאשם בידה והניח אותה על איבר מינו, כשהוא מניע את ידה.

בהיות המתלוננת כבת 17, לאחר המקרים הקודמים, נסע הנאשם עם המתלוננת למקום מבודד וזאת למרות בקשותיה, כי ייקחנה לביתה, ושם ביצע הנאשם במתלוננת, נגד רצונה, מעשה סדום על ידי החדרת איבר מינו לפי הטבעת שלה. לאחר מכן, במקרים רבים בהם שימשה המתלוננת כשמרטף לבתו הקטנה של הנאשם, בהעדר אשתו, אחותה של המתלוננת, מהבית, נהג הנאשם לבצע במתלוננת מעשים מגונים בניגוד לרצונה, והכל כמפורט בסעיף 8 לכתב האישום, שבו הורשע. פעם אחת, כאשר היתה המתלוננת בבית הנאשם, לקח אותה הנאשם לגג הבית, כביכול כדי לראות יונים, ושם ביצע בה מעשה מגונה בכפיה, תוך שהוא מאיים שאם לא תעשה כרצונו, ירצח אותה, את אחותה, את ילדיו ויתאבד.

49. ת.פ. 95 / 533

המתלוננת נולדה ב11.4.75- ובעת שקרו האירועים נשוא כתב האישום היתה כבת 18. היא הכירה את הנאשם בקיץ 1992 והיתה חברה שלו במשך מספר חודשים ולאחר שיחסי החברות ביניהם פסקו הם המשיכו להיות בקשרים, התראו מדי פעם וקיימו יחסי מין, פעמים רבות, בהסכמה של המתלוננת.

במוצאי שבת 8.1.94 בעת שקרו האירועים נשוא האישום הראשון היתה המתלוננת חיילת. הנאשם טילפן אליה וביקש שהיא תבוא להיפגש עימו בדירה של חברו רונן סרוסי. המתלוננת הגיעה לדירה בערך בשעה 20:ב 00. באותה עת שהו בדירה רונן, שתי בחורות ובחור נוסף. שתי הבחורות והבחור עזבו את הדירה ואז הגיע הנאשם.

השלושה האזינו למוסיקה והתחילו לרקוד ולצחוק "סביב" המתלוננת ובשלב מסויים החלו לגעת בחלקים שונים של גופה לרבות בחזה ובצוואר וגם ניסו לנשק אותה. לדברי המתלוננת היא התנגדה "וביקשה מהם שיפסיקו" הם השיבו לה שהיא "סתם מתלוננת" וצחקו. הם דיברו ביניהם בצרפתית שפה שהמתלוננת אינה שומעת.

אחד מהבחורים כיבה את האור והם "התחילו לדחוף אותי לעבר המיטה, ביקשתי מהם שיפסיקו ואמרתי להם שאני רוצה ללכת, הם אמרו לי להרגע ושאני אפסיק".

המתלוננת היתה לבושה במכנסי ג'ינס ובחולצה לבנה בעלת כפתורים ומגפיים והנאשם ורונן "התחילו, בכח להפשיט" אותה. המתלוננת חזרה וביקשה מהם להפסיק, התנגדה וצעקה עליהם ואז הם סתמו לה את הפה ורונן ניסה להוריד את חולצתה ואמרו לה שתפסיק להתנגד "כי זה מה שהיא רוצה."

רונן והנאשם הבהירו למתלוננת "שלא משנה כמה אני אאבק הם יעשו מה שהם רוצים." המתלוננת ניסתה למנוע מהשניים להוריד את מגפיה וזאת כדי שלא יוכלו להסיר את מכנסיה אולם, לדבריה

"בשלב מסויים לא יכולתי להתנגד להם יותר, ונתתי להם לסיים ושאני אצא משם.

בשלב מסוים הפסקתי להתנגד כדי שיעשו מה שהם רוצים ושאוכל ללכת הביתה.

הנאשם הרים אותי ליד המיטה והוא כופף אותי למיטה בצורה כזאת שהרגליים על הרצפה והידיים על המיטה, הפנים כלפי המיטה.

רונן שכב על המיטה והנאשם עמד מאחורי.

הם הצליחו להפשיט אותי והנאשם החדיר את איבר מינו מאחורה לאיבר המין שלי. ברגע שהוא גמר הוא שפך על הגב שלי.

באותו זמן רונן שכב על המיטה, כשאני הייתי רכונה על המיטה עם ידיי רונן היה ממש לידי.

לאחר שהנאשם גמר, רונן רצה שאני אמצוץ את איבר מינו, אז הנאשם הרכין את ראשי לאיבר מינו של רונן והכריחו אותי למצוץ את איבר מינו של רונן, ועשיתי זאת והוא שפך על עצמו.

הם טענו שאני סתם מתנגדת ושאני עושה הצגות ושזה באמת מה שאני רוצה, הם אמרו לי שהם רוצים שאני אהיה, כביכול, אחת מהחברה שלהם ושיהיה לי מפתח לדירה ושאני אבוא ואלך מתי שארצה, ושיהיו מצבים דומים של קיום יחסי מין ביני לבינם."

לאחר הדברים האלה הנאשם ביקש מהמתלוננת להתקלח ומשעשתה כן הוא עזב את הדירה והמתלוננת עזבה אחריו.

50. ב.ש. מס':נ 1667/98

.2כתב האישום מתאר פרשה מזעזעת שהתרחשה ביום 20.6.98, מעט לאחר חצות,

באחד החניונים של יערות הכרמל. המשיבים, כך נטען, חזרו מבילוי שכלל ביקור במועדון מין במפרץ חיפה והחליטו להיכנס ליערות הכרמל, להפתיע זוגות אוהבים ששהו שם במכוניותיהם ולאנוס את בת הזוג, כדי לפרוק את מתחם המיני.

המשיבים, כך נטען בכתב האישום, הצליחו לבצע את זממם לאחר שהשתלטו על יושבי

מכונית פג'ו - נערה בתולה ילידת 1982ובן זוגה. המשיבים 3ו- 4גררו את הבחור אל מחוץ למכונית, חבטו בו, פקדו עליו לרדת על ברכיו, תוך שהמשיב מס' 4כורך את זרועו על צואר הבחור ואוחז בו כדי למנוע ממנו את היכולת להתנגד ולעזור לחברתו וכן מאיים עליו שיש ברשותו סכין.

בו זמנית, החלו המשיבים 1ו- 2לטפל בנערה ומיד אח"כ הצטרף אליהם המשיב .3הם קרעו את בגדיה, השכיבוה על מושבי המכונית ובזה אחר זה, בסיוע הדדי, אנסו אותה ובצעו בגופה מעשי סדום ומעשים מגונים באופן אכזרי, תוך שמוש בכח וגרימת סבל וחבלות.

המשיב מס' 4היה האחרון בחבורה שבא במגע עם הנערה. בכתב האישום נאמר, כי הלה הכניס את איבר מינו בין רגליה, התחכך באיבר מינה אך לא נתאפשר לו לבצע חדירה, מחמת שהנערה הצליחה לסגור את רגליה ולמנוע בעדו את היכולת להשלים את מעשה העבירה.

בחלקו הראשון של סעיף 5לכתב האישום נאמר:נ

"המתלוננת החלה לבכות ולהתחנן על נפשה שיעזבו אותה ולא יהרגו אותה וצעקה שהיא בתולה וקטינה ובקשה מהם שלא יאנסו אותה, אך ללא הועיל..."

בסעיף 9לכתב האישום נאמר:ב

"בכל אותו זמן שהמתלוננת נאנסה ע"י ארבעת הנאשמים, היא צעקה ובכתה וניסתה להדוף אותם מעליה ולהכותם, אך הנאשמים אחזו בה בכח, הדפו אותה חזרה תוך כדי שהם מכאיבים לה ואחד הנאשמים אף נשך אותה בזרועה בתגובה להתנגדותה".

51. פ 539/97

המתלוננת, אורית, - כבת 30 שנה, אם לשני ילדים. הנאשם - כבן 25 שנה. נישואיה לנאשם - הם נישואיה השלישיים. כחודש לאחר הנישואין, בחודש יוני 1996, התגרשה אורית מהנאשם (תעודת גירושין ת8/). לטענתה, ביום הגירושין, ואחרי טקס הגירושין, שכב עמה הנאשם בביתה, לכן חויבה בבית הדין ב"גט חומרה".

אחרי כן המשיך הנאשם לפקוד את ביתה לתקופה זו או אחרת, לנתק מגע, ולשוב אליה, וחוזר חלילה. היתה זו תקופה של "מלחמות". שניהם:ב "כל הזמן קטטות, מכות, איומים, צעקות, מריבות" (עדות המתלוננת, עמ' 142).

האירוע נשוא האישום אירע ביום 9 בדצמבר 1997. בסמוך לשעה 12:ו 00 הגיע הנאשם לביתה של אורית ביחד עם חברו, דוד בן עמי. באותה עת שהתה עמה בביתה, מיטל, אחות הנאשם. הנאשם היה "נורא עצבני" "כמו משוגע" (148). הוא הטיח באורית שהיא בוגדת בו, "ואז הוא אמר לי עכשיו את באה איתי, יש לי הוכחה עליך

רשמית שאת בגדת בי" (עמ' 148). "ואמרתי לו איתן... אני לא רוצה לבוא. אז הוא אמר לי אורית עכשיו את באה... אני אמרתי לו אני לא רוצה, אני לא באה. ברחתי לכיוון הסלון. הוא הלך למטבח והביא מזלג, מזלג שאוכלים בו. הוא אמר לי אם את לא באה, והוא התפרע, אם את לא באה אני מכניס לך את זה בבטן. עכשיו את תבואי ואת תראי לאן את באה" (עמ' 149). מיטל ניסתה לגונן על אורית, אך הנאשם הדף אותה וגער בה:נ "תסתמי את הפה שלך יא זונה" (149). הנאשם נטל מייבש שיער השייך לאחותו, השליכו על הרצפה, הפיל שולחן, דלק אחרי אורית ו"עשה לי כאילו הוא רוצה לדקור אותי אז פחדתי ממנו" (עמ' 150). מפני אימת הנאשם נכנעה אורית. היא יצאה עם הנאשם למכוניתו. עמם היה חבר הנאשם, דוד בן עמי. באוירה הקשה ששררה במכונית, חששה המתלוננת שהפעם יפיק הנאשם את זממו ויהרגנה, כפי שאיים עליה בעבר. היא ביקשה מהנאשם שלא יאמין לעלילות:ב "אל תמכור את עצמך ותהרוג אותי" (152).

6. הנאשם הביאה לבית העד שמעון ביטון כדי להוכיח לה "רשמית" שאכן היא בוגדת בו. עמו היה חברו דוד בן עמי. מראה הבית והעזובה שבו הפחידו את המתלוננת. בבית היה שמעון ביטון ואשתו. לשאלת הנאשם, אישרה אשת שמעון, חיה שמה, את טענת הנאשם, שאכן כך ראתה את המתלוננת בביתה. לשמע דבריה אלה, רץ שמעון ביטון לעבר אשתו ואמר לנאשם:ו " איך את מעזה לשקר שקרים כאלה. איתן, אני נשבע לך שאורית אשתך לא בגדה בך. אשתי משוגעת, אשתי לא בסדר בראש" (עמ' 155). שמעון אמר כי אורית לא היתה מעולם בביתם. כך העידה גם המתלוננת.

חמת הנאשם בערה בו. הוא השליך את אורית על הרצפה והורה לה "תסתמי". אשה ערביה שמתגוררת בדירה ניסתה להרגיע את אורית ואמרה לה שחיה "מג'נונה". הנאשם השתולל. הוא ניסה להוציא את אורית החוצה בכוח. שמעון ביטון נעל את דלת ביתו כדי למנוע מהנאשם לכלות את חמתו באורית. הוא אמר לנאשם:נ "אתה לא יוצא מפה, אתה לא תפגע באורית סתם, אתה לא תפגע באשה הזאת. אשתך לא בגדה בך" (156). שמעון ניסה להפיג את זעם הנאשם. אך הנאשם איים עליו שאם לא יפתח את הדלת "יעיף" את אורית מחלון הדירה הנמצאת בקומה ד'. אורית חששה שאכן כך יעשה הנאשם, וביקשה משמעון שיעשה כרצון הנאשם, וכך עשה.

7. הנאשם, מלווה בחברו בן עמי, נסע לקיוסק של חבר אחר, אבי תמר שמו. הוא התעכב שם דקות מעטות. מפחדה ממנו לא העזה אורית לברוח מהמכונית. משם הסיע הנאשם את בן עמי לביתו בקרית מנחם. מהדברים שהחליף הנאשם עם בן עמי, הבינה "שהיום זה הדין", "היום הוא ירצח אותי" (158). בדרכם לקרית מנחם, ראתה אורית את העדה רבקה מקדושי, אם בעלה לשעבר, והסבתא של ילדיה, חוצה את הכביש. אורית התחזקה בנוכחות הגב' מקדושי:ב "ניסיתי להתגונן ורציתי לפתוח את הדלת ולברוח מאיתן, ולברוח כי אמרתי הנה, הרגשתי אותה שהיא כוח... מהצד שלי שאני יכולה לברוח משם, ואיתן לא נתן לי לפתוח את הדלת, הוא נלחם איתי בדלת ואז הוא נתן שתי סטירות בפנים והוא אמר לרבקה, אני לא יודעת אם היא שמעה את זה עד היום... הנה אורית הזונה, הנה כלתך הזונה. ואז אני בכיתי ונורא הושפלתי מהענין" (עמ' 159).

8. אחרי שהוריד הנאשם את בן עמי מרכבו, אמר הנאשם לאורית כי עתה יסיענה למקום שבו עליה להגיד לו את האמת בענין "בגידתה", "אבל אם לא תגידי את האמת - את תירצחי" (עמ' 160). הנאשם הוסיף לאיים על אורית:ו "עכשיו הסוף שלך" (עמ' 160). הנאשם התנהג בטירוף דעת "כמו מסומם". אורית בכתה והתחננה על נפשה:נ

"ואמרתי לו איתן מה אתה עושה לי, מה, אני לא רוצה שתהרוג אותי, אני נשבעת לך אני לא בגדתי בך איתן, קח אותי למכונת אמת, תקח אותי לכותל אני אשבע לך בכותל. אני אנדור לך נדר. אני אעשה לך כל מיני דברים. כל מה שתרצה רק בשביל

שתאמין לי שאני לא עשיתי, קח אותי לרבנים, קח אותי למגלות עתידות, רק בשביל שתאמין לי שלא בגדתי בך. אני נשבעת לך" (עמ' 160).

9. אך הנאשם המשיך בשלו. הוא הסיעה ליער ליד בית החולים "הדסה" עין-כרם, ואיים "פה אני ארצח אותך ביער הזה" (160). הוא הביאה למקום שומם בין עצים, והחל שוב לחקרה:ב "תעני לי כן בגדת בי או לא בגדת בי". אורית חזרה ונשבעה לו:ו "לא בגדתי בך". חמת הנאשם המשיכה לבעור בו. שוב איים עליה "עכשיו אני הורג אותך". "תגידי לי בגדת בי או לא בגדת בי". הוא הוציא מברג מתא המטען של המכונית וכיוונו לעברה. הנאשם דקרה דקירות קלות במברג ברגלה "זה לא היה דקירה שנכנס המברג לגוף, זה היה עקיצות" (161). הנאשם ציווה עליה להתפשט. אורית חשה שהוא עומד להרגנה נפש כפי שאיים. הנאשם צעק, השתולל ודרש ממנה שתיענה לאלתר לדרישתו. אורית בכתה והתחננה על נפשה לפני הנאשם:נ

"איתן אני לא יכולה להתפשט, אני לא רוצה להתפשט, אז הוא אמר לי תתפשטי עכשיו. אז אמרתי לו איתן אני לא יכולה להתפשט. אני במחזור, אני לא יכולה להתפשט, ואיך אני יכולה להתפשט, אמרתי לו יש לי דם, איך אני יכולה להתפשט, אז הוא אמר תורידי את הבגדים ותשימי, תישארי עם הפד, איך שאת. ובכיתי נורא, ונורא עשיתי את זה בצער, אמרתי לו איתן אני לא רוצה להתפשט, אני מבקשת ממך בוא נלך בבקשה, בוא נלך מפה, ואז הוא אמר לי טוב תורידי את הבגדים ואז הרגשתי שאם באמת אני לא אוריד את הבגדים הוא הורג אותי עכשיו." (עמ' 162).

"אחר כך הוא אמר לי תורידי גם את החולצה. הורדתי גם את החולצה, ואז אחר כך הוא אמר לי תורידי את החזיה, תורידי את התחתונים, והורדתי
את הכל, ואז אחר כך הוא אמר לי טוב עכשיו גם תורידי את הנעליים, אז אמרתי לו למה אני צריכה להוריד את הנעליים? אז הוא אמר תורידי את הנעליים שמעת? והוא בשיגעון והוא בטירוף:ב תורידי, תורידי" (עמ' 163).

כשהורידה את מכנסיה, ראתה אורית ברגלה את סימני "העקיצות".

הנאשם המשיך לצעוק ולהשתולל. הוא הורה לאורית לטפס ערומה להר. אורית התחננה לפניו שלא יעולל לה כן. אז פקד עליה להיכנס למכוניתו כשהיא במערומיה, ובאיומי מברג דרש ממנה שתחדיר את איבר מינו לפיה:ו

"הוא פתח את המכנסיים שלו והוציא את איבר המין שלו והוא אמר לי כאילו מה את מעדיפה קודם כל לעשות - לשכב או למצוץ לי. אז אמרתי לו אני לא עושה לך לא את זה ולא את זה, אני לא יכולה איתן אתה יודע שאני במחזור, אני לא יכולה לעשות את זה. אז הוא אמר לי לא נורא, כל הזמן במחזור את רוצה, את מסכימה, זה לא חדש בשבילך זה בסדר. ואז אמרתי לו אני לא רוצה לעשות את הדבר הזה. אז הוא אמר לי עכשיו את באה או לא, הוא עוד פעם השתגע, את באה או לא, ואז הוא הביא לי את הראש שלי לרגליים שלו והמברג הוא שם לי אותו פה"
(עמ' 164).

"ואז הוא נתן לעשות בו מעשה של מין אוראלי לעשות את זה, לעשות את זה ונורא בכיתי ואמרתי לו איתן אני לא מסוגלת לעשות את זה, זה מגעיל אותי תעזוב אותי איתן, בוא אני רוצה ללכת לבית. איתן תתן לי ללכת לבית שלי...

הוא אמר לי תמצצי לי ואז לא יכולתי לקום ואז אמרתי לו אני לא - אז הוא אמר למה את לא יכולה לעשות את זה? אמרתי לו:נ קודם כל זה מגעיל אותי, דבר שני אני לא חייבת לעשות את זה בלי רצוני, דבר שלישי יש לך ריח מסריח מנשים, והיה לו ריח כאילו שהוא היה עם עוד אשה אני לא יודעת, היה לו ריח שם מזעזע. שאמרתי לו הריח הזה הביא לי להקיא" (עמ' 165-164).

אחרי מעשה סדום, אנס הנאשם את אורית:ב

"אז כשקמתי ממנו - הוא היה יושב איפה שהנהג ואני לידו, ואז הוא בא, בא לידי, קפץ לידי, ואז הוא אמר לי כאילו שאני אפתח את הרגליים, ואז אני שיתפתי איתו פעולה, כי פחדתי ממנו, אמרתי לו טוב, ואז הוא קיים איתי יחסי מין והוא שאל אותי עוד באמצע אם אני נהנית מזה, אז אני אמרתי לו שכן. ואז אחרי שהוא גמר את שלו הוא קם, וחזר למושב של-... הנהג, והוא המשיך לצעוק כמו חיה, ואמר לי בגדת או לא בגדת" (עמ' 165).

תוך כדי ביצוע האונס, גם הודיע הנאשם לאורית כי הוא הזמין אדם נוסף לבוא לכאן לאונסה יחד עמו. ועוד אמר לה:ו "עוד מעט גם אני עוזב אותך פה, ואני הולך לחמש דקות, הוא אמר אני אזרוק אותך פה ואת תשארי פה היום, את תישני פה" (עמ' 166).

10. אחרי ביצוע שני המעשים, חשה אורית כי הנאשם נרגע. על כן פנתה אליו מעדנות. היא ביקשה שלא יביא עליה את האיש הזר לאונסה כפי שאיים. היא הבטיחה לו שתסכים שיבוא אליה לביתה אותו לילה. אף תיענה לבקשתו להרות לו וללדת לו ילד, אחר שבעבר הפילה תמיד במתכוון בהריונותיה ממנו. "כי לא רציתי להביא ממנו ילד". כן הבטיחה לו שהיא גם תיענה לכל בקשה שיבקש ונתנה לו תחושה שהיא משלימה עמו. אורית עשתה כן כדי להבטיח את צאתה לשלום מהיער.

52. מדינת ישראל נ' גרשון בן אברהם קויפמן

הנאשם, גרשון בן אברהם קויפמן, הורשע על פי הודאתו במעשה סדום ובמעשים מגונים שביצע בילד שטרם מלאו לו 14 שנה.

הילד, יליד יום 18.2.85. המעשים בוצעו בתקופה שמחורף שנת 1997-1996 עד חודש מרץ 1998. במשך תקופה זו של כשנה וחצי, ביצע הנאשם במתלונן מעשים מיניים שונים, במקומות שונים ובמועדים שונים. ואלה המקומות:נ בית-הספר, תלמוד-תורה, מחסן וביתו של הנאשם.

וזה פירוט המעשים בכתב האישום:ב הנאשם נהג ללטף את הילד בישבנו ובאיבר מינו מעל בגדיו, לנשקו על פניו, בגופו ובישבנו. לעיתים, היה הנאשם מכניס את איבר מינו של הילד לפיו עד שהילד היה שופך את זרעו. הנאשם נהג לאונן לפני הילד עד
לשפיכת זרעו, ולהכניס את איבר מינו בין רגליו של הילד עד הגיעו לסיפוק. כל זאת, כשהנאשם והילד שוכבים יחדיו ערומים במיטה. בקיץ 1997 נסע הנאשם עם הילד ועם אחיו לטיול בים המלח. שם, בשירותים, הושיבו הנאשם על ברכיו, כששניהם ערומים. הנאשם חדל ממעשיו כשהילד אמר לו שהוא חש ברע. כשבועיים אחרי-כן, נסע הנאשם עם הילד לבית המלון "הילטון" בטבריה, ללילה אחד. בהיותם בחדרם במלון, נכנס הילד להתקלח. הנאשם נכנס אחריו, מרח בסבון את איבר מינו ואת פי הטבעת של הילד והחדיר לתוכו את איבר מינו. לאחר מכן, שכב הנאשם על הילד במיטה שבחדרם, כששניהם ערומים. במהלך התקופה, ביקש הנאשם מספר פעמים מהילד להכניס לפיו את איבר מינו של הנאשם וללטף את גופו של הנאשם ואת איבריו האינטימיים, אך הילד סירב. בתמורה למעשיו אלה, נתן הנאשם מדי פעם לילד, עיתים במטבע ישראלי ועיתים בדולרים, סכומי כסף שונים שנעו בין 20 ש"ח ל50- דולר בכל פעם.

53. ת"פ:נ 96 / 232

המתלוננת הינה בתו של הנאשם. בעת מתן עדותה בבית המשפט היתה בת 17.5. בהודעותיה במשטרה ת / 2 מיום 3.12.96 בבית החולים האנגלי בנצרת בפני החוקרת נאזק חילו ו-ת / 3 מיום 4.12.96 בבית החולים בעפולה בפני החוקרת אומימה ג'רזוזי דכוור, מציינת המתלוננת כי אביה היה מקיים איתה יחסי מין.

לגירסתה, בהודעתה ת / 2 עמ' 1 בשורות 13-7:ב

"אני ישנתי בחדר עם האחים שלי על המזרון על הרצפה, אני התעוררתי בשלב מסויים וראיתי את אבא שלי שם את הזיין שלו "זיבו" כאן (הנ"ל מצביעה עם היד על איבר המין שלה ואומרת כאן) הנ"ל ממשיכה שהיא התעוררה כשאבא

היה מפשיט לה את המכנסיים ואת התחתונים והוא נשכב מעלי ושם את "זיבו" איבר מינו כאן והתחיל לזיין אותי הנ"ל אמרה את המילה בערבית "יניקני"."

המתלוננת בהודעותיה הנ"ל מציינת מספר אירועים בהם אבא שלה קיים איתה יחסי מין ולדבריה ב-ת / 2 עמ' 1 שורות 28-27 ועמ' 2 שורות 11-1:ו

"... ופעם היה לפני שישה חודשים גם הייתי בחדר ואבא שלי שם את הזין שלו "זיבו פי כוסי" באיבר מין שלי זה הכל לפני יומיים הייתי יושנת בחדר ואבא שלי שם את ידו כאן (הנ"ל מצביעה על איבר מינה) מעל לבגדים אני אמרתי לו תשתוק והוא לא ענה לי הוא לא זיין אותי בבוקר אמא שלי אמא שמה פתחייה, ואני אמרתי לאמא שלי שפעם שהיא ילדה את ג. הייתי אני במקלחת מתקלחת והוא הסתכל עלי, אבא הסתכל עלי זה הרבה קרה וגם אמרתי לה שאבא שלי היה "מזיין אותי" "יניקני" ואמרתי לה גם שזה היה פעם "בסבע" ואמא אמרה לי לפני יומיים שהיא רוצה להביא אותי לבית החולים לכן הגעתי היום ביחד עם אמא שלי לכאן."

גם ב-ת / 3 שורות 8-5 הודעת המתלוננת מיום 4.12.96 היא חוזרת ומאשרת את דבריה בת / 2:נ

"ת. אני רוצה להתלונן על האבא שלי (היא צוחקת) לפני כשש שנים בבאר שבע אצל דודה שלי פ. אבא שלי נכנס לחדר השינה, הייתי יושנת על הרצפה לא זוכרת אם היה מישהו בחדר, אבא שלי בא עלי מלמעלה הפשיט אותי והכניס

את איבר המין שלו אצלי מלמטה (היא שמה יד על איבר המין שלה).

54. תפ 393/98

א. המקרה אירע ביום 18.12.98עת פגש הנאשם את המתלוננת בפארק אברהם בקרית

אתא, הנאשם סיפר לה, כי יש לו דברים חשובים לומר לה על חברה, ו', דברים שעניינו אותה מאוד.

ב. המתלוננת האמינה, בתום ליבה, לנאשם ובעקבות זאת התחילה לטייל עמו,

השניים התקרבו למבנה נטוש הנמצא בפארק, המתלוננת נבהלה והחלה לסוג לאחור, אך הנאשם תפסה, הרים אותה והכניסה בכוח לתוך המבנה למרות התנגדותה הנחרצת.

ג. הנאשם השכיב את המתלוננת על מזרון שהיה במקום ואמר לה, שהוא רוצה

להכניס את איבר מינו בתוך איבר מינה, כדי לבדוק אם היא בתולה.

ד. המתלוננת החלה לצעוק והנאשם החל מאיים עליה שאם לא תספק את מבוקשו הוא

יתן לה מכה שתגרום לה לאבד את הכרתה. מתוך פחד וחוסר אונים ובכדי שהנאשם לא יאנוס אותה אמרה לו המתלוננת שהיא תעשה בשבילו הכל, ואז הנאשם הכניס את איבר מינו לפיה וזאת חרף התנגדותה.

ה. הנאשם ניסה לחנוק את המתלוננת, שם את הידיים על האף והפה שלה וניסה לחנוק אותה. לאחר מכן, הוא הוריד לה את מכנסיה עד מעל לברכיה ושם את איבר מינו בין רגליה למשך זמן קצר, תוך שהוא נוגע באיבר מינה בידו, וכל זאת תוך התנגדותה. הנאשם עוד הוריד את חולצתה וחזיתה של המתלוננת ושם את איבר מינו בין שדיה למספר דקות ולאחר מכן שם בשנית את איבר מינו בתוך פיה של המתלוננת.

ו. האירוע בא אל קיצו כאשר הנאשם "עשה לעצמו ביד" וגמר.

55. ב"ש 2609/99

.1איגור מציאלוב (להלן - המשיב) מואשם בעבירות של אינוס, מעשה סדום, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וכן במעשה מגונה בכח ותקיפה בנסיבות מחמירות יחד עם אחרים.

כתב האישום מגולל פרשה מזעזעת של מעשי אונס והתעללות קשים שארעו למתלוננת,

בחורה בת 23, תיירת מרוסיה.

.2על פי האישום, עיקר מעשי האינוס וההתעללויות ארעו בשעות הערב של יום

16.9.99כאשר המשיב ו- 6אנשים נוספים שהו בדירה יחד עם המתלוננת. על פי האישום, במהלך אותו ערב דרש המשיב מהמתלוננת "לעשות טוב" גם לו וגם לחברו רומן. המתלוננת סרבה ואז אחז המשיב בראשה ובשערותיה, רומן החזיק בידיה והמשיב החדיר את איבר מינו לפיה תוך שימוש בכח. גם רומן ניסה להחדיר את אבר מינו לפיה של המתלוננת ולא הצליח.

על פי האישום, המשיב ורומן לקחו את המתלוננת בכח לאחד מחדרי השינה בדירה. רומן החל נוגע במתלוננת בחלק גופה התחתון, ברגליה ובתחתונים. המתלוננת ניסתה להתקרב למשיב כדי שיגן עליה, אך המשיב דרש ממנה לשכב עם שניהם. המתלוננת התנגדה והמשיב ורומן החלו להכותה, רומן אחז בפניה והרים את ראשה והמשיב בעט בפניה מספר פעמים עד זוב דם. המשיב ורומן היכו את המתלוננת חליפות. על פי האישום, בהמשך הערב שאל המשיב:ב "מי הבא רוצה שנ' תיקח לו בפה" ואמר למתלוננת כי "תסתדר" עם נאשם .5כתב האישום מפרט את שארע ביניהם.

על פי האישום, בהמשך הערב שוב השכיבו המשיב ורומן את המתלוננת בכח על הספה, רומן פיסק את רגליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, והמשיב הצמיד אותה בגופו לספה וניסה להחדיר את איבר מינו לפיה. השניים לא הצליחו לבצע את זממם, ולכן החליפו מקומות, רומן אחז במתלוננת והמשיב החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת והגיע לפורקן. בשלב זה ביקש רומן להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, אך היא התנגדה, וכדי להתגבר על התנגדותה החדיר רומן את ציפורנו לאיבר מינה של המתלוננת והכאיב לה כך שהיא הפסיקה להתנגד ואז החדיר רומן את איבר מינו לאיבר מינה והגיע לפורקן.

על פי האישום, המתלוננת יצאה עם רומן מחדר השינה לסלון ושם פתחו המשיב ונאשמים 4ו- 5את רוכסני מכנסיהם והוציאו את איברי מינם. המשיב אמר למתלוננת "את רואה, ללא כוח עומד לנו, ועם כוח, כאשר אחת כמוך לא מסכימה אז לא עומד לנו", המתלוננת הורידה את ראשה ואחד הנאשמים שפך משקה על ראשה. הנאשמים זרקו על המתלוננת חפצים שונים כמו צלחות עם אוכל והטיחו כדור בפניה.

56. פ 320/99

על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך מדוייק שאינו ידוע לתביעה, בחודש אפריל 1998, הגיעה, א.ק., המתלוננת (ילידת 1983) למרפאתו של הנאשם (שהינו רופא במקצועו) עקב מיחושים חזקים בראשה, ואז נעמד הנאשם מאחורי המתלוננת שישבה בכיסא, ובניגוד לרצונה החל ללטף את צווארה וכתפיה, וירד עם ידיו לכיוון שדיה; המתלוננת קמה מהכיסא כשהיא נסערת, סטרה על פניו של המשיב ויצאה מהמרפאה.

ביום 25.6.98בסביבות השעה 30:נ 14התקשר המשיב בטלפון לביתה של המתלוננת,

דיבר עם אחיה רביע, ובאמתלת שוא, לפיה המתלוננת צריכה לעבור בדיקות דם, הזמין אותה למרפאתו

המתלוננת סרבה ללכת, אולם בלית ברירה, מפאת הלחץ שמשפחתה הפעילה עליה לעבור את הבדיקות, הלכה בסופו של דבר למרפאתו של המשיב.

משהגיעה המתלוננת למרפאתו של המשיב היא הופתעה לגלות שאין במקום מזכירה או אחות, ואז משך אותה המשיב לתוך חדרו, נעל את הדלת, תפס את המתלוננת בזרועותיה ומשך אותה למרכז החדר.

המתלוננת התחילה לצעוק ואמרה לנאשם שיעזוב אותה ויתרחק ממנה, אולם המשיב ענה שלא יעזוב אותה לפני שיקח את מה שהוא רוצה.

אז קרע מעליה את חולצתה וחזיתה והחל לנשק את המתלוננת בפניה, בצוארה ובשדיה. המתלוננת החלה לבכות ולצרוח אך המשיב המשיך במעשיו, והפשיט את המתלוננת בכוח ממכנסיה ומתחתוניה, הפיל אותה לריצפה, נשכב מעליה, פשט את מכנסיו ותחתוניו, פיסק את רגליה באמצעות רגליו, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת בכח ובניגוד לרצונה, והתחכך בתוכה עד שחש שהוא עומד להגיע לפורקן מיני, ואז יצא מתוכה ושפך את זרעו על ביטנה של המתלוננת.

57. ת"פ 233/99

במוצאי שבת, ה- 12.6.99, הגיע הנאשם

יחד עם חברו אבי, הוא הנאשם מס' 2, לקרוואן של אבי, לאחר שאבי אחז במתלוננת 2והכניסה לחדר השינה, נשאר הנאשם עם המתלוננת 1בסלון. באותה עת היתה המתלוננת 1כבת 17שנים. הנאשם התפשט, ניגש למתלוננת 1והחל להפשיל את חצאיתה. מתלוננת 1החלה לצעוק ולהתנגד ואז איים עליה נאשם 1- שאם לא תשתוק - הוא יחנוק אותה ויהרוג אותה.

ומשזו לא הפסיקה לצעוק - אחז הנאשם בבקבוק יין שעמד על השולחן ואיים באמצעותו על מתלוננת 1, באומרו שאם היא לא תתפשט - הוא ישבור עליה את הבקבוק. מתלוננת 1, בפחדה מהנאשם פשטה את חצאיתה, ואז הוריד לה הנאשם את תחתוניה, נשכב עליה וניסה להחדיר את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, תוך כדי שהוא סותם את פיה בידיו, לבל תשמענה זעקותיה. משלא הצליח הנאשם להחדיר את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת בשל היותה בתולה, הוא הורה לה להסתובב והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, עד אשר בא על סיפוקו המיני, וזאת בכח ובניגוד לרצונה, חרף הכאב העז שהכאיב לה וצרחותיה הממושכות.

עקב כך הנאשם אף איים על המתלוננת האחרת להפסיק לבכות, שאם לא, הוא יכה אותה, ומשלא הצליחה המתלוננת האחרת להתגבר על בכיה, אחז הנאשם בידה, עיקם אותה בכוח כדי להכאיב לה וסטר על לחייה.

58. ת"פ 544/99

הנאשם, צעיר יליד דצמבר 1981, הנו אחיה הבכור של המתלוננת, ילידת יול 4ולהם אח צעיר נוסף וזוג הורים. בין חודש יולי שנת 93, בהיות הנאשם בן 12, ועד לחודש ספטמבר 94, כך על-פי עובדות כתב האישום, נכנס הנאשם לחדר האמבטיה בביתם, עת שהתה בו המתלוננת, בת 9באותה עת, והחל לנשקה בכל חלקי גופה, אף מתחת לבגדיה. הוא הרים את חצאיתה ושפשף את איבר מינו בגבה. בסמוך לאחר מכן הוא פנה אל המתלוננת וביקשה שלא תספר להורים אודות מעשיו. במועד מאוחר יותר הוא פנה אל המתלוננת וביקשה להיכנס לחדרו כדי לשחק עמו. בהיכנסה לחדר הוא הושיב אותה על מיטתו, פשט את בגדיו, הסיר את חולצתה ונשכב עליה כשאיבר מינו מונח על איבר מינה. הוא החל להתחכך בגופה כדי להגיע לסיפוק מיני, ובמקביל נישק וליטף אותה בכל חלקי גופה.

בין השנים 1993-1998, בהיותם בביתם, הוא חזר על מעשיו מספר פעמים נוספות, כאשר בחלק מן המועדים ניסתה המתלוננת, ללא הצלחה, להרחיקו מעליה.

בחופשת הקיץ של שנת 1996, בהיות הנאשם כבן 15, הוא בעל את המתלוננת פעמיים,

כאשר באחד המקרים הוא הושיב אותה עליו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. באותו מעמד הביעה בפניו המתלוננת את כאביה כתוצאה מן הבעילה אך הנאשם המשיך במעשיו ואמר לה:ב "לא נורא". בחלק מן המקרים תיעד הנאשם את מעשיו כלפי המתלוננת במצלמת וידאו.

במהלך השנים 1997-1998, בהיות הנאשם כבר כבן 17, הוא נהג להיכנס בשעות

הלילה לחדרה של המתלוננת, עת לנה את שנתה, והחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה. בחלק מן המקרים לאחר שהיא התעוררה, הנאשם פשט את בגדיו ונשכב מעליה.

59. פ 263/98

המתלוננת שכאמור הינה בתו של הנאשם העידה בפני בית המשפט אודות מעשה האינוס

שביצע בה אביה . כך באו הדברים מפיה אודות האירוע הנטען בסעיף 2 לכתב האישום

(להלן:ו "ארוע החדר"):נ

"ת. כשהייתי בת 8 אבא שלי אנס אותי. היינו אני ואחים שלי בבית, אני לא זוכרת הכל, רק כמה קטעים, אני זוכרת שלילה אחד אבא שלי קרא לי ולאחי, הוא קרא לנו למיטה שלו, ישבנו שם והוא התחיל להקריא לנו סיפור ואחרי זה כשאחי התאום נרדם, הוא הוציא אותו מהחדר ונשארנו רק אני ואבא. אבא התחיל לגעת בי, בכל הגוף, הוא היה מנשק אותי ונוגע לי בחזה. הוא היה מנשק אותי עם הלשון. תמיד היה לו קרם ליד המיטה, וזלין, אני חושבת החלק התחתון של שנינו היה ערום"

(עמ' 63, שורות 21-27 לפרוטוקול).

בהמשך סיפרה המתלוננת כי אביה הוריד לה ולעצמו את הבגדים ואת התחתונים, הוא מרח על איבר מינו וזלין והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

עוד סיפרה המתלוננת על שאירע לה בטיול המשפחתי בטבריה (להלן:ב "ארוע טבריה"). הנאשם נכנס עם המתלוננת לתוך המים, כאשר שאר בני המשפחה יושבים על החוף, הוא הוריד למתלוננת "את החלק התחתון של הבגד" ואת "החלק התחתון של הבגד שלו", שם את המתלוננת על רגליו, וניסה להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה (עמ' 64-65 לפרוטוקול).

בהמשך עדותה של המתלוננת, ובתשובה לשאלת התובעת, אם היו עוד מקרים שהנאשם תקף אותה מינית, היא מאשרת שאכן היו דברים, אך התקשתה לזכור.

60. תיק פלילי 99 / 934

ביום האירוע ישבו המתלוננת וחברתה ע' ב"טיים אאוט" וי', אשר עבד במקום, הצטרף אליהן והציע להן לבוא למסיבה שתיערך אצל הנאשם בשעה 22:00. השתיים סירבו, אך קבעו עם י' שיאסוף אותן בחצות כדי שיגיעו שוב ל"טיים^-אאוט", שם עבד גם החבר של ע' – ש'. וכך היה. בסביבות 24:00 ישבו שתיהן במזנון ה"טיים אאוט", ואחרי כמה דקות הציע י' למתלוננת שתצטרף אליו לסיבוב ברכב. המתלוננת הסכימה, כאשר במהלך הנסיעה הוא סיפר לה שהוא בדרכו לבית הנאשם, והמתלוננת לא רצתה להיכנס בטענה שהיא מתביישת ומעולם לא הייתה בביתו קודם לכן.

"י' אמר לי לא להתבייש, שרק נלך וניתן את הכסף של החנות שסגר – ואז נלך. הלכנו לבית הנאשם..." (עמ' 13 לפרוטוקול).

בבית הנאשם היו הנאשם וינ', אותו לא הכירה המתלוננת קודם לכן, ואז י' הלך – לבקשת הנאשם – והביא חבר נוסף של הנאשם בשם ח'. כשי' חזר עם ח', הוא ישב בצד עם הנאשם ושוחח עמו (לפי גירסת הנאשם באותה עת העביר לו י' את חשבונות העסק עד לסגירתו), ואז:

"י' יצא עוד פעם, וראיתי שעברו כבר רבע שעה, 20 דקות, וי' לא חוזר, והתיק שלי לא היה עלי, הוא היה אצל ע', ואמרתי להם שאני הולכת להביא את התיק שלי ואני חוזרת ל'טיים אאוט'. הנאשם אמר לי לחזור – ויצאתי. בזמן שהייתי שם ראינו טלויזיה MTV.

כאשר יצאתי י' היה בחוץ ושאל לאן אני הולכת. אמרתי שאני חוזרת ל'טיים אאוט' והוא שאל למה, ולא עניתי לו אלא הלכתי. כאשר הגעתי ל'טיים אאוט' ע' וש' לא היו שם. רציתי את ע' כי התיק שלי היה אצלה עם המפתח והכסף.

אח של ש' בשם ל' עבד שם וביקשתי ממנו שיחת טלפון לש' והוא אמר שש' ישן שאני לא אפריע לו. אמרתי שאני צריכה אותו דחוף כי התיק שלי אצל חברתי ע', אבל הוא לא רצה לתת לי להתקשר. זה היה בערך בשעה 00:30. כאשר לא נתן לי להתקשר, החלטתי לחזור לביתו של הנאשם ומשם להתקשר" (שם).

תחילת הערב – עדויות נוספות

4. ע', חברתה של המתלוננת, סיפרה אף היא על כך שבתחילת אותו ערב היא ישבה בקיוסק של הנאשם עם המתלוננת וי'.

"...י' אמר לנו שיש מסיבה לנאשם ושאל אם אנו רוצות לבוא ואמרנו שלא. אני והמתלוננת הלכנו ובחצות... י' בא לקחת אותנו... אחרי שהגענו ל'טיים אאוט' י' אמר לא' שתבוא איתו לסיבוב והמתלוננת עלתה איתו לרכב שלו. אני הלכתי עם ש' לביתו לראות סרט. הגענו לשם בערך בחצות וישבנו שם בערך רבע שעה עד שא' הלכה. התיק של א' נשאר אצלי... וזה היה מעין ערובה שתבוא לישון אצלי בבית..." (עמ' 38 לפרוטוקול).

5. גם ש', מי שהיה החבר של ע' באותו זמן, מאשר שעבד באותו זמן אצל הנאשם ב"טיים אאוט" יחד עם אחיו, ובאותו ערב סיים משמרת בשעה 24:00 והלך לביתו עם ע'. לדבריו הם חזרו לקיוסק בסביבות השעה 03:00, כיוון שע' רצתה ללכת הביתה ולקחת אתה את א'.

אחיו של ש', ל', שאף הוא עבד כאמור ב"טיים אאוט", מאשר בעדותו שבסיבות השעה 01:00 באותו לילה הגיעה המתלוננת ושאלה היכן ע' או ש':

"והשבתי לה שאני לא יודע, משהו כזה, ישן בבית. לא יודע איפה הוא נמצא, ואז היא עלתה לבית של אילן. א' רצתה להשיג את ש' וע' בטלפון, ואמרתי שהשעה מאוחרת ולא צריך להפריע לישון, כי הוא צריך להחליף אותי בבוקר" (עמ' 47 לפרוטוקול).

המשך הערב – עדות המתלוננת

6. המתלוננת, כפי שהעידה וכפי שהעידו שאר העדים (כולל הנאשם), נותרה ללא התיק שלה, ללא כסף וללא מפתחות, ומבלי שהתאפשר לה להתקשר לחפש את ע'. לפיכך נאלצה לחזור לביתו של הנאשם, משם קיוותה – לדבריה – להתקשר לביתו של ש' ולמצוא את ע'. וכך סיפרה על המשך הערב:

"כאשר חזרתי לביתו של אילן הבית היה חשוך ונרות דלוקים. ואז סיפרתי להם ששכחתי את התיק שלי ושאני לא מוצאת את ע'. ביקשתי שיחת טלפון מהנאשם והנאשם אמר שאין לו את מספר הטלפון של ש'. כאשר חזרתי לבית היו גם משקאות חריפים על השולחן. יין ובירות... בבית היו: ח', ינ' ואילן (י' לא היה). ישבתי בבית כמה דקות, לא היה לי את מספר הטלפון של ש' והתכוונתי לקחת את המספר מאחיו ל'" (עמ' 13 לפרוטוקול).

בשלב זה אחד מבני החבורה מזג למתלוננת כוס יין, כיוון שלא רצתה בירה ("כי אני משתכרת מהר"), והיא שתתה אותה.

"שתיתי את הכוס הראשונה כולה ואילן אמר לי לשתות עוד קצת מהכוס השניה. אמרתי לו שאני לא רוצה וזה מספיק כי אני מרגישה מסוחררת. הנאשם אמר לי 'תשתי, תתפסי ראש, אל תהיי ילדה קטנה' ואז מזג לי כוס שניה ונתן לי אותה.

שתיתי קצת מהכוס השניה, ומהכוס השניה כבר נקטע כל הסיפור... כבר לא הייתי שפויה כל כך. ואז ראיתי את ח' יוצא מהחדר ומכניס כדור לפה, שאלתי את ח' מה זה ואז הוא אמר לי שזה כדור אקסטזי. ואז הוא שאל אותי אם אני רוצה כדור. אני מתקנת, הוא שאל אם לקחתי פעם כדורים ואמרתי לו שאף פעם לא לקחתי... אז ח' ישב איתי וניסה לשכנע אותי לקחת כדור ואז אמרתי לו שאני פוחדת מהדברים האלה והדברים האלה יכולים לעשות הזיות, ואז אילן לקח אותי לידו והתחיל גם לשכנע אותי לקחת את הכדור. אילן אמר לי שאני לא צריכה לפחד, וזה לא יעשה לי הזיות, וזה לא עושה כלום... " (שם).

כשהמתלוננת נשאלה אם לקחה בסופו של דבר כדור באותו ערב, השיבה ש"אני לא זוכרת את עצמי לוקחת כדור באותו ערב" (שם).

בחקירתה הנגדית הדגישה שאינה זוכרת שלקחה את כדור האקסטזי מרצונה "וזה לא אומר שלא נתנו לי את הכדור", אבל "לשאלתך אם אני זוכרת שמישהו נתן לי כדור, אני משיבה שאני לא זוכרת" (עמ' 28 לפרוטוקול). לדבריה לא ביקשה כדור, אך שלושת הנוכחים בחדר בכל זאת ניסו לשכנע אותה לקחת כדור.

המתלוננת העידה, כי לאחר שכנועי הנאשם וחבריו לקחת כדור "לא זכורים לי עוד דברים. אני זוכרת את עצמי במיטה עם אילן... " (עמ' 13 לפרוטוקול).

כלומר, לדברי המתלוננת היא זוכרת ששתתה כוס ועוד קצת יין, זוכרת שניסו לשכנע אותה לקחת כדור אקסטזי, ואז זוכרת כיצד היא לפתע מצאה עצמה במיטה עם הנאשם. וכך זכרה המתלוננת:

"ישבתי במיטה ובכיתי, אמרתי לאילן שאני מפחדת רצח. הוא אמר לי ממה אני מפחדת ואני אמרתו לו 'אילן, אני מפחדת שיגעו בי תשמור עלי'. ואז הוא אמר לי 'א' אל תפחדי אף אחד לא יגע בך' (העדה בוכה לאורך כל התשובה) ואז אני זוכרת שאילן אמר לי 'תענגי אותי ואני אענג אותך'..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

כשהעדה סיפרה חלק זה בסיפורה היא בכתה, ביקשה הפסקה קצרה, ואף המשיכה את עדותה בישיבה, תוך כדי בכי. וכך המשיכה לספר:

"אחרי שאילן אמר לי את הדברים שאמרתי שהוא אמר, הוא אמר לי 'א' שימי לי קונדום' ולא זכור לי אם כן שמתי לו או לא שמתי לו. לא היה לי קונדום. לא ראיתי קונדום והוא לא נתן לי קונדום. לא זכור לי אם שמתי לו קונדום או לא שמתי לו. גם לא זכור לי אם ראיתי קונדום באותה עת. מכאן ואילך אני לא זוכרת כלום..." (עמ' 15 לפרוטוקול).

בחקירה הנגדית אמנם אישרה אמנם, המתלוננת שלא ביקשה מהנאשם להסתלק מחדר השינה, אלא ש"התחלתי לבכות והוא שאל אותי למה אני בוכה ואמרתי לו כי אני לא בסדר" (עמ' 30 לפרוטוקול).

המתלוננת הכחישה שפחדה שאנשים אחרים פרט לנאשם יתעסקו אתה, והעידה:

"אני לא פחדתי שאנשים אחרים יתעסקו איתי, אלא פחדתי שכולם יתעסקו איתי. אמרתי את זה לאילן, כי הוא היחיד שהכרתי אותו ועליו סמכתי" (עמ' 31 לפרוטוקול).

והוסיפה:

"מההתחלה שהייתי במיטה בכיתי והסברתי לו (לנאשם) שאני מפחדת ואני לא מסכימה שיגעו בי. כל משך הזמן בכיתי... כל עוד בחורה בוכה זה צריך להגיד משהו. כשאמרתי לו שהוא צריך להשאר, הוא היה צריך להבין שהוא צריך לעזור לי ולא שהוא צריך לקיים איתי יחסי מין. זה שהוא קיים איתי יחסי מין זה לא אומר שרציתי..." (עמ' 32 לפרוטוקול).

למחרת התעוררה המתלוננת בבית החולים, כאשר "בין הקטע שהוא אמר לי לשים קנדום לבין הקטע שהתעוררתי בבית החולים אני לא זוכרת... " (שם).

בהמשך הוסיפה המתלוננת שהיא זוכרת שכאשר הייתה בחדר השינה של הנאשם "היה לי שפיך [זרע – ר' י' כ'] על הבטן" (עמ' 16 לפרוטוקול), אבל "אני לא זוכרת איך הוא שכב איתי... אני לא זוכרת את אילן ואותי שוכבים..." (עמ' 35 לפרוטוקול).

עוד זכרה המתלוננת בהמשך, שלפני שמצאה עצמה במיטתו של הנאשם, עוד בשלב שכל החברים היו בסלון, הגיע בחור בשם ג' שלא הכירה קודם, שרצה לנשק אותה "בגלל שיש לי עגיל בלשון... אז אמרתי לו שינסה עם מישהי אחרת ולא איתי...". אותו ג', לדבריה, עזב כעבור זמן קצר את הדירה (עמ' 17 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית הסכימה שבאותה עת עדיין הייתה בחושיה כדי לסרב לג' "ולהגיד לו שינסה עם מישהי אחרת" (עמ' 29 לפרוטוקול).

61. תפ"ח 005143/99

על פי העובדות שבכתב האישום המתוקן בהן הודה, יצא הנאשם עם חברו ועם המתלוננת

(אותה הכיר באקראי, ועמה יצא לבילוי פעמים אחדות) לבילוי בשפת הים של נתניה. משהגיעו לשם, ביקש הנאשם מהמתלוננת לגשת עמו הצידה כדי לשוחח עמה, ואז הודיעה כי הוא רוצה לשכב עמה. היא הופתעה, סירבה ודחפה אותו מעליה, בציינה שהיא בתולה (בת 16 באותה עת), אולם הוא הוציא מכיסו מזרק שהכיל חומר כלשהו, ואיים עליה כי יש במזרק סמים, שירדימו אותה לשלושה ימים אם לא תיענה לדרישתו, והוריה יחפשו אותה.

המתלוננת החלה בוכה ומתחננת כי יתן לה ללכת, אולם הוא הפשיט ממנה את חולצתה, חזייתה ומכנסיה; פשט את מכנסיו, ותוך שימוש בכח, כשהמתלוננת בוכה וצועקת, החל לשפשף את איבר מינו בחזה של המתלוננת עד שהגיע לפורקן, וכן נגע באיבר מינה בידיו.

62. ב"ש 2617/00

ר.ב. (להלן:ו "המתלוננת") הינה ילידת 28.2.87, הכירה את המשיב שהיה מיודד

עם אביה ודודיה, המשיב עסק בתיקון מכונות כביסה בכפרם מג'דל כרום.

על פי הנטען בכתב האיש'ום במהלך שנת 1998או בסמוך לכך, המשיב פגש את

המתלוננת בבית משפחתה, לקח אותה ברכבו, קנה לה פלאפל וקולה ונסע איתה לחורשת גילון המכונה ואדי "אלקראר" ושם עצר את רכבו והוציא אותה מהמכונית, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, השכיבה על האדמה, נשכב מעליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, במהלך אותה שנה פגש המשיב במתלוננת בבית סבתה, לקח אותה למקום בחורשת אחיהוד, המכונה "אלבורג", השכיב אותה על הקרקע והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

במהלך אותה שנה נקרא המשיב לתקן מכונת כביסה בבית הורי המתלוננת שעמדה על גג ביתם, במהלך עבודתו גרר את המתלוננת, הפשיט את מכנסיה, השכיב אותה על הריצפה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

במעשיו הנ"ל בעל המשיב את המתלוננת בהיותה קטינה שטרם מלאו לה 14שנים,

שלוש פעמים.

63. תפ"ח 4143/98

הנאשם הינו גיסה של המתלוננת, קטינה ילידת .16.6.88

במספר הזדמנויות שונות, בין השנים 1996- 1998, או בסמוך לכך שהה הנאשם במחיצת

המתלוננת בחדר השינה שבביתו. הנאשם שיחק עם המתלוננת במשחק אותו כינה "חנוק" ולפיו על כל משתתף לטפס על רעהו, הראשון שנחנק צועק "חנוק" והוא המפסיד.

במהלך משחק זה נהג הנאשם להפשיט למתלוננת את מכנסיה ותחתוניה, להפשיל את חולצתה כלפי מעלה וכן להסיר את מכנסיו ותחתוניו. לאחר מכן השכיב הנאשם את המתלוננת על בטנה, נישק את גבה ולקק את גופה, הניח כרית על ראשה עד שהרגישה מחנק, רכן מעל גופה וחכך את איבר מינו בעכוזה.

הנאשם ניצל כל הזדמנות ל"שחק" במשחק דנן עם המתלוננת ומשהגיע לסיפוקו עזב את המתלוננת התלבש והלך להתקלח. הפעם האחרונה בה עשה כן היתה בחודשים מרץ אפריל .1998

בתקופה מסויימת עסק הנאשם בסחר חולצות. במועד בלתי ידוע בסמוך לחודש יולי 1997ביקש הנאשם את עזרת המתלוננת בספירת מלאי החולצות אשר אוחסן במרתף ביתה בראשון לציון. המתלוננת נעתרה לבקשתו וירדה עמו למרתף. בעת היותם במרתף פרש הנאשם מספר חולצות על הרצפה ושיחק עם המתלוננת במשחק האמור. הנאשם הפשיט את בגדיה התחתונים של המתלוננת, פשט את בגדיו, רכן מעליה וחיכך את איבר מינו בעכוזה.

הנאשם שיחק עם המתלוננת במשחק דנן, במספר הזדמנויות גם בימי שישי, עת שהו בחדר המחשב שבביתה. באחת ההזדמנויות הנאשם הפשיט למתלוננת את מכנסיה ותחתוניה, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה.

במועד בלתי ידוע בתחילת שנת 1998או בסמוך לכך, שהה הנאשם עם המתלוננת

בעליית הגג שבביתה. הנאשם הפשיט את המתלוננת מבגדיה, פשט את בגדיו, השכיב את

המתלוננת וחיכך את איבר מינו בעכוזה עד שהגיע לסיפוקו.

באחת הפעמים שבהן ישנה המתלוננת בבית הנאשם, נכנס הנאשם בשעת לילה מאוחרת לחדרה, הפשיט את הבגדים מפלג גופה התחתון של המתלוננת, הפשיל את תחתוניו, רכן מעל גופה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.

64. ב"ש 91114/00

2על פי עובדות כתב האישום, נשואים - המשיב והמתלוננת - מזה כתשע שנים,

ולהם שני ילדים. במהלך שנות נישואיהם תקף המשיב את המתלוננת פעמים רבות והכה אותה. לאחרונה, החל המשיב לחשוד באשתו כי היא מנהלת רומן מאחורי גבו.

ביום 7.5.00המתין לאשתו בדירה, ביקש ממנה להתלוות אליו ל"פארק דרום", הנמצא לא

הרחק מביתם, והכניסה בכח למבנה של שירותים ציבוריים המצוי בפארק. בהגיעם למבנה דחף הנאשם בכוח את המתלוננת לתוכו, הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו, ואילץ את המתלוננת לבצע בו מין אוראלי, תוך כדי איום שיבצע במתלוננת לאחר מכן מעשה סדום, וישאיר אותה בפארק ללא בגדיה. המתלוננת סירבה ובכתה, אך ביצעה בנאשם מין אוראלי כיוון שפחדה שיממש את איומיו. משהמשיכה המתלוננת לבכות תוך כדי ביצוע המין האוראלי, הכה אותה הנאשם בפניה, כדי שתפסיק לבכות.

הנאשם דרש מהמתלוננת לקום על רגליה, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, סובב אותה באופן שגבה מופנה אליו והחדיר את איבר מינו אל תוך פי הטבעת של המתלוננת בכוח למרות התנגדותה, וללא הסכמתה החופשית.

מיד לאחר מכן, הפיל הנאשם את המתלוננת על רצפת השירותים, והחדיר את איבר

מינו אל תוך איבר מינה ללא הסכמתה, עד שבא על סיפוקו.

במהלך מעשים אלה, המשיך הנאשם להכות את המתלוננת בפניה ובחלקים אחרים

בגופה.

בתאריך 9.5.00או בסמוך לכך, שהו הנאשם והמתלוננת בדירה. הנאשם דרש מן המתלוננת לקיים יחסי מין עמו, והמתלוננת סירבה באמרה כי גופה כואב.

65. תפ 000312/99

הנאשם עצמו פרט בעדותו את מעשיו החמורים בבתו הקטינה, שהיתה אז בת פחות מ- 6 שנים, כדלקמן, בתמצית:ו

"באותו יום לא עבדתי, בערך בסביבות 12.00 בבוקר... ישבנו על הכורסה הקטנה, אני והקטינה בסלון... נכנסתי ללחץ, ואמרתי לבת שלי... לנשק את האיבר המין שלי (וזה היא אכן עשתה), לאחר מכן היא נתנה לי יד, הלכנו לחדר, אני שכבתי על הספה, והיא שכבה עלי בחדר, זה היה רק פעם אחת. אני לא זוכר בדיוק, אפילו לא הוצאתי את איבר המין, פתחתי רק את הרוכסן, ואז היה שלב מסויים בו היא שכבה עליי, והיתה לי התרגשות, ואז גמרתי בתוך המכנסיים..."

בתגובה הכה הנאשם בחוזקה את המתלוננת, על ידי כך שסטר בחוזקה על פניה והכה אותה

מכות נמרצות בכל חלקי גופה.

66. תפ 000333/98

הנאשם נהג להפשיט את ארבעת בנותיו, קטינות בגילאים שבין 3.5 ועד 7 שנים, ולהחדיר את אצבעותיו לאיברי מינן. הוא נישק וליקק בלשונו את איברי מינן, הניח את כף ידו ואצבעותיו על איברי מינן, לעיתים מעל בגדיהן ולעיתים מתחת לבגדיהן, ליטף ושפשף את איברי מינן. עוד נהג הנאשם לנשק את בנותיו באיזורי גופן השונים, ועל פיהן, הנאשם להפשיט את בתו הבכירה ולשכב עליה כשהוא ערום מבגדיו, ולשפשף את איבר מינו באיבר מינה עד שהגיע לסיפוק מיני. הנאשם נהג להושיב את ארבעת בנותיו בחיקו, או להשכיבן בצידו, ולשפשף בגופן את איזור המפשעה שלו. הוא נהג לחשוף את איבר מינו בפני ארבעת בנותיו ולאונן בפניהן. הנאשם נהג להכנס לחדר המקלחת והשירותים ולהסתכל בארבעת בנותיו בעת שהיו מתקלחות ומשתמשות בשירותים. במקרים רבים ביצע הנאשם את המעשים המפורטים לעיל על אף התנגדותן, צעקותיהן ובכיין של הקטינות ותוך כדי שימוש בכח וגרימת סבל גופני להן.

67. ב"ש 001536/00

"ת. באותו שלב הוא היה בכיסא הנהג והוא רכן לכיוון שלי. וכשהוא נגע בי בצורה שלא רציתי שיגעו בי זה היה עם היד הימנית שלו. ואז הוא חזר למקום שלו, למושב שלו, והוא משך אותי בצורה ברוטלית לכיוון אליו. והוא הוריד לי את החולצה, והוא נישק אותי ואני צרחתי לא ואף אחד לא שמע אותי. והיתה לו אחיזה מאוד חזקה בגב שלי באותו שלב. הפה שלו היה על החזה שלי והוא מצץ בצורה מאוד חזקה ואני לא אהבתי את זה, והוא שם את הידיים שלו בטוסיק שלי, ואני מאוד לא אהבתי את זה.

ש. איפה בדיוק באחוריים שלך הוא שם את האצבעות שלו?

ת. אני לא יודעת, מה שאני יודעת זה שלא אהבתי את זה. כי זה מגעיל.

ש. הרגשת משהו?

ת. זה כאב לי. חשבתי מה קורה פה. וזה לא קרה לי אף פעם בחיים, ואני בתולה, ואני עדיין בתולה. באותו שלב אני התנערתי ממנו והדלתות היו עדיין נעולות, הוא נהג במכונית שלו שישה מטר קדימה, והיה כמעט, לא היה אור ולא אנשים, והרגשתי כאילו שהנשמה שלי יצאה מהגוף ולא הייתי עצמי. לא ידעתי מה קורה לי, לא הרגשתי שום דבר. אני מקווה שזה לא יקרה לאף אחד, אני לא חושבת שזה צריך לקרות לאף אחד. בשלב הזה הוא רכן מעלי, על המושב שלי, הוא החדיר את איבר המין שלו לוגינה שלי מחצית, ובשלב הזה אמרתי לא וצרחתי , וזה כאב לי מאוד, באותו שלב אמרתי לו תשמע, אני לא סוג הבחורות האלה, אף פעם לא קיימתי יחסים, אני לא אקיים יחסים איתך, אני לא רוצה לקיים יחסים איתך, וזהו...".

ובהמשך:ו

I really don’t want to remember what happened, I just want to." Okay, so he put his penis between my breasts and he was like going up and down me and making like orgasm sounds and everything. At that point he took my head and my neck and he like he choked me so I couldn’t do anything, because the whole time I was saying no. I was like going to take him, but he was sitting on my neck and he put his penis in my mouth and he was holding my face so I couldn’t do anything and he orgasmed in my mouth".

68. ת"פ 001002/00

על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום (מתוקן), הגיע ביום 25.12.99, בשעות אחר הצהריים עם חבר בשם אלון אל חצר בית הספר "כרמל" בשכונת בין גוריון בנצרת עלית, עמם היה חבר נוסף בשם אביב.

בחצר בית הספר הבחין אלון באחותו שהיתה עם ילדה נוספת (להלן "המתלוננת"), אלון סטר לאחותו והורה לה לעזוב את המקום והיא עשתה כן.

אלון פנה למתלוננת אמר לה שהוא אוסר עליה להיפגש עם אחותו וכי אם תיפגש עימה, יהרוג אותה, הורה לאביב לעזוב את המקום ונשאר עם פלוני, הנאשם, במקום.

אלון והנאשם לקחו את הילדה לאיזור מוסתר בחצר בית הספר איימו עליה, כמפורט בכתב האישום המתוקן וגרמו להפחדתה.

בשלב זה, הורה אלון למתלוננת לפשוט את חולצתה ומשזו סירבה אמר לנאשם:ו "לך תביא סכין".

המתלוננת אחוזת פחד, הורידה את החולצה ולאחר מכן בהוראת אלון אף פשטה את מכנסיה ותחתוניה.

בעומדה עירומה, ביצע אלון במתלוננת מין אוראלי ולאחר מכן ביצע הנאשם מין אוראלי במתלוננת, במהלך אירוע זה בכתה המתלוננת אך אלון ופלוני המשיכו בביצוע זממם.

לאחר הדברים האלה, הורה אלון למתלוננת להסתובב, אחז בה בכח הורה לה להתכופף, ובתנוחה זו חדר אל איבר מינה עם איבר מינו תוך שהוא גורם לה לכאב עז והמתלוננת צעקה.

למרות תחינות המתלוננת ובקשותיה המשיך אלון במעשיו, לאחר מכן הירפה מהמתלוננת, קרה לנאשם:נ "בוא תורך", והנאשם ניגש למתלוננת חדר אל איבר מינה עם איבר מינו, כשזו כואבת ובוכה ומבקשת שיפסיק.

לאחר מכן, אמר הנאשם למתלוננת שלא תספר לאיש, והמתלוננת ברחה מהמקום.

69. פ 000954/99

הנאשם פגש בתאריך 25/9/99 את המתלוננת, צעירה, ילידת 22/11/1980, עת שבילתה, יחד עם חברותיה, חופשה באילת. לאחר הכרות קצרה נלוותה המתלוננת, עוד באותו לילה אל הנאשם והגיעה לדירתו ושם הנאשם ביצע בה את העבירות שבגינן הורשע בהכרעת הדין.

5129371

5129371

בהכרעת הדין קיבלנו את עדות המתלוננת שהנאשם שכב עליה, ניסה לנשק אותה ולאחר מכן הוריד את החולצה והחזיה שלה וליקק לה את החזה. משביקש ממנה הנאשם להוריד את מכנסיה והיא סירבה ואז החזיק את שתי ידיה, פתח את הרוכסן של מכנסיה עם השיניים שלו, הוריד את בגדיו, פישק את רגליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה חרף התנגדותה והפצרותיה שיחדל ממעשהו הנלוז. הנאשם השתמש בכח, החזיק את ידיה של המתלוננת ומשהצליחה להחלץ ממנו וירדה מן המיטה הוא העלה אותה שוב למיטה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה ומשצעקה סתם את פיה ואמר לה שאם לא תפסיק היא עלולה להעיר את הוריו. המתלוננת בכתה והרגישה כאבים וגם סיפרה לו שעברה הפלה ושהיא חלשה ואינה מסוגלת לעמוד מולו אך ללא הועיל. הנאשם גם הפציר בה שתשתף איתו פעולה כדי שיגמור יותר מהר ומשסירבה שוב החדיר את איבר המין שלו לאיבר מינה ומהשלב הזה, אומרת המתלוננת, היא חדלה להגיב.

כתוצאה מהפעלת כח מצד הנאשם נותרו סימנים כחולים על ידיה של המתלוננת.

70. פ"ח 3018/00

הנאשם, מרדכי (סשה) ורחלין, הורשע על פי הודאתו באינוס - עבירה על סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

2. ואלה עובדות כתב האישום כפי שתוקנו בהסדר הטיעון. המתלוננת הכירה את הנאשם כחודש לפני האירוע הנידון בכתב אישום זה. היא נפגשה עמו מספר פעמים באקראי במהלך אותה תקופה. בפגישות אלה הבהיר הנאשם למתלוננת כי הוא מעונין להדק את הקשר עימה, ואילו היא הבהירה לו כי אינה מעוניינת בקשר עימו וכי היא מצויה בקשר עם אחר.

ביום 3.8.2000, בשעות הבוקר, התקשר הנאשם למתלוננת וביקש ממנה להיפגש עימו בדירתו. הוא אמר למתלוננת כי רוצה הוא לתת לה מתנה, והתחייב באוזניה כי זו תהיה שיחתם האחרונה וכי הוא לא יטריד אותה עוד. באותו יום בשעה 12:נ 30 הגיעה המתלוננת לדירתו של הנאשם. לאחר שיחה קצרה הבהיר לה הנאשם כי ללא קשר להסכמתה, בכוונתו לקיים עימה יחסי מין ויהי מה. המתלוננת סירבה ופנתה לצאת מהדירה. הנאשם אחז בידה ואמר לה "את לא הולכת". הוא הושיב אותה על המיטה והמתין להסכמתה. משלא נענתה לדרישתו אמר לה הנאשם:ב "את לא הולכת לשום מקום עד שאני לא אקבל את זה". המתלוננת ניסתה לקום מהמיטה, אך הנאשם אחז בה, השכיבה על המיטה בכוח, הפשיטה ממכנסיה ומתחתוניה, פשט את מכנסיו ואת תחתוניו, אחז בידיה והצמיד אותן לצידי גופה. המתלוננת ניסתה להדוף את הנאשם מעליה ברגליה. אך הנאשם גבר על התנגדותה. הוא שכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת חזרה וביקשה מהנאשם, כי יניח לה, בכתה, צעקה והתחננה, והבהירה לו כי יש לה חבר, אך הנאשם התעלם מדבריה ואמר לה:ו "לא אכפת לי אני רוצה אותך".

תוך כדי כך צלצל מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת. הנאשם איפשר לה לענות לטלפון אך הבהיר לה באומרו:נ "אם תגידי משהו או תספרי משהו, חבל לך על הזמן". הנאשם הוסיף לבעול את המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו. הנאשם הוציא את איבר מינו מאיבר מינה ואמר לה:ב "זהו גמרתי תתלבשי". המתלוננת התלבשה ועזבה את המקום.

71. תפ 000275/99

העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום, נעשו, כולן, על פי הטענה, במהלך שבוע

אחד בחיי בני הזוג:ב החל ביום ראשון, 25.7.99, וכלה ביום שישי, 30.7.99.

נוח, על כן, לפרט את הנטען בכתב האישום על פי ימי השבוע, וכך אעשה להלן.

ב. במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם והמתלוננת נשואים מזה 23 שנים ולהם שלושה ילדים:ו בן1 בן 23 (להלן-"איציק"), בת1 בת 21, ובן2 בן 13. בני המשפחה התגוררו בחדרה.

ג. בכתב האישום נטען כי ביום ראשון, 25.7.99, בשעה 13.45 היה איציק אמור

לנסוע עם אופנועו ולאסוף את אביו-הנאשם, מתחנת הרכבת בחדרה ולהביאו הביתה. איציק התמהמה, ומשהגיע לתחנת הרכבת סרב הנאשם לנסוע עמו ובחר להגיע הביתה רגלית.

המאשימה טענה כי משנכנס הנאשם לביתו, בשעה 14.30 לערך, טרק את הדלת ואמר למתלוננת "יא בת זונה, לא יכולת להזכיר לאיציק לבוא לקחת אותי?". הוא נטל מן המקרר בקבוק מים, שפך אותו על עצמו והחל לגדף את המתלוננת ללא הרף כשהוא אומר לה, בין השאר, "יא בת זונה, יא מלוכלכת, כלבה" והטיח בה כי הם יתגרשו וכי היא תאלץ לוותר על כל רכושה וללכת לבית אמה.

המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשם החל להשתולל ולשבור חפצים מכל הבא ליד תוך שהוא צועק לעבר המתלוננת "יא בת זונה, תאספי מיד!". והמתלוננת, כך נטען, הלכה בעקבותיו, בוכיה, ואספה את השברים מתוך פחד.

לאחר מכן, כך נטען, פנה הנאשם למקרר שבמטבח, הוציא מתוכו סירים עם מאכלים שונים, שפך אותם על הריצפה, נטל סלט שהיה על השיש, שפך אותו על הריצפה ואמר שלא צריך אוכל בבית ושב והורה למתלוננת "תאספי, יא כלבה".

בכתב האישום נטען כי -

"תוך כדי התפרצותו של הנאשם הוא אמר למתלוננת כי יעשה הכל שתשנא אותו וכי אחר יקח אותה לתל ברוך על מנת שתעבוד שם כזונה".

המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשם עישן שתי סיגריות בזו אחר זו, כיבה את בדליהן על הרצפה ושב והורה למתלוננת "יא בת זונה-תנקי!".

המאשימה טענה כי -

"7. באותו ערב, יצאה המתלוננת עם ילדיה לאירוע משפחתי ואילו הנאשם נשאר בבית. משחזרה המתלוננת לדירה בשעה 23.00 לערך אמר לה הנאשם "יא בת זונה, תשני עם הבת שלך". אחר קרא לה הנאשם לחדר השינה, והמתלוננת, בפחדה, נכנסה אליו. הנאשם פנה אליה ואמר לה כי תעשה מה שיורה לה כאילו היתה זונה ואחר שתצא מהחדר.

8. הנאשם הורה למתלוננת לפתוח את מכנסיו ולמצוץ את אבר מינו והמתלוננת, על אף שהיתה עייפה, מבוהלת ומפוחדת מכל מה שעבר עליה באותו יום, סרבה לכך, ואז משך הנאשם את ראשה של המתלוננת בשערותיה בכוח ודחף את ראשה לאיבר מינו. אחר, תוך כדי אחיזה בחוזקה בשערותיה, דחף את ראשה כדי שאבר מינו ייכנס עמוק יותר בפיה ובפחדה מן הנאשם ומפני אלימותו, מצצה המתלוננת את אבר מינו כשעה.

תוך כדי כך גם אמר לה הנאשם "יותר חזק יא זונה" ואחר אמר לה כי כשתגמור ישלם לה 10.- שקלים כי לו היתה זונה טובה, היתה מקבלת 50.- שקלים.

9. אחר עוד ציווה הנאשם על המתלוננת, לסגור את פיה על אבר מינו, כדי שלא תישפך מפיה טיפה מהשתן שיטיל לפיה. הנאשם עשה כל אלה במטרה להשפיל את המתלוננת ואמר לה כי טוב לראותה במתח כשאינה יודעת מתי יטיל את מימיו.

אחר הטיל הנאשם את מימיו בפיה, שאל אותה אם זה היה טעים, וציווה עליה:נ "תצאי מהחדר יא זונה, גמרת את התפקיד שלך"".

ד. המעשים הבאים שיוחסו לנאשם בכתב האישום, נעשו, על פי הטענה, ביום ג'

27.7.99.

המאשימה טענה כי בשעות הערב של היום האמור, הגיע הנאשם לדירה, נכנס לחדרה של בת1, שבו ישבה גם המתלוננת, וקרא לאחרונה לבוא עמו לחדר השינה.

הנאשמת, בפחדה מן הנאשם, כך נטען, הלכה בעקבותיו. שם, בחדר השינה, ציווה הנאשם על המתלוננת לפתוח את מכנסיו ולמצוץ את אבר מינו ואחר הורה לה ללקק את פי הטבעת שלו "והנאשמת מפני האימה והפחד, עשתה זאת, תוך שהנאשם מגדף אותה "יא בת זונה, תעשי מה שאני אומר לך ותצאי!"".

ה. ביום חמישי, 29.7.99, ניסתה המתלוננת לרצות את הנאשם ולהתפייס עמו, כדי

להרגיעו. בכתב האישום נטען כי אז אמר לה הנאשם כי בני המשפחה כל כך הרגיזו אותו "שלא היה רחוק מלגרום לבני המשפחה מה שעשה כהן, שנראה בטלויזיה, שרצח את אשתו וילדיו".

ו. ביום שישי, 30.7.99, בשעות הערב המאוחרות נכנס הנאשם לחדר השינה שבו

שהתה המתלוננת וציווה עליה לסגור את הדלת. המתלוננת עשתה כן מתוך פחד, כשהנאשם אומר לה "יא זונה, מחר אני לוקח אותך לתל ברוך, אני אעשה ממך כסף".

המאשימה טענה כי לאחר האמור לעיל הורה הנאשם למתלוננת לפתוח את מכנסיו ולמצוץ את אבר מינו.

"13. (...) המתלוננת סרבה ואז הנאשם החל למנות עד 3 וסטר למתלוננת (ההדגשה שלי. ע.ג.) והמתלוננת מתוך הפחד, האלימות והאיומים מצצה בפיה את אבר מינו של הנאשם תוך שהוא דוחף בכוח את ראשה לכיוון אבר מינו. אחר, משהוציא הנאשם את אבר מינו מפיה של המתלוננת, אחז בו והיכה עם אבר מינו על פניה של המתלוננת.

14. אחר ציווה הנאשם על המתלוננת להכניס את לשונה עמוק לתוך פי הטבעת שלו, והמתלוננת, בפחדה הרב מהנאשם עשתה זאת.

ואז הכריח הנאשם את המתלוננת, מתוך איומים, ובמגמה להשפילה, לתחוב את אצבעה לתוך פי הטבעת שלו, ומשסרבה המתלוננת התחיל הנאשם למנות עד שלוש, והנאשמת, בפחדה, הכניסה את אצבעה לתוך פי הטבעת של הנאשם, ואז הכריח אותה הנאשם, בניגוד לרצונה, ללקק ולמצוץ את אצבעה ואמר לה במטרה להשפילה "תמצצי יא זונה, תמצצי את החרא".

72. ב"ש 1786/00

הנאשם עובד בעיריית ירושלים כמנהל מתנ"ס "ניקנור". המתלוננת הגיעה אל הנאשם, בתוקף תפקידו הנ"ל, כדי להתחיל לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור בהתאם לגזר דין שהוטל עליה בבית משפט. המתלוננת התלוננה ביום האירוע ומסרה גירסה מפורטת במשטרה. עיון בהודעת המתלוננת מעלה גירסה לכאורית, מפורטת ומשכנעת, המתארת בבירור את השתלשלות העניינים שהובילה לאונס. המתלוננת סיפרה כיצד המשיב העלה אותה לרכבו בטענות שווא. וכך תארה המתלוננת את מעשיו של המשיב:נ

"ואז הוא בא אחרי לאוטו, ניכנס סגר את הדלתות, הוא נעל את הדלתות מהצד שלו, ואני יודעת שהוא נעל אותי כי כשניסיתי ונאבקתי בו ניסיתי לצאת והכל היה נעול, התחיל לדבר איתי שהוא יעזור לי ואם אני רוצה להיות חברה שלו, ושהוא יביא לי מוצרים, ואנחנו לא ילדים. אז אמרתי לו שבסה"כ באתי לעשות עבודות שרות וללכת אז הוא אמר לי למה, לא חבל לך? ושוב התחיל לגעת בי וניסה שוב לנשק אותי וללטף אותי וניסה להוריד לי את החולצה והבגדים, ואז ניסה ליפתוח לי את הרגליים. הוריד את המושב של האוטו, המושב בו אני ישבתי, והצליח לשכב מעלי, וניסה שוב ליפתוח לי את הרגליים עם הרגל שלו, בזמן שכל הזמן אני נאבקת איתו. הוא ניסה בסוף ליפתוח לי עם יד אחת את החגורה של המכנסיים ותוך כדי הוא קרע לי את המכנסיים שלי (הערת חוקר:ב מראה לי את המכנסיים שהיא לובשת, מכנסיים בצבע שחור, סקאי, כשהתפרים במפסעה פתוחים עד למותן מאחורנית) והזיז לי את התחתונים, אני לובשת עכשיו תחתוני חוטיני ולא קשה להזיז אותם, ואז הוא הצליח לחדור אלי. אני צעקתי, התחלתי לבכות וביקשתי ממנו שלא יעשה את זה ושיש לי תינוקת ושאני צריכה ללכת לקחת אותה. הוא אמר לי שאני לא אדאג ושהוא יקח אותי. הוא תפס לי את הידיים והוא שכב עלי והצמיד אותי, את החזה שלו אלי, ואני לא יכולתי לנשום ואני צעקתי ואמרתי לו שאני בזמן ביוץ ושיזהר והוא אמר לי שאני יהנה ואני ביקשתי ממנו תרד מעלי, אני לא מוכנה אני לא רוצה ואז ראיתי שהוא גמר חלק בחוץ, קם מימני אחרי שהוא גמר, הוא גמר חלק על הרגל, וחלק על המושב של הכיסא, ואח"כ הוא דיבר איתי ואמר לי אל תפחדי, ואז בכיתי והוא לקח אותי הביתה והציע לי כסף, וניסה להרגיע אותי. אני אמרתי לו שאני לא צריכה את הכסף שלו ושהוא ישלם על מה שהיה ואז הוא אמר לי שכדאי לי להיות איתו בסדר ושהוא יהיה איתי מה זה טוב ושאני לא חלמתי כמה טוב יהיה לי ושהוא יכול לכתוב שאני לא עשיתי את עבודות השירות שלי ושאפשר גם ההפך. ואז כשהגענו הביתה ביקשתי ממנו שיפתח את הדלת ושיתן לי ללכת וזה מה שקרה"

73. פ 000913/99

לנאשם ולמתלוננת שני ילדים, האחד בן 4 והשני בן 10 המשפחה עלתה ארצה בחודש אפריל 1991. הרקע לסכסוך בין בני הזוג היה חשדו של הנאשם שאישתו בוגדת בו ויש לה מאהב. המתלוננת השיבה לנאשם, בתשובה לשאלתו שאכן יש לה קשרים עם גבר אחר ושהיא מעוניינת להתגרש ממנו.

בן זוגה של המתלוננת נפגש עם הנאשם ובין הנאשם והמתלוננת התקיימו מספר שיחות אודות החזקת הילדים וחלוקת הרכוש לאחר הגירושין.

בלילה שבין ה-15 ל-16 במרץ הגיעה המתלוננת לדירת בני הזוג סמוך לשעה 22:00, הילדים הלכו לישון והנאשם, על פי עדות המתלוננת, נסגר בחדר השינה והיא ביקשה ממנו לפתוח את הדלת כדי לקחת בגדים כדי שתוכל ללכת לישון, ומשפתח הנאשם את הדלת הוא הציע למתלוננת שתסתלק מהבית והוסיף ואמר למתלוננת ש"חבל שלא הרביץ לי קודם אולי הייתי מתנהגת יותר טוב".נ

לאחר הדברים הללו המתלוננת מספרת כי הנאשם:

"שם מגבת על היד שלו... המשיך לצעוק ואחר כך נתן לי מכה בראש ובפנים אבל לא חזק ואני ניסיתי כל הזמן להתקשר, הטלפון היה סמוך והיה לו גם פלאפון, ניסיתי להתקשר להורים או למשטרה כדי להשיג עזרה אבל ראיתי שהוא עצבני במיוחד... הוא קרע את החוטים בטלפון וניתק אותו. ברגע שהיתה לי הזדמנות תפסתי את הפלאפון מהכיס שלו וניסיתי להתקשר והוא ניסה לקחת אותו ממני. זרקתי את הפלאפון וניסיתי לברוח מהחדר והוא הסתובב ונתן לי מכה בבטן ואני נפלתי ולא יכולתי לנשום והוא עמד ביציאה מהחדר והסתכל איך אני שוכבת...ביקשתי שיתן לי לצאת והוא לא הסכים, ביקש שאכתוב מכתב שאני מוותרת על הדירה והילדים ואז אוכל לצאת. אני הסכמתי... פתחתי את הדלת וצעקתי והוא סתם לי את הפה... וסגר את הדלת וסחב אותי לחדר השינה וזרק אותי למיטה."

תוך כדי המאבק בין בני הזוג תיקה של המתלוננת נפל ארצה ותוכנו התפזר. הנאשם חיטט במסמכים שנפלו מהתיק ומצא תמונה של אולטרסאונד - הריון ואז החל לצעוק "והחליט שהייתי בהריון והחליט שזה לא ממנו".ב

המתלוננת מאשרת שאכן היתה בהריון אולם בעת שהתרחשו המאורעות נשוא כתב האישום כבר היתה לאחר הפלה. לדבריה אין היא יודעת מי היה אבי העובר, בעלה -הנאשם או המאהב שלה.

הנאשם הגיב על "התגלית" בחמת זעם ואמר למתלוננת "שהוא ידפוק אותי כמו זונה וזה מה שמגיע לי".ו

ובעוד שהמתלוננת שכבה על המיטה הנאשם נשען על ברכיו -

"ופתח את הרוכסן של המכנסיים שלו ולקח את היד שלי הותחיל למשוך אותה וביקש שאגע לו כי זה עומד, משך את היד שלי לכיוון איבר המין שלו ואמר לי "תראי הוא עומד". הוא חשף את איבר מינו והוציא אותו ממכנסיו. אני לא הגבתי והוא לקח את ראשי ואמר לי "תמצצי לי".נ

אחרי זה התחיל להפשיט אותי מחצאית וגרביון והרים את החולצה. אז הוא אנס אותי.

אחרי שהוא סיים הוא הלך לחדר ממ"ד ולקח שם כרית ושמיכה ושם ליד הדלת על הרצפה ונשכב על הרצפה והתכסה עם השמיכה ואמר לי שעדיף שאכתוב כמה שיותר מהר את המכתב ואז יתן לי לצאת.

לשאלתך איך אנס אותי אני אומרת שהוא רק עשה את שלו, אני שכבתי על המיטה ולא זזתי.

כאשר אני שכבתי על המיטה הוא עמד על הברכיים לידי על המיטה.ב

הוא קם וכאשר הפשיט אותי התיישב בין הרגליים שלי.ו

כאשר ראיתי את זה אני לא זזתי ולא אמרתי כלום לא הגבתי.

ש. הוא יכול היה לחשוב שאת מסכימה.נ

ת. הוא לא יכול היה לחשוב שאני מסכימה כי כל הזמן הייתי בוכה. (ההדגשה שלי י. פ.)

כאשר התיישב בין רגלי הוא הכניס את איבר המין שלו והתחיל לעשות את זה. אני רק אחר כך הרגשתי שמשהו נוזל וזהו. כאשר הוא סיים והוציא את איבר מינו.

כאשר סיים אמר שהוא דפק אותי כמו זונה והוא יכול להזמין את החברים שלו שידפקו אותי גם כדי שיהיה לו דמי כיס או שבכלל שידפקו אותי בלי כסף".

74. פ"ח 3009/00

הנאשם, מואשם, בשני אישומים, בעבירות מין במשפחה, בגין מעשים שעשה בבנותיו הקטינות. המעשים נעשו בדירת מגורי המשפחה.

2. באישום הראשון מואשם הנאשם במעשים שעשה בבתו א', ילידת 10.3.86.

נאמר באישום זה כי במשך תקופה של כחמש שנים, מעת שא' היתה כבת שש שנים ועד שקיבלה לראשונה את המחזור החודשי בהגיעה לגיל 11, נהג הנאשם להיכנס, מספר פעמים בכל שבוע, בשעות הלילה המאוחרות, כשאשתו וילדיו היו ישנים, אל מיטת א', להוריד את מכנסיה ואת תחתוניה ולהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. באותה תקופה קיים הנאשם עם א' יחסי מין מלאים גם בעת שהתקלחה בחדר האמבטיה. הנאשם גם נהג לנצל מצבים שבהם נשארו הוא וא' לבדם בבית כדי לקיים עמה יחסי מין. הנאשם לא הירפה מא' גם במקרים שהודיעה לו כי החדרת איבר מינו לאיבר מינה גורמת לה כאבים. במקרים אחרים שבהם סירבה א' לקיים יחסי מין עם הנאשם, פיתה אותה הנאשם בכסף או במתן רשות לצפות בתכנית טלוויזיה שבה ביקשה לצפות.

עוד נאמר באישום, כי בפסח של שנת 1999, בעת שא' היתה כבר בת שלש-עשרה שנים, נכנס הנאשם למיטתה, הפשיטה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ואחרי כן החדיר את איבר מינו גם לפי טבעתה.

נוסף לכך, נאמר באישום, במהלך השנים, מעת שהגיעה א' לגיל אחת-עשרה ועד היום, נהג הנאשם להכניס את ידו אל מתחת לחולצתה, לגעת בחזה וללטף את רגליה, זאת לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיני.

בכח סמכותו כאביה, שידל הנאשם את א' שלא לספר לאיש על מעשיו.

העדה העיקרית באישום הראשון היא הבת לא'. א' - כבת ארבע-עשרה שנים וחמישה חודשים בעת מתן עדותה לפנינו.

א' נחקרה ארוכות בחקירה נגדית על עדותה. היא נראית לנו נערה נבונה, בעלת כושר ביטוי, שיודעת את אשר היא שחה. היא העידה עדות מתונה.

את עדותה פתחה א' בדברים אלה:ב

"ת. הפעם הראשונה זה היה במקלחת, הוא כעקרון מקלח אותנו, אותי ואת אחותי הקטנה היה מקלח, אותי ואת [ב']. הוא סיבן לי את הגוף, ואז פתאום הוא הכניס את האיבר מין שלו לתוך האיבר מין שלי, אני שאלתי אותו מה אתה עושה, אז הוא אמר לי שזה יהיה הסוד שלנו, והוא קרא לזה בשם דגדוג. הוא אמר לי זה הסוד שלנו, וזה בגלל שאני אוהב אותך... אז הוא אמר לי... כאילו הוא אוהב את כולם אבל אותי הוא אוהב הכי הרבה. ואני כאילו בהתחלה אני לא יודעת מה זה אז אני גם לא אמרתי לו שאני לא מוכנה לזה. בהתחלה כאילו, בזמן הראשון שזה קרה לי אני חשבתי שאולי כל אבא עושה את זה לילדה, ובגלל זה אני לא התנגדתי, למרות שזה כאב לי אני לא התנגדתי ולא אמרתי כלום.

ש. בת כמה היית אז?

ת. מגיל שש. אני לא התנגדתי ואני לא אמרתי לו כלום. אמרתי בטח כל אבא עושה את זה לבת שלו, ואין צורך בהתנגדות.

בגיל שבע בערך, אחרי תקופת זמן ארוכה, אני הבנתי שזה דבר אסור, שזה אסור לו לעשות את זה, וגם זה כאב לי יותר מדי כבר... אז כשזה כאב לי אני אמרתי לו תפסיק, והוא אמר לי לא, אני לא, עוד מעט זה ייגמר, אל תדאגי. ועד שזה ממש ממש כאב לי, ולא היה איכפת לו אפילו אם אני הייתי בוכה, הוא לא הפסיק. ואז הוא הפסיק אחרי איזה תקופה. ככה זה קרה כמה פעמים בשבוע, עד שהגעתי לגיל אחד עשרה...".

ועוד:ו

"ת. היו פעמים שהיינו בבית לבד שתינו [צ"ל:נ שנינו], היו פעמים שכל המשפחה היתה בבית, הילדים היו ישנים והיו פעמים שבמקלחת גם, הוא היה סוגר את הדלת ורק אני והוא היינו. זה היה עד גיל אחד עשרה. עד גיל אחד עשרה, אחרי שזה קרה, אני כאילו חייתי בהכחשה. כשהגעתי למצב כשידעתי שזה קורה, בגיל שבע, אני מגיל שבע אני חייתי בהכחשה, שבלילה זה קורה אבל ביום זה לא קורה ולכן, זה היה עד גיל אחד עשרה... הייתי בהכחשה שזה היה כאילו, זה היה בלילה, שלא רציתי והכל, ואז בבוקר כשהייתי קמה הייתי ילדה רגילה, ילדה שהולכת לבית ספר, למרות הפחדים שלה, ילדה שבאה לבית ספר ואבא מחבק אותה ואבא אוהב אותה כמו כל ילדה שכל אבא אוהב, רק שאותי הוא אהב בצורה אחרת. הוא נתן לי את התשומת לב שהייתי צריכה ביום כאב, אבל בלילה הוא נתן לי את זה כמאהב. הוא היה נוגע לי בצורה כזאת שילדה קטנה לא צריכה לדעת את הדברים האלה. עכשיו אני בת ארבע עשרה וחצי, ויש לי מושג על כל הדברים בעולם, על איך גבר נראה וכל המושגים האלה שאני לא אמורה לדעת בגיל הזה" (עמ' 17-15).

א' אמרה כי אביה קיים עמה יחסי מין תכופים ורצופים:ב

"ת. זה המשיך, זה היה בלילות, וזה היה בימים, כאילו זה דבר רגיל וזה חלק מהחיים שלי.

ש. כשאת אומרת זה היה בלילות, כמה פעמים זה היה?

ת. זה היה כמה פעמים בשבוע, זה קרה.

בית המשפט:ו מה זה היה בלילות, גם כן במקלחת או מחוץ למקלחת?

ת. הוא היה שוכב איתי במיטה, במיטה שלי" (עמ' 17).

א' הסבירה כי באותו חדר ישנו עמה במיטת קומותיים אחיה ת' ואחותה ב'. היא היתה בת שש שנים. ת' היה בן שמונה שנים, וב' היתה בת חמש. א' ישנה במיטה התחתונה, בפנים, לידה - ב', ובמיטה העליונה - ת'. הנאשם היה נכנס בלילה לחדר בזהירות ומעיר אותה משינתה:נ

"הוא היה מכניס את האיבר מין שלו לתוך האיבר מין שלי, הוא היה ממשש אותי, הוא היה לוחש לי, הוא אף פעם לא הזכיר לי, חוץ מהפעם הראשונה, שזה סוד. הוא כל הזמן היה אומר לי אני אוהב אותך. אני אוהב את כולם אבל אני אוהב אותך הכי הרבה. והיו פעמים באמת שהוא אמר אסור שאמא שלך תדע את זה. אבל חוץ מזה הוא לא אמר... סוד, אני אמות או משהו כזה. הוא רק אמר לי שהוא אוהב אותי" (עמ' 19).

כל לילותיה עמדו בסימן חששה מאביה:ב

"כשאני הייתי ישנה הוא היה מעיר אותי, זה לא משנה. אני ישנה, הוא מעיר אותי. אני ערה אז הוא לא מעיר אותי. ילדה קטנה שבאה לישון וצריכה להתהפך מצד לצד כל החיים שלה כדי שאבא לא יבוא, אז אם אני אישן בצד הזה אז אולי הוא לא יכול להיכנס אלי. אבל זה לא היה משנה. עד שסיפרתי את זה בחיים שלי לא ישנתי לילה בלי, אפילו כשהוא לא היה נוגע בי זה כבר נכנס לי לראש, היום את צריכה להתהפך ולבדוק איך לא לישון כדי שמישהו לא יבוא לנגוע בך" (עמ' 20).

שני פנים סותרים היו לאביה בעיניה:ו ביום - "אבא טוב", ובלילה - מאהב, אנס, שהטיל עליה את חתיתו. "אני פחדתי. אני פחדתי ממנו, בלי לדעת שאני פחדתי ממנו. אני כאילו אמרתי הבנאדם הזה מפחיד אותי אבל אני לא אמרתי את זה" (עמ' 19).

ואולם, גם כ"אבא" ביום, לא הרפה הנאשם מנגיעותיו המיניות בה:נ

"ביום הוא תיפקד כאבא. אבל היו פעמים שהוא היה לוקח אותי לטיולים, לסטף ומקומות כאלה, כאבא טוב שלוקח את הילדים שלו, אני הייתי יושבת בכיסא הקדמי לידו. הוא היה נוגע לי ברגלים, היו פעמים שהוא היה מלמד אותי נהיגה והוא היה שם אותי עליו... כשהוא היה נוגע לי ברגליים. אז אני הייתי אומרת לו תפסיק, אתה לא תיגע לי ברגליים. אבל לא אמרתי לו אל תיגע לי ברגליים כי זה מפריע לי, אמרתי לו אל תיגע לי ברגליים כי אני כבר ילדה גדולה. כאילו זה נכנס לי לראש שלילדה קטנה זה מותר לעשות ולילדה גדולה זה אסור לעשות. אמרתי לו אני ילדה גדולה, אתה לא תיגע לי ברגליים, אתה לא תיגע בי. אבל כאילו אני לא אמרתי לו אל תיגע בי, זה מפריע לי" (עמ' 21-20).

הנאשם חדל לאונסה בהגיעה לגיל אחת עשרה. אבל עד אז, מגיל שש, ביצע בה מעשי אונס רבים:ב

"ש. כמה פעמים במקלחת הוא עשה את זה בערך?

ת. הרבה.

ש. בערך,

ת. אני לא יודעת, זה היה הרבה פעמים. כאילו, מחוץ למקלחת, במקלחת, במיטה, אז זה היה כל כך מעורב שאני לא זוכרת" (עמ' 22-21).

"ש. עכשיו תראי, אם את מדברת על מעשים כאלה מגיל שש עד אחת עשרה כמה פעמים בשבוע, תעשי חשבון, באיזה כיתה את?

ת אני עולה ל-ט'.

ש. תעשי חשבון, זה מה שאת מתכוונת?

ת. מה,

ש. תעשי חשבון כמה פעמים זה, כלומר מגיל שש עד גיל אחת עשרה, מה פעמים בשבוע?

ת. בלתי אפשרי לעשות את זה.

ש. אני שואל אם את מתכוונת לזה.

ת. מה,

ש. אם אכן כמה פעמים בשבוע,

ת. כן,

ש. כל השנה, מגיל שש, כל השנים, עד גיל אחת עשרה,

ת. כן" (עמ' 25-24).

פסח התשנ"ט

7. הנאשם חדל לבצע בא' מעשי אונס בהגיעה לגיל אחת-עשרה, משקיבלה לראשונה את מחזורה. אך חזר ואנסה ועשה בה מעשה סדום בחג הפסח 1999, בהיותה בת שלש-עשרה שנים:ו

"ת. בגיל שלש עשרה קרה מעשה סדום. אני לא ידעתי מה זה מעשה סדום, עד לפני כמה ימים. זה היה רשום בעיתון שהיה מעשה סדום, ואני לא ידעתי מה זה והסבירו לי שמעשה סדום זה מאחורה, וזה שמכניס את האיבר מין שלו לתוך פי הטבעת שלו. אז אני אמרתי שהמעשה סדום זה לא היה פעם אחת, זה היה עוד פעמים כשהייתי קטנה. עכשיו בקשר לגיל שלוש עשרה, אני הייתי, זה היה בפסח, ואני שתיתי יין, אבל אני עדיין הייתי שפויה. שתיתי יין, צחקתי קצת, אז הוא אמר לי ללכת לישון. אז הלכתי לישון. פתאום התעוררתי ואמרתי, שמעתי את הרעש ועצמתי את העיניים שלי, כאילו אני יושנת. ואז הוא נכנס אלי לחדר, והוא הכניס את האיבר מין שלו לתוך האיבר מין שלי, ו... מאחורה.

ש. [א'], לאן הוא החדיר את איבר המין שלו, בפעם הזאת בגיל שלוש עשרה?

ת. מקדימה ואז בפי הטבעת" (עמ' 23-22).

אחרי אירוע זה המשיך הנאשם לחזר אחרי א' ולנגוע בה נגיעות מיניות:נ

"ש. וזה היה בגיל שלוש עשרה, מעשה חד פעמי, ומאז זה לא היה?

ת. לא, ומאז הוא היה נוגע בי רק... בחזה, כאילו אני לא יודעת, כשהייתי נכנסת לחדר והייתי אומרת לו מה אתה עושה, אז או שהוא חיפש משהו, או שהוא אמר שהוא בא לכסות אותי, תירוצים, ואני כאילו לא הייתי אומרת לו כלום, אני הייתי ממשיכה לישון. פתאום הייתי מתעוררת, מה אתה עושה מעלי, כאילו מה אתה עושה בחדר שלי, בלילה, אז כאילו היה נותן תירוצים ואני הייתי ממשיכה לישון כאילו רגיל, כאילו כלום לא קרה" (עמ' 23).

כאב ופחד

8. א' נשאלה כיצד זה נתנה למעשי אביה להימשך חמש שנים ברציפות ולא התנגדה. א' הסבירה כאמור (עמ' 17-15) כי בתחילה, בהיותה בת שש שנים, לא הבינה את משמעות מעשי אביה בה, וגם סברה שזו דרך כל האבות בבנותיהן. הדבר גם השתלב בתפקיד האב לקלח את בנותיו.

בהגיעה לגיל שבע, התחילה להבין שאביה עושה בה מעשים אסורים. הוא גם הכאיב לה. היא ביקשה ממנו שיפסיק. היא בכתה. הנאשם לא הפסיק. הוא אמר לה:ב עוד מעט זה ייגמר, אל תדאגי (עמ' 16).

עתים פיתה אותה הנאשם בכסף:ו

"היו פעמים במקלחת שאני אמרתי לו תפסיק, אל תיגע בי. אני זוכרת פעם אחת שממש אני אמרתי לו אל תיגע בי, זה כואב לי... הוא שם לי כסף על הכיור ואמר לי, הוא שם שקל, שתי שקל, כל פעם שאמרתי לו לא אז הוא שם לי יותר"

75. פ"ח 605/00

הנאשם הורשע על פי הודאתו באינוס, במעשה סדום ובמעשים מגונים שביצע בילדה בת שבע שנים. כן הורשע באיומים.

51293712. ואלה העובדות שבהן הודה הנאשם: ביום 28.10.2000, בשעת צהריים, בואדי ג'וז, פגש הנאשם את הילדה והציע לה לבוא עמו לטייל בגבעה נטושה סמוכה. שם הבטיח כי יראה לה ציפורים וקיני ציפורים. הילדה נענתה. הנאשם לקחה לפתח בית נטוש בגבעה, נתן לה 20 ש"ח, התפשט מבגדיו והפשיטה ממכנסיה ומתחתוניה. הוא ביקש מהילדה לנשק את איבר מינו. הילדה סירבה ואמרה לו כי הדבר אסור. הנאשם איים עליה שיפגע בה אם תתנגד. הילדה נכנעה ועשתה כדרישתו. בהמשך פרש הנאשם את מעילו על האדמה, השכיב עליו את הילדה, שכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. הילדה החלה לבכות. הנאשם המשיך במעשיו. הוא החדיר את איבר מינו לפי טבעתה. הוא הורה לה לפתוח את פיה והכניס את איבר מינו לפיה, עד שהגיע לסיפוקו.
כן הורה הנאשם לילדה להחזיק בידיה את איבר מינו, להזיזו, וללחוץ עליו. הילדה עשתה כמצוותו. כן נישק הנאשם את הילדה והחדיר את לשונו לתוך פיה.

76. פ 000972/99

עדות המתלוננת היא - כפי שקורה בדרך כלל בעבירות כגון זו שבפנינו, העדות העיקרית כנגד הנאשם.

המתלוננת, ילידת 1/1/84, אשר עלתה ארצה כ- 6 שנים לפני הארוע, היתה שבועיים ימים לפני יום הולדתה ה- 16 עת פגשה את הנאשם.

המתלוננת סיפרה, כי בתאריך 19/12/99, בסביבות השעה 18:00, בשדרות, יצאה לחנות ליד ביתה לקנות סיגריות. בחנות ראתה את הנאשם, וכשיצאה החוצה - הוא קרא לה, ושאל אותה אם היא מוכנה לעשות לו טובה ולתרגם עבורו משהו במשרד כח אדם. היא סרבה, אך בינתיים התפתחה שיחה ביניהם ו"הוא נראה לי די נחמד וסך הכל ראיתי בו בן אדם די נורמלי שאפשר לדבר איתו". בשיחה זו סיפר לה הנאשם, אשר הגיע חודשיים לפני כן ארצה, על ארץ מוצאו, אוקראינה, אותו אזור בו מתגוררת אמה של המתלוננת, ולכן היא התענינה בדבריו (בארץ המתלוננת גרה עם סבתה, לאחר שעלתה ארצה עם אביה והוריו, כשהאם נשארה באוקראינה, והאב עזב אחרי זמן קצר, וכששב לא חזר להתגורר עם בתו).נ

השיחה בין השניים התארכה "כשבסך הכל לא ראיתי בו מישהו שמוצא חן בעיני בתור בן זוג, והוא נראה בעיני בן אדם די נחמד. סך הכל אני אוהבת בני אדם והיה נחמד לדבר איתו". ובחקירתה הנגדית הסבירה כי

"סך הכל חשבתי שמצאתי ידיד חדש כי גם סך הכל אין לי משפחה ואני לא גרה עם המשפחה שלי והידידים שלי הם היחידים שיכולים לתמוך בי, וחשבתי שמצאתי ידיד חדש"(עמ' 22 לפרוטוקול).

כשהמתלוננת ראתה שהיא מתעכבת, אמרה לנאשם שידיד שלה צריך להתקשר אליה, אך הוא שאל אם תוכל לדבר עם ידידה מאוחר יותר, והיא הסכימה, ולכן שניהם התיישבו על הספסל ליד החנויות והמשיכו בשיחה. השיחה היתה מוצלחת עד כי המתלוננת הרגישה "שאני יכולה לספר לו כל דבר ושהוא יבין אותי. הוא אמר שהוא מרגיש אותו דבר", וכאשר שאל אם יש לה חבר השיבה בחיוב והבהירה "שאני לא מעונינת בשום דבר כלפיו. הוא אמר שאין לו שום כוונות, אך סך הכל אם בני אדם מכירים אחד את השני אז כל דבר יכול לקרות".

במהלך השיחה הציע הנאשם לשבת ולשתות באיזשהו מקום, ושאל אם היא מעדיפה לשתות (אלכוהול) בבית קפה או בביתו, והמתלוננת הסכימה לשבת זמן קצר בביתו ולשתות שם, ואף הציעה "שלאחר שנשב ונדבר אני אכיר לו את האנשים שאני מסתובבת איתם" כי הוא היה חדש בארץ.ב

בחקירתה הנגדית הסכימה המתלוננת שגם לה הפריעה העובדה, שכבר אחרי הכרות קצרה היא הלכה לבית הנאשם, אך הסבירה שהעדיפה לשתות בביתו ולא בבית הקפה שהציע הנאשם, כי היתה חייבת כסף עבור סיגריות שקנתה בעבר באותו בית קפה וטרם שילמה עבורם (עמ' 22 לפרוטוקול).

לפיכך הנאשם והמתלוננת, החליטו להמשיך את השיחה בבית הנאשם, ובדרך הנאשם קנה קלטת לפי בחירתה של המתלוננת, והיא אף סייעה לו ברכישת מספר מוצרי מזון. בבית, בו לא היו אנשים נוספים, הוציא הנאשם בקבוק וודקה סגור וחדש, והמתלוננת ערכה את המוצרים על השולחן.

השניים ישבו משני צידי השולחן, המתלוננת על הספה והנאשם על כסא ממולה, דיברו, שתו וסיפרו בדיחות "וסך הכל היה די נחמד". אחר כך הנאשם הראה למתלוננת את התמונות המשפחתיות, ובזמן הזה הוא התיישב לידה, ואחר כך חזר וישב על הכסא שממולה.

תוך כדי שיחה הגיע אחיו הצעיר של הנאשם, אלכסנדר, אשר ישב איתם בין רבע שעה לעשרים דקות, שתה עמם כוסית, ועזב.

לפני כן, לדבריה, הספיקו שניהם לשתות כשתי כוסיות.

בחקירתה הנגדית הוסיפה, לשאלת הסניגור, כי בעת שהאח אלכסנדר הגיע היא לא פחדה מהנאשם והכל היה כשורה (עמ' 21 לפרוטוקול).

ואז, לאחר שהאח עזב, התיישב הנאשם ליד המתלוננת וחיבק אותה.

וכך סיפרה מ' בלשונה:

"אני ניסיתי להתרחק ממנו והרגשתי הפעלת כוח בידיו. אני שאלתי אותו "מה אתה עושה" והוא לא ענה לי. הוא הפעיל כוח בזה שהוא חיבק אותי. אחר כך הוא ניסה לנשק אותי בכוח גם כן. אני זוכרת שהתנגדתי. ניסיתי להתרחק ממנו אך הוא תפס אותי בכוח, אחר כך הוא עזב אותי, שחרר אותי, והתיישב כאילו הוא חושב על משהו. שאלתי אותו "למה אתה עושה לי את זה", אמרתי לו שאין לי שום כוונות ואני לא מעונינת בשום דבר לגביו...ו

אחר כך הוא שאל אותי אם אני מפחדת ממנו, אמרתי לו שכן. שאלתי למה הוא מפעיל עלי כוח. אחר כך הוא שוב חיבק אותי בכוח והחל לנשק אותי בכוח בצוואר וניסה להגיע לשפתיים שלי. התחלתי לבכות וניסיתי לשכנע אותו בקול גבוה שיפסיק. דחפתי אותו ובסוף הוא שחרר אותי. הוא אמר לי שאני לא צודקת בכך שאני חושבת עליו דברים לא טובים ושהוא לא בן אדם כזה ושאני מעליבה אותו בכך שאני חושבת עליו שהוא מסוגל לעשות את זה" (עמ' 16 לפרוטוקול).

לאחר מכן, הנאשם עשה למתלוננת כריך ומזג לה כוסית משקה ולעצמו מזג רק חצי כוסית, וציווה עליה לשתות תוך שהוא אומר לה "אל תעצבני אותי", "אל תכעיסי אותי", "תשתי את זה" וכו', והמתלוננת צייתה, וכאשר סיימה חזר הסיפור על עצמו, ושוב ציווה עליה הנאשם לשתות כוסית שלמה ולעצמו מזג רק חצי כוסית.

יש לציין, כי בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת שתחילה שתתה מרצון את הוודקה שמזגו לה, ואף הודתה שבסך הכל שתתה יותר מהנאשם.

לאחר מכן ביקשה המתלוננת לצאת מעט החוצה, שכן פחדה מפני הנאשם, ותרצה זאת בכך שהיא רוצה לנשום אוויר. הנאשם הסכים והם יצאו לחדר המדרגות (כשדירת הנאשם בקומה השניה), שם חסם הנאשם את דרכה של המתלוננת ולא איפשר לה לצאת אל המסדרון ולמטה. בזמן זה עבר שכן שעלה לקומה השלישית אך המתלוננת לא אמרה לו מאומה כי "פחדתי מהנאשם ושתקתי". בחקירתה הנגדית הוסיפה, שפחדה, שאם תצעק או תעשה משהו אחר היא תהיה בסכנה גדולה יותר. לדבריה, חשה מאויימת כשצעק עליה, ובאותו רגע לא חשבה שהדבר הנכון הוא לצעוק. בדיעבד, לדבריה, עלו בדעתה מספר דרכים שיכלה לבחור בהם ושאולי היו מונעים את מימוש כוונות הנאשם, אך בעת הארוע חשבה שבמעשיה תמנע נזק חמור יותר לגופה.

אחר כך הכניס הנאשם את המתלוננת בכוח חזרה הביתה, ואז:

"לאחר שנכנסנו לבית, הוא סגר את הדלת עם מפתח ושם את המפתח בכיס קדמי של מכנסיו. אחר כך הוא אמר שאני מעצבנת אותו, תפס בידי, בזמן שאנו עומדים בסלון ואמר שאני אבוא איתו לחדר השינה... ואני התנגדתי, אני משכתי את היד שלי שהוא תפס בכוח והתחננתי שיעזוב אותי. הוא אמר שאני לא מכירה אותו ושאני לא אעצבן אותו כי אני מעצבנת אותו כשאני מתנגדת. הוא אמר שאני אעשה כל מה שהוא יגיד לי. הוא משך אותי לתוך חדר השינה, הדליק את האור והושיב אותי על המיטה, ושאל אותי אם אני חושבת עליו את מה שאני חושבת, שעכשיו הוא יתן לי לקום ולצאת מהדירה. אמרתי לו שכן, אני רוצה לצאת... ובאותה עת הוא אמר לי שאני מעצבנת אותו ושאני לא מכירה אותו ושאני אשתוק. הוא כיבה את האור...

הוא תפס אותי בכוח בכתפיים והשכיב אותי על המיטה, בחדר השינה. הוא ציווה עלי להוריד חלק מהבגדים... וחלק מהבגדים הוא הוריד בעצמו... אני לא זוכרת באיזה שלב בדיוק ראיתי אותו עירום... הוא היה עירום לגמרי... הוא התחיל לנשק אותי. במשך כל הזמן הזה ניסיתי להתנגד לו... רציתי לצעוק אבל הוא סתם אותי באיומים כאשר הוא אומר לי שאני לא מכירה אותו ואם אני אצעק יהיה לי עוד יותר כואב ושאני מעצבנת אותו שאני אומרת משהו. בזמן הזה הוא ניסה לנשק אותי בכוח בשפתיים ובצוואר ואני מנסה לדחוף אותו מעלי. אחר כך הוא ציווה עלי להכניס את איבר מינו לתוכי ועשיתי כך מפני שפחדתי ממנו. הוא אמר שאני אכניס את איבר המין שלו לאיבר המין שלי ועשיתי זאת. פחדתי מאוד ופחדתי לצרוח, זה הכל כאילו נתקע בתוך הגרון שלי... " (עמ' 17 - 18 לפרוטוקול).

באימרה השלישית שמסרה המתלוננת במשטרה (ת/3 אשר הוגשה בהסכמת הסניגור, לאחר שהסניגור ביקש להגיש את האימרה הראשונה שמסרה במשטרה והתביעה עמדה על הגשת האימרות כולן - שלוש בסך הכל) היא הוסיפה, לענין זה, כי

"קולה (הנאשם, ר.י.כ.) החזיק אותי בכוח וכל הזמן שהתנגדתי הוא איים עלי שזה יכול להיות יותר כואב אם אני אתנגד... " ומה עשתה?

"ניסיתי לדחוף אותו כל הזמן להשתחרר ממנו, וכל הזמן התחננתי שלא יעשה את זה שישכב איתי וכל הזמן זזתי כדי להשתחרר ממנו וגם אמרתי לו שאני לא רוצה לשכב איתו" (ת/3, עמ' 2, שורות 7 - 17).

בשלב הזה העדה ביקשה הפסקה קצרה, שתתה מעט מים, בכתה, והמשיכה:

"כל הזמן שהוא היה בתוכי זה נמשך בערך 5 עד 10 דקות ואני בטוחה שהוא גמר... " אחר כך "חשבתי שהוא ישן... ניסיתי להוציא את הרגל שלי מתחת לגופו והוא פתח את עיניו ושאל אותי לאן אני הולכת ושאני לא הולכת לשום מקום... " (שם).

כדקה אחר כך ניסתה שוב, והפעם הבהירה לנאשם שאם לא תלך לשירותים היא תלכלך את המיטה, והוא הסכים, תוך שאמר לה שעליה לחזור תוך דקה.

"ואז הוא שיחרר לי את הרגל. הוא המשיך להיות במצב רדום. התחלתי לחפש את הבגדים שלי, מצאתי את התחתון שלי ואת החזייה ואת המעיל שלי, לבשתי את כל זה במהירות, את הבגדים האחרים לא מצאתי. היה חושך ולא ראיתי מה אני לוקחת וחשבתי שזה המכנס שלי, לקחתי ביד איזה בגד ויצאתי מהחדר, יצאתי לתוך הסלון וראיתי דרך החלון הגדול של הסלון שיש מתחת לחלון גג מברזל של גינה של קומה ראשונה... " (עמ' 19 לפרוטוקול).

ומכיוון שלא יכלה לצאת מדלת הדירה הנעולה, פתחה המתלוננת את חלון הסלון, ירדה על הפרגולה שסככה על החלון שמתחתיה, ומשם קפצה לגינה שמתחת, ואז

"רצתי לדלת הראשונה שראיתי בבנין הזה... ופתחו לי אותה (= את הדלת) ואני זוכרת שרעדתי והייתי נסערת ושמתי לב שבידי לא המכנס שלי אלא החולצה שלו, של הנאשם, שלקחתי מתוך הדירה... שאלו אותי מה קרה, אמרתי שאנסו אותי ושאני מבקשת להתקשר למשטרה" (שם).

לדבריה, בעלת הדירה אליה נקלעה המתלוננת נתנה לה בגדים שתלבש בינתיים, השקו אותה בקפה והזמינו משטרה. השוטרים שהגיעו לקחו אותה לתחנת המשטרה ושם גבו ממנה עדות (נ/1), ומשם נלקחה המתלוננת לבית החולים ברזילי לבדיקה רפואית. לאחר מכן, בתחנת המשטרה, גם זיהתה את בגדיה, שהשאירה אצל הנאשם - מכנסי ג'ינס, סוודר ירוק ונעליים שחורות גבוהות (ר' ת/2).נ

ומיוזמתה הוסיפה:

"אני רוצה לומר שקראתי עם עו"ד אפרתי (ב"כ המאשימה, ר.י.כ.) את עדותי הראשונה במשטרה ושמתי לב שהרבה מאוד דברים לא היו מדוייקים בגלל שהעדות שלקחו ממני זה היה באותו ערב ואני לא חושבת שבן אדם אחרי שעובר חוויה כזו יכול לדייק בצורה מדוייקת" (עמ' 21 לפרוטוקול). יחד עם זאת "הסיפור הכללי כן היה מדוייק", לדבריה, וחוסר הדיוק היה בפרטים שוליים, שבאותה עת לא ייחסה להם חשיבות.ב

כאשר נשאלה המתלוננת, בחקירתה הנגדית, כיצד בעימות אמרה שהנאשם רק "ביקש" ממנה להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, הסבירה שלא זו היתה גישת הנאשם והוא ציווה עליה לעשות כן, ובמהלך העימות לא שמה לב לשוני המילולי (עמ' 22 לפרוטוקול). לענין זה יש גם לציין כי באימרותיה הראשונה (נ/1) והשלישית (ת/3) דווקא השתמשה המתלוננת בביטויים כמו "הוא הכריח אותי להכניס את איבר מינו לאיבר מיני" (ר' נ/1, עמ' 4, שורה 24) ובביטויים של "ציווי" (ר' בת/3, עמ' 2), כאשר תארה את השלב הזה של האונס.

לשאלת בית המשפט השיבה המתלוננת, שהיא שתתה בעבר משקאות חריפים יותר מפעם אחת, וגם השתכרה בעבר, אבל בעבר לא היתה במצב של לחץ ואז השכרות הביאה אותה לתחושת סחרחורת, הרגליים קשות והיא היתה "מפספסת כמה דברים, הראש מבולבל ומסוחרר", אולם בעת הארוע, למרות ששתתה מהוודקה, ובשל הלחץ "הראש היה נקי וידעתי מה אני עושה וראיתי וידעתי מה הוא עושה" (עמ' 24 לפרוטוקול).

והוסיפה, במקום אחר: "השפעת האלכוהול נעלמה כשראיתי את הסכנה מצד הנאשם" (עמ' 26 לפרוטוקול).

לקראת סיום חקירתה הנגדית נשאלה המתלוננת כדלקמן:

"ש: אני אומר לך שעל פי המנהגים הרווחים ברוסיה, אני לא אומר שכולם עושים את זה, שבחורה שהולכת לבית פרטי לבד עם גבר ושמים בקבוק וודקה על השולחן ושותים יש בכך הסכמה מראש לקיום יחסי מין עם הבחור".ו

על כך השיבה המתלוננת, בחיוך:

"אני יודעת שכל אחד הוא פועל לפי העמדה שלו, והעמדה שלי היתה שלא היה לי שום רמז שנתתי לנאשם שיכול להיות שיהיה ביננו משהו... להיפך. נתתי לו להבין שאני לא רוצה שום דבר... נתתי לו רמזים שאין לי כוונה לקיום יחסי מין", והיא אף הדגישה ש"אני לא חושבת שזה משמעותי איך זה ברוסיה ואיך זה כאן" (עמ' 25 לפרוטוקול).

77. פ"ח 3015/00

המתלוננת העידה בפנינו ביום 29.10.2000. היא פירטה כיצד החלו האירועים:ב זה התחיל לפני שנה וחצי, בתחילת חופשת הקיץ של בתי הספר, בתדירות של "כל יומיים, כל שלושה" (עמ' 37, ש' 1). עד שהעניין נודע ברבים, היא לא סיפרה לאיש ושמרה את סודה בתוכה פנימה. הפרשה יצאה לאור כאשר המחזור החודשי שלה איחר בכשבועיים. אמה, שנהגה לעקוב אחר מועדי מחזורה (עמ' 161, ש' 9), שאלה אותה מדוע זה קורה, "האם מישהו תפס אותך מלמטה". תחילה, ענתה בשלילה כי פחדה מאביה, מהסיבה שבכל פעם שהאם מספרת לאביה דבר מה עליה, הוא נהג להכותה. אחר כך, ותוך סערת רגשות, פרצה בבכי, אזרה עוז וחשפה אך חלק קטן מהמעשים שעשה בה אביה. היא אמרה לאמה כי אביה נגע בה, בלי לפרט מה עשה בדיוק (עדות האם עמ' 161-162).

וכך פירטה המתלוננת את מעשי אביה בה:ו

"לפני שנה וחצי, אני לא זוכרת, בערך, בא אבא שלי והוא ביקש ממני שאעשה קפה. הוא אמר לי בואי תשבי בחיקי... ...ישבתי, הוא התחיל למשש (העדה מדגימה, היא אומרת בסביבות החזה והכתף).... הוא הכניס את ידו, אני הרגשתי שהוא רוצה לשים את היד שלו פה (היא מצביעה על אזור בית השחי) ... הוא הכניס את ידו מתחת לבית השחי אבל אני קמתי. אמרתי לו אני רוצה לעשות קפה, זה היה הפעם הראשונה.." (פרוט', עמ' 26-27).

נעיר כבר כאן, כי דבריה אלה של המתלוננת תואמים, הן מבחינת מקצת מהתוכן והן מבחינת הזמן, את הדברים שאמר הנאשם בהודעתו במשטרה, משנשאל לגבי הפעם הראשונה, שבה הוא נגע בבתו (ת1/, עמ' 9, ש' 11 - 18).

המתלוננת ממשיכה ואומרת:נ

"...כעבור כמה ימים הוא אמר בואי תשכבי על ידי... במיטה שלו.. הוא התחיל למשש, התחיל באזור החזה וזה, אחר כך קמתי... זה היה בבוקר.. אני לא יודעת כעבור כמה זמן. לאט לאט הוא מישש אותי, ואחר כך הוא עשה מלמטה (העדה עם היד מדגימה [צריך להיות - מצביעה על] אזור איבר המין).. זה היה בבית.. לפעמים זה היה בחדר שלי, ולפעמים בבוקר זה היה בחדרו" (עמ' 27, משורה 5).

לשאלת בית המשפט, הבהירה המתלוננת שאביה מישש אותה באיבר מינה (עמ' 28, 1 - 3). היא הוסיפה, שהנאשם הפשיטה מתחתוניה עד לברך (שם, שורות 7-12).

6. ניכר במתלוננת שזכרה את פרטי האירועים היטב. אף שנשאלה שאלות מדריכות, למה שקרה בבוקר בו הוא מישש את איבר מינה, היא נתנה תשובות רק לפי מה שהיא זכרה. היא זכרה שהוא לבש מכנסים קצרים עם גופיה. לאחר שהפשיל את תחתוניה, הוא מישש את איבר מינה ואת חזה ו"שם את האצבע שלו .. והרים אותו, את האצבע" (עמ' 28-29). היא למעשה אינה יודעת את הפן האנטומי של גופה, כך שלא ידעה להסביר מה פירוש "הכניס את האצבע שלו" ולאן בדיוק הוא הכניס אותה:ב

"אמרו לי, שאלו אותי אם הוא היה מכניס את האצבע בפנים. אני לא יודעת, הוא הכניס את האצבע אבל אני לא יודעת איך .. כן הוא הכאיב לי, כן" (עמ' 29-30).

משנשאלה היכן חשה את הכאב, היא הצביעה על פלג גופה התחתון. המתלוננת נתבקשה לספר את שאירע אחר כך:ו

"תמיד אני הייתי מרחיקה אותו והוא רצה לתפוס אותי. אחר כך הוא הפשיט, הוריד ... הוא הוריד את המכנסיים הקצרות [כך בפרוטוקול] שלו, והוא הכניס את שלו למטה (כאשר היא מצביעה על אבר מינה)" (עמ' 30).

כאשר היא אומרת "שלו", היא מתכוונת לאיבר מינו. איבר זה נקרא בערבית בכינוי "אל חמאמה" (היונה), המקביל למושג "בולבול" המקובל בשפה העברית. היא הוסיפה:נ

"הוא החזיק אותו (הכוונה לאיבר מינו) בידו והוא הכניס אותו פה (כאשר היא מצביעה על פלג גופה התחתון) .. הוא תמיד לוקח את היד שלי והוא אומר לי תשימי את ידך על שלו .. הוא אמר לי שאני אשים את ידי על שלו. אני הרמתי אותה ולא רציתי. אבל הוא לקח אותה בעל כורחי ושם אותה, את ידי" (עמ' 31).

7. הנאשם נהג לבוא אליה בלילות, בשעה שתיים אחר חצות, כאשר הייתה ישנה בחדרה. באותו חדר ישנו גם אחיה ואחותה הקטנים, והוא היה נכנס למיטתה וישן לידה, בעודה ישנה. משעשה תנועות, הייתה מתעוררת. הוא מישש אותה בחלקי גופה השונים -בכתף, לאורך הגוף ועל החזה, כאשר ידו שוטטה מתחת לבגדיה. אחר כך:ב "הוא שם את הפה שלו למטה (היא מצביעה על אזור איבר המין)" (עמ' 32, ש' 19). עוד לפני שעשה זאת, ולפני שהיה נכנס למיטתה ומתכסה בשמיכתה, היה מוריד את מכנסיו הקצרים. אחר כך, היה מוריד את מכנסיה הקצרים ואת תחתוניה. הנאשם לא רק שהיה מנשק את איבר מינה, "הוא גם הכניס את איבר מינו למטה" (עמ' 33, ש' 22).

מעשים כאלה התרחשו גם מחוץ לחדר השינה שלה:ו

"לפעמים הוא היה לוקח אותי לסלון. אני הייתי מנומנמת והלכתי אתו, הוא השכיב אותי על הכורסה (הספה), והוא היה עולה עלי".

אז הוא היה מנשק אותה בפניה ובחזה, והיא אמרה לו:נ

"מספיק, חלאס, הוא אמר לי עוד קצת. אחר כך קמתי לבדי, בעצמי, אחרי שהתעייפתי אז קמתי לבדי .. והלכתי לחדר" (עמ' 34, ש' 12).

הנאשם לא היה מרפה ממנה:ב

"הייתי מתרחקת ממנו. אם ירצה לתפוס אותי שוב, הוא תפס אותי והחזיר אותי בחזרה" (עמ' 35, ש' 1).

גם כאשר הייתה מפנה לו את גבה, הוא היה:ו

"שם את איבר מינו .. את שלו מאחור (העדה מצביעה על אזור פי הטבעת).. היה מחזיק את אצבעו ומכניס את איבר מינו לתוך פי הטבעת".

היא הוסיפה:נ

"כשהיה מכניס מפה ומפה הייתי מרגישה משהו חם. לפעמים הייתי הולכת אחר כך למקלחת. הייתי הולכת לשירותים וראיתי משהו לבן בתחתונים. לפעמים, כשהייתי מנגבת הסתכלתי על המטפחת וראיתי משהו לבן" (עמ' 35).

היא לא ידעה להסביר אם החומר הלבן נפלט ממנו או ממנה, אך היא בטוחה שראתה את החומר הלבן "תמיד לאחר שהיה יושב איתי כשהייתי הולכת למקלחת ראיתי את הלבן הזה" (עמ' 36). גם היום, לאחר שהנאשם נעצר היא רואה את החומר הלבן, אבל היא "רואה את זה קצת לא כמו שמקודם" (שם, ש' 17). יצוין, כי תעודת הרופא אבו עסב (נ3/), מאשרת שגם הוא מצא הפרשה כאשר בדק אותה.

בתגובה לשאלת בית המשפט השיבה המתלוננת, כי פעם אחותה הקטנה, סיפרה לה כי ראתה את אביה שוכב לידה וממשש את גופה (עמ' 40, מש' 10). כאשר הנאשם הרגיש זאת, הוא הסיר את ידו מגופה. אכן, בחקירת האחות הקטנה (ת2/) בפני חוקר הילדים, נאסר מחאמיד, מאשרת האחות הקטנה כי אחד עשר ימים קודם לכן, נכנס אביהם לחדר שבו ישנים הילדים, בשעת לילה מאוחרת. הוא נישק אותה ואת אחיה והלך למיטת אחותה המתלוננת:ב

"ישב ליד המיטה והיא שמעה אותו אומר לאחותה לסובב את הגב והתחיל .. לגרד לה את הגב מעל החולצה (היא הדגימה תנועה של גירוד) ... הרגליים של האב ואחותה היו מכוסות בשמיכה ...".

חוקר הילדים העריך את עדותה זו של האחות הקטנה כעדות אמינה ומהימנה.

78. פ 000941/99

הנאשם, אלברט בן ארמונד אלמליח, עבד בסניף חברת החשמל באשדוד ושם הכיר את המתלוננת שעבדה כמחלקת תה. אין מחלוקת שהם נפגשו מספר פעמים במהלך שנת 1999 ואף קיימו יחסי מין בהסכמה.

על פי האמור בכתב האישום בין התאריכים 9/8/99-10 ביקשה המתלוננת מהנאשם שיבוא לדירתה על מנת לסייע לה במעבר לדירה אחרת והוא ביקש ממנה לקיים עימו יחסי מין אולם היא סירבה ואז -

"בניגוד לרצונה של המתלוננת, דחף אותה למיטה , עלה עליה והרים בכח את רגלה, הוריד את החצאית שלבשה, והחדיר את אצבעו ואת אבר מינו לאבר מינה של המתלוננת, ולאחר מכן הוציא את אבר מינו והגיע לסיפוקו המיני מחוץ לאבר מינה."

על פי כתב האישום יחסי המין קויימו שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת תוך שימוש בכח וחרף נסיונות התנגדותה וטענתה שחדירת איבר מינו לאיבר מינה גורמת לה לכאב.

לפיכך יחסה המאשימה לנאשם ביצוע עבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

הנאשם, שהיה מיוצג על ידי עורכי הדין הילה נאווי ובני נהרי לא כפר בהכרותו עם המתלוננת בכך שהם קיימו יחסי מין מספר פעמים בהסכמת המתלוננת אולם הוא כפר בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וטען שיחסי המין בפעם הזאת גם כן היו בהסכמה.

2. עדות המתלוננת אודות מעשה האונס

המתלוננת העידה כי פגשה לראשונה את הנאשם במופע בידור שהוא ארגן ולמחרת, במקום העבודה, התפתחה ביניהם שיחה הנאשם החמיא למתלוננת על הצורה שבה רקדה במופע.

המתלוננת סיפרה לנאשם שהיא גרושה (הנאשם עצמו היה נשוי) ושאין לה חבר והוסיפה ש"לא הייתי במגע אינטימי עם אף אחד מאז גירושי כי הגרוש שלי הכניס בי פחד". בעקבות השיחה הזאת הפכו היחסים בין השניים, על פי הגדרת המתלוננת, להיות "יותר אינטימיים" והנאשם אמר לה שיוריד לה "את הפחד ושאהיה ידידה שלו".

"שיחות הנפש" הללו התקיימו במספר מועדים שונים עד אשר הנאשם הציע למתלוננת לצאת בחברתו והיא השיבה לו "איך אפשר כי הוא נשוי" אבל הנאשם השיב לה שעובדת היותו נשוי לא צריכה להפריע לה ושאישתו "יודעת שהוא תופס קריזה ויוצא".

לטענת המתלוננת, הנאשם "שיחק לה על המצפון" והיא השתכנעה והחלה להיפגש עמו.

לראשונה קיימו השניים יחסי מין בבית מלון ברחובות, כמובן בהסכמת המתלוננת ולאחר מכן אומרת המתלוננת היו פגישות נוספות שבהן קיימו יחסי מין "וזה היה בהסכמה, שכבתי איתו והסכמתי. שכבתי עם הנאשם לפחות שש פעמים, יחד עם המקרה האחרון זה היה שש פעמים".

במהלך עדותה מפרטת המתלוננת את המפגשים שהיו בינה לבין הנאשם, מפגשים שבדרך כלל הסתיימו בקיום יחסי מין. להלן אתייחס לחלק מהמפגשים הללו ולדבריה של המתלוננת ביחס לכל מפגש במידה שהדברים תורמים להבנת מערכת היחסים בין השניים ובמידה ויש להם השלכה לשאלה האם המתלוננת הסכימה או לא הסכימה לקיום יחסי המין המתוארים בכתב האישום.

בהמשך עדותה התייחסה המתלוננת לאירוע נשוא כתב האישום.

המתלוננת סיפרה שכשעברה דירה ביקשה סיוע מהנאשם להעברת מזרון לדירה החדשה, הנאשם נאות לעזור לה והעביר את המזרון לדירה החדשה באמצעות חבר שלו.

משנכנס הנאשם לדירה בפעם הראשונה, אמר למתלוננת: "איזה זיונים אעשה לך על המזרון הזה". בתשובה אמרה לו המתלוננת שהיא הגיעה להסכם עם השותף שלה לדירה "שאף אחד לא יכנס אלי הביתה בתקווה שהנאשם יבין שגם הוא לא יכנס", ומשאמר לה הנאשם מה שאמר, הבינה המתלוננת שכל מה שהנאשם רוצה הוא שירותי מין "שאת זה החלטתי להפסיק, אמרתי לו שלא יכנס אלי יותר הביתה ושהוא יכול לשכוח מזיונים". הנאשם הלך לביתו ולאחר יום יומיים, ביקשה ממנו המתלוננת לבוא לדירתה הקודמת ולהעביר מנורה לדירתה החדשה ולצורך זה הלכו הנאשם והמתלוננת לדירת הוריה, הנאשם פירק את המנורה שאמור היה להעביר לדירה החדשה ובהזדמנות זו נישק את המתלוננת והיא אמרה לו "עכשיו זה לא הזמן, אני לא מעונינת, לא רציתי להיות איתו בכלל במגע. ידעתי שהמטרה שלי היא רק להוציא את הארונית והמנורה מהדירה של הורי". על מה שארע לאחר מכן מספרת המתלוננת ואומרת:

"אמרתי לו שזה לא הזמן למזמוזים... והוא אמר לי 'מה עכשיו את מתרחקת' אמרתי לו שלא באתי להעביר את הזמן ואני ממהרת. אמרתי שהבעל של אמי צריך לבוא והחלטתי להתרחק ממנו, מהנאשם... ולא באתי להתמזמז... התחלנו להתעמת מילולית... הוא התחיל לחבק אותי ושאל למה אני מתחמקת ממנו ואם לא בא לי עליו, אמרתי לו שאני עכשיו ממהרת ולא רוצה... הוא התחיל להצמד אלי...ואמרתי לו שאני לא רוצה. נפלתי על המיטה והתחלנו להתאבק. תוך כדי שחיבק אותי הרים את רגלי השמאלית. הייתי לבושה בחצאית פרחונית וחולצת טריקו לבנה.

הנאשם אמר לי להפסיק ומה אני מתנגדת לו פתאום 'כאילו עד היום לא הכנסתי לך אותו בין הרגליים, ואני רק אתחיל, את תראי איך את תפתחי רגליים, כל פעם את נסגרת לי, כל פעם שאנו באים במגע' אמרתי שאני לא רוצה והוא אמר 'מה פתאום אני נסגרת' והוא התחיל להרים את החצאית... תוך כדי שנאבק איתי רגלי השמאלית היתה מורמת ועם ידו הזיז לי את התחתון ואמר לי זה רק 5 דקות ומה אני עושה ענין. תוך כדי לחץ הראש שלי קיבל מכה מהספפה ולא ענין אותו שום דבר... הזיז את תחתוני הצידה עם היד והכניס את איבר מינו לתוך איבר מיני ואמר לי 'מה את נסגרת לי', נאבקתי איתו כמה שאני יכולה... וזה יוצא לו והוא מכניס אותו עוד פעם. הוא אמר לי להפסיק להאבק... 'אני אבוא ואזיין אותך מכל הכיוונים ואת לא תגידי לי לא' הרגשתי כאבים גם בראש וגם באיבר המין והוא שכב עלי כמו סוס ולא ענין אותו שום דבר... אמרתי שאני לא רוצה שישכב איתי, הוא שוב אמר לי שאני נסגרת לו. כאשר לא יכולתי לסבול את הכאבים חיכיתי שרק יסיים. שכבתי מוטלת שם, הוא סיים בחוץ. הוא יצא מתוכי, החזיק את איבר מינו ורץ לאמבטיה". (ההדגשות שלי - י. פ.).

משסיים הנאשם את האקט המיני אמרה לו המתלוננת שהיא תזמין מונית כדי להוביל את הארונית, בינתיים נהג המונית צפר והמתלוננת אמרה לנאשם שהמונית מחכה למטה, השניים ירדו , יצאו מחוץ לבניין והמתלוננת אמרה לו: "מניאק, קראתי לך בשביל המנורה והארונית ועכשיו אתה הולך"?.

נהג המונית ביקש תשלום של 25 ₪ ולמתלוננת היו רק 15 ₪ והיא החלה להתווכח עם הנאשם וביקשה "שלפחות יתן לי את ה- 10 ₪ כי אין לי כסף" והנאשם השיב שהוא ממהר ולבסוף נתן לה 10 ₪ וכל אחד מהשניים הלך לדרכו.

79. פ 000905/98

ביום האירועים היתה המתלוננת בת 17 שנים ו- 9 חודשים, ולמדה בכיתה יב' בבית ספר תיכון בדימונה; ואילו הנאשם – שהיה אותה עת כבן 25 - עבד כנהג משאית, והתגורר בדירת הוריו בחדר משלו.

ב. כאמור, המתלוננת והנאשם היו חברים במשך כשנה וחודשים עד ליום האירועים נשוא כתב האישום, ונהגו לבקר זו בדירת הוריו של זה, ולהיפך. כן, ובמהלך תקופת חברותם זו, קיימו ביניהם יחסי מין חלקיים, שהתבטאו ביחסי מין ואגינליים חלקיים (היינו, חדירה חלקית, בלבד, של איבר מינו של הנאשם לאיבר מינה של המתלוננת) וכן ביחסי מין אוראליים, תוך שהמתלוננת הקפידה – והיה חשוב לה ולאימה – לשמור על בתוליה.

במועד מסוים, במהלך תקופת החברות ביניהם, צילם הנאשם את המתלוננת מספר תמונות: חלקן - כשהיא ערומה, חלקית; חלקן – כשהיא ערומה לחלוטין; ובאחת מהן היא אף נראית כשאיבר מינו בתוך פיה.

בצהרי יום האירועים – ובטרם התרחשות האירועים – נפגשו הנאשם והמתלוננת, וזו אמרה לו, כי היא מתכוונת ליטול חלק במפגש כיתתי, יחד עם חברות וחברים לספסל הלימודים, לשם הכנת מסיבת סיום הלימודים בבית ספר התיכון, לקראת סיום שנה"ל.ב

כן נדברו השניים, כי לאחר תום המפגש הכיתתי הנ"ל, ישובו וייפגשו בשעות הערב של אותו יום, ולצורך זה – כך סיכמו – תתקשר המתלוננת, טלפונית, אל הנאשם, בתום המפגש הכיתתי, והוא יבוא לאסוף אותה ממקום התקשרותה אליו, ויחדיו ילכו לבית הוריו.

ואכן, סמוך לשעה 22:30 – ולאחר תום המפגש הכיתתי – התקשרה המתלוננת אל הנאשם מטלפון ציבורי, וכעבור מספר דקות הגיע הנאשם אליה, ומשם הלכו השניים יחדיו, רגלית, לבית הוריו של הנאשם.ו

לדברי המתלוננת, בעדותה הראשית, כשנכנסו היא והנאשם לבית הוריו של זה, מצאו את אימו של הנאשם יושבת בסלון, והם ישבו ושוחחו עימה כרבע שעה, לערך, ולאחר מכן נכנסו המתלוננת והנאשם לחדרו של הנאשם.ב

בחדרו של הנאשם נטלה המתלוננת את מכשיר הפלאפון שלו, "דיפדפה" בו, ואז גילתה, לדבריה, כי השיחה האחרונה שיצאה ממכשיר הפלאפון היתה למספר הטלפון של המורה המחנכת שלה בבית הספר – מספר שהיה מוכר לה. היא שאלה את הנאשם של מי המספר שאליו התקשר, אך הוא סירב לענות לה. אולם, כשהתעקשה ושאלה מדוע התקשר למחנכת שלה, ענה לה הנאשם כי רצה לשאול את המחנכת מתי מסתיים אותו מפגש כיתתי (וזאת, משחשב שהמפגש מתקיים בבית המחנכת, שעה שהוא התקיים בביתו של אחד התלמידים בכיתתה של המתלוננת, בשם רועי ביטון).

המתלוננת כעסה על כי הנאשם עוקב אחריה, תר אחר צעדיה ו"בודק כל מקום שאני הולכת אליו" – כך בלשונה – ועל רקע זה התפתח בינה לבין הנאשם ויכוח, שבמהלכו הודיעה לו כי היא מנתקת את הקשר עימו, ונפנתה לצאת מחדרו וללכת לביתה, בגפה.

אולם, לדבריה, הנאשם לא הניח לה לצאת מהחדר, תוך שהוא תופס אותה בידיו ומצמידה אל קיר החדר. מצב זה נמשך כחצי שעה, ורק לאחר שאיימה עליו כי תקרא לאימו, אם לא יניח לה לצאת, נאות הנאשם לאפשר לה לצאת מחדרו. המתלוננת, אכן, יצאה מהדירה, והיה זה בשעה 23:15 לערך, וכשבכוונתה ללכת בגפה לביתה. אולם הנאשם דרש והתעקש כי, לפחות, תאפשר לו ללוות אותה, ואף שהיא שסירבה, הוא עמד על שלו ויצא אחריה מהדירה. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 31-28; ועמ' 5, שורות 14-2).

יצויין – ועל כך אין מחלוקת – כי הנאשם יצא אחרי המתלוננת, בהתעקשו ללוותה, כאמור, כשהוא לבוש בפלג גופו התחתון, אך בתחתוני חורף ארוכים ("גאטקעס"), בלבד.ו

על אשר התרחש מחוץ לדירה – וזהו האירוע הראשון נשוא כתב האישום – נביא את דברי המתלוננת בעדותה הראשית, כלשונם, בהיותם תמציתיים וממוקדים, וכה דבריה:

"הוא תפס לי ביד והחל ללכת אחרי. בדרך הוא אמר לי שהכל יהיה בסדר, שהוא מצטער. בשלב כלשהו ביקש לתת לו את השעון שקנה לי, הוא היה על היד שלי. כשעצרתי והורדתי את עיני להוריד את השעון, הוא נתן לי סטירה. הוא קרע לי את השרשרת שהיתה לי על הצוואר, הפיל אותי על הרצפה וגרר אותי לתוך הדשא. הכל התרחש על הכביש. הדשא היה קרוב לכביש. הוא גרר אותי עד למעקה שליד הדשא ואמר לי שנתתי לו רק לסבול ושהוא הולך להרוג אותי. הוא סתם לי את הפה והצמיד אותי למעקה ושאל אותי אם אני רוצה למות. עניתי לו שלא, עם הראש. והוא אמר לי: טוב, אז תורידי את המכנסיים. אמרתי לו: לא. התנגדתי. הוא הוריד לי אותם בכוח. הוא הוריד גם את מכנסיו ואת התחתונים. הוא ניסה להחדיר את איבר מינו". (עמ' 5 לפרוטקול, ש' 30-15).

בשלב זה, ולבקשת ב"כ המאשימה, מתייחסת המתלוננת לתמונות מס' 4-1 שבלוח התמונות (ת/1) שצולמו על ידי המשטרה, כאשר בתמונות מס' 1 ו- 2 נראית המתלוננת כשסימן אדום בצידו השמאלי של צווארה (תמונה מס' 1) וסימן אדום נוסף בגרונה (תמונה מס' 2); בתמונה מס' 3 נראה אותו מעקה (קיר אבן) שאליו הצמידה הנאשם, לדבריה; ובתמונה מס' 4 (בלוח התמונות – ת/2) היא נראית אוחזת בידיה את השרשרת הקרועה, במקום שבו תלש אותה הנאשם מעל צווארה בכוח, לדבריה, ואשר שם נמצאה למחרת, על ידי המתלוננת, אשר לוותה לשם על ידי שוטרים, על פי הנחייתה והולכתה.

אחר זאת, המשיכה המתלוננת בסיפור המעשה נשוא האירוע הראשון, אליבא דגירסתה, וכה המשך דבריה:

"הנאשם ניסה להחדיר את איבר מינו, וכאשר לא הצליח הכניס את אצבעו ואמר שלשם זה (איבר המין – ח.ע.) צריך להכנס. הוא ניסה שוב, וכשזה לא הלך לו הוא אמר לרדת למצוץ לו את איבר המין. כשסירבתי, הוא תפס לי את הראש בכוח והוריד לי אותו לכיוון איבר מינו, כשהוא במצב של עמידה ואני מכופפת. הוא אמר לי לפתוח את הפה והוא זז עד שהוא גמר, כשהזרע שלו נשפך על הג'קט שלי. לאחר מכן, אמרתי לו שקר לי ואני רוצה להתלבש. הוא אמר לי, תשתקי ותעשי מה שאני אומר לך או שאהרוג אותך. הוא שוב סתם את פי והתלבש, אמר לי להרים את המכנסיים. המכנסיים נקרעו כאשר הוא הוריד לי אותם בכוח. הוא הוריד לי את המכנסיים בכוח ביד אחת כי בידו השניה הוא חסם את פי. נכון שקודם עשיתי תנועה של הורדת המכנסיים בשתי ידיים. הוא אמר לי שעכשיו אנו הולכים לביתו והולכים לעשות את זה עוד פעם, אבל הפעם כמו שצריך. הוא חיבק אותי חזק, ואמר לי לא לדבר. הוא הדגיש כמה פעמים שזה ישאר בינינו ולא אספר לאף אחד. כשהגענו לביתו הוא נקש בדלת, ואביו קם משינה. אביו פתח לו את הדלת וחזר לישון. נכנסנו לחדרו (של הנאשם – ח.ע.), בכיתי, הוא יצא להביא לי כוס מים וחזר לחדר".

80. פ"ח 3043/00

המתלוננת היא קטינה ילידת 8.2.85. למתלוננת אחות שנישאה באוגוסט 1998 לבנו של הנאשם.

על-פי כתב האישום, בהזדמנויות שונות, כאשר באה המתלוננת לבקר בבית הנאשם, בחנותו וכן בבית אחותה ובעת שהנאשם הסיע אותה - הוא ביצע בה מעשים מגונים, אנס אותה פעמים רבות וביצע בה מעשי סדום. בכתב האישום יש שבעה פרטי אישום ספציפיים ופרט אישום שמיני, כללי, המייחס לנאשם עשרים אינוסים נוספים.

בתשובתו לאישומים, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום, אישר כי בחלק מהזמן הרלוונטי בעת שהמתלוננת היתה אמורה לגור בפנימיה בXXX, בחלק מהזמן שהתה בבית הנאשם, שם התגורר זמנית הזוג הצעיר (בן הנאשם ואחות המתלוננת).

בתשובה, הסכים סנגורו הקודם של הנאשם כי הודעת הנאשם במשטרה קבילה וכי יש בה הודאה מסויימת בשני עניינים. משהתחלף הסנגור, חזר בו הנאשם מן

ההודיה החלקית האמורה. בהחלטה מיום 19.2.01 התיר בית המשפט חזרה

מההודיה.

רקע עובדתי

2. המתלוננת והוריה מתגוררים דרך קבע בXXX. למתלוננת אחות בוגרת ואח צעיר. המשפחה דתית. הנאשם, יליד 1955, גר בXXX עם משפחתו וניהל חנות בישוב XXX. אורח חייו - חרדי.

בשנת 1998 שודכה אחות המתלוננת לבנו של הנאשם. הטקסים המוקדמים וכן החתונה נערכו בXXX ועקב כך שהתה המתלוננת וישנה פעמים רבות בדירת הנאשם.

הוריה של המתלוננת שומרים על אורח חיים דתי. כיוון שבXXX אין בית-ספר דתי וההורים סברו כי המתלוננת זקוקה לחיזוק, החליטו בעצת הנאשם ובסיועו לרשמה לפנימיה בXXX החל בספטמבר 1998. המתלוננת לא אהבה את הפנימיה ולכן הרבתה לברוח ממנה ולשהות במחיצת אחותה, אליה היתה קרובה מאז ומתמיד. חלק מהזמן התגוררה האחות עם בעלה בבית הנאשם, וכך נוצרה גם קירבה בין המתלוננת לבין אשת הנאשם.

3. המתלוננת מתארת מספר רב של מעשי מין שביצע בה הנאשם - תחילתם בחופשת הקיץ של שנת 1998 וסופם בחופשת הקיץ של שנת 1999, שעה סיימה כיתה ח' (נ1/ וכן עמוד 49, שורות 4-2 לפרוטוקול). המתלוננת שבה לפנימיה בXXX למשך שלושה חודשים בכיתה ט', אך אז לא ביקרה עוד בבית הנאשם, שבינתיים העתיק את מקום מגוריו לנתיבות. בזמן האירועים המתוארים בכתב האישום, המתלוננת לא סיפרה לאיש על שאירע לה, ולא נמסרה תלונה למשטרה.

4. בנובמבר או בדצמבר 1999 נוצרה היכרות טלפונית מקרית, עקב טעות בחיוג, בין המתלוננת לבין סטודנט מבאר-שבע בשם ע' (עמוד 163). השניים החלו לנהל שיחות טלפוניות ממושכות. המתלוננת הציגה, תחילה, את עצמה כבת עשרים ושתיים, ואחר כך העמידה את גילה על שמונה עשרה. בין השניים נמשך קשר טלפוני בלבד, עד שבשיחה אחת סיפרה המתלוננת לע' כי היא שוהה בנתיבות, ולדבריו "שידרה מצוקה והיא סיפרה לי שהיא מפחדת... מפחדת ממישהו... מעדיפה שלא לפרט" (עמוד 164). בהמשך הקשר הטלפוני סיפרה לע' פרטים נוספים, שיחות הטלפון תכפו והביאו למפגש בין השניים ביולי 2000. השניים הפכו לחברים, וע' שכנע את המתלוננת להעלות את מצוקותיה על הכתב, וכך עשתה במחברת (ת3/). לאחר שהורי המתלוננת עיינו במחברת הוגשה ביום 26.10.00 תלונה. הנאשם נחקר במשטרה ביום 10.12.00.

הודעות המתלוננת ועדותה

5. המתלוננת מעידה, כי האירוע המיני הראשון היה בחופשת הקיץ בשנת 1998, בליל שבת, בבית הנאשם. אחרי הסעודה יצאו אחות המתלוננת ובעלה לטיול, יתר בני הבית הלכו לישון, והמתלוננת והנאשם נותרו ערים לבדם. לאחר שהנאשם בדק ומצא כי אשתו ישנה, החל לשחק קלפים עם המתלוננת, ומשהפסיד במשחק נשק לה כפרס על זכייתה. על כך אומרת המתלוננת:נ "קפאתי במקום ולא יכולתי לזוז" (עמוד 39). אחר-כך נשק לה בפיה, ולפני שנכנסה לחדר נשק לה פעם נוספת ונגע בחזה. אחר-כך ביקש את סליחתה.

המתלוננת מתארת את תחושותיה:ב קפאה, אחר-כך לא יכלה להירדם ולמחרת לא יכלה לאכול ורצתה להקיא וניסתה להתחמק מהנאשם. תיאורה אותנטי, מפורט והגיוני. תחושותיה אמיתיות.

בחלוף כשבועיים, בעת ארוחת צהריים, משעמדה ליד הכיור במטבח, לחש הנאשם באוזנה:ו "אני מת לדפוק אותך"'. המתלוננת אמנם לא אמרה זאת בבית המשפט, אך אירוע זה נזכר בהודעתה במשטרה (נ1/ גליון 4) ובמחברת (ת3/, אירוע 6).

6. המתלוננת מעידה על מקרה שבו הנאשם הסיע את אחותה לעבודה ואותה לתחנה המרכזית של האוטובוסים. אף שביקשה שקודם יוריד אותה, הנאשם הוריד את אחותה למחוז חפצה, ואחר-כך החנה את מכוניתו בחניון גדול, בצד:נ

"הוא חנה, שאלתי אותו למה אתה חונה? הוא לא ענה לי, הוא יצא מהאוטו, עבר אחורה ואז הוא הוריד את המכנסיים שלו, הוריד את החולצה, את הציצית, הוא נשאר עם גופיה, הפשיט גם אותי, הוא כביכול ניסה, לא נתתי לו. בסופו של דבר הוא הצליח להוריד לי את החצאית ואת התחתונים, את החולצה הוא הרים למעלה והוא ניסה לחדור, כל פעם ניסיתי להתנגד ולא הצלחתי, רגל אחת היתה למטה ורגל אחת היתה למעלה והוא בכל זאת חדר וכשהסתכלתי על המראה וראיתי מישהו אמרתי לו מישהו מסתכל, תפסיק" (עמוד 46, שורות 9-1).

המתלוננת הסבירה שלא צעקה כי דלתות המכונית היו סגורות, וכי המציץ ברח מיד (עמוד 122). אולם, בהודעתה במשטרה לא אמרה כי המציץ ברח. בניגוד לעמדת הסנגור, איננו רואים באי התאמה זו סתירה מהותית.

תיאורה של המתלוננת מדויק, היא זוכרת כי הדבר היה בבוקר, במכונית, במקום צדדי בחניון. היא תיארה בפרטי פרטים כיצד עבר הנאשם לחלק האחורי של המכונית, פשט את בגדיו, ואף אלו בגדים הסיר מעליו. התיאורים שמסרה המתלוננת בהודעתה במשטרה ובעדותה בבית המשפט אותנטיים ואמינים, ואנו מאמינים לה בכל פרטי האישום האמור.

7. לנאשם היתה חנות בXXX. באחד הימים נסע לחנות עם בתו והמתלוננת הצטרפה אליהם. בחנות חדר אחורי שבו מוצב כסא נוח. בהגיעם לחנות הורה הנאשם לבתו לשרת את הלקוחות שפקדו את החנות ואמר למתלוננת להמתין בחדר האחורי:ב

"הוא הגיע, והוא התחיל לגעת בי, התחיל לנשק אותי ואחר כך הוא פתח את הרוכסן שלו והוציא את איבר המין שלו, ושם קונדום שהיה עטוף בנייר טואלט, הוא הלך לבדוק שמיכל היא עסוקה שיש לקוחות, והוא אחר כך כבר לא עמד לו אז הוא עוד פעם והחליף הוציא קונדום, הוא ניסה לחדור אלי הוא ניסה לחדור אלי וניסיתי להתנגד לו, ולא יכולתי הוא הרבה יותר חזק ממני.

הוא הכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי נגע לי בחזה, הרים לי את החצאית, ניסה להוריד לי את התחתונים לא נתתי לו, הוא ניסה בכוח והוא הצליח, הוא ניסה לחדור, לא נתתי לו, זזתי כזה לצד, ואז הוא שמע מישהו בא, צעדים ואז הוא כזה הסתובב מהר וסגר את הרוכסן ויצא לחנות, הוא ראה שזו מיכל היתה ואני הסתדרתי מהר, זהו" (עמוד 43, שורות 17-1).

בהודעה ( נ1/, עמודים 9-8), מתארת המתלוננת את האירוע, האמור, בפרטי פרטים, שלפיהם הנאשם עשה הכנות מראש, כאשר הכין קונדום עטוף בנייר טואלט, שהוציאו מכיסו בשעה שבא אל המתלוננת לחדר האחורי בחנות, בעוד שבתו הלכה אל דודה שגר ביישוב:ו הנאשם בא אל המתלוננת, הוציא את איבר מינו, שם עליו קונדום, כשהיא נשענת על "כסא נוח", וכך היא אומרת:נ

"ניסיתי להתנגד, סגרתי רגליים, הוא הוריד לי את התחתונים והרים את החצאית, עלה עלי נישק אותי ונגע בי בחזה מתחת לחולצה, הוריד את החזיה ונגע בי וחדר אלי. הוא גמר, ראיתי אחר כך את הקונדום. [הנאשם] זרק את הקונדום בשירותים אחרי שעטף אותו בנייר. אמרתי לו במשך האירוע הזה די אבל הרגשתי שאני אילמת, שאין לי כח ופחדתי ממנו. פחדתי שהוא יאיים עלי, אם את לא תתני לי אז... היו לי כל מיני מחשבות בראש שאחותי תתגרש, שהוא יספר להם שאני רציתי ויהיה מין סכסוך משפחתי גדול".

נסיונו הראשון לחדור לא הצליח, הנאשם החליף קונדום והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, וכל זאת כשהיא שכובה על כסא נוח בחדר האחורי של החנות. התאור בהודעתה נ1/ ובבית המשפט אינו זהה בפרט זה או אחר, אולם בפרטים העיקריים והמהותיים קיימת זהות. המתלוננת מספרת כי הדבר היה בחנות על כסא נוח בחדר אחורי, הנאשם השתמש בקונדום, החליפו באחר, וחדר לתוכה חרף התנגדותה.

8. באחד הערבים שהתה המתלוננת בבית הנאשם. בשלב מסויים ביקשה לשוב לפנימיה. בהמלצת אחותה, נסעה עם הנאשם במכוניתו, אף שהמתלוננת ביקשה לנסוע באוטובוס. במהלך הנסיעה, עצר הנאשם את המכונית במקום שיש בו עצים, עבר למושב האחורי, הוציא איבר מינו והכניסו לפיה. ואלה דבריה:ב

"נבהלתי, לא ידעתי מה לעשות. הוא פתח לי את הפה, ניסיתי לסגור כמובן ולא הצלחתי, הוא הכניס את האיבר שלו לתוך הפה, הוא כל פעם כאילו עלה וירד למטה וככה הוא הצליח לגמור לי בפה. כשהוא גמר ירקתי הכל בחוץ. הגעתי לפנימיה שלי, התחלתי להקיא, צחצחתי שיניים, שטפתי עם מי פה את הפה שלי, נכנסתי להתקלח, עוד פעם הקאתי, עוד פעם יצאתי, צחצחתי שיניים, כל הלילה בכיתי" (עמוד 48 ש' 21 - עמוד 49 ש' 3).

אף שאין התאמה מדוייקת בין פרטי המקרה האמור בעדותה בבית המשפט לבין הדברים שרשמה במחברת, התיאור אותנטי ומקבל חיזוק במסיכת פרטים על סימנים נסתרים מאזור מבושיו של הנאשם, שאלמלא ראתה אותם לא יכלה לדעת עליהם.

9. הנאשם אסף את המתלוננת בשכונת הר נוף ושניהם נסעו לאשת הנאשם שהיתה במרכול "ברכת רחל" שבשכונת גבעת שאול. המתלוננת מתארת בעצמה, כי סמוך ל"ברכת רחל" יש אזור תעשיה גדול וחשוך, שם עצר הנאשם, הוציא את איבר מינו ודרש ממנה שתמצוץ אותו:ו

"אמרתי לו שאני לא רוצה, הוא הוריד לי את הראש בכוח והתנגדתי לו, הרמתי את הראש למעלה, לא יכולתי הוא היה הרבה יותר חזק ממני. אחרי איזה שתי דקות בערך שמצצתי לו, קמתי אחורה, אמרתי לו תפסיק, קח אותי לאשתך. באמת לקח אותי לאשתו לעשות קניות. ירדתי הוא אמר לי 'ביי מוצצת שלי'" (עמודים 218-217).

אירוע זה אינו נזכר במחברת, אולם אנו מקבלים את דברי המתלוננת במלואם. העדות אותנטית ומבטאה כאב ומצוקה נפשית. לעדות זו מצאנו, כפי שנפרט להלן, חיזוקים בראיות אחרות.

10. ביום שאינו ידוע במדוייק, לאחר שאחות המתלוננת עברה לדירה משלה בXXX, התקשר הנאשם וביקש לדבר עם כלתו ומשנענה על ידי המתלוננת כי אחותה איננה בבית, הגיע בתוך כעשרים דקות לדירה, בדק ומצא כי המתלוננת נמצאת לבדה בדירה, וכי כלתו בעבודה - נטל מגבת, פרשה על הריצפה, השכיב עליה את המתלוננת, הסיר את בגדיה חרף התנגדותה, פשט את בגדיו וניסה לחדור אליה, אך מצב זה לא היה נוח לנאשם:נ

"הוא רצה לקחת אותי לחדר של אחותי למיטה, אבל הוא פחד כי זה מן אמונה תפלה כזאת, כי אחותי נכנסה במיטה הזו להריון והוא פחד אולי שהיא תפיל אם הוא יעשה מעשה כזה, ובכל זאת הוא לקח אותי למיטה, הוא ניסה לחדור אלי, התנגדתי, הסתובבתי על הצד, הוא היה יותר חזק ממני, הוא חדר לתוכי" (עמוד 44, שורות 15-20).

המתלוננת מתארת כי אחר-כך זרק הנאשם את הקונדום בשרותים, ואז:ב

"אני נרדמתי בסלון מרוב בכי וכשהיא [האחות] חזרה קמתי עם צלצול הפעמון ואז היא אמרה לי שאלה אותי מה נשמע, אמרתי לה ש[הנאשם] היה כאן, היא אמרה לי מה הוא רצה? אמרתי לה שהוא רצה לדבר איתך. נכנסתי להתקלח. הייתי איזה שעה וחצי במקלחת כדי להוציא את כל הזוהמה הזאת מתוכי" (עמוד 45, שורות 14-8).

דברי המתלוננת כנים, אמיתיים וכואבים. סיפורה על האמונה התפלה של הנאשם אינו יכול להיות המצאה ומדגיש כי יצרו של הנאשם גבר ללא קושי על אמונותיו - אמיתיות או תפלות.

81. פ 962/00

בעדותה בבית המשפט ספרה המתלוננת כי ב-20 לספטמבר הגיעה לביתה מעבודתה במסעדה בשעה 03:נ 00 לפנות בוקר, הנאשם קבל את פניה בכניסה לדירתם כשהוא שיכור ו-

"דחף אותי מהגב במדרגות, החוצה. הוא הביא אותי למקום חשוך כדי שאנשים לא יראו ולא ישמעו. יש מקומות כאלו חשוכים ברחוב כי זה לילה.

אנחנו גרים בקומה שלישית.

הוא איים עלי, יהרוג אותי, ירביץ לי, יקח אותי למדבר.

לשאלה מדוע איים עלי אני משיבה שהגיעו אליו שמועות שיש לי חבר וראו אותי במכונית של החבר והוא התרתח וכתוצאה מכך שתה וקרה מה שקרה.

רציתי לדבר על הכל בבוקר כאשר השיכרות תעבור כי אין טעם לדבר עם אדם שיכור אבל הוא לא הסכים לחכות והשמיך לחקור אותיב עניין החבר שלי ומדוע אני משקרת לו.

אני רציתי לדבר איתו בבוקר והתחלתי להרגיע אותו שנדבר בבוקר ואז נתן לי מכה באף, בראש.

כף ידו עברה כמעט באף אבל עם הדף האויר זה היה כל כך חזק שנשאר סימן כחול באף.

השיחה הסתיימה כך ובצעדים מהירים הלכתי לכיוון הבית.

חוץ מזה זה המשיך כי הוא עצר אותי והמשיך לחקור בעניין החבר והתיישבתי על אבן די גבוהה, כמטר והוא היכה אותי באוזן ונפלתי על הרצפה.

הגיעו חבריו, א. בן דודו של הנאשם, ס. (ס.).

הם היו מגיעים אלינו לביקורים, הכוונה לס. וא..

ס. היה חי עם אישתו בחדר שהשכרנו להם. שמה של אישתו ס..

הם הגיעו והתחילו להגיד להנאשם, הנאשם, להפסיק. הנאשם הוא שם החיבה של בעלי.

מיהרתי בצעדים מהירים מאוד הביתה וצעקתי שאני אזעיק משטרה.

אני לא עשיתי את זה ולא יכולתי לעשות את זה וסביר להניח שגם לא הייתי עושה את זה גם לא היה לי טלפון בבית.

לא הייתי עושה את זה עד אז, לאחר מה שקרה בבוקר של אותו יום.

בלילה הוא אמר לי שיגיע בשבע בבוקר וכך היה. בלילה הוא הלך ללון אצל א. וחזר הביתה בשבע בבוקר".

בשעה 07:ב 00 שב הנאשם, לדברי המתלוננת לדירה, על השולחן עמד בקבוק וודקה והנאשם שתה את תכולתו. את מה שארע לאחר מכן אביא בלשון המתלוננת.

"הוא אמר "תני לי לזיין אותך" ואני אמרתי לו "לא".

ישבתי על המיטה בצד והילד עמד ממול וראה את כל זה. כאשר אמרתי לו לא הוא הגיע מאחורי הגב שלי ודחף אותי ואז אני נפלתי על הרצפה וידיו היו מסביב צווארי והילד ראה את כל זה. הילד ראה את זה והתחיל לבכות ונכנס להיסטריה. הנאשם חנק אותי עד כדי כך שבאמת האמנתי וחשבתי שעוד רגע אני בעולם הבא. הוא זז הצידה ואני קמתי וכדי להתרחק ממנו הלכתי לחדר הילדים. התחלתי לסדר שם, התחלתי בנקיון קטן כזה. הנאשם בא אחרי ושוב הילד עמד בפתח הדלת. רציתי לקחת את הילד החוצה אבל הנאשם דחף אותו. "אז אני אאנוס אותך" אמר בעלי. הוא אמר את המילה אאנוס.

הוא שם את המיטה בפתח הדלת כדי שהילד לא יוכל להיכנס, זה היה אחרי שהוא סגר את הדלת. הוא זרק אותי על המיטה וקרע את החלוק שלי וכל הכפתורים עפו, הוריד את התחתונים שלי. היתה גם חזיה אבל הוא קרע רק את הכפתורים התחתונים ולא נגע למעלה.

הוא זרק אותי על המיטה ועלה עלי.

פחדתי, אחרי זה שכמעט חנק אותי. פחדתי להגיב ולהתנגד לו. רק אמרתי לו, "תפסיק, לא צריך". אז סתם לי את הפה עם היד שלו וכאשר הוא גמר הוא אמר שיגמור לי בפנים כדי שאכנס להריון.

כאשר סתם לי את הפה הוא אנס אותי. הוא עשה מה שעשה מה עוד אפשר לעשות.

פשוט הוא סגר עם כף ידו את פי ועשה את מה שעושים. כוונתי לכך שכשאיש לא לפי רצוני נמצא בתוכי התיאור לא מספיק.
איבר מינו היה בתוכי, באיבר המין הנשי שלי.

הוא אמר שיגמור לי בפנים כדי שאכנס להריון וכאשר אמר את זה אחרי שזה נגמר רצתי למקלחת כדי שזה לא יקרה. אני שטפתי את עצמי."

82. בש 2962/01

על פי העובדות שבכתב האישום המשיב היה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, מנהל אגודה בשם "שבאב אל בטוף", להלן:נ "האגודה", המספקת שיעורי העשרה לילדים בשעות אחרי הצהריים.

בתאריך 15.5.01, בשעות אחר הצהריים, הגיעה א.ס. בת ה7.5-, להלן:ב "הילדה", לבניין האגודה על מנת לקבל שיעורי העשרה, ביחד עם שמונה ילדים נוספים. הנאשם, אשר שהה אותה עת לבדו במבנה האגודה, שלח את הילדים, מלבד הילדה, לדרכם הואיל והמורה התורן נעדר. הנאשם הבחין שהילדה עומדת ליד לוח ורושמת עליו. הוא התקרב אליה מאחור והחל למשש את גבה ואת ישבנה תוך שהוא פותח את רוכסן מכנסיו, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

בהמשך למתואר לעיל, הרים הנאשם את הילדה כלפי מעלה, באמצעות ידיו. משהוריד אותה לקרקע, הוציא את איבר מינו ממכנסיו והורה לה למצוץ לו את איבר המין. הנאשם החדיר את איבר מינו לפיה של הילדה והיא עשתה כדבריו. משהרגיש כי הוא בא על סיפוקו, הוציא את איבר מינו מפיה, הלך לשירותים ושפך את זרעו בתוך האסלה.

83. בש 3008/01

על פי העובדות שבכתב האישום, המתלוננת, ילידת 1975, הגיעה, ביום 22.5.01 בשעה 23.00 או בסמוך לכך, יחד עם חברתה ענבל, להלן:נ "ענבל",לפאב ה"פונזי" בחיפה, להלן:ב "הפאב", שם פגשו את המשיבים וישבו עמם. במהלך השהייה בפאב המתלוננת שתתה משקאות המכילים אלכוהול. בשעה 24.00 או בסמוך לכך, ניגשה המתלוננת לשירותים של הפאב שם הטילה את מימיה. לפתע הגיע טל נכנס לשירותים, סגר את הדלת והחל לנגוע בחזה של המתלוננת, משך למטה את תחתוניה והוריד את מכנסיו. טל החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת וכאשר הזיזה אותו ביקש שלפחות תמצוץ את איבר מינו כדי ש"יגמור" ואז הוריד את ראשה ודחף איבר מינו לפיה. המתלוננת, אשר התנגדה לביצוע המעשים המתוארים לעיל, הצליחה להימלט מהשירותים אל תוך הפאב. המתלוננת אשר היתה נתונה להשפעת האלכוהול ששתתה, נסעה עם ענבל ועם המשיבים לדירתו של נתי בחיפה, להלן:ו "הדירה". לאחר הגעתם לדירה, טל וענבל נכנסו לאחד החדרים בדירה והמתלוננת נשארה בסלון עם נתי ואדי כשהיא נתונה להשפעת האלכוהול ששתתה בפאב. נתי ואדי החלו לנגוע במתלוננת בניגוד לרצוננה, נתי נישק אותה ואדי ליטף אותה בחלק התחתון של גופה. המתלוננת ביקשה מהם להפסיק אך הם לא שעו לבקשתה. נתי תפס את המתלוננת, אדי הזיז את תחתוניה והכניס לשונו לאיבר מינה, נישק אותה וליטף אותה. נתי ואדי הורידו את חזייתה ואת תחתוניה של המתלוננת. נתי תפס את המתלוננת, נשכב עמה על הספה והיא ביקשה שלא יעשו לה את זה, ואמרה כי אינה חשה בטוב ורוצה ללכת הביתה. נתי משך עמו את המתלוננת לרצפה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולא שעה לבקשותיה להפסיק. במהלך האירוע המתואר, אדי החדיר לשונו ואצבעותיו לאיבר מינה של המתלוננת ולא שעה לבקשותיה להפסיק. מייד לאחר מכן נשא אדי את המתלוננת לחדר אחר בדירה וכדי "להרגיע" אותה שנתי לא שפך זרעו בתוכה, החדיר אצבעו לאיבר מינה ואמר לה שניתן לטעום ולדעת שאין זרע. המתלוננת שהרגישה ברע נכנסה לשירותים וניסתה להקיא. טל נכנס אחריה ואמר לה שכדי להקיא, עליה לדחוף אצבע. לאחר שאמרה לו שאינה מצליחה הציע לה לדחוף את איבר מינו בפיה, יגמור ואז "תצליח להקיא בטוח".

84. פ"ח 4021/01

המתלוננת, תלמידת תיכון, מתגוררת עם אמה ב????. היא נהגה להוציא את כלבתה לטיול יומי ב????. מדי פעם נעשה הטיול בשעות הערב המאוחרות. ביום האירוע יצאה המתלוננת עם כלבתה מביתה בשעה 01:ב 30. תוך שהיא הולכת עם הכלבה ב????, פגשה בנאשם שהחל להשתעשע עם הכלבה, והתפתחה שיחה בינו לבין המתלוננת. הנאשם סיפר לה כי הוא תייר בארץ וכעת הוא לן בחיק הטבע ב?????, מול המנזר. הדבר עורר את סקרנותה של המתלוננת, שהתרשמה גם מנועם הליכותיו של הנאשם וממראהו הנקי, והיא החליטה להתלוות אליו ולראות את מקום לינתו.

3. בהגיעם למקום, הראה הנאשם למתלוננת את הפריטים העומדים לרשותו, המשמשים אותו לשהות וללינה בחיק הטבע:ו מזרנים, שק שינה, ברז מים וכיוצא באלה. המתלוננת ביקשה, לטענתה, בשלב זה לשוב לביתה, אך הנאשם הראה לה עוד ועוד דברים. שניהם ישבו זה לצד זה על המזרן ושוחחו ביניהם. המתלוננת הוסיפה ואמרה כי כאשר הביעה שוב את רצונה לעזוב ולשוב לביתה, אמר לה הנאשם כי למד לעשות עיסוי, והוא החל לעסות את ידה, בהסכמתה, ואחר כך את גבה, בהסכמתה. לשם כך הפשיל את חולצתה ומרח דבר-מה על עורה.

אחרי כן התקיימו, לטענתה, שלשה מגעים מיניים בין השניים. המתלוננת טוענת כי המגעים המיניים באו לאחר מאבק, וכי המעשים נכפו עליה בכוח וללא הסכמתה החופשית, ואילו הנאשם טוען כי המגעים היו בהסכמתה המלאה. השניים נותרו יחדיו עד לשעות הבוקר, דהיינו - למעלה משלש שעות וחצי אחרי שנפגשו לראשונה.

בשעה 05:נ 30 הלכה העדה יעל שטרנבך, המתגוררת בשכונת ניות הסמוכה, לטייל עם כלבה ב?????. משהתקרבה למקום שבו שכבו הנאשם והמתלוננת על המזרן, ניגשה אליה המתלוננת וביקשתה לדבר בשקט כדי שהבחור (הנאשם) לא יתעצבן. העדה שטרנבך לא ראתה דבר חשוד בנסיבות הענין, לא הבחינה בסימני אלימות על גוף המתלוננת, וגם לא נראה היה לה כי היתה מניעה שהמתלוננת תעזוב את ?????. המתלוננת ביקשה משטרנבך להזעיק את המשטרה, באומרה לה כי היא מפחדת שהנאשם יהרוג אותה. שטרנבך מיהרה לביתה והודיעה למשטרה. אחרי שיחה זו עם שטרנבך, חזרה המתלוננת לנאשם ולמזרן שעליו שכב, ומשם צעדה בדרך לביתה. בדרך פגשה את אמה שיצאה לחפשה משלא מצאה אותה בבית. המתלוננת סיפרה לאמה את אשר אירע לה, ומשהגיעו לביתן טלפנו למשטרה והגישו תלונה על אונס.

בשעה 06:ב 30 הגיע שוטר ל??????. הוא מצא את הנאשם ישן על המזרן ועצרו.

עדות המתלוננת

4. המתלוננת הלכה עם הנאשם כדי לראות את מגוריו בטבע. לטענתה, היא עשתה כן מתוך סקרנות. היא אמנם חששה קצת, אך סמכה על כלבתה שתצילה אם תיקלע למצוקה, ועל הרושם הטוב והנעים שעשה הנאשם עליה. חששה גבר כאשר ישבה לידו על המזרן והריחה ממנו ריח אלכוהול. בענין זה אמר הנאשם כי שתה כחמש פחיות בירה בשעה 01:ו 00, ועוד קודם לכן היה "מסטול" משימוש בגראס (עמודים 495-494). למרות זאת הסכימה כי הנאשם יעסה את ידה ואת גבה. כאשר שכבה על הבטן וגבה חשוף, הבחינה המתלוננת בסכין או דבר מה דמוי סכין מתחת לכרית. הנאשם לא נטל ולא עשה בה שימוש. ממראה הסכין, כך טענה המתלוננת, נבהלה והבינה שהרחיקה לכת. על כן החליטה לקום וללכת:נ

"הוא באותה שנייה הוא לא כל כך השתמש בכח, כאילו הוא עשה את זה הוא לא דחף אותי, הוא כזה בא ושם אותי על המזרן, הוא בא והתיישב מעליי ואז אני עשיתי מן תנועה כזאת של לקום וכזה אמרתי בטון של צחוק, טוב עכשיו איך אני יכולה לקום אם אתה יושב מעליי?" (עמוד 215 ש' 6-10) (ההדגשות בהכרעת דין זו - אינן במקור).

לדבריה, למרות "הטון של צחוק", שבו נאמרו הדברים, ברגע זה חל שינוי פתאומי בהתנהגותו של הנאשם. הוא תפס את ידה השמאלית ועיקם אותה בכוח:ב

"אני שכבתי על הבטן והוא בא והוא כרע מעלי כמעט התיישב ויכול להיות שהוא באמת התיישב, אני לא בדיוק זוכרת, כי באותו רגע הרגשתי כבר שאני באמת בסכנה ועשיתי מין תנועה כזאת של לקום, ואז הוא באמת פיזית תקף אותי, זאת אומרת הוא תפס אותי והוא עיקם את יד שמאל שלי, וזה היה בעצם הרקע של התקיפה, זאת אומרת הוא רצה פיזית והכאיב לי כדי שאני לא יקום ואני אשאר על המזרן, וטוב הדברים הבאים הם אני לא ממש זוכרת כי נכנסתי לפאניקה" (עמוד 215 ש' 15-23).

היא ביקשה מהנאשם שירפה ממנה ולא יכאיב לה. גם הבטיחה שלא תברח. אז הפך אותה הנאשם על גבה. היא החלה לצרוח בפאניקה וניסתה לקרוא לכלבתה לעזרה. הנאשם הניח את ידו על פיה ועל אפה כדי להשתיקה. המתלוננת הסובלת מאסטמה הרגישה שהיא נחנקת, דבר שהפחידה עוד יותר עד שחששה לחייה. המתלוננת החלה לשכנעו, בדברי שכנוע מנומקים, שהיא רוצה להיות עמו ולקיים עמו יחסי מין:ו

"... אני שכבתי על הגב, הוא שכב עליי והחזיק אותי, זאת אומרת הוא לא נתן לי להיות חופשייה עם הידיים, הוא החזיק את הידיים שלי ואני אמרתי לו ש... אני רוצה להיות פה, כדי שהוא ישתכנע בה שאני לא אנסה לברוח, אז אמרתי לו שיש לי חבר שכל הזמן בוגד בי בשביל ושהוא כלב, ואני רוצה להתנקם בו אז בעצם זה היה כאילו שאני רוצה לקיים איתו יחסי מין כאילו להתנקם בחבר שלי, מה שלא נכון, זאת אומרת זה ממש לא נכון, וזה היה כאילו לשכנע אותו שאני באמת לא מנסה לברוח..." (עמוד 218 ש' 13-12).

הנאשם החל להוריד את מכנסיה. המתלוננת הפריעה לו בתנועות גופה, אך בפיה השמיעה דברי הסכמה:נ

"...אז אני פשוט התנגדתי עם הרגליים שלי זזתי כל הזמן כדי שיהיה לו לא נוח להוריד את המכנסיים שלי בזמן שהדברים שאמרתי היו הפוכים אמרתי לו שאני מסכימה אבל בתנועות הגוף שלי אני הפרעתי לו, וביד אחת הוא החזיק את הידיים שלי, וביד השנייה הוא ניסה להוריד לי את המכנסיים.." (עמוד 219 ש' 2-6).

המתלוננת היתה עירומה בחלק גופה התחתון. היא הבינה כי מנוי וגמור עם הנאשם לקיים עמה יחסי מין. על כן, חששה מאיידס עקב המגע המיני. היא העמידה פנים שהיא מסכימה לקיום מגע מיני, אך התעקשה שישתמש בקונדום. הנאשם הביא קונדום ואף מסר אותו לידיה, ואחר כך שם את הקונדום בעצמו (נ3/, עמוד 14). המתלוננת דחפה את הנאשם וניסתה לזוז מהמזרן, ומשתפס בה, כך אמרה, שרטה, בעטה, נשכה וצרחה. היא גם תפסה בידה ענף עץ והיכתה בו, הצליחה לזחול אל מחוץ למזרן:ב

"... ניסיתי להתרחק מהמזרן ולהשתחרר מהאחיזה שלו כל הזמן, על ידי שריטות ובעיטות ומה שלא יהיה, ובשלב מסוים אני תפסתי ענף שהיה ליד, והוא היה ככה מאחורי אז אני בעטתי בו עם הענף הזה, והוא ניסה לקחת אותו ממני, ואני ניסיתי להחזיק בענף הזה חזק ככל שיכלתי, והוא, אז בשלב מסוים, זה נמשך ההיאבקות האחרונה הזאת נמשכה מאוד הרבה זמן, זאת אומרת הוא היו קטעים שהוא פשוט תפס אותי והוא התחיל, הוא תפס אותי שאני הייתי על הגב שלי ליד המזרן..." (עמוד 220 ש' 11-18).

הנאשם תפס את המתלוננת מאחור והחל להכותה בפניה וללחוץ על צווארה עד שהיתה משוכנעת שיהרוג אותה, ולכן החלה להתפלל בשפה הרוסית עד שהתעלפה. כתוצאה מהמאבק נגרמו למתלוננת שריטות בברכיים, בישבן ובפדחת. משקפיה עפו ונשברו. לדבריה, היו לה סימני מכות וחבלות גם בכתף, בצוואר, בפנים ובידיים, אך סימנים אלה לא אובחנו בבדיקה הרפואית (ראה תעודה רפואית ת5/, וצילומים ת6/).

בשלב זה היה הנאשם עירום. המתלוננת המשיכה להעמיד פנים של מעולפת. הנאשם גרר אותה למזרן, ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה ללא הצלחה, ואז נשכב לידה, החזיקה בכוח, כיסה את שניהם במעין סדין ודיבר עמה. לדבריה, החל למלמל ולדבר על המאבק שנאבקה בו, על כך שחנק אותה וכמעט מתה, וכיצד שיחרר את אחיזתו בה ברגע האחרון (עמוד 226).

בשלב זה החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, ומשסיים - שכב לידה והחזיק אותה. המתלוננת העמידה פנים כי היא מתעוררת מעלפונה וחזרה על מאמציה לשכנעו ולרכוש את אמונו. היא סיפרה לו בדיות על אמה, על חברה השקרן ועל חייה הקשים. היא הביעה באזניו את שמחתה שפגשה בו ואת רצונה להיות עמו:ו

"זה היה אחרי זמן ארוך שהוא כאילו הוא שכב לידי וכאילו דיברנו זאת אומרת התחלתי להמציא כל מיני סיפורים על כך שמאוד רע לי בחיים, ושכמה אני בעצם שמחה שפגשתי אותו, וכל מיני דברים כאלה, המצאתי כל מיני סיפורים שמאוד מאוד רע לי שכדי, כאילו להציג להציג אותו כהוא הטוב וכל מה שיש לי בחיים כל שאמא שלי שונאת אותי כל מיני דברים כאלה, שהחבר שלי משקר לי, זאת אומרת המצאתי כל מיני שקרים כדי להראות כאילו שהחיים שלי ממש ממש גרועים ואני בודדה ואני מאוד שמחה לפגוש אותו, ואני רוצה להיות איתו. כי ראיתי שזה מה שהוא היה רוצה לשמוע, ככה לפחות חשבתי, וסתם פשוט המצאתי כל מיני דברים, דיברתי בלי סוף, ככה פשוט לבלבל לו את המוח..." (עמוד 231 ש' 7-18).

אחרי זמן-מה, ביקש הנאשם לבוא עליה פעם נוספת והיא אמרה לו כי גופה כואב, אך הוא בשלו. היא אמרה לו שהיא פוחדת מאיידס, ובתגובה הבטיח שלא יחדיר ממש את איבר מינו. ומשעשה כן, היא ניסתה להפריע לו וגם להוציא מתוכה את איבר מינו.

5. כאמור, המתלוננת היתה ערומה. רצתה ללבוש את בגדיה, אך תחתוניה היו מלוכלכים מדם של מחזור ובוץ. הנאשם נתן לה את תחתוניו והלבישם עליה. השניים המשיכו לשכב על המזרן. המתלוננת טענה כי היא הוסיפה להעמיד פנים כי היא מעונינת לשהות בחברתו, עד שנתרצה והרשה לה לקום כדי לעשות את צרכיה בקרבת מקום. אחרי עשיית צרכיה, שבה המתלוננת לנאשם. מששבה, לבשו שניהם את בגדיהם והמשיכו לשכב על המזרן עד שהמתלוננת הבחינה בעדה יעל שטרנבך מתקרבת אליהם.

6. יעל שטרנבך גרה בשכונת ניות. וכהרגלה יצאה עם כלבה לטיול ב?????, לפנות בוקר. הכלב נדרך בגלל כלבתה של המתלוננת, ואז התקרבה למקום וראתה זוג שוכב במרחק של כעשרים מטר. המתלוננת ניגשה אליה, ביקשה ממנה לדבר בשקט כדי שלא להעיר את הבחור ולעצבנו, וממש "התחננה שאפסיק לצעוק" לכלב. היא ביקשתה:נ "תקראי למשטרה, אני מפחדת שהוא יהרוג אותי" (עמוד 29). לדברי שטרנבך, המתלוננת נראתה מוזרה, קפואה, עיניים גדולות פקוחות לרווחה, פנים לבנים אטומים, "לא היתה רגועה, אפשר אולי לפרש את זה כנפחדת, אבל היא לא היתה היסטרית" (עמוד 30). העדה הוסיפה כי המתלוננת היתה איתה על השביל ו"יכלה לעזוב כמו שאני עזבתי" (עמוד 40).

7. המתלוננת שבה אל הנאשם ואמרה לו כי היא חייבת ללכת לביתה כיוון שיש לה בחינה בבוקר, והבטיחה שתשוב בצהריים. הנאשם קם ממקומו, הראה לה את הדרך לביתה וגם ליווה אותה כברת דרך. המתלוננת, כך אמרה, נישקה אותו נשיקת פרידה. לטענתה, עשתה כן כדי שלא ירדוף אחריה. תוך כדי צעידתה, ראתה את אמה שיצאה לחפשה.

8. אם המתלוננת ידעה שבתה יוצאת לעתים עם הכלבה ל???? בשעות מאוחרות בלילה, אך "לא כל כך מאוחר" כמו באותו לילה. האם התעוררה משינתה לפנות בוקר ולא ראתה את בתה בחדרה, הגם שהיה אור בחדר, והכלבה אינה בבית. האם יצאה לחפשה ב????, שבו נהגה להסתובב עם הכלבה, ואף קראה בשמה בקול רם. אחרי כחצי שעה, ראתה האם את המתלוננת הולכת לאיטה והיא "נראתה איום" - אפורה, כתמים על הפנים, בקושי הזיזה את רגליה, עיניה כמעט עצומות, משקפיה שבורים, ודבר ראשון שבתה אמרה לה היה "צריך לזרוק את הכלבה", כי הכלבה לא הגיבה בשעת האירועים. האם שאלה את המתלוננת מה קרה, ונענתה כי "הכל קרה" וכי נאנסה יותר מפעם אחת. האם שמעה מפי המתלוננת כי הנאשם הכה אותה, דיבר עם עצמו כאשר התעלפה וכי חששה לחייה. לדברי האם, גופה של המתלוננת כאב, על צווארה היה סימן ורק בבית החולים היתה מסוגלת להביא שתיה לפיה. האם והבת הלכו הביתה והתקשרו למשטרה שהגיעה בתוך דקות.

9. השוטר קובי גבאי הגיע ראשון לביתה של המתלוננת בעקבות תלונתה הטלפונית על אונס. המתלוננת סיפרה לו את שאירע לה "בצורה יבשה וקרה", ולכן התרשם שהיא בודה סיפור. לדבריו, רק אחר-כך הבין שהיא היתה בטראומה. היא היתה חיוורת מאוד, ופניה לבנים. העד זכר כי בשיחה הראשונה הזכירה המתלוננת סכין בקטע שבו היא דיברה על איומים, וכי היא נאנסה תחת איומי סכין. כן אמרה שעשתה עצמה מעולפת כדי שישחרר אותה.

אחרי כן הועברה המתלוננת לבדיקות בבית החולים שערי צדק. נמצאו שרידי זרע בגופה, שריטות בברכיים, שפשוף בישבן ונפיחות בקרקפת.

85. פ 001039/00

המתלוננת תארה בעדותה בבית המשפט את השתלשלות הארועים במועד הארוע לפרטי פרטים.

במועד האירוע שהתה המתלוננת בבנין מגוריה יחד עם שתי חברותיה ולנטינה ומרינה.

המתלוננת הוזמנה טלפונית על ידי ג'ורג' למסיבת פרידה באתר הקרוואנים בו התגורר, מאחר והוא עמד לחזור לרומניה. המתלוננת הגיעה לאתר במונית עם שתי חברותיה והלכה לחפש את ג'ורג', בעוד חברותיה ממתינות לה במונית.נ

המתלוננת לא מצאה את ג'ורג' בחדרו ופגשה בנאשם שיצא מחדר סמוך, ואשר הציע להוביל אותה לג'ורג'. המתלוננת נתנה אמון בדבריו והלכה אחריו. כאשר הבחינה כי האזור חשוך, חששה וביקשה לחזור לכיוון המונית אל חברותיה. אולם הנאשם תפס אותה במעילה, הפיל אותה על הארץ, קרע את מעילה מעליה, אחז בה בחוזקה וגרר אותה לעבר הקרוואן החשוך בעוד היא נאבקת עמו, תוך כדי כך נפלו נעליה של המתלוננת מרגליה.

לדבריה:

" אני רציתי ללכת לכיוון המונית והוא רץ רץ, תפס במעיל ככה, הפיל אותי על הרצפה, קרע לי את כל המעיל, הנעליים שלי הלבנות שאני נופלת נפלו על הרצפה בחול שמה, הוא סחב אותי עם כל הגוף שלו, הוא תפס אותי ככה שאני לא יכולה לזוז... הרים אותי הרים אותי והגענו לבית של קרוואן עזוב, בית שהיה בו רק מקרר".ב

(עמ' 9 לפרוטוקול מתאריך 14.5.00 שורות 5-11).ו

וכן:

"... היה חושך, פחדתי מוות, רעדתי מפחד. חושך. היה מדרכה קטנה כזאת ועליו ככה הוא הפיל אותי על המדרכה, על הרצפה, נפלתי והוא הרים אותי עוד פעם ככה בחיבוק הכניס אותי לבפנים והתחיל להתעלל בי שמה והתחיל לאנוס אותי שמה".נ

הנאשם הכניס את המתלוננת בניגוד לרצונה לקרוואן, השכיב אותה על גבה מעל מעילה שהניח על רצפת הקרוואן, ובניגוד לרצונה ותוך שימוש בכוח, הפשיטה מבגדיה ואיים עליה "היום את מתה".ב

(עמ' 10 לפרוטוקול מתאריך 14.5.00 שורות 4-5).ו

לדברי המתלוננת:

"הוריד לי את הבגדים, את המכנסיים, את החולצה למעלה עד פה למעלה (בגובה הכתפיים), את התחתונים הוא הוריד את הבגדים שלו והתחיל לאנוס".נ

(עמ' 10 לפרוטוקול מתאריך 14.5.00 שורות 1-2).ב

המתלוננת סיפרה כי הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד שבא על סיפוקו:

"העדה: הוא שכב איתי, קיים יחסי מין.

"ש. איך זה ניגמר?

ת. הוא פינה את עצמו כמו שצריך.ו

ש. מה זאת אומרת פינה את עצמו כמו שצריך?

ת. שהוא גמר".נ

(עמ' 10 לפרוטוקול מתאריך 15.4.00 שורות 19-22).ב

לאחר שהנאשם עזב אותה לנפשה קמה המתלוננת, אספה את נעליה שנשמטו קודם לכן מרגליה ורצה לעבר הכביש המוביל מבית דגן. שם עצרה רכב פרטי, סיפרה לנהג כי נאנסה ונהג הרכב הסיע אותה לביתה, משם בלווית חברותיה הסיע אותן לתחנת המשטרה בר"ג והמתלוננת הגישה תלונה.ו

לדברי המתלוננת, לאחר הארוע הרגישה את נוזל הזרע של הנאשם ניגר מגופה על תחתוניה ומכנסיה, וכן הרגישה כאבים עזים בגבה.

86. פ"ח 3028/00

את עבירותיו אלה ביצע הנאשם בבתו, ילידת חודש פברואר 1989, מאז היותה בת שנתיים ועד הגיעה לגיל אחת עשרה שנים. המעשים נעשו במשך תקופה של כתשע שנים, מאז 1991 ועד קיץ של שנת 2000.

וזה פירוט המעשים:נ בשנים 1992-1991, מעת שהיתה בתו בת שנתיים, במספר הזדמנויות רב, בבית המשפחה בסילואן, נהג הנאשם להושיב את בתו על ברכיו, לנשקה, ללטף את גופה תוך שהוא מחזיק את איבר מינו ומאונן, עד שבא על סיפוקו. בחלק ממקרים אלה, עשה הנאשם את המעשים כשהוא יושב ערום במקלחת ומושיב את בתו על ברכיו.

החל בשנת 1992, לאחר שעברו הנאשם ומשפחתו להתגורר באל עזרייה, במספר רב של הזדמנויות, בחדר השינה שלו, נהג הנאשם ללטף את בתו בכל חלקי גופה, ובכלל זה באיבר מינה ובישבנה, תוך שהוא מחזיק את איבר מינו ומאונן לפניה עד שהגיע לסיפוקו.

החל בשנת 1996 עד קיץ 2000, במספר הזדמנויות רב, בתדירות של כפעם בשבוע, בבית המשפחה באל עזרייה, נהג הנאשם להתפשט ולדרוש מבתו להתפשט. לאחר שהתפשטה, נהג הנאשם לחבק את בתו, וללטפה בחלקי גופה השונים ובאיבר מינה. אחרי כן, בחלק מהמקרים, היה הנאשם מכופף את בתו, שוכב עליה, ומניח את איבר מינו בפתח פי הטבעת שלה, על אף טענותיה בפניו כי שכיבתו עליה מכאיבה לה, עד שהגיע לסיפוקו. בחלק ממקרים אלה, היה הנאשם שוכב מעל בתו, ומניח את איבר מינו בפתח איבר מינה עד שהיה מגיע לסיפוקו. הנאשם נהג לעשות כן חרף טענות בתו באזניו כי שכיבתו זו עליה מכאיבה לה.

87. פ 005081/99

בתקופת פברואר - אפריל 1999, בשעות הלילה ארעו סמוך לכביש חוצה שומרון מעשי אונס, ותקיפה מינית שבוצעו ב3- נערות שהמתינו בתחנות אוטובוס ובטרמפיאדה לרכב שיסיען למחוז חפצן בישוב אריאל.

עדות המתלוננת השלישית 3 סמדר מ.:

המתלוננת הינה צעירה יהודיה כבת תשע עשרה, המתגוררת עם הוריה ב"שערי תקוה". לדבריה, ביום 5.4.99 בשעה חמש אחר הצהריים לערך, המתינה בצומת הירקון לטרמ"פ כדי לחזור לביתה. כשהתקרב אליה רכב הניפה את ידה, ואז עצר לידה הנאשם שנהג ברכב מסוג פיאסטה, בצבע לבן. המתלוננת מציינת שהרכב היה ממודל ישן וכי שתי הספרות האחרונות של הרכב היו 86 (אף על פי שלא ידעה לציין האם הופיעו מצד שמאל או ימין). המתלוננת נכנסה לרכב והחלה בנסיעה עם לפני הכניסה למחצבות נעצר הנאשם בתואנה כי חסרים מים ברכבו ולצורך זה נכנס לכוון המחצבות.

המתלוננת מציינת כי מעולם לא הייתה במקום זה, אך היא מכירה את הכניסה אליו. לאחר שנסעו כרבע שעה מן הכביש לעבר מחצבות ולאחר ששאלה אותו מספר פעמים היכן אותן מחצבות, פתחה המתלוננת את חגורת הבטיחות. הנאשם עצר את רכבו וצעק לעברה אם היא רוצה לעצבן אותו. הוא הוציא מרכבו חפץ ארוך מתכתי, יצא מכוון הרכב וחסם את הדלת של המתלוננת אשר הייתה פתוחה. לאחר ששאלה אותו לרצונו הוא ענה לה: "את יודעת בדיוק מה אני רוצה ממך..." (עמוד 6 לפרוטוקול).

במשך כל הזמן המשיך לאיים עליה באמצעות החפץ המתכתי. הנאשם צרח על המתלוננת ודרש ממנה להסכים לכל דרישותיו אחרת יפגע בה.

לאחר שענתה בחיוב לשאלתו האם היא בתולה הוא ענה לה: "אז זה יהיה רק מציצה". הנאשם הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו, עמד מחוץ לרכב כשהמתלוננת נותרה ישובה במושב הרכב, אחז בראשה ואילץ אותה למצוץ את איבר מינו. כל אותו הזמן המשיך לאיים עליה עם החפץ המתכתי.

לאחר מכן, הרים את חולצתה ואת החצאית שלבשה וליטף את חזה רגליה וגבה.

בשלב מסויים, נשכב הנאשם על המתלוננת והתחכך בה, תוך איומים שיאנוס אותה. הוא דרש מהמתלוננת שתסתובב, הרים את חצאיתה, הוריד את תחתוניה והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת תוך שהוא צועק "זה חדר זה חדר. אני יודע", עד הגיעו לפורקן. לדברי המתלוננת, במשך כל הזמן ניסתה להתנגד אך הנאשם אחז בצווארה של המתלוננת והידק אותו למושב הרכב כך שלא יכלה לנשום.

בעת החדירה הרגישה המתלוננת כאב חזק מאוד בפי הטבעת וכשגמר חשה בנוזל רב.

לאחר שהנאשם הגיע לפורקן והתרומם כדי להתלבש, ניסתה המתלוננת לברוח מן הרכב אך הנאשם אחז בידה ורגלה וסירב לשחררה. לאחר שהבטיח לא לפגוע בה ולאחר ששיחרר את אחיזתו ממנה, חזרה המתלוננת לרכב.

הנאשם התניע את הרכב באמצעות חיבורי החוטים במנוע והם החלו בנסיעה חזרה לכוון הכביש הראשי.

עדות המתלוננת השניה גלית ב.:

המתלוננת הינה צעירה כבת עשרים ושתיים המתגוררת עם משפחתה בקרית ים. בתאריך 27.2.99, בשעה 10:34, המתינה בצומת ירקון בכדי לעצור ולעלות על טרמפ לכוון אריאל. לאחר מספר דקות עצר לידה רכב סובארו טנדר בצבע ב'ז לימון (כהגדרת המתלוננת). לאחר שנכנסה לרכב ובעת הנסיעה שוחחה עם הנהג שאמר לה כי הוא מתגורר באריאל שבו גרים רק דתיים קיצוניים, דבר שעורר את תמיהתה.

עם הגיעם סמוך לדרך המובילה למחצבות, עצר הנאשם את רכבו בתואנה כי חסרים בו מים ושמן. לאחר ששאל את המתלוננת אם יש ברשותה מים וזו ענתה בשלילה, פנה הנאשם ימינה לכוון המחצבות בכדי "למלא מים".

העוררת החלה לפחד ושאלה את הנאשם מספר פעמים היכן נמצא צינור המים. לפתע, כך ספרה בעדותה, עצר את הרכב ושאל אותה:

"את רוצה שאני אהרוג אותך, את מרגיזה אותי, את רוצה שאני אהרוג אותך, את רוצה שאני אעשה לך משהו".

(עמוד 36 לפרוטוקול שורה 12-14).

הנאשם המשיך בנסיעתו פנימה אל תוך המחצבות והפנה את הרכב לכוון המחצבות.

עם עצירתו, יצאה המתלוננת מהרכב והחלה במנוסה לכוון היציאה. הנאשם רדף אחריה עם הרכב והחזירה פנימה. המתלוננת ניסתה לברוח בשנית אך שוב הוחזרה על ידי הנאשם לרכב.

בשלב זה שלף הנאשם מקל אורך 20-30 ס"מ ואיים עליה כי אם לא תישמע לדבריו, יהרוג אותה. הנאשם היכה את המתלוננת בזרועה השמאלית. לאחר שהמתלוננת התחננה לפניו שירחם עליה מאחר שהינה בתולה ועומדת להינשא בקרוב, ענה לה הנאשם כי הוא רק רוצה שתלקק את איבר מינו. המתלוננת נותרה ישובה במושב הימיני של הרכב בעוד שהנאשם עומד מולה. הוא פשט את תחתוניו ודרש מהמתלוננת לבצע בו מן אוראלי. לאחר מכן דרש מן המתלוננת להישען אחורנית, ואז הרים את חולצתה ונישק את חזה. לאחר מספר שניות, דרש מהמתלוננת להתהפך, לדבריה, (בעמ' 38 לפרוטוקול) "...כמו צורה של כלב, הידיים שלי היו לכוון המושב שלו, על המושב שלו, והוא היה מאחור". הנאשם ניסה לחכך את איבר מינו מאחור ומה שפריעה לו חצאיתה של גלית, הוריד את תחתוניה חדר לתוך פי הטבעת שלה תוך שהוא מכאיב לה. גלית אמרה לו שהיא במחזור החודשי. לאחר כדקה, הוציא הנאשם את איבר מינו והורה לה לקום.

88. פ"ח 3005/00

הנאשם, יליד 1954, עלה ארצה מחבר העמים בשנת 1998, ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום התגורר בחדרה. הגב' אירינה ניסנוב (להלן:נ "המתלוננת"), ילידת 1964, עלתה אף היא ארצה מחבר העמים בשנת 1994, ובשנה הרלוונטית לכתב האישום התגוררה בקרית ארבע.

ביום 18.3.00, הכיר הנאשם את המתלוננת במסגרת שידוך מקרב בני העדה הקווקזית, ובו ביום הוא הציע לה נישואין. ביום 25.3.00 נערכה מסיבת האירוסין, ובמסגרת הקשר שביניהם הם קיימו יחסי מין בהסכמה וכדרך הטבע. ואולם, במספר הזדמנויות, בניגוד להסכמת המתלוננת, יזם הנאשם גם קיום יחסי מין עם המתלוננת שלא כדרך הטבע, כלהלן:ב

הנה-כי-כן, בחלוף שבוע ימים בלבד ממועד הכרותם, שעה שהתקיים עד אז אך ורק מפגש אחד ביניהם, חש הנאשם כי המתלוננת מחוייבת להתנהג כלפיו כאשה לכל דבר. יובהר בהקשר זה, כי במהלך העימות שנערך בין המתלוננת לבין הנאשם במשטרה (ת2/), שעה שהנאשם טען בנוכחותה ובנוכחות עורך העימות, כי "לפי המנהגים הקווקזיים שלנו היא אשתי", הטיחה כלפיו המתלוננת וטענה: "מעניין אותי באיזה חוקים של הקווקזים אני אשתו". למרות שבתשובתו לה אמר, כי העניק לה טבעת נישואין "ועשינו מסיבה", הוא גם הוסיף והודה, כי "מה שבקשר לחופה אירינה סירבה". ואכן, המתלוננת הבהירה בהמשך אותו עימות, כי סירבה לטקס הנישואין, "בגלל שהסתירו ממני המשפחה של איליה, שבמקום המסיבה שהם עשו, הם עשו כחתונה, ואת זה הבנו בסוף המסיבה".

6. עיננו הרואות: זו היתה התשתית הפורמלית של מסגרת היחסים שנרקמה מלכתחילה בין הנאשם לבין המתלוננת; שניהם מבוגרים יחסית, הוא בן 47 והיא בת 37, אשר מעשה השידוכין שיזמו בני משפחותיהם הוא שהוליך ליצירת הקשר ביניהם, שנמשך, כפי שהסתבר, תקופה קצרה בלבד.

7. בסוף אותה מסיבה, כאשר פנתה המתלוננת לישון בחדר נפרד בדירת אחיו של הנאשם, נכנס לשם הנאשם והבהיר לה כי עליהם ללון בצוותא. לאחר ששכבו לישון, החל הנאשם לגעת בחזה למרות התנגדותה, תוך שהוא מבטיח לה "שהכל יהיה בסדר". ראוי לציין, כי לדברי המתלוננת, בעקבות נפילתה מסולם שבועיים קודם לכן, נותרו על חזה ועל חלקים נוספים שבגופה סימנים כחולים, ובשל כך היא חשה מאוד שלא בנוח. למרות זאת, הסיר ממנה הנאשם את מכנסיה ותחתוניה, ובאמצעות רגליו הוא פסק את רגליה והחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה, כל זאת מבלי שהיא יכלה לנוע. עוד הוסיפה, כי התביישה לצעוק כיוון שבחדר הסמוך ישנו הילדים. לאחר שהגיע הנאשם לפורקן מיני, הוא מסר לה מגבת ואמר לה: "תנגבי ותסתכלי שזה די פשוט ותתרגלי לזה. עכשיו את אשתי ומזל טוב" (פרוט' מיום 25.10.00, עמ' 16, ש' 8-7). למחרת בבוקר הם נסעו לביתה שבקרית ארבע. על אירוע זה לא הוגש אישום כנגד הנאשם.

8. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת חודש אפריל, בשעות הערב, עת ישבה על מיטתה ותכננה ללכת לישון, נכנס הנאשם לחדר והחל לנשקה בפניה. בסמוך לאחר מכן, הוא הסיר את תחתוניו, שלף את איבר מינו והורה לה לנשקו. לאחר שסירבה לעשות כן, אחז הנאשם בראשה ובכתפיה, ומשלא הצליחה להתנגד לו, הוא החדיר בכוח את איבר מינו לתוך פיה. בתגובה, היא דחפה אותו מעל פניה והצליחה להשתחרר מאחיזתו עוד בטרם הגיע הנאשם לסיפוק מיני, ודרשה ממנו במפגיע שלא לחזור שוב על מעשיו. לטענתה, היא לא נרדמה באותו לילה וישבה על כסא בסלון עד לשעות הבוקר. מחמת הבושה שחשה, היא גם לא סיפרה על כך לאיש.

9. בחלוף יומיים, שעה שנמה את שנתה, חשה לפתע את ידו של הנאשם על גבה, וביקשה ממנו להניח לה לישון. הנאשם התיישב על גופה, כשידיה מונחות מתחת לרגליו, תפס בראשה, החדיר את איבר מינו לתוך פיה והגיע לפורקן מיני. ובלשונה:

"... הוא גמר לי בפה ואמר לי: 'את רואה שזה לא כל כך מסוכן, זה לא כל כך מסובך...כשאת במיטה את צריכה להיות גם אישה, גם חברה וגם זונה'" (פרוט', שם, עמ' 22, ש' 2-1, 6-5).

במהלך העימות שנערך ביניהם במשטרה (ת2/), הבהירה המתלוננת בהקשר זה את עמדתה, לפיה "כשהוא ביקש ממני לקחת את איבר המין שלו בפה שלי, אני אמרתי לאיליה, אם הוא רוצה זונה שילך בחוץ, ואז איליה הכניס את איבר המין שלו לפה שלי בכוח".

המתלוננת שבה והדגישה, כי בשל הבושה הרבה שחשה היא לא היתה מסוגלת לספר על כך לאיש, גם לא לאמה, והוסיפה, כי אמה היא אישה מבוגרת, ולכן חששה, כי אם ייוודע לה על כך, תיפגע בריאותה.

10. תקופת מה לאחר מכן, החליטה המתלוננת לשוחח עם בני משפחתו של הנאשם ועם אמה, ולספר להם על רצונה להיפרד מהנאשם. עם-זאת, היא עדיין לא חשפה בפניהם את הסיבה האמיתית לכך, אלא תירצה זאת בכך שהנאשם אינו עובד והוא מאוד קנאי לה.

11. באחד הערבים שלאחר מכן, עת שהתה עם הנאשם בבית אחיו, הבטיחה לה, לדבריה, גיסתו, כי תישן עמה בחדר, וכי אין לה כל סיבה לחשוש מן הנאשם. מאוחר יותר נכנס הנאשם לחדר בו שהתה, אך היא ביקשה ממנו לצאת. בתגובה לכך השיב לה הנאשם, כי אחיו ואשתו מעונינים להיות יחד, ועל-כן לא יוכל לעבור לישון בסלון. היא סירבה לשכב לידו וחששה שמא ייגע בה, שכן היא נמצאה אותה עת במחזורה החודשי. מאוחר יותר נרדמה, אך לאחר זמן קצר התעוררה בשל חוסר יכולת לנשום, כל זאת בשל כרית שהונחה על פניה על-ידי הנאשם. הנאשם התיישב על גופה, הסיר את בגדיה ולאחר שחילץ בעצמו את הטמפון מתוך איבר מינה, החדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה. לאחר הגיעו לפורקן מיני, שב והבטיח לה שהכל יהיה בסדר.

לדבריה, נותר כתם דם על הסדין, אך היא ביקשה רשות מאשת אחיו, הגב' סווטלנה, לקחת אותו ולכבסו. יצוין, כי סווטלנה הוזמנה להעיד מטעם ההגנה במטרה להפריך את גרסת המתלוננת בכללותה, אך למרות זאת, בהעידה בבית המשפט היא לא ציינה דבר בכל הקשור לגרסתה הנ"ל של המתלוננת בדבר בקשתה לכבס את הסדין הנ"ל, אלא טענה שהחליפה באותו בוקר כלי מיטה עליהם ישנו הנאשם והמתלוננת. משלא הפריכה הגב' סווטלנה את גרסת המתלוננת, בחר התובע המלומד שלא לחוקרה כלל בחקירה שכנגד.

12. למחרת, נסעה המתלוננת בצוותא עם הנאשם ואחיו לקריית ארבע, ובדרכם הם עצרו לבקר גם את אמה. לדבריה, היא ביקשה לאסוף עמה את אחיינה הצעיר, דוד, בן ה12-, מאחר וסברה כי עצם נוכחותו עשויה להרתיע את הנאשם מלשוב על מעשיו. ואולם, באחד הלילות (והכוונה ללילה שבין ה21-22.4.00-, ולא ללילה שבין ה23-24.4.00-, כפי המופיע בכתב האישום, שכן האירוע בו עסקינן התרחש בליל שבת), בעוד אחיינה ישן בביתה בחדר סמוך, היא התעוררה שוב משנתה בתחושה שאינה יכולה לנשום. היא נוכחה לדעת, כי גופו של הנאשם שוב שרוע מעליה, בעודה שוכבת על בטנה וכרית מונחת על ראשה. בסמוך לאחר מכן, החדיר הנאשם את אצבעו לתוך פי הטבעת שלה, ובהמשך אף החדיר לאותו מקום גם את איבר מינו. היא לא יכלה לצעוק, בשל נוכחות אחיינה דוד, ואף לא יכלה להתנגד. בשל הכאב העז שחשה, החלו דמעות לזלוג מעיניה. לאחר שהנאשם הגיע לפורקנו המיני פעמיים, הוא שחרר אותה ואמר לה: "זה הדבר שאת פחדת, אבל את יכולה גם להתרגל לזה" (עמ' 38, ש' 24-23).

בהמשך, לאחר שנכנסה לחדר השירותים, נוכחה המתלוננת לדעת כי דם זב מפי הטבעת שלה. היא חשה כאבים עזים, אשר נמשכו כשלושה שבועות לאחר האירוע. כתוצאה מכך היא קנתה לעצמה נרות פולידין, לשם טיפול במקום ולשם מניעת טחורים.

יודגש, כי המתלוננת פנתה לרופא בהקשר הנדון ביום 1.5.00, לאחר שטיפלה בעצמה במהלך כל השבוע שקדם לכך. אף כי האמור במסמך הרפואי (ת4/), בצירוף עדות הרופא (נ6/), איננו יכול להצביע בוודאות על מקור הפגיעה בפי הטבעת, הרי עדיין יש לכך חשיבות מרובה, שכן גם עצם פניית המתלוננת לקבלת טיפול רפואי, עוד טרם הגשת התלונה במשטרה (שהוגשה יומיים לאחר מכן, ב- 3.5.00), אומרת דרשני. ועוד נשוב לכך בהמשך.

13. מספר ימים לאחר מכן, הגיעה אמה לבקרה וביקשה לברר עמה מדוע אינה משוחחת עם הנאשם. היא הבהירה לאמה, כי אין בכוונתה לדבר עם הנאשם, וכי כל חפצה עתה הוא שיניח לה ויעזוב את ביתה. באותו מעמד היא אף הציעה לאמה לישון עמה במיטתה. למחרת בבוקר היא שוב שוחחה על כך עם אמה, והבהירה לה פעם נוספת, כי היא חפצה מאוד שהנאשם יעזוב את ביתה. אמה נדהמה והגיבה על כך בצורה קשה, עת אמרה לה, כי אינה מעונינת לראותה יותר, ואף דרשה ממנה במפגיע, שלא תעז אפילו ליטול חלק בלוויה שלה. בהמשך, בטרם עזבה את ביתה בצוותא עם אחיינה, עוד הספיקה אמה לגדפה.

כמובן שבשלב זה, עוד טרם ידעה האם את האמת העומדת מאחורי רצונה של המתלוננת להיפרד מהנאשם, חסכה המתלוננת מאמה ומאחותה את המידע המלא על כך. ואולם, כתוצאה מתגובתה הקשה של האם כלפיה, כמתואר לעיל, טלפנה המתלוננת אל אחותה מייד עם עזיבת האם את ביתה, והבהירה לה לראשונה את כל אשר אירע בינה לבין הנאשם. כאשר נשאלה על-ידי אחותה, האם גם אלמלא דבריה החריפים של האם כלפיה היא היתה בוחרת לחשוף בפניה את מעללי הנאשם כלפיה, השיבה לה המתלוננת בשלילה. בסמוך לאחר מכן, לאחר שיחה שניהלה אחותה גם עם אמה, טלפנה אליה אמה, פרצה בבכי, ואף המליצה לה, כי אם כך הם פני הדברים, אכן רצוי שתתקשר אל הנאשם ותדאג כי לא ישוב יותר לביתה.

בחצות הלילה של אותו יום נשמעו לפתע נקישות על דלת ביתה. כאשר הציצה בעינית הדלת, היא גילתה כי הנאשם מנסה להיכנס. לאחר שאפשרה לו להיכנס פנימה, הודיעה לו שהיא מעונינת שיעזוב את הדירה למחרת בבוקר. בסמוך לאחר מכן נעלה את חדר השינה אחריה, ולאחר שהוציאה את כל המפתחות מהדלתות האחרות כדי למנוע ממנו מלהיכנס לחדר בו שהתה, פנתה לישון. למרות זאת, לא הצליחה להירדם וציפתה עד לבוא הבוקר.

14. מספר ימים לאחר מכן הגיע הנאשם בצוותא עם אחיו ואשתו, על-מנת לאסוף את חפציו מדירתה. לאחר שפתחה את הדלת וראתה את הנאשם עומד מולה, היא ניסתה לסגור את דלת הדירה כדי למנוע את כניסתו. או-אז, תפס אותה הנאשם בגרונה, משך בשערות ראשה, דחף אותה פנימה והדף את ראשה לעבר הקיר. בתגובה לכך, היא שרטה את הנאשם בפניו, ולאחר מכן ניגשה לכיוון הטלפון והודיעה לו כי בכוונתה להתקשר למשטרה. (כמצוין בראשית דברינו, התובע המלומד הסכים לזיכויו של הנאשם מחמת הספק מאישום זה). בתגובה לכך, ניגש אחיו של הנאשם, נטל ממנה את מכשיר הטלפון, והורה לנאשם לקחת את חפציו ולצאת מייד מדירתה. בחלוף מספר ימים הגישה המתלוננת את תלונתה במשטרה, לא בטרם פנתה תחילה למעון לנפגעות תקיפה מינית וביקשה את עזרתם (נ2/, עמ' 9, ש' 28-24).

15. בחקירתה הנגדית הבהירה המתלוננת, כי גם בקווקז היא התגוררה בנפרד מבני משפחתה, אך למרות זאת הקשר עמם היה הדוק. היא הכחישה את הטענה, לפיה הנאשם ביקש שלא לערוך מסיבה גדולה לכבודם בשל מות אחיו, והוסיפה בהקשר זה, כי איש לא שוחח עמה אודות המסיבה, מתי וכיצד תיערך, ואיזה אופי היא תישא. לדבריה, גם אם נושא הנישואין נקבע בין ראשי שתי המשפחות, עדיין נהוג להודיע על המתרחש גם לבני הזוג. היא שבה והדגישה, כי גם אמה לא ידעה דבר על עניין הנישואין.

המתלוננת אישרה, כי לאחר אותה מסיבת אירוסין שנערכה לכבודם היא קיבלה כסף מבני משפחת הנאשם, על-מנת לרכוש לעצמה שמלת כלולות ותכשיטים. היא הבהירה, כי לקחה עמה בגדים להחלפה, אולם אלה לא כללו בגדי לינה, והיא התכוונה להחליפם לקראת המסיבה, וכלל לא תכננה להישאר לישון עם הנאשם לאחר המסיבה. בהבהירה מדוע נותרה בכל זאת בביתו של הנאשם גם לאחר תום המסיבה, נימקה זאת המתלוננת בכך, כי לא חשבה על עצמה, אלא ראתה לנגד עיניה רק את טובת אמה ואת כבוד בני משפחתה.

כאשר נשאלה המתלוננת ע"י ב"כ הנאשם אודות הנצפה בתמונות (נ1/, נ4/ ונ5/), אשר צולמו במסיבת האירוסין, כשהיא עוטה על עצמה בגדים שונים ואף נראית כלפי חוץ מחייכת, היא הבהירה, כי לאחר שנוכחה לדעת שהיא נשארת ללון בבית הנאשם, היא החליפה בגדים, כיוון שחשה שלא בנוח בבגדים עמם הגיעה לאירוע, ושוב, אך בשל הכבוד שרחשה לשתי המשפחות היא גם חייכה לעבר המצלמה. המתלוננת לא שללה את האפשרות, שחלק מהתמונות צולמו גם ביום המחרת, ולשאלת ב"כ הנאשם, כיצד יתכן שהצטלמה כך עם הנאשם לאחר האירועים אותם תיארה, כפי שהתרחשו כבר בלילה הראשון, השיבה המתלוננת, כי ניתן לראות גם בתמונה כמה שהיא עצובה, ושבה והסבירה, כי לא הייתה מסוגלת לומר דבר אודות אותם אירועים, לא לבני משפחתו של הנאשם ואף לא לבני משפחתה.

המתלוננת הודתה, כי ביום שלמחרת המסיבה היא נסעה בצוותא עם הנאשם לביתה שבקריית ארבע, וקיימה עמו באותו לילה יחסי מין בהסכמה.

עוד ציינה, כי אומנם הסכימה שכתובתו של הנאשם במשרד הפנים תופיע בקרית ארבע, דהיינו, בדירתה, אך לא הסכימה להעברת הבעלות של מחצית מדירתה על שמו, כיוון שהתכוונה לסיים את מערכת היחסים עמו.

כאמור, המתלוננת לא הכחישה שבמהלך אותה תקופה קצרה בה שהתה במחיצת הנאשם, היא קיימה עמו יחסי מין רגילים בהסכמתה, אך שבה וציינה כי התנגדה לקיום יחסי מין שלא כדרך הטבע.

89. פ"ח 3030/00

את מעשיו אלה עשה הנאשם במתלוננת, ילידת חודש אוקטובר 1986, במהלך השנים 2000-1997. המתלוננת היא בתו החורגת של הנאשם, בת אשתו המנוחה. המתלוננת היתה כבת שנה וחצי עת נשא הנאשם את אמה לאשה. הנאשם החל בעשיית המעשים המיניים עוד בחיי האם. האם נפטרה בחודש דצמבר 1999. הנאשם המשיך במעשיו גם אחרי פטירת האם, עד חודש פברואר 2000. במשך התקופה האמורה, נהג הנאשם לקרוא למתלוננת לחדר השינה של ההורים. היה פושט את בגדיו, ומורה לה לפשוט את בגדיה. בחלק מן המקרים הפשיטה מבגדיה בעצמו. הנאשם נהג בחלק מן המקרים לשכב על המתלוננת, ללטף את גופה ולגעת באיבר מינה, לנשקה בחלקי גופה ולחכך את איבר מינו באיבר מינה. במקרים אחרים הציג בפני הילדה סרטים פורנוגרפיים, תוך שהוא מפשיטה מבגדיה, נוגע באיבר מינה ואומר לה "לעשות כמו בסרטים". בחלק מהמקרים החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של הילדה - עד הגיעו לסיפוק. הוא עשה כן חרף תלונותיה על הכאבים שהוא גורם לה וחרף בקשותיה כי יחדל ממעשיו. בחלק אחר מהמקרים החדיר הנאשם את אצבעותיו לאיבר מינה. משבא הנאשם על סיפוקו - ניגב את איבר מינו בנייר ואילץ את הילדה להשליך את הנייר.

90. תפ"ח 1010/01

הנאשם הוא יליד 1974, דהיינו כבן 27 שנה, ועד למעצרו בפרשה זו עבד במשך כשנה וחצי בשיווק בגדים.

את עבירותיו בפרשה זו, ביצע הנאשם במשך החודשים אוגוסט-דצמבר 2000, עד שנעצר ביום 4.1.2001, ומאז הוא נתון במעצר.נ

דפוסי הפעולה של הנאשם, כפי שפורטו בכל אחד מהאישומים שבכתב-האישום המתוקן, היו מאוד דומים, וכמעט זהים בכל המקרים.ב

הנאשם היה משיג במירמה את פרטיה של כלה חרדית צעירה בבני-ברק, שאך זה נישאה; לאחר מכן היה מתקשר לביתה, מציג את עצמו בפניה בכזב כ"מדריך חתנים" שהדריך את בעלה לפני החתונה, וכמי שנשלח מטעם "האגודה לטהרת המשפחה", שעורכת, על-פי טענתו הכוזבת, מעקב אחר תקינות יחסי-המין של זוגות שנישאו; או שהודיע בשקר, שהוא נשלח כדי לתת לה הדרכה מינית.

משהייתה היענות לפנייתו, הזהיר הנאשם את אותן מתלוננות שאסור להן לספר דבר על פנייתו לבעליהן, או לכל אדם אחר.ו

באותם מקרים שהנאשם הצליח לשכנע את אותן מתלוננות להגיע אליהן לביתן, ועל-מנת לא להיחשף ולהתגלות, הוא היה מדריך אותן לחכות לו לבדן בדירה, להשאיר את הדלת פתוחה, ולכסות את פניהן במגבת; וכאשר הגיע לדירות, ביצע באותן מתלוננות שאליהן הגיע את זממו, מבלי לחשוף את עצמו.

(א) באישום הראשון,- הורשע הנאשם באינוס, במעשה סדום בנסיבות אינוס, במעשה מגונה, ובהתחזות כאדם אחר.ב

המתלוננת באישום זה היא כלה חרדית צעירה מבני-ברק, שאך זה נישאה, והמקרה לגביה קרה בחודש ספטמבר 2000. במקרה זה הצליח הנאשם לרמות את המתלוננת, ולהביא אותה למצב שתחכה לו בדירה, ואת סיפור מעלליו אביא כלשון העובדות שהנאשם הודה בהן, כנוסחן בסעיף 3 לפרק העובדות באישום זה:

"א. הנאשם הגיע לדירה, הכניס את א.ב. לחדר השינה,

הפשיטהּ, השכיבהּ על המיטה והתפשט.ו

ב. כשפניה מכוסות, נטל הנאשם את ידה של א.ב.

והניחה על איבר-מינו.נ

ג. בעודו מברר כיצד נוהגת א.ב. לקיים יחסי-מין עם

בעלה, נשכב עליה הנאשם והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק.ב

כשטענה בפניו א.ב., כי מעשיו הינם בניגוד להלכה והביעה פליאה על מעשיו, טען בפניה במירמה, כי הוא פועל לפי עצת רבנים, וכי על-מנת שתוכל ללדת ילדים עליו להמשיך במעשיו ולהרחיב את איבר-מינה.ו

ד. כשסיים את מעשיו, הורה הנאשם לא.ב. שלא

לפתוח את עיניה עד שייעלם מהדירה."

כפי שמובא בהמשך פרק העובדות באישום זה, שבועיים לאחר מכן התקשר הנאשם שוב למתלוננת, וטען בפניה במירמה שנתגלה איידס אצל אחת הבנות, ועליו להזריק לה תרופה. כשהגיע אליה, הסביר לה שהזריקה היא דרך איבר-המין, וכשטענה המתלוננת שיש לה כאבים, הכניס את איבר-מינו לפיה, שפך בתוכו את זרעו, והכריח את המתלוננת לבלוע אותו.נ

שבוע וחצי לאחר מכן שוב התקשר הנאשם למתלוננת והגיע אליה, בטענוֹ במירמה שעליו לבדוק את השפעת הזריקה. הוא שם אטבי כביסה על פטמותיה ובאיבר-מינה, ולאחר מכן בעל אותה, והודיע לה שהתרופה השפיעה ונעלם מהדירה.

(ב) באישום השני,- הורשע הנאשם באינוס, ובניסיון אינוס.ב

המקרה הנדון באישום זה אירע ביום 2.10.2000, וגם במקרה דנן מדובר בכלה חרדית צעירה מבני-ברק. לשאלותיו של הנאשם השיבה אותה מתלוננת שהיא עדיין בתולה, ואז שיכנע אותה הנאשם, בשיטה שתוארה לעיל, לקבלו בדירתה. אף במקרה דנא אביא את העובדות כנוסחן בסעיף 3 לפרק העובדות שבאישום השני, כדלקמן:

"א. למחרת התקשר הנאשם לג.ד., כשהייתה לבדה

בבית, הורה לה לכסות את פניה במגבת, לעמוד עם גבה לדלת ולהותירה פתוחה.

ב. הנאשם הגיע לדירה, הכניס את ג.ד. לחדר השינה,

והבטיח לה שילמדה ללטף את הגוף ולהרגיעו.ו

ג. הנאשם פתח את חלוקהּ של ג.ד. והפשיטהּ, לאחר

ששיכנע אותה במירמה שזהו חלק מהתהליך, ושכך מקובל ללמד.נ

ד. הנאשם הורה לג.ד. לשכב עירומה על גבהּ, נגע

באצבעו באיבר-מינה, דחף את אצבעו לתוך איבר-מינה וגרם לה לדימום.

ה. בהמשך נטל הנאשם את ידה של ג.ד. ושם אותה על

איבר-מינו החשוף, הכל כשפניה עדיין מכוסים.

ו. הנאשם אמר לג.ד. במירמה, שעל-מנת לבדוק

שאיבר-מינה פתוח, עליו לנסות ולהחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה.

ז. הנאשם נשכב על ג.ד. ומצץ את פטמותיה. בהמשך

הצמיד את איבר-מינו לאיבר-מינה והגיע לסיפוק."

בדצמבר 2000, ניסה הנאשם ליצור שוב קשר עם המתלוננת, בטענה שעליו להזריק לה תרופה, אך בינתיים היא גילתה את מעשי המירמה של הנאשם, וסירבה.

(ג) באישום השלישי,- הורשע הנאשם בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס, באינוס, ובהתחזות כאדם אחר.ב

המקרה הנדון קרה בדצמבר 2000, והמתלוננת במקרה זה היא בת רב חרדית צעירה ונשואה, מבני-ברק. גם אותה הצליח הנאשם לרמות במצג הכזבי שלו, והודיע לה "כי הוא פועל על-פי הוראותיו של רב ידוע, שהורה לו לבתק לגמרי את קרום הבתולין שלה, שאחרת בעלה ייאלץ להתגרש ממנה".

כשהגיעו לדירה, שם אטבי כביסה על פטמותיה בטענה שזה יעצור את הדימום שכן הייתה במחזור, ומשהדבר לא עזר, אמר שישוב בהזדמנות אחרת. מה שקרה בהמשך, מתואר בסעיף 4 לפרק העובדות של אישום זה, המובא כנוסחו בכתב-האישום, כדלקמן:

"א. למחרת, על-פי דרישתו של הנאשם, המתינה לו

פ.צ. במיטתה, כשגרביון על ראשה.ו

ב. הנאשם טיפטף שעווה חמה מנר שהביא עימו על

פטמותיה ועל איבר-מינה של פ.צ., בטענת כזב שפעולתו תעצור את הדימום.

ג. הנאשם מישש בידו את איבר-מינה של פ.צ., וטען

כי צריך לפתוח את המקום באמצעות איבר-מינו.

ד. הנאשם נשכב עירום מעל פ.צ., והחדיר את איבר-

מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק, תוך שהוא מסביר לה, שרק כאב יוכיח שפעולתו מצליחה."

(ד) באישום הרביעי,- הורשע הנאשם באינוס, במעשים מגונים בנסיבות אינוס, ובהתחזות כאדם אחר.

המקרה הנדון אירע בחודש אוגוסט 2000, והמתלוננת במקרה זה הינה כלה צעירה מבני-ברק, שזה אך נישאה. גם במקרה זה, הצליח הנאשם בכזביו לשכנע את המתלוננת שהוא נשלח מטעם המרכז לטהרת המשפחה, על-מנת שתפתח בפניו את דלת דירתה ותציית להוראותיו.

תחילה אמר לה הנאשם במירמה שהוא שולח מדריכה לביתה "שתביא עימה משחה המסייעת להנאה ביחסי-מין". הוא הורה לה "לחכות למדריכה עירומה במיטתה עם מגבת על ראשה, ולהותיר את דלת ביתה פתוחה", והזהיר אותה לא לספר על כך לאיש, ולא לפצות פה כשהמדריכה תגיע.

במקום ה"מדריכה" הגיע הנאשם בעצמו, שם אטבים על פטמותיה של המתלוננת והחדיר את אצבעו לאיבר-מינה, ויצא.נ

כעבור מספר דקות התקשר הנאשם שוב למתלוננת, אמר לה שהוא צריך להגיע בעצמו על-מנת לבדקהּ, וחזר על הוראותיו, והגיע שוב לדירה. מעשיו מתוארים בסעיף 5ג' לפרק העובדות של אישום זה, כדלקמן:

"משנכנס לחדרהּ של ז.ח., התפשט הנאשם, נשכב מעליה, תוך שהוא טוען במירמה שעליו להרחיב את איבר-מינה, והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק."

כעבור מספר ימים חזר הנאשם אל המתלוננת, כמתואר בסעיף 6 לפרק העובדות, ושוב אנס אותה:

"א. לאחר מספר ימים, התקשר הנאשם לז.ח. שוב, טען

במירמה שעליו להראות לה טכניקות נוספות להנאה, וביקש שתחכה לו על-פי הוראותיו הקודמות.

ב. הנאשם נכנס לחדרהּ של ז.ח., והחדיר את איבר-

מינו לאיבר-מינה."

את מעלליו במתלוננת זו, סיים הנאשם בשתי הזדמנויות נוספות, כמתואר בסעיף 7 לפרק העובדות של האישום הרביעי:

"א. בשתי הזדמנויות נוספות טען הנאשם במירמה בפני

ז.ח., שיתכן ונדבקה באיידס, מאישה אחרת שהנאשם טיפל בה.

ב. הנאשם טען שיש חיסון שהוא יכול להעביר לה רק

דרך מגע מיני, באותה הדרך שהמחלה נכנסה לגוף.ב

ג. הנאשם הגיע לדירה, הצמיד אטבים לפטמותיה של

ז.ח., וטיפטף חֵלֵב רותח מנר על פטמותיה ועל איבר-מינה.

ד. הנאשם הורה לז.ח. לאחוז באיבר-מינו ולהכניסוֹ

לאיבר-מינה. כשנכשלה, הכניס הנאשם בעצמו את איבר-מינו לאיבר-מינה.

ה. במקביל, בתירוץ של לימוד טכניקות להנאה, ליקק

אותה הנאשם באיבר-מינה ובפטמותיה, ליטף אותה ונשק לה על פיה תוך החדרת לשונו לפיה."

(ה) באישום החמישי,- הורשע הנאשם באינוס, מעשים מגונים בנסיבות אינוס, בסחיטה באיומים, ובהתחזות כאדם אחר.ו

אירוע זה קרה בתחילת דצמבר 2000, והמתלוננת בפרשה זו היא שוב כלה חרדית מבני-ברק, שהנאשם התייצג בפניה בכזב כמדריך חתנים של בעלה, וכי על-פי הוראת רבנים ידועים עליו להדריכהּ כיצד להגיע להנאה גופנית. המתלוננת הסכימה שהנאשם יגיע לדירתה אם יהיה בידיו אישור בכתב מהרבנים, ובהמשך הבטיח הנאשם שימציא לה אישור כזה.נ

הנאשם התקשר שוב למתלוננת, וטען בכזב שעל-פי הוראת רבנים עליה להמתין לו עירומה במיטתה מתחת לחלוק, לשים גרביונים אטומים על עיניה ולכסות את פניה במגבת, וכן ביקש שלא תנעל את הדלת.

את סיפור מעלליו של הנאשם במתלוננת הזו, אני מביא בנוסח עובדות כתב-האישום המתוקן באישום החמישי, סעיף 3ג' ואילך:

"3... ג. הנאשם הגיע לדירה, נגע בכפות רגליה של

ש.ת. ופתח את חלוקהּ. בהמשך, עיסה הנאשם את חזהּ ופטמותיה, ולשאלתו השיבה כי אינה נהנית.ב

ד. הנאשם הורה לש.ת. לדמיין כי הוא בעלה

ולהשמיע אנחות הנאה. בעודה עושה כן, החדיר הנאשם את אצבעו לאיבר-מינה.

ה. הנאשם הורה לש.ת. להרים את רגליה,

פשט את בגדיה התחתונים, וכשהתקרב אליה על-מנת להחדיר את איבר-מינו - סירבה והנאשם ויתר.ו

ו. הנאשם המשיך לגעת בכל גופה של ש.ת.,

ובסיום התיר לה להתלבש, והבטיח לשלוח לה פתק מהרבנים.

4. הנאשם התקשר אל ש.ת. עוד מספר פעמים, וכשזו

סירבה לפוגשו, איים עליה כי צילם אותה עירומה וכי אם לא תתיר לו לבוא לביתה, יפרסם את תמונתה ברבים."

91. בש 002890/01

כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב מייחס לו כי ביום 21.10.01 בשעות הלילה נכנס המשיב לחדרה של המתלוננת המתגוררת במעון לנכים, בו מתגוררת המתלוננת, שהנה נכה במאה אחוזים, הסובלת משיתוק מוחין ומקשיי דיבור ומרותקת לכסא גלגלים. המשיב ניגש למתלוננת, פתח את חולצתה ומצץ את שדיה, הוציא את איבר מינו וניסה להניח את ידה עליו. לאחר מכן, הוא החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. הוא גם מואשם בכך שבמספר הזדמנויות נוספות, שאינם ידועים למאשימה, נהג להיכנס לחדרה של המתלוננת ולגעת באיבר מינה. המשיב עשה את המעשים המתוארים לעיל, ללא הסכמתה החופשית של המתלוננת, ותוך ניצול מגבלותיה הפיזיות, אשר מנעו ממנה להתנגד.

92. פח 001201/01

המתלוננת ל.ג., ילידת 1963, ובן זוגה לחיים ויורל נהגו לסעוד את לבם במסעדת "ממליגה" בדרום תל אביב. הנאשם אף הוא הזדמן מדי פעם למסעדה.

באחת הפעמים, בסוף חודש אוקטובר 2001, נפגשו השלושה באקראי וניהלו שיחה. באותה הזדמנות טען הנאשם בפניהם כי הוא מבצע שיפוצים ותיקונים בבתים. המתלוננת ובן זוגה נזקקו לתיקון תריסים בדירתם ולפיכך הזמינו את הנאשם לערוך את התיקון ומסרו לו את כתובת דירתם ואת מס' הטלפון לשם תיאום מועד מראש. באותה שיחה ספרה המתלוננת לנאשם שהיא נותחה בראשה כשנה וחצי לפני כן.

ביום 5.11.01 בשעה 11.15, שעה שהמתלוננת היתה בדירה לבדה, התקשר אליה הנאשם ושוחח עמה. לאחר שבירר שבן זוגה איננו בדירה קבע עמה כי יגיע לדירה לבצע את התיקונים בתריסים.

הנאשם הגיע לדירה זמן קצר לאחר מכן, המתלוננת, לתומה, קיבלה את פניו, הפנתה אותו לסלון הדירה ונכנסה למטבח להכין לו משקה חם בטרם יחל בעבודתו. מייד לאחר מכן אירעו הדברים המתוארים בסעיפים 7-9 לעובדות כתב האישום:ו

"7. לפתע, נכנס הנאשם למטבח, בא מאחוריה של המתלוננת כשגבה מופנה לכיוונו, תקף את המתלוננת על-ידי כך שהכה אותה בראשה באמצעות ידו, ואחז בה בחוזקה כשידיו מקיפות את גופה וכפות ידיו תופסות בחזה.

המתלוננת נבהלה, בקשה מהנאשם שיחדל והתחננה שירחם עליה בהזכירה את הניתוח שעבר.

8. הנאשם לא שעה לתחנוניה של המתלוננת, לקח אותה כשהוא אוחז בה באופן המתואר בסעיף 3 לעיל בניגוד לרצונה לחדר השינה, השליכה על המיטה כשגבה מופנה לעבר המיטה, הנאשם רכן מעל גופה של המתלוננת ומשך את מכנסיה במטרה להורידם. המתלוננת ניסתה להתנגד על ידי כך שביקשה מהנאשם שיחדל ונתנה לו מכה ברגלה אך הנאשם הצליח להוריד בכוח את מכנסיה של המתלוננת. מיד לאחר מכן, פתח הנאשם את כפתור ורוכסן מכנסיו, הפשילם חלקית והוציא את איבר מינו החוצה. למרות שהמתלוננת התחננה ובקשה מהנאשם כי יחדל ממעשיו וניסתה להדוף אותו מעליה, בעל אותה הנאשם בכוח על ידי כך שהחדיר בכוח את איבר מינו לאיבר מינה של ל. עד אשר הגיע לסיפוקו בתוך איבר מינה.

9. מיד לאחר שאנס את המתלוננת, קם הנאשם ואיים על המתלוננת כי 'אם תספר לויורל או למשהו מה שקרה הנאשם יהרוג אותה', ואז יצא מהדירה".

93. פח 000914/01

כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם, עבירה של אינוס לפי סעיף 345 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, אותה ביצע, על פי הנטען, כלפי גרושתו – איילה משה (להלן: "המתלוננת") – בלילה שבין 7.3.01 לבין 8.3.01 (לילה שלפני ליל חג הפורים) בדירתה של המתלוננת באילת, שבה התגוררו אותה עת, היא ובנה מנישואיה לנאשם – מ.ט., יליד 1989.

על פי הנטען בכתב האישום – וכרקע כלללי – היו הנאשם והמתלוננת נשואים זל"ז במשך התקופה שמאז שנת 1987 ועד שנת 1998, שבה נתגרשו זמ"ז, ובמהלך תקופת נישואיהם נהג הנאשם להכותה ולהפעיל כלפיה אלימות, אך בשל חששה ופחדיה מפניו נמנעה מלהתלונן נגדו. יחסו זה של הנאשם למתלוננת, כך נטען, נמשך גם לאחר גירושיהם זמ"ז, משגם אז ביקש להשליט עליה את מרותו, בכך שאסר עליה לצאת לבלות ואיים עליה, כי אם "תצא עם מישהו – יעשה לה מצבה".

בתחילה, ובהודעתה הראשונה במשטרה (מוצג ת/11) – שנמסרה למחרת ליל האירוע, ביום 8.3.01 (יום חמישי בשבוע) בשעה 16:50 (להלן: "ההודעה הראשונה") – לא התייחסה המתלוננת, כלל, לאירוע האינוס הנטען בכתב האישום, אלא אך לאירוע במועדון. לדבריה, בהודעה זו, יצאה לבלות עם שתי חברות באותו מועדון, ושם פגש בה הנאשם, באקראי, ובשלב מסוים – וכשהנאשם היה שתוי, ולדבריה, "גם אני שתיתי" – לקח אותה הנאשם למדרגות הסמוכות למטבח המועדון, ובאומרו לה, בין היתר, שהוא אוהב אותה וכי לא יוותר עליה, הצמיד לגרונה (צווארה) "סכין של עט. בצד אחד עט, ובצד שני סכין בצבע כסף" ועשה לה שתי שריטות, "לא בצורה חזקה", וברגע שראה שדם ניגר הימנה, פשט את חולצתו ובעזרתה הפסיק את זרימת הדם. לדבריה, היא לא עשתה כלום בעקבות כך, אלא "ירדנו ביחד והמשכתי לרקוד, כאילו כלום לא קרה, ושנינו שתינו 'לחיים' והחלטנו שהולכים הביתה". ואכן – כך לדבריה – עלו היא וחברותיה (לימור שרעבי – ע.ת. מס' 6) והנאשם לרכבו של חברו של הנאשם (יוסף כהן, המכונה ז'וז'ו – ע.ת. מס' 7 - להלן: "ז'וז'ו")מתוך כוונה שז'וז'ו יסיע אותה לביתה. בדרך לביתה עצרו שוטרים (בנוהל שיגרתי) את הרכב, אך אלה, שראו שהנאשם שיכור, לא עיכבו אותם והרכב המשיך בדרכו.

בשלב זה, שאל החוקר את המתלוננת מדוע לא סיפרה לאותם שוטרים, בהזדמנות זו, את שהנאשם עשה לה במועדון, וזו השיבה, כי: "חשבתי לוותר לו על זה". כן, ולשאלת החוקר – מדוע לאחר אירוע זה עלתה לאותו רכב, בו הוסע גם הנאשם – השיבה המתלוננת, כי: "כאילו לעלות הביתה, לא רציתי להראות לו (לנאשם – ח.ע.) שאנחנו רבים. יש לנו שני ילדים". לשאלת החוקר, מדוע, איפוא, רק עכשיו היא מוסרת הודעה (תלונה) זו, השיבה המתלוננת, כי: "אני רוצה חיים טובים, רוצה רק שירחיקו אותו, ולא היה לי ביטחון להתלונן, ולמען האמת, לא הבנתי מה קורה לי, שתיתי".

עוד הוסיפה המתלוננת ומסרה – בתשובה לשאלות החוקר – כי לא סיפרה לחברותיה במועדון על מה שהנאשם עשה לה, לדבריה, באמצעות אותה "סכין – עט", במדרגות מטבח המועדון, וכי חזרה עימו לרחבת המועדון "כאילו כלום לא קרה".

כן – ובתשובה לשאלת החוקר, אם התלוננה נגד הנאשם בעבר – השיבה, כי: "זה יסבך. לא רוצה לסבך אותו. רק שיחריקו אותו ממני מהעיר הזאת, בכלל".

בסיום הודעתה זו – ובקשר עם שאלת החוקר את המתלוננת אם זקוקה היא לטיפול רפואי – ציין החוקר בהודעה זו, כי "המתלוננת מצביעה על שתי שריטות אדומות באיזור הצוואר, בצד שמאל"; ובתשובה לעצם השאלה, השיבה היא בשלילה ובהוסיפה, שוב, כי רק "רוצה שיעזוב אותי בשקט"

5. לאחר שבעקבות הודעה (תלונה) ראשונה זו של המתלוננת ובסמוך למסירתה, נחקר הנאשם אודותיה – ובאימרתו (מוצג ת/2, שאליה עוד נשוב להלן) הכחיש כל פגיעה במתלוננת במועדון – והוא שוחרר בערובה, כבר באותו יום; ומשהמתלוננת הופתעה לדעת, למגינת ליבה, כי הנאשם לא נעצר אלא שוחרר בערובה, כאמור, פנתה היא למשטרה ומסרה הודעה נוספת (מוצג ת/12) מיום 9.3.01 שעה 11:10, בה התלוננה אודות אינוסה על ידי הנאשם באותו לילה (להלן: "ההודעה השניה").

בהודעה זו, שבה המתלוננת על דבריה שבהודעה הראשונה אודות האירוע במועדון, ונסיעתם היא, הנאשם ושתי חברותיה ברכבו של אותו ז'וז'ו (חברו של הנאשם) מהמועדון לכיוון ביתה; ולאחר מכן הוסיפה היא, זו הפעם וכאמור, ומסרה גם אודות אינוסה על ידי הנאשם בביתה, כנטען בכתב האישום.

לדבריה, בהגיע הרכב הנ"ל לקירבת ביתה, ירד הנאשם מהרכב, בסרבו להמשיך ולנסוע לביתו, ועלה לדירתה, בעקבותיה. המתלוננת, שראתה שהנאשם היה "שיכור לגמרי", עזרה לו לשכב בסלון דירתה; ואילו היא, נכנסה לחדר בנה הקטין הנ"ל וישנה עימו במיטתו. אלא שאז קם הנאשם ממקומו בסלון, נכנס אליה לחדר הבן, ודרש ממנה להיכנס עימו לחדר השינה שלה, אך היא סירבה והחזירה אותו לסלון. כך נמשך הדבר וחזר על עצמו מספר פעמים, עד שבאחד הנסיונות דחף אותה לחדר השינה שלה ושכב במיטה שהיתה שם, אך היא הצליחה לחמוק ממנו וחזרה לחדרו של הילד. אולם אז, חזר הנאשם לחדר הבן, משך אותה משם, הכניסה, שוב ובכוח, לחדר השינה, והפיל אותה על המיטה, תוך שהיא מנסה להשתחרר הימנו וצועקת לעבר בנה: "תתפלל לאלוהים שיעזור לנו". נוכח צעקותיה אלה ולמראה המחזה שנגלה לעיניו, רץ הבן אל השכנה – מיכל (היא עדת התביעה מס' שהעידה בפנינו) - כדי להזעיקה, וכשזו עלתה לדירת המתלוננת, וכשבן המתלוננת נשאר אצלה בביתה, צעקה המתלוננת בפניה "אלוהים, תעזור לי". שכנה זו (מיכל) הסתפקה בכך שאמרה למתלוננת ולנאשם כי הם מפחידים את הבן, ועזבה את דירת המתלוננת. לאחר שזו עזבה – כך לדברי המתלוננת: - "(הנאשם) הוריד לי את המכנסיים. אני לא התנגדתי כל כך, כי לא רציתי לקבל מכות, לא היה לי כוח להתנגד, ואז שכב איתי, גמר בפנים, ואז נשאר לישון במיטה, ואני נכנסתי למיטה של הילד לישון, אחרי שהוא שכב איתי היה לנו שקט, ישן".

לשאלת החוקרת, האם הוריד לה את המכנסיים בכוח, השיבה המתלוננת: "כן. הוריד לי בכוח, אני לא התנגדתי, העדפתי שהוא יגמור ויעזוב אותי בשקט. לא רציתי לשכב איתו". כן – ובתשובה לשאלת החוקרת, האם הנאשם היכה אותה – השיבה המתלוננת, כי: "לא היכה אותי. לא נתתי לו סיבה, כי נתתי לו להכניס את איבר המין ולגמור, כי ידעתי שאם ישכב איתי הסיוט ייגמר, ולכן זה לא היה בכח. נתתי לו לעשות את זה רק כדי שיעזוב אותי בשקט. ולכן, אחרי שהוא גמר לי בפנים, עזב אותי ונרדם. לא היתה לי ברירה, פחדתי ממנו".

בהמשך דבריה בהודעה זו מסרה המתלוננת, כי בבקר העירה אותו ודרשה ממנו שיצא מדירתה, ולאחר ששתה כוס קפה שהכינה לו יצא את הדירה.

עוד הוסיפה המתלוננת ומסרה – לשאלת החוקרת, מתי איים עליה בפעם האחרונה – כי "אין תאריך מדוייק... זה חלק מהחיים. (הוא) אמר לי שאם יראה אותי עם מישהו, לא כדאי לי, אמר לי: 'לא איכפת לשבת מאסר עולם', אמר לי: 'עם מי שתהיי, תהייה לי מצבה'".

94. תפ"ח 1077/01

בליל יום ה-3.5.2001, נסעו הנאשמים ברכבו של נאשם 3, ובשלב מסויים נכנסה המתלוננת לרכב בו נסעו, מתוך מחשבה כי היא נוסעת עימם על מנת לפגוש את חברתה, מ.ו., עִמה הסתכסכה קודם לכן. המתלוננת הייתה באותה עת כבת 17 שנים, והיא לא הכירה איש מן הנאשמים.

(ב) במהלך הנסיעה עצרו הנאשמים כדי לרכוש כדורי אקסטזי לנאשם 2, והנאשם 2 אף נטל כדור אקסטזי לאחר מכן. כמו-כן עצרו הנאשמים בדרך כדי לקנות בקבוקי בירה וּוודקה.

(ג) לאחר מכן הובילו הנאשמים את המתלוננת לפרדס חשוך באזור ראשון-לציון. הנאשם 2 לקח את המתלוננת הצידה, תפס את שיער ראשה, ואמר לה כי עליה לשלם על מה שעוללה לחברתה מ.ו., ואיים עליה כי עליה לעשות מה שהנאשמים רוצים אם היא רוצה לחזור הביתה בחיים.

(ד) בשלב זה, ביצע הנאשם 2 במתלוננת מעשה-סדום, כאשר החדיר את איבר-מינו לפיה, תוך שימוש בכוח, חרף בכייה של המתלוננת ותחנוניה כי יחדל ממעשיו. נאשם 3 האיץ בנאשם 2 לסיים את מעשיו, ולאחר מכן ביצע אף הוא מעשה-סדום במתלוננת על-ידי כך שהחדיר את איבר-מינו לפיה, כאשר הנאשם 4 מאיץ בו לסיים את מעשיו. לאחר מכן החדיר הנאשם 3 בשנית את איבר-מינו לפיה של המתלוננת, ובאותה עת בעל אותה נאשם 4 בכוח, כאשר הנאשם 2 מכה את המתלוננת.

(ה) לאחר שהנאשמים ביצעו במתלוננת את המעשים האמורים, הפשיט אותה נאשם 2 ולקח את בגדיה, כאשר הנאשם 4 נוגע בחלקי גופה האינטימיים בנוכחות הנאשמים האחרים. בשלב זה בעל נאשם 4 שוב את המתלוננת, עד שהגיע לסיפוקו.

(ו) עם סיום ההתעללות המינית במתלוננת, חזרו הנאשמים לרכב, נכנסו לתוכו, ודרשו מן המתלוננת ללכת עירומה לפני הרכב, בעודם נוסעים בו, כשהם צוחקים למתלוננת. במהלך הנסיעה שלאחר מכן, אילצו הנאשמים את המתלוננת לבצע מין אוראלי עם הנאשם 3, בעודו נוהג ברכב ואוחז בכוח את ראשה.

(ז) לאחר אירועים אלו הובלה המתלוננת לדירה בראשון לציון, והנאשמים איימו עליה כי יהרגוה אם תתלונן עליהם במשטרה. בשעות הבוקר הצליחה המתלוננת להשתמש בטלפון סלולרי על-מנת להתקשר לאִמהּ ולמסור לה את כתובת הדירה אליה הובאה. המשטרה הגיעה למקום תוך זמן קצר, והמתלוננת נלקחה מן הדירה לפגוש את אמה, שהגיעה לתחנת המשטרה קודם לכן כדי להגיש תלונה על העלמותה של בתה.

95. פ"ח 001137/01

הנאשם והמתלוננת נשואים 13 שנים והם מתגוררים בישוב זמר יחד עם ששת ילדיהם

הקטינים.

במשך חודשיים עובר ליום 8.8.01, איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה אם תפנה

למשטרה.

ביום 7.8.01 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, נטל הנאשם מאשתו סכום כסף מבלי לקבל רשות ממנה ובעקבות כך התפתח דין ודברים ביניהם,שבמהלכו עזב הנאשם את הבית.

למחרת בבוקר, בשעה 07:00, חזר הנאשם לבית, צלצל בפעמון הדלת והעיר את יושבי הבית.

אשתו פתחה את הדלת ורצתה לחזור לחדרה לישון, אך הנאשם החל לגדף אותה ולכנותה בשמות גנאי. לשמע דבריו ביקשה אשתו לצאת מהבית, הוא מנע זאת ממנה ונעל את הדלת, ניתק את הטלפון ונעל את המרפסות.

לאחר מכן המשיך הנאשם בגידופיו וכן צעק על ילדיו הקטינים שיעלו בחזרה לחדריהם.

המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפתח את הדלת ויתיר לה ללכת לאחיו שגר בסמיכות. בתגובה נטל הנאשם מכוש (בכתב האישום נכתב בטעות "גרזן") שהיה תלוי ליד דלת הכניסה לבית והניפו לעבר המתלוננת. ילדי הנאשם והמתלוננת בקשוהו שלא יכה אותה ואז הניח הנאשם את המכוש, נטל את ידה של המתלוננת, הובילה לחדר האורחים ונעל את הדלת. לאחר מכן הורה לה להתפשט מבגדיה ואמר לה "עכשיו אני אעשה מה שאני רוצה". בהמשך יצוטט סעיף 9 לעובדות כלשונו:

" בהמשך הדברים התיישב הנאשם על כורסא בחדר האורחים, כשהוא עירום, והורה למתלוננת לשבת על איבר מינו, המתלוננת שיראה מפניו עשתה כן, ואז החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו".ב

בחלוף כחצי שעה, בעודם בחדר האורחים הנעול, הורה הנאשם למתלוננת לעמוד ליד הכורסא ולהתכופף ובמצב זה החדיר שוב את איבר מינו לאיבר מינה, כשהמתלוננת ממררת בבכי.ו

96. פח 4014/01

ואלה פרטי העובדות:ב במועדים הרלבנטיים לאישום, שימש הנאשם מדריך בהוסטל הפועל מטעם אגף השיקום של משרד הרווחה. ההוסטל מטפל במתבגרים הלוקים בפגיעות אורגניות, וכן באלה הסובלים מתסמונת "פרדר-וילי". חלק מהחוסים בהוסטל לנים בדירות מחוץ להוסטל, וחלקם לנים בתוך ההוסטל.

בתוקף תפקידו בהוסטל, היווה הנאשם דמות תומכת ומרגיעה. חלק מן החוסות פיתחו תלות נפשית בחום ובתמיכה שהפגין הנאשם כלפיהן. במהלך אירועי כתב האישום, ניצל הנאשם את תלותן המוחלטת של אותן חוסות בו, לקיום מערכות יחסים אינטימיות, ביודעו שהחוסות אינן יכולות, למעשה, להתנגד לדרישותיו המיניות, מתוך חשש שיאבדו את התמיכה ואת החום שהעניק להן. הנאשם היה מודע לבעיותיהן הרגשיות והנפשיות הקשות של החוסות, וניצל את חוסר יכולתן להתנגד להוראותיו, כפי שיפורט להלן.

באישום 1 - המתלוננת ילידת חודש מרץ 1985. היא הגיעה להוסטל בחודש אוגוסט 1989. היא סובלת מנכות פיזית בידה וברגלה, מהשמנת יתר ומקשיי למידה. היא אובחנה בעבר כסובלת מפיגור קל. היא הגיעה להוסטל לאחר שעברה מקרה אונס שבעטיו נמצאה במצב רגשי מעורער ותחושות דחיה קשות מסביבתה הקרובה. היא נהגה ללון בדירה מחוץ להוסטל.

במועד שאינו ידוע, באוקטובר 1999, נאלצה המתלוננת ללון בהוסטל, בהיעדר אפשרות ללון בדירתה אותו ערב. המתלוננת נכנסה למיטה באחד החדרים וניסתה להירדם. רגעים מספר לאחר מכן, נכנס הנאשם לחדר והחל לנשקה על פיה, נגע בחלקי גופה השונים ובחזה. לאחר מספר חודשים ביקש הנאשם מהמתלוננת להגיע להוסטל וללון בו. המתלוננת נענתה לבקשתו, מתוך חשש כי אם לא תיענה לו, לא תמשיך לקבל את החום והתמיכה שהעניק לה הנאשם עד אז. בחודשים שלאחר מכן, נהגה המתלוננת לישון בהוסטל אחת לשבוע. בפעמים שבהן לנה המתלוננת בהוסטל, בשעות הלילה, היה נוהג הנאשם להכניסה לחדרה של העובדת הסוציאלית במקום. שם היה מפשיטה, מנשקה על פיה ובחלקי גופה השונים, נוגע באיבר מינה, ואף מחדיר לתוכו את אצבעו. לבקשת הנאשם, היתה המתלוננת אוחזת באיבר מינו, ואף היתה מחדירה אותו לתוך פיה. באחת הפעמים החדיר הנאשם את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת.

באישום 2 - המתלוננת ילידת חודש דצמבר 1982. נמצאת בהוסטל מאוקטובר 1996. היא אובחנה כסובלת מפיגור סביבתי, והגיעה להוסטל במצב נפשי מעורער, לאחר שחוותה מקרה אונס בידי אדם מוכר לה.

כשנה לאחר הגיעה להוסטל, במועד שאינו ידוע במדויק, השתתפה המתלוננת בשיעור הרפיה. בשיעור זה הנהוג בהוסטל, היה מקובל כי הקבוצה יושבת בחשיכה, והמשתתפים מלטפים זה את זה קלות, כחלק מתהליך ההרפיה. המתלוננת שכבה על ספה, והניחה את ראשה על רגליו של הנאשם. הנאשם החל ללטפה אך המשיך והכניס את ידיו לתחתוניה, החדיר את אצבעו לאיבר מינה, ליקק אותה בצווארה ונישקה על פיה.

בחודשים שאחרי כן, נהגה המתלוננת להגיע לדירתו של הנאשם, בסמוך להוסטל, כפעם או פעמיים בשבוע, על פי בקשתו, מתוך חשש כי אם לא תיענה לו, לא תקבל ממנו את התמיכה שנזקקה לה. בהיותם בדירה, נהג הנאשם להפשיטה, ולגעת בחלקי גופה השונים. המתלוננת הכניסה את איבר מינו של הנאשם לפיה, על אף שלא רצתה בכך, מתוך חשש שאם לא תמלא את רצונו, יתנכר לה הנאשם. לעיתים היה הנאשם מחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, ולעיתים היה מחדיר את אצבעו לאיבר מינה. אירועים אלה נמשכו עד 10.2.01.

בימים שבין 5.7.2000 ל-12.7.2000, יצאו חוסי ההוסטל והמדריכים לחופשה בטבריה. באחד הערבים, ביקש הנאשם מהמתלוננת לגשת לשיחים שהיו בקרבת מקום הלינה. שם החדיר את איבר מינו לפיה.

במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2000, במועד שאינו ידוע במדויק, לקח הנאשם את המתלוננת לסטף, שם הוריד את מכנסיה, ליקק את איבר מינה והחדיר לה אצבע לאיבר המין וכן החדיר את איבר מינו לפיה.

ביום 23.12.00, סמוך לאחר יום הולדתה ה-18, לקח הנאשם את המתלוננת לבית אחיו. שם החדיר את איבר מינו לפיה.

באישום 3 - המתלוננת ילידת 1981. היא הגיעה להוסטל באוגוסט 1995. היא לוקה בתסמונת "פרדר-וילי". היא בעלת אינטלגנציה גבולית, לוקה בהשמנת יתר וסובלת מתחושות בדידות ודחיה חברתית. היא הגיעה להוסטל לאחר שעברה מקרה אונס. הנאשם היה מודע לכך.

מספר חודשים לאחר הגיעה להוסטל, במועד שאינו ידוע במדויק, הסיע הנאשם את המתלוננת ובמהלך הנסיעה נגע בחזה מעל החולצה. במהלך שנת 1996, במועד שאינו ידוע במדויק, ובשעה שהחוסים בהוסטל ישנו, ביקש הנאשם מהמתלוננת לבוא ולצפות עמו בטלויזיה. בשעה שצפו יחדיו בטלויזיה, הוציא הנאשם את איבר מינו ממכנסיו וביקש מהמתלוננת להחדירו לפיה. המתלוננת אמרה לנאשם כי היא מפחדת, אך הנאשם חזר וביקש ממנה לעשות זאת, והיא נענתה לבקשתו. פעם אחרת, החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת. הנאשם המשיך במעשיו אלה מפעם לפעם. המתלוננת נענתה לבקשותיו השונות האמורות של הנאשם, מתוך חששה כי הקשר הנפשי העמוק שלה אליו ייפגע אם לא תעשה כרצונו.

97. פ 001009/00

רויטל סיפרה, כי בתקופה בה עברה להתגורר עם אחותה ועם סימו הייתה האחרונה בשמירת הריון ולפיכך לא יצאה מביתה. זהבית נלחצה, לדבריה, מכך שסימו והיא היו מסתובבים יחדיו, בלעדיה.ו

סימו ורויטל היו לוקחים כל יומיים את זהבית אל בית אימה בשדרות והיא הייתה נשארת שם יום או יומיים וחוזרת.נ

גם ביום האירוע לקחו סימו ורויטל את זהבית לבית האם.ב

רויטל מפרטת בעדותה כי לא היה מצב בו אחותה נעדרה מביתה לשבועיים רצופים. וכי במשטרה סיפרה שאחותה הייתה מזה שבועיים בשמירת הריון.ו

לשאלת בא כוח התביעה, האם היה, לפני המקרה, אירוע כלשהו בינה לבין סימו, ענתה:

" הרגשתי שבמהלך השינה שלי סימו הניח את היד שלו על המותן שלי או על הירך שלי, העדפתי להתעלם מזה ולהזיז לו את היד, וכשהסתכלתי עליו הבחנתי שהוא ממשיך לישון... זה היה אולי מתוך שינה כי הוא המשיך לישון אחרי זה" (עמ' 14 לפרוטוקול).

7. רויטל מסבירה כי הדירה מאוד קטנה ובה מיטה זוגית אחת בחדר השינה של בני הזוג ועוד מיטה ב"כוך". בתקופה המדוברת היו מונחים דברים על המיטה שבכוך ולכן היא הייתה ישנה עם סימו ואחותה באותו חדר כאשר בחלק מהלילות היא הייתה ישנה על מיטה מתקפלת בחדר ובחלקם היה סימו ישן על המיטה המתקפלת והיא ישנה במיטה הזוגית עם אחותה.

רויטל הסבירה, כי המיטה המתקפלת הייתה מקופלת רוב היום כדי למנוע צפיפות בדירה ורק ממש לפני השינה היו פותחים אותה.נ

בלילה בו סימו נגע בה מתוך שינה ישנו היא וסימו באותה מיטה. לדבריה, גם בבית אימה היו רגילים לישון באותה מיטה כאשר לא היה מקום, לכן היא לא ראתה בכך דבר חריג כאשר סימו עלה לישון אתה באותה המיטה (המיטה הזוגית) מה גם שמול המיטה הייתה הטלביזיה היחידה בדירה (וצפייה בטלביזיה הייתה מתקיימת מהמיטה).

8. בערב נשוא כתב האישום, זהבית הייתה אצל אימן ולא היה איש בדירה מלבדה ומלבד סימו. רויטל וסימו נסעו יחדיו לקזינו שביריחו (באחת אחר חצות – 30.8.99) ברכב שסימו קיבל ממקום עבודתו.ב

כאשר חזרו לדירה, רויטל נשכבה על המיטה וצפתה בטלביזיה. סימו הציע לה להצטרף אליו ולצאת לשתות, רויטל סירבה והוא הלך, למיטב זיכרונה, להתקלח.ו

רויטל נרדמה ולפיכך אינה יודעת אם סימו יצא או לא. היא התעוררה ממגע ידו של סימו. בשלב זה היא שכבה על הצד והוא נשכב מאחוריה. היא לבשה מכנסיים קצרים וחולצת טריקו. רויטל חשה שסימו נוגע באיבר מינה מעל המכנסיים והזיזה לו את היד. סימו הפעיל יותר כוח והיא לא הצליחה להזיז את ידו ממנה. לדבריה, סימו החדיר את אצבעותיו אל איבר מינה. רויטל החלה לבכות ואמרה לו שיחדול ממעשיו אך הוא לא הקשיב לה:

"ניסיתי להזיז לו את היד והוא הפעיל יותר כוח. ואני לא הצלחתי להזיז לו את היד. כשהתנגדתי לו הוא משך את השורט לכיוון אחד וגם את התחתונים שלי והחדיר את האצבעות שלו לתוך איבר המין שלי. התחלתי לבכות ואמרתי לו שיפסיק, שאני לא מוכנה לזה, הוא לא הקשיב לי, לא דיבר אף מילה...".נ

לדבריה, כאשר המשיכה להתנגד הפך אותה סימו על ביטנה ונשכב מעליה תוך שהוא ממשיך להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. סימו הסיר את מכנסיו וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בעוד היא מתנגדת לו ומנסה לדחוף את עצמה משכיבה למצב בו תוכל להתנגד לו טוב יותר:

"אני התנגדתי לו. במשך כל הזמן הזה אני ניסיתי לדחוף גם עם הקיר וגם עם המיטה" (עמ' 16 לפרוטוקול).ב

רויטל הסבירה כי היא עברה בעבר תאונת דרכים ולכן ידה השמאלית אינה מתפקדת כראוי, לפיכך היא לא הצליחה להזיז את סימו מעליה אך מנעה את הסרת מכנסיה.

סימו נגע בחזה וניסה, למרות התנגדותה, להחדיר את איבר מינו, עד שלבסוף הצליח בכך, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה פעמים מספר, ולאחר מכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. כאשר המשיכה רויטל להתנגד למעשיו, חדל ונשכב על המיטה לצידה.ו

רויטל נשארה מקופלת במיטה סידרה את בגדיה ובכתה. לבית המשפט הסבירה כי היא פחדה לקום:

"...אני פשוט פחדתי לקום, כי הנחתי שאם הוא הגיע למצב כזה שאני לא מכירה אותו, אני לא יודעת מה יקרה אם אני אקום".נ

ובהמשך הוסיפה להסבר זה:

"...חשבתי שאין לי לאן לברוח, כי זו עיר גדולה ובחוץ יכול לקרות לי אותו הדבר. חשבתי שהוא ירצה לעשות לי משהו הרבה יותר גרוע כדי שאני לא אספר. לקום ולברוח לא רציתי כי איך אני אסביר לאחותי למה ברחתי באמצע הלילה. האפשרות הנוספת שעברה לי בראש זה לפגוע בעצמי".

98. תפ 000262/01

כתב האישום מתאר מסכת של מעשים מיניים שעשה הנאשם בבתו ג. (להלן: "המתלוננת"), קטינה ילידת 1.2.1986.ו

על פי כתב האישום, החלו המעשים עת היתה המתלוננת כבת 11 שנים. הנאשם נהג למשש וללקק את גופה ואיבר מינה. זה כלל החדרות איבר מינו לפיה וכן דרישות לשפשף את איבר מינו ולמצוץ לו, דרישות להן צייתה מחוסר ברירה.נ

בהיותה בת 11 בעת ששהתה המתלוננת בחנות הנאשם, הוריד לה הנאשם את מכנסיה ותחתוניה,

הושיבה על ברכיו, נישק אותה על פיה וליטף אותה בגופה ובאיבר מינה. לאחר מכן השכיב אותה על שני כסאות אך הפסיק למשמע צילצול טלפון הורה לה להתלבש ולא לספר לאף אחד.ב

זמן מה לאחר מכן, באחד הלילות, הורה הנאשם למתלוננת לשכב במיטתו. משעשתה כן הוא הפשיט אותה ונשכב עליה כשהוא עירום, הנאשם אונן לעצמו בנוכחותה עד שבא על סיפוקו. לאחר מכן שכב עליה הנאשם, ליקק את איבר מינה והורה לה למצוץ את איבר מינו והיא עשתה כן. בנוסף, ביקש ממנה לשפשף את איבר מינו בידה והיא עשתה כן עד שבא על סיפוקו.ו

לאחר מכן ביקש הנאשם מהמתלוננת ללקק את איבר מינו והיא עמדה על סירובה. הנאשם כעס ועזב אותה.נ

הנאשם נהג אף להיכנס עירום למיטתה של המתלוננת מאז היותה בת 12, לשכב לידה ולנשקה על פיה, להוריד את תחתוניה וללקק את איבר מינה ולגרום לה למצוץ את איבר מינו.

לעיתים היה הנאשם בעת שהמתלוננת היתה בשירותים או במקלחת ללא תחתונים נכנס, מוריד את תחתוניו, מושיבה עליו ומבקש ממנה לחבק אותו.ב

הנאשם נהג ללטף את המתלוננת בחזה ובאיבר מינה הן במקלחת, הן בשירותים והן במיטתה בלילה וכן היה נוהג ללקק את איבר מינה.ו

הנאשם חדל ממעשיו הנ"ל בעת שהמתלוננת היתה כמעט בת 14.

לאחר שמלאו למתלוננת 15 שנים חזר הנאשם לגעת בה בהזדמנויות שונות בגופה, ברגליה ובאיבר מינה מתחת לבגדים.נ

99. תפ 000311/98

כ' היא בת 36, נשואה ויש לה שני ילדים קטנים. ביום שלפני האירוע עם הנאשם, הוכתה כ' על ידי בעלה. היה זה בערך בשעה 12:00 בלילה. השכנה דליה, הזעיקה את המשטרה. יחד עם השוטרים, הגיעו גם מכבי האש, כיוון שבעלה של כ' סגר, ככל הנראה, עליה ועל הילדים את הדלת. דלת דירתה של כ' נפרצה על ידי מכבי האש, ולא ניתן היה לנעול אותה. כ' הופנתה או פנתה לישון במלון סמוך, מלון "כלנית".

מאוחר יותר באותו יום, 10/5/98, בשעה 20.00 לערך, הזעיקה דליה שוב את המשטרה, כיוון שבני משפחתו של בעלה של כ' חזרו לדירתה של כ. הנאשם קיבל את ההודעה על המקרה בעת שהיה בסיור, מהיומנאי בתחנת המשטרה, והוא, יחד עם שוטר נוסף, הגיעו לדירתה של כ'. הם הרחיקו את משפחתו של הבעל. הנאשם, השכנה וכ' שתו קפה בדירתה של כ'. אחר כך עזב הנאשם את דירתה של כ'.

גרסת המתלוננת כ'.ו

5. כ' מסרה בעדותה, כי אחרי הפעם הראשונה, שהיתה, כאמור, בשעה 20.00 לערך, שב הנאשם והופיע בדירתה, לטענתה בהפתעה, מבלי שהיא הזמינה אותו. היה זה בשעה 21:30 בערך. הוא חזר לבדו, והיה לבוש בגדי שוטר. אין זה נכון, שהוא הופיע אצלה לפני כן עם עוד שוטר, דהיינו, אין זה נכון שזאת היתה הפעם השלישית שבה הופיע אצלה באותו יום (עמ' 29 לפ' מש' 12). טענתו של הנאשם, עליה אעמוד מאוחר יותר, היתה שהוא שב עם חבר פעם נוספת, ואחר כך הוא והשוטר חזרו בפעם השלישית כיוון שכ' הזמינה אותם לשתות קפה אצלה. הוא חזר בפעם הרביעית לבדו, כיוון שבקש להביא לכ' כסף. כ' טענה, שדברים אלה של הנאשם, אינם נכונים. הנאשם הופיע פעם שניה אצלה, כשהוא לא מוזמן והוא הפתיע אותה. הנאשם אמר לכ' ששלחו אותו מהמשטרה לשמור עליה (עמ' 25 לפ' מש' 14). בעת שהנאשם הופיע אצל כ' בפעם השניה, השכנה דליה, היתה עדיין אצלה. בשלב מסויים אמר הנאשם לדליה, שהוא מבקש לדבר עם כ' לבדה, והשכנה ובנה עזבו לדירתם, כ' היתה מאוד עייפה ומבולבלת לאחר אירועי היום והלילה הקשים. היא, כאמור, התפלאה על כך שהנאשם הופיע אצלה, אולם בהיותו שוטר לא חשדה בכוונותיו. המתלוננת כ' מתארת את מה שאירע כך:

"... בסביבות השעה 9:30 הוא חזר אלי עוד פעם, הוא חזר אלי לבד. כשהוא חזר אלי לבד, הוא היה לבוש במדי המשטרה. הוא אמר לי שהוא יעזור לי ואין לי מה לדאוג, בשביל זה הוא נמצא פה. בחורה שרבה עם בעלה היא מאוד מבולבלת ואני הייתי מאוד מבולבלת, הייתי עייפה, ממש רציתי לישון, אמרתי לנאשם, אבל הוא לא הבין. שאלתי אם הוא בתפקיד, והוא לא ענה לי. ישבנו ודיברנו. יש לי ספה של שתיים וספה של שלושה, אני ישבתי בספה של השניים והנאשם בספה של שלושת המושבים בסלון. חשבתי שהוא רוצה לעזור לי, שהוא יגן עלי, לבוא לשמור עלי בגלל שהדלת הייתה פרוצה אני סמכתי עליו אבל לא ציפיתי שהוא יעשה דבר כזה. הדלת היתה פרוצה. הוא אמר לי ששלחו אותו מהמשטרה לשמור עלי, האמנתי לו, הוא בא עם מדים של שוטר, אז האמנתי לו. כל אחד שרואה שוטר עם מדים, בחורה במצב כזה, היתה חושבת שזה אמת.נ

אחרי זה הנאשם קם, משך אותי לספה של השלשה מושבים, השכיב אותי בספה, התנפל עלי, קודם כל נתן לי סטירה, והשכיב אותי על הספה, השכיב אותי ותפס לי את הידיים מאחורה. הוא נתן לי סטירה כי התנגדתי, שלא יעשה לי דברים שאני לא רוצה. הוא רצה שאני אשכב אתו ואני לא רציתי. הוא השכיב אותי על הספה לבשתי שמלה הוא הוריד לי את התחתונים, שם את איבר המין שלו על איבר המין שלי... הוא ממש שכב עלי. איבר המין שלו היה בפנים אצלי..." (עמ' 25 לפ' מש' 6).ב

וכ' המשיכה ותארה את מעשה האינוס:

"כשהוא הפיל אותי על הספה, הוא תפס לי את היד, בהתחלה היה עם בגדים, אחרי שהשכיב אותי. הנאשם היה כבר בלי מכנסיים, המכנסיים היו מופשלות למטה, הוא לא הוציא אותן מהרגליים שלו" (עמ' 33 לפ' מש' 11).

המתלוננת נשאלה, כיצד זה שלא ברחה, בעת שהנאשם הוריד את מכנסיו ואת נעליו, ועל כך ענתה:

"הסברתי לו שאני לא רוצה. שאני אישה נשואה, שאני לא מעוניינת, אבל הוא לא מבין שאני מסבירה לו, והוא ממשיך. לי אין כח כמו שיש לגבר, אני לא יכולה להתגונן" (עמ' 25 מש' 29).

וכ' ממשיכה ומתארת מדוע לא ניסתה לברוח או להתנגד בכח רב יותר:

"לא יכולתי לברוח, עם כל הגוף הוא נשכב עלי. אי אפשר לברוח מהדלת, ברגע שגבר נזרק אין לבחורה כוח. הרי הוא קפץ עלי.... הוא הוריד את הנעליים עם הידיים".ו

כ' מספרת על מאבק בינה לבין הנאשם, ועל כך שהוא סתם לה את הפה ולכן לא יכלה לצעוק:

"אני הסברתי לו, אמרתי לו במפורש שאני לא רוצה ולא מעוניינת, אבל הוא לא הבין את זה, נתן לי סטירה ואני התנגדתי, לא רציתי שיגע בי. זה לא אומר אם אני בחורה שבעלה עצור יבוא כל אחד וישכב איתי. הוא סתם לי את הפה לכן לא יכולתי לצעוק (עמ' 28 מש' 2).

עוד חזרה כ' והסבירה, כי היא לא יכלה לברוח, כיוון שהנאשם שכב עליה והיא לא יכלה להשתחרר ממנו (עמ' 33 לפ' מש' 16).

המתלוננת א' היתה כבת 22 שנים בעת האירוע. למתלוננת עבר קשה: לטענתה היא עברה התעללות מינית מצדם של אביה ואחיה. היא גורשה מביתה על ידי אמה, לאחר שגילתה על מעשיו של אחיה בה. לטענתה היא עברה אונס על ידי חייל בהיותה בצבא ועל ידי שני ערבים בשיתוף עם אחד מאחיה. אח אחר שלה שפוט למאסר עולם בשל רצח. א' סבלה ממחלות שונות: לחץ דם, סכרת, פריצת דיסק ועצירת שתן, שבגינה נאלצה להשתמש בקטטר 5 פעמים ביום.

בעת האירוע, התגוררה א' בחדר במלון, שסודר לה מטעמים סוציאליים על ידי ראש העיר.

מגיל 16 התנדבה א' למשמר האזרחי, ונהגה להתגורר בתחנת המשטרה בהעדר מקום מגורים. התחנה היתה ביתה (עמ' 4 לפ'). השוטרים בתחנה הכירו אותה היטב.

א' הגיעה אל התחנה ביום האירוע כדי לצאת לסיור עם מתנדב אחר בתחנה. הנאשם אמר לה, שהם צריכים לדבר ביניהם. היא ענתה לו שהיא בסיור, ושאם יזדקק לה שיקרא לה בקשר.

השוטר, אלי דהן, העיד, כי שמע שהנאשם הזמין את א' לבוא אליו לרכבו, והוא הזהיר את א' מפני הנאשם, אולם היא לא התייחסה לאזהרה, כיוון שנתנה אמון בנאשם: "כי נתתי אמון בכל השוטרים, הם היו יותר מהמשפחה שלי, הם תמכו בי מבחינת כלכלה והכל ולא התייחסתי למה שאלי דהן אמר לי" (עמ' 5 לפ' מש' 21). פנייתו של הנאשם לא' והזמנתו אותה לבוא לשוחח אתה, היו בסביבות השעה 9:45 בערב. א' סברה שהנאשם רוצה לדבר איתה על אביבית ביטון, שהיא אחותה של חברתה, אורית ביטון, ושהיתה חברה של הנאשם או שיצאה איתו בעבר.

א' מסרה בעדותה, כי לפני הארוע לא היה לה כל קשר שהוא עם הנאשם.

31. א' תיארה את האונס כך: הם הגיעו ברכבו של הנאשם לאזור התעשיה בכרמיאל. שם עצר הנאשם את רכבו במקום חשוך. הוא כיבה את המנוע:

"והוא לא הוציא מלה מהפה, הוא פתח את הרוכסן של המכנסיים שלו. אז אמרתי לו שלא באת לעשות פה את הצרכים שלך אלא רצית לדבר איתי. זה לא עזר, הוא הוציא את איבר המין שלו והכניס את איבר המין שלו לפה שלי.

ש. איך הוא הצליח לעשות את זה.

ת. הוא תפס בי בראש בשתי ידיו. .. הוא משך את הראש שלי לאיבר המין שלו והכניס את איבר המין לפה, לא הרגשתי טוב, אמרתי לו שיש לי בחילות ושאני לא מרגישה טוב וזה לא עזר הרבה, אחרי זה הוא ירד מהאוטו" (עמ' 6 לפ' מש' 7).

הנאשם ירד מהרכב ובא לצד שא' ישבה בו. הכסא היה מורד עוד מקודם, לפני שא' נכנסה לרכב (עמ' 18 לפ' מש' 20). הנאשם הוריד לעצמו את מכנסיו ואת תחתוניו עד לברכיו, וכן את המכנסים (עם חגורת גומי שנמתחת) של א'. הנאשם שם את ברכיו בין הרגליים שלה, נשכב עליה והכניס את איבר מינו לאיבר מינה. כל אותה עת, הנאשם לא אמר מאומה.

לשאלת ביהמ"ש מה היא עשתה בזמן האונס, ענתה א':

"באותו רגע הייתי בהלם. אני לא עשיתי כלום הייתי בהלם, הרגשתי שאני באותו רגע משותקת לגמרי, לא ידעתי מה לעשות באותו רגע

ש. גם לא דיברת שום דבר

ת. בהתחלה אמרתי לו שהוא לא בא לעשות את הצרכים שלו, אלא לדבר, וגם אמרתי מה שאמרתי קודם שאני לא מרגישה טוב, בזמן המעשה לא אמרתי שום דבר, כלומר לא יכולתי".

היא נשאלה עוד על התנגדותה:

"ש. את אומרת לנו שאת לא דיברת אבל לא הסכמת בשום אופן, אני רוצה לשאול אותך איך מאיר היה צריך לדעת שאת לא רוצה.

ת. בהתחלה אמרתי שאני לא מסכימה בשום פנים ואופן ושאני לא מרגישה טוב, אני חושבת שהוא יכול מספיק להבין שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן לזה.

ש. את גם אומרת שאת לא הרגשת טוב, במה זה התבטא.

ת. היו לי בחילות.

ש. ממה

ת. קודם כל בהתחלה לא הרגשתי טוב ואמרתי למאיר שאני לא מרגישה טוב והוא בכל זאת עשה את מה שעשה, הכניס את איבר המין שלו לפה שלי, לא עזר כלום אחרי שהוא עבר לכיסא שלי, גם כן אמרתי שאני לא מרגישה טוב וזה לא עזר ואני שתקתי.

ש. כשאיבר המין שלו היה בפה שלך עשית משהו

ת. ניסיתי להרים את הראש שלי ולא הצלחתי

ש. למה לא הצלחת

ת. היו לי בחילות ולא הרגשתי טוב והיה לו נשק ואני פחדתי.

ש .איזה נשק היה לו

ת. אקדח". (עמ' 7 לפ', מש' 11).

לשאלה איך התנגדה כאשר עבר לצידה, ענתה א' שהיא לא אמרה מאום כיוון שלא יכלה (עמ' 7 מש' 3).

"ש. למה לא יצאת באותה שניה מהרכב? את למודת סבל עם נסיון בדבר.

ת. שוב פעם. היה לו נשק, פחדתי, נשארתי בהלם, הייתי כמו צמח, לא ידעתי מה לעשות באותו רגע?

ש. את קפאת במקום?

ת. כן" (עמ' 18 לפ' מש' 26)

עוד העידה א', כי תחתוניה היו רטובים, כי היא לא יכלה להרגיש אם הוא גמר בפנים או בחוץ בשל חוסר יכולתה לחוש באותו איזור וכי היו לה סימנים כחולים של שטף דם ברגליים וזאת מ"מהרגליים שלו מהכח שלו..." (עמ' 25 מש' 7).

100. ת"פ 1038/00

המתלוננת, בת למשפחה דתית-חרדית, ילידת 18.2.84. הוריה גרושים והיא חיה עם אמה ואחיה בשכונת רמות בירושלים.

לדבריה, היא הכירה את הנאשם בחודש אוגוסט 1999, לפני חתונתה השניה של אמה. בני משפחתה, בצוותא עמה, נכנסו לחנות בשכונת "גאולה", שבה עבד אותה עת הנאשם, כדי לרכוש חגורה לאחיה. מאוחר יותר, בצהרי אותו יום, היא שבה לחנות, כדי לרכוש לאחיה עניבה ואז גם התפתחה שיחה בינה לבין הנאשם.ב

לקראת שעת סגירת החנות, עדיין באותו יום, שבה המתלוננת בשלישית לחנות בניסיון להחליף את העניבה, שנרכשה עבור אחיה קודם-לכן. מאחר שהייתה באותה עת לאחר ניתוח שעברה ברגלה היא צלעה מעט, והנאשם, אשר הבחין בכך, הציע להסיעה לביתה ואף אמר לה, שממילא בכוונתו לנסוע לכיוון שכונת רמות, מקום מגוריה. חברו של הנאשם, ששהה אותה עת בחנות, הצטרף אף הוא לנסיעה, אך ירד ראשון באזור שכונת גאולה. הנאשם המשיך בנסיעה בכביש רמות ובהגיעו לאיזור הר חוצבים פנה לצד הדרך והחנה את המכונית בחניה של מפעל מסוים.

לדבריה, עוד בהיותם בחנותו היא הספיקה לספר לנאשם שלמדה הגנה עצמית. כשעצר הנאשם את רכבו, הוא ביקש ממנה להדגים לו את ידיעותיה בתחום זה והיא לא התנגדה לכך. לאחר שעשתה כן הם נכנסו חזרה לרכבו, הנאשם הסיעה לביתה והותיר ברשותה את מספר הטלפון שלו.

בחלוף מספר ימים הבחינה המתלוננת שמפתח ביתה נעלם. היא טלפנה מיד אל הנאשם ובקשה ממנו לחפשו ברכבו ולדווח לה מייד אם תימצא האבידה.ו

אליבא דגירסתה, הנאשם נהג להתקשר אליה במשך השבועיים הבאים, כדי לשוחח עמה, אך היא ניסתה להתחמק ממנו ולא השיבה לצלצולי הטלפון שלו, או שהשיבה ומיהרה לנתק את השיחה. כשהציע להיפגש עמה, סירבה בתירוצים שונים.נ

יצוין, כי המתלוננת הודתה, שאף היא התקשרה אל הנאשם, אך לדבריה עשתה כן רק לצורך הבירור בדבר אפשרות מציאת המפתח שאבד לה, ומשעשתה כן ניצל זאת הנאשם כדי "למשוך" את משך השיחה ביניהם.ב

במוצאי שבת, מועד התרחשות האירוע, טלפן אליה הנאשם, הודיע לה שמצא את צרור המפתחות ואיחל לה איחולי שנה טובה. הוא הציע להגיע לביתה. היא סירבה לכך, אך הסכימה שיגיע עד לחנייה שבסמוך למקום מגוריה, כדי שתרד ותיקח ממנו את המפתחות. באותו פרק זמן נעדרה אמה מהבית.ו

בהגיע הנאשם למתחם החניה, רכנה המתלוננת לעברו והושיטה את ידה על-מנת לקבל את צרור המפתחות, שאמורה הייתה לקבל ממנו. בתגובה, משך אותה הנאשם לרכב, "במשיכה ידידותית" כהגדרתה, והודיע לה, שבכוונתו "לעשות (עמה) סיבוב". היא לא הביעה כל התנגדות מילולית לכך. הנאשם החל בנסיעה, פנה לכיוון הר חוצבים והחנה שם את רכבו במקום חשוך.

במהלך אותה נסיעה קצרה היא לא שאלה את הנאשם אודות המפתח (אשר נמצא כעבור מספר ימים בביתה), שכן לדבריה היא חשה מבוהלת מעצם הנסיעה המפתיעה. בשלב מסוים הציע לה הנאשם לצאת מהרכב והם אכן יצאו. בסמוך לאחר מכן הוא התקרב לעברה, חיבק ונישק אותה "בלחי ובפה". כתוצאה מכך היא נבהלה ולא ידעה כיצד להגיב, אך ניסתה להתנגד. כשנתבקשה במהלך עדותה בבית המשפט להבהיר את האופן בו ניסתה להתנגד, השיבה: "קצת לדחוף". מכיוון שהייתה נפחדת ולא קלטה את המתרחש, היא גם לא הצליחה להתנגד באופן נחרץ יותר. עם שובם לרכב העיר לה הנאשם, שהיא נראית לו מאוד מתוחה. למרות שבתגובתה לדבריו אלה היא טענה בפניו שאינה מתוחה, הרי בפועל, כך לדבריה, היא אכן פחדה והייתה מאוד מתוחה.

עם שובם לרכב הציע לה הנאשם לעשות לה מסאז' בגבה. דא עקא, שעל-אף תגובתה השלילית להצעתו ("לא צריך"), התעקש הנאשם, הנמיך את משענת המושב שלה ועבר לשבת לידה. היא בקשה ממנו לחדול ממעשיו, אך הנאשם התעלם מדבריה והורה לה לשכב. היא הסתובבה על בטנה, הייתה מאוד נפחדת ו"לא חשבה אם כן או לא". הנאשם החל לגעת בכל חלקי גופה השונים ולנשקה. היא ניסתה מדי פעם לפתוח את דלת הרכב, אך זו הייתה נעולה. לדבריה, באותו ערב היא לבשה חצאית ארוכה, חולצה פרחונית ומתחתיה חולצה נוספת בצבע שחור. הנאשם הסיר מעליה את שתי חולצותיה ואף הרים את חצאיתה. היא ניסתה להתנגד, דחפה אותו, אמרה לו שאינה חפצה בכך ודרשה ממנו להחזירה לביתה. בתגובה, הורה לה הנאשם לשתוק, תוך שציין בפניה, שהוא זה שיחליט על כך ולא היא. בסמוך לאחר מכן הרים את חזייתה, נישק אותה ונגע לה בחזה. לאחר מכן הסיר גם את תחתוניה עד לברכיה, פשט את מכנסיו ותחתוניו, נשכב מעליה וניסה להחדיר את איבר מינו לתוך איבר מינה.

המתלוננת ציינה, שחשה את כניסת איבר מינו לגופה, אם כי לדבריה הוא לא ממש חדר פנימה, אך ציינה שהדבר הכאיב לה מאוד. הנאשם חזר על ניסיונו להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה 4 או 5 פעמים והמשיך לנשקה בפיה. היא ניסתה שוב ושוב להדוף אותו מעל פניה, תוך שהיא מפצירה בו לחדול ממעשיו. משלא הצליח להחדיר את איבר מינו, עבר הנאשם לשבת במושב השני של הרכב. בסמוך לאחר מכן יצא החוצה, התלבש ואמר לה, שגם היא יכולה להתלבש. בעשותה כן, חשה המתלוננת ברטיבות הן על המושב עליו ישבה והן בתחתוניה, אך לא בדקה מאוחר יותר את תחתוניה, שכן לא ידעה את פשרה של אותה רטיבות.

101. בש 005648/01

עובדות האישום הראשון - על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך שאינו ידוע, בסוף חודש נובמבר 2001, בשעות הערב, הציע הנאשם לאישתו (להלן:"המתלוננת") להתלוות אליו, כדי להסיע את בנם לחוג. לאחר שהבן ירד מהמכונית, החל הנאשם לנסוע לכיוון יערות הכרמל במקום לחזור לביתם.נ

באזור ה"מוחרקה" עצר את רכבו, נעל את המכונית מבפנים בנעילה מרכזית וחגר את המתלוננת בחגורת ביטחות. לאחר מכן היכה אותה במכת אגרוף בפניה שכתוצאה ממנה החל לרדת דם מאפה של המתלוננת, קילל אותה והפשיטה בכוח. לאחר שהפשיטה היכה הנאשם את המתלוננת עם מוט ברזל בחלקי גוף שונים, וכן היכה אותה באגרופיו, משך בשערותיה והחל לדפוק את ראשה בדלת המכונית, כתוצאה מכך החלה המתלוננת לדמם בכל הגוף.ב

בהמשך, נטל הנאשם מתקן להטלת שתן והכריח את המתלוננת לשאוף את ריח השתן שלו, כשהוא דוחף את ראשה כלפי המיכל ומאיים עליה שיחתוך אותה לחתיכות. לאחר מכן, הורה הנאשם למתלוננת לבצע בו מין אורלי ובעל אותה.ו

כתוצאה מהמכות שהנאשם הפליא במתלוננת דיממה המתלוננת מאפה, גבה ועכוזה, ונגרמו לה שטפי דם ונפוחיות בפניה ובכל חלקי גופה.נ

עובדות האישום השני - על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 22.12.01, ביקרו הנאשם, המתלוננת ובנם הקטן את אחותה של המתלוננת בכפר עין-אל-אסד, ובשעות הערב יצאו חזרה לכיוון ביתם.ב

במהלך הנסיעה הביעה המתלוננת את רצונה להשאר בבית אחותה, פרץ ויכוח בינהם, הנאשם קילל אותה וירק בפניה והכל לנגד עיניו של בנם בן ה- 9.ו

לאחר מכן, עצר הנאשם את מכוניתו בכפר עראבה כדי לקנות דבר מה, ואז ברחה המתלוננת מהמכונית. הנאשם דלק אחרי המתלוננת במכונית, חסם אותה, אחז בשערותיה מבעד לחלון והחל למשוך אותה בשערותיה כדי להכניסה חזרה למכונית.נ

לאחר שנכנסה, ציווה עליה לנשק את נעליה. בהמשך, פרם את שרוכי נעליו וקשר בעזרת אחד מהם את ידיה של המתלוננת למשענת הראש ובשני קרש את רגליה. לאחר שקשר אותה המשיך לקלל.ב

כשהגיעו לביתם, תחילה ירד הנאשם מהרכב עם בנו והשאיר את המתלוננת כבולה במכונית. לאחר הפצרות בנו אפשר לה הנאשם לצאת מהרכב כשהיא כבולה. הנאשם לא הסכים להתיר את כבליה גם כשהטילה את מימיה בשירותים. הנאשם הובילה לחדר השינה, כשהוא יושב על כסא הגלגלים, הורה למתלוננת לבצע בו מין אוראלי בעודה כפותה. בהמשך, הושיב אותה על איבר מינו ובעל אותה.ו

גם כשהלכו לישון, סירב הנאשם להתירה מכבליה. במהלך הלילה כשחשה ברע, הביא לה הנאשם שקית נילון, כדי שתקיא בתוכה, וגם אז לא הסכים להתיר אותה מכבליה.נ

למחרת בבקר, לאחר שבנם הלך לבית הספר, שוב בעל אותה הנאשם במיטתם ורק אז שיחרר את המתלוננת מכבליה.ב

102. פ 943/00

המתלוננת הגיעה למקום עבודתה במלון הייט, בים המלח, ביום 11.3.97, אך משום שלא חשה בטוב הקדימה לחזור בהסעה שהוזמנה מדימונה. במהלך הנסיעה החל הנהג הוא הנאשם, לדבר עימה, טען שהיא מוצאת חן בעיניו ומעונין להתחתן עימה. משהגיעה ההסעה לערד, ירדו הנוסעים למעט המתלוננת ואשה אחת נוספת, שמה אירנה (כפי שיתברר להלן). הנהג אמור היה להוריד את המתלוננת בשלב זה במרכז הקליטה, אך הוא ביקש ממנה להשאר ברכב עד אשר יוריד את הנוסעת האחרת, והוא ישוב ויוריד אותה לאחר מכן. המתלוננת לא התנגדה.

לאחר שהנאשם הוריד הנוסעת הנוספת, הוא עצר ליד ביתו בטענה כי הוא רעב ורוצה לאכול. הוא חזר אח"כ לרכבו, והמשיך בנסיעה עד לתחנת דלק, סמוך לקניון בערד ועוד המשיך לעבר אתר בניה סמוך (ראה פרוט' 21.2.01 בעמ' 28, להלן ייקרא פרוט' ישיבה זו - "הפרוטוקול"). בעדותה שנתנה כארבע שנים לאחר האירוע, לא ידעה המתלוננת לתאר המקום. בעימות עם הנאשם ידעה לדייק מעט יותר (נ/1 עמ' 6). גם במהלך נסיעה זו מביתו, חלף הנאשם על פני מרכז הקליטה ולא עצר להוריד את המתלוננת (ראה נ/1 עמ' 18).

3.2 משחנה הנאשם במקום הנ"ל, הוא אמר למתלוננת "שיהיה סקס אם רוצה או לא רוצה" (ראה הפרוט' עמ' 28 והעימות נ/1 עמ' 8). הנאשם סחב אותה לחלק האחורי של רכב הטרנזיט, במעבר שבין הכסאות (ראה פרוט' עמ' 49-48), והחל להפשיט בגדיה של המתלוננת שניסתה לדחוף אותו מעל פניה. משראתה המתלוננת כי אינה יכולה להתנגד לו, היא חדלה להתנגד להסרת בגדיה (ראה הפרוט' עמ' 28, 50-49, 54 והעימות נ/1 עמ' 10-8).

המתלוננת לא ניסתה לצעוק לעזרה, הואיל ולא היה איש בסביבה (הפרוט' עמ' 54).

המתלוננת מאשרת כי הנאשם לא איים עליה תוך מעשיו, אלא רק השתמש בכוח (הפרוט' עמ' 57). הוא החדיר איבר מינו לתוך איבר מינה והגיע לפורקנו. (הפרוט' עמ' 30-29).

103. פח 000948/00

המתלוננת שבעת מסירת העדות הייתה בת 16 ו-10 חודשים, סיפרה בעדותה שהיא למדה בבית ספר לאומניות באחת מערי הדרום, וכי בתאריך 2/07/00, כ-11 חודשים לפני התאריך שבו העידה בבית המשפט, חזרה לביתה ממסיבת סיום ובסביבות השעה 24:30 ראתה את הנאשם יושב על ספסל ומעשן סיגריה. לדבריה היא לא הכירה את הנאשם ומעולם לא ראתה אותו. לפתע הנאשם קם והתחיל ללכת בעקבותיה ואז היא הבינה "שיש אפשרות שהוא עוקב אחריה". כיוון שהיה ברשותה טלפון סלולרי, היא ניסתה לחייג ממנו אבל לא הצליחה ואז עשתה עצמה כאילו היא משוחחת ממנו והמשיכה ללכת, העיפה מבט לאחור ולא ראתה את הנאשם, אולם לאחר כברת דרך היא שמעה רחש מאחוריה וכשהסתובבה הרגישה שהנאשם תפס אותה מאחור וסתם את פיה, היא צעקה "אבל אף אחד לא שמע", ואז התפתח מאבק בין השניים, הנאשם הפיל אותה על מדרגות שהיו בכניסה לבניין והיא מצאה עצמה שוכבת על גבה. לאחר מכן הנאשם גרר אותה לדשא שבחזית הבניין ואז אומרת המתלוננת :

"הוא השכיב אותי על הדשא, הוריד לי את הנעליים ואת המכנסיים, את התחתונים, בקומה ראשונה מצד שמאל באותו בניין היה אור וכל האפשרות שהייתה לי צעקתי ואף אחד לא יצא... פשוט צעקתי... אחרי שהנאשם הפשיט אותי בחלק התחתון הוא אנס אותי... הוא לבש מכנסי ג'ינס... וחולצה כהה בצבע אפור... (ואני) לבשתי שמלה קצרה ... אחרי שהוא הפשיט אותי מהחלק התחתון הוא הרים את השמלה למעלה... לבשתי מכנסיים ושמלה קצרה... הוא התחיל לגעת בחזה הוא הרים אותה... (את החזיה) הוא נישק לי את החזה ... הוא פתח את המכנסיים שלו ואנס אותי... הוא הכניס את היד למכנסיים כשהוא רוכן עלי, הוא הוציא את איבר המין שלו... ואז הוא קיים איתי יחסי מין ללא הסכמה... הכניס אותו לאיבר המין שלי... שאלתי אותו אם הוא יתן לי ללכת? הוא לא ענה.

הוא התיישב על הברכיים שלו, תפס לי את הראש והביא לי את הפה שלי לאיבר המין שלו. סגרתי את הפה והתנגדתי לו, הוא התעצבן עלי ודחף את הראש אחורה. אני נפלתי שוב על הדשא, והוא שם לי את הידיים שלו על הצוואר".

לאחר מכן חזרה העדה לתאר את הנסיון לקיים עמה יחסי מין אורליים באומרה:

"סתם לי את הפה, אז הוא התעצבן עלי ודחף לי את הראש אחורה... הוא הביא את הראש אחורה ונפלתי שוב למצב שכיבה... שם את הידיים שלו על הצוואר שלי, הוריד ממני שרשרת מכסף עם חמסה, והכניס אותה לכיס השמאלי במכנס שלו ... ואז הוא שם את הידיים שלו על הצוואר שלי והתחיל לחנוק אותי... ממש חזק... התחלתי לראות הכל במעורפל, וניסיתי לקום ולברוח אבל הוא תפס אותי שוב, ואז היינו במצב שאני הייתי שוכבת על הצד והוא תפס אותי מאחורה, הוא שם את הידיים שלו על עצמות הלסת שלי וניסה לשבור לי את המפרקת... ניסיתי לברוח אבל הוא תפס אותי... הצלחתי להוריד את הידיים שלו, ניסיתי לקום ולברוח אבל הוא תפס אותי... הדפתי אותי עם המרפק של יד שמאל ואיכשהו הצלחתי לברוח ורצתי הביתה".ו

בהמשך סיפרה המתלוננת כי הנאשם, לאחר שאנס אותה "אונן על הדשא". היא לא הבחינה שמאיבר מינו של הנאשם נפלט זרע, אבל לדבריה "ראיתי את זה רק אחרי שהגעתי עם המשטרה למקום" וזאת לאחר שהשוטרים ערכו על הדשא חיפוש עם פנס. טיפות הזרע נמצאו במקום שבו הנאשם, לדברי המתלוננת, אנס אותה והשוטרים לקחו את הדשא, שעליו טיפות הזרע כראייה, והכל בנוכחותה של המתלוננת.נ

104. בש 090974/02

ר.ע ילידת 21.1.87 (להלן: "המתלוננת") הכירה במהלך שנת 2001 את א.ה (שאינו נאשם בכתב אישום זה) ונקשרו ביניהם יחסי חברות שהתפתחו למערכת יחסים אינטימית.

בחודש אפריל 2001 או סמוך לכך החל א.ה להזמין את המתלוננת לבתי חבריו להם הבטיח שיוכלו לקיים עמה יחסי מין.

במשך מספר חודשים הפך א.ה. את המתלוננת לשפחת מין של חבריו אשר קיימו עמה יחסי מין בצוותא וביצעו בגופה מעשים מגונים זה בנוכחות זה.

המתלוננת ניתקה את קשריה עם א.ה רק כאשר הבינה שבכוונתו למכור את שירותיה לזרים תמורת אתנן. אולם חלפו עוד כששה חודשים עד אשר אזרה המתלוננת עוז והגישה תלונה במשטרה.

באשר לאישום הראשון מעידה המתלוננת כי הוזמנה על ידי א.ה לביתו של חבר בשם ישראל עשור, במקום נכח גם משיב מס' 1. היא נכנסה לחדר עם א.ה והחלה לקיים עימו יחסי מין. בעודם ערומים מתחת לשמיכה יצא א.ה מהחדר בתואנה כי הולך לשירותים והמשיב מס' 1 נכנס לחדר וניסה לקיים עמה יחסי מין בניגוד לרצונה כשהוא מפעיל כוח כדי לתגבר על התנגדותה. המתלוננת דחפה אותו מעליה אך למרות התנגדותה הצליח להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה באופן חלקי.

את התמונה משלים א.ה המסביר באמרתו מיום 11.4.02 מדוע הצטרפו חבריו למפגש.

"לפני שהיא באה אמרתי להם שהבחורה שרלילה, שהיא מזדיינת, אמרתי להם שינסו".

המתלוננת הגיעה לביתו של משיב 1 שם הופשטה מבגדיה בניגוד לרצונה על ידי מספר צעירים שהמתינו לה והמשיב יחד עם ארבעה גברים נוספים אחזו בה בכוח ואוננו על גופה. רק לאחר שאיימה עליהם שאם לא יניחו לה תתלונן במשטרה שחררו אותה ואפשרו לה לעזוב את הבית.

עוד מתארת המתלוננת כי במהלך מה שהוגדר כ"משחק אמת או חובה" הוטל עליה למצוץ את איבר מינו של משיב 1 ומשסירבה אחזו בה הנוכחים בכוח ואילצוה לעשות זאת.

גרסתה של המתלוננת נתמכת באמרתו של א.ה מיום 8.4.02 המתאר את מה שהתרחש במילים אלה:

"ואז כולם נכנסו לחדר ר. היתה ערומה ותפסו אותה ברגל אני לא זוכר מי תפס אותה כולם אוננו על ר. וחלק גמרו עליה...שלומי קטלן רצה שר. תרד לו היא לא הסכימה ואז שלומי קטלן תפס את ר. מהשיער והכריח אותה למצוץ לו והיא מצצה לו".

אישום נוסף המיוחס למשיב 1 הוא האישום השישי. בהודעתה מתארת המתלוננת מעשים מגונים שביצעו בגופה המשיב 1 יחד עם שני אחרים אשר תפסו אותה בכוח ולמרות התנגדותה ומחאותיה ניסו לשכב עליה ולאחר שלא עלה בידם להתגבר על התנגדותה אוננו על גופה.

לאחר אותו מעשה החדיר משיב 1 את איבר מינו לפיה של המתלוננת בניגוד לרצונה ולמרות התנגדותה.

גרסה זו נתמכת באמרתו של א.ה מיום 8.4.02 בה הוא מתאר את ניסיונה של המתלוננת להימלט מהמקום.

"היא ניסתה לברוח ולא נתנו לה לברוח סגרו את הדלת או החלון אני לא זוכר אבל הם השתפשפו עליה ולא זוכר אם הם גמרו או לא ובבוקר נתנו לה ללכת".

"הכל היה מבולבל לי כי האירועים קרו אחד אחרי השני וגם הרגשתי שכבר זה לא כ"כ משנה מי עשה לי מה כי גם ככה הם עשו בי מה שהם רוצים".

105. בש 090858/02

טענת המבקשת היא כי ב- 23.3.02 בשעה שתיים אחר חצות, הוזמנה המתלוננת שהיא נערת ליווי באמצעות הסרסור שלה למושב כפר יעבץ, שם מתגורר המשיב 1. בשער המושב המתין אחיינו של המשיב והביא את המתלוננת לבית המשיב. בבית שהו שני המשיבים, וכאשר הגיעה המתלוננת הם הכניסו אותה בכח, כיבו את מכשיר הפלאפון הנייד שלה שצילצל באותו רגע, והחלו להפשיטה תוך שמשיב 1 מכה אותה ומתפשט בעצמו, המשיב השני, הצמיד את המתלוננת למיטה והמשיב 1 אנס אותה.

5129371המשיב 2 יצא מהבית ומשיב 1 אנס אותה פעם שניה, לאחר שהתקלח, ובשעה ארבע לפנות בוקר, הודיעו המשיבים בפלאפון של המתלוננת לשניים שהתקשרו אליה, כי יחזירו את המתלוננת רק תמורת קבלת כופר בסך 5,000 ₪.

המשיבים הובילו את המתלוננת לבית המשיב 2, שם צפו בקלטת פורנוגרפית ולאחר מכן הפשיטו את המתלוננת, המשיב 1 אנס אותה בעוד המשיב 2 מניח רגלו על ידה כדי למנוע התנגדות, ואונן מולה.

לאחר מכן, סייע המשיב 2 למשיב 1 להפוך את המתלוננת על בטנה, ומשיב 1 החדיר את איבר מינו לפי הטבעת.

המשיבים הודיעו למתלוננת כי עליה לדאוג לתשלום הכופר תמורתה, והיא שוחחה בטלפון עם הסרסור שלה תוך שהמשיבים מאיימים עליה כי יהרגו אותה אם הכסף לא ימסר.

בשעות הבוקר, אנס המשיב 1 פעם נוספת את המתלוננת לאחר שהמשיב 2 יצא מהדירה.

לפנות ערב הגיעו שוטרי משטרת ישראל סמוך לדירת המשיב 2, לאחר שהתקבלה תלונה על חטיפה, ובכך הסתיים הארוע.

106. תפ"ח 1017/02

הנאשם יליד 1977, נהג מונית, והמתלוננת, קטינה ילידת 1985, תלמידת תיכון אשר באותה עת סיימה כיתה ט' (להלן: "המתלוננת"), נפגשו לראשונה באקראי בתחנת-אוטובוס. השניים היו בקֶשר ידידוּת במשך מִספּר חודשים. בתקופה זו נהגו בעיקר לשוחח זה עם זו בטלפון מדי פעם, כדברי המתלוננת: "כל מיני שיחות... של ידידוּת". כן נפגשו שלוש פעמים לפני מועד האירוע, פגישות אשר במהלכן לא נוצר ביניהם כל מגע פיזי בעל אופי מיני.ו

הנאשם הציג עצמו בפני המתלוננת בשם בדוי "יניב", ואף שִׁיקר לה בנוגע לגילוֹ.נ

במשך תקופה מסויימת נוּתק הקֶשר בין השניים, לאחר שהמתלוננת סירבה להצעותיו של הנאשם להפוך הקֶשר ביניהם לקֶשר מיני.

לאחר זמן מה, שוב התקשר הנאשם למתלוננת מִספּר פעמים וּביקש להיפגש עימה, והמתלוננת התחמקה ממנו. לבסוף הסכימה, אך הפּגישה לא יצאה לפועל.ב

5129371 2. במועד האירוע נשוא כתב-האישום התקשר הנאשם למתלוננת, והמתלוננת סיפרה לו כי היא מתכוונת ללכת לחברתה אשר סבתה נפטרה, ולכן לא תוכל להיפגש עימו. למרות זאת הגיע הנאשם באותו ערב לבֵיתה של המתלוננת והמתין עם רכבּוֹ מתחת לבית. כאשר יצאה המתלוננת מבֵּיתה צפר לה הנאשם והציע להסיעה לחברתה. לאחר שנכנסה לרכב התקשרה חברתה לטלפון הנייד של המתלוננת והודיעה שהיא מתעכבת וכי טרם חזרה לבֵיתה. הנאשם, אשר שמע את השיחה, הציע למתלוננת כי יישארו יחד עד שחברתה תחזור לבֵיתה, וכאשר המתלוננת הסכימה, החל לנסוע, באומרו שעליו לקחת דבר-מה מבֵּית חברוֹ (עמ' 67 להכרעת-הדין).ו

יוּער, כי כִּסאהּ של המתלוננת ברכב היה מוּטה לאחור.נ

כאשר הנאשם עצר את רכבּוֹ, אמר למתלוננת כי הוא נכנס לבֵית חברוֹ והזמינהּ להיכנס עימו פנימה, כאשר למעשה, הגיע לבֵיתו שלו, ללא ידיעתה.

לאחר שהמתלוננת נכנסה אל הבית, הוביל אותה הנאשם לחדרוֹ ונעל את הדלת במפתח ובסוגרן. הנאשם הוציא מהמגירה אקדח והניחוֹ על השידה ליד המיטה, פשט את בגדיו והורה למתלוננת לפשוט את בגדיה. המתלוננת סירבה, אולם לאחר שהנאשם הסתכל שוב ושוב לעבר אקדחו, כפי שעשה גם לאחר מכן - במשך כל האירוע, הרגישה מאויימת, וּמאחר וּפחדה ממנו וחששה שינהג כלפיה באלימוּת פיזית, עשתה את שדרש ממנה.ב

למרות התנגדותה המילולית והפיזית, ולמרות תחנוניה שיניח לה לשוב לבֵיתה, ניסה הנאשם לקיים יחסי-מין עם המתלוננת בתנוחות שונות וגרם לה כאבים, אך לא הצליח לחדור לאיבר-מינה. מאחר והיה נחוש בדעתו להשיג את מטרתו, הפך הנאשם את המתלוננת על בִּטנהּ, החדיר את איבר-מינו לפי-הטבעת שלה וגרם לה כאבים עזים. לבסוף הפך אותה שוב על גבּהּ והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לפורקנו על בִּטנהּ.ו

הנאשם קרע את קרום-הבתולין של המתלוננת, וגרם לה לכאבים באיבר-מינה ולדימום עז. כן גרם לקרעים בפי-הטבעת שלה.נ

107. בש 091019/02

ב-27.3.02 לפנות בוקר הגיעו המשיבים 1-2 למכון ליווי בתל-אביב, משיב 1 החזיק אקדח גז ומשיב 2 החזיק סכין. במכון היו שתי בנות, פקידה ובעל המכון. המשיבים צעקו שהם שייכים לחמולת ג'ואריש והם "מאפיה". משיב 1 התיז גז מדמיע על פני הפקידה ודרש כסף. משיב 2 נופף בסכין ואיים על הנוכחים.

המשיבים נטלו סכומי כסף שהיו בארנקים של הבנות. משיב 3 תפס את המתלוננת סנדי, דחף אותה לחדר והפילה על המיטה. משיב 2 תפס את הפקידה ואת סנדי וטלטל אותן. המשיבים 2,1 התיזו גז מדמיע על פני הבנות והפקידה.ב

משיב 1 הכה את בעל המכון באגרוף בפניו ומשיבים 3,2 התיזו עליו גז מדמיע והצמידו סכינים לחזהו.ו

משיבים 2,1 קשרו אותו עם אזיקים ושלושת המשיבים בעטו בפניו ובגופו.

משיב 1 דרש מהפקידה להתפשט, משיב 2 קשר את ידיה באזיקי פלסטיק ומשיב 3 כיוון סכין לצווארה.נ

משיב 1 החדיר אצבעות ידו לאיבר מינה של הפקידה ומשיב 2 הניח מספריים וסכין על שפתי איבר המין.ב

משיב 1 החדיר קנה אקדח גז לאיבר המין של המתלוננת והתיז לתוכו גז. כך עשה גם משיב 2, והם עשו זאת גם בפי הטבעת שלה.

המשיבים 2,1 החדירו אצבעות לאיבר מינה של המתלוננת ומשיב 3 הצמיד לצווארה סכין. משיב 1 פתח את מכנסיו והפשיל את תחתוניו וניסה להחדיר איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת וכשלא הצליח ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. הוא החדיר אצבעות לאיבר מינה ולאחר מכן את איבר מינו. משיב 3 נגש לפקידה ודרש כי תמצוץ את איבר מינו. הוא הצמיד סכין לגרונה ושאל היכן יש עוד כסף. משיב 2 תקף מתלוננת נוספת – כריסי, איים עליה בסכין ונער אותה. הוא קרע את תחתוניה וחזייתה ובעט בה. משיב 3 קשר את ידיה באזיקי פלסטיק. בזמן שהותם בדירה תקף משיב 2 את סנדי ודרש ממנה להתפשט. משיב 3 דרש ממנה למצוץ את איבר מינו. לאחר מכן נכנס משיב 2 וקשר את ידיה של סנדי באמצעות מכנסיו והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. הוא הניח סגריה בוערת בסמוך לפי הטבעת שלה. המשיבים גנבו מהמתלוננת 4000 ₪ ומסמכים גנבו מבעל המכון 8000 ₪ ושעון וכן מכשירי פלאפון ומערכת סטריאו.ו

108. פ 1189/00

על פי האישום הראשון פגש הנאשם את המתלוננת ברח' העצמאות בבת ים. הפגישה היתה ביום 27.7.00 בשעה 12:00. הנאשם הציע במרמה עבודה למתלוננת, ועל פי אמתלה זו היא נכנסה לרכבו של הנאשם. שניהם נסעו ברחובות בת ים במשך 20 דקות, ובמהלכן גנב הנאשם את ארנקה של המתלוננת. בארנק היה סכום של 130 ₪, 50 דולר ומסמכים. כשהגיעו לקצה הטיילת בבת ים, עצר הנאשם את רכבו במגרש מבודד וריק מאדם. הוא דרש מהמתלוננת כי תבצע בו מין אורלי. המתלוננת סרבה, ובתגובה הוריד הנאשם את מכנסיו, תפס בצווארה ובשערה והוריד בכוח את ראשה לכיוון איבר מינו. הנאשם המשיך במעשיו, בניגוד לרצונה של המתלוננת ושלא בהסכמתה החופשית, והחדיר את איבר מינו לתוך פיה עד שהגיע לסיפוקו. ניסיונותיה של המתלוננת להדוף מעליה את הנאשם לא עלו יפה. הנאשם גם החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ללא הסכמתה. משסיים את מעשיו, הסיע הנאשם את המתלוננת למזנון באזור צומת אבו כביר, ונטש אותה שם כשהוא מחזיק ברשותו את ארנקה. בו ביום פנתה המתלוננת למשטרה והגישה תלונה כנגד הנאשם.

הנאשם כפר בעבירות החמורות שעניינן אינוס ומעשה סדום, והכרעת דין זו ניתנת בעבירות אלה, לאחר שנערך בפנינו דיון כהלכתו והובאה תשתית ראייתית. זו המסכת העובדתית שאני קובע אותה על פי הראיות שהובאו בפנינו. המתלוננת הינה מהגרת מאוקראינה, והיא מתגוררת עם משפחתה בבת ים. ביום האירוע (27.07.00) עבדה כמטפלת בשכונת יפו ד'. לאחר סיום עבודתה (בסביבות השעה 12.00) החלה ללכת לכיוון בת ים. בעודה הולכת ברחוב העצמאות, ניגש הנאשם אל המתלוננת ולדבריה פשוט התחיל איתה. הוא התעניין אם היא עובדת, והציע לה עבודה בחנות שבבעלותו תמורת 25 - 40 ₪ לשעה. הנאשם נטפל אל המתלוננת, והמשיך ללכת בעקבותיה גם כאשר ניגשה להוציא כסף ממכשיר הכספומט. הוא הציע לה לגשת אתו מיד ולראות את החנות שמדובר בה (עמ' 10 ש' 1 – 12). היא הסכימה להתלוות לנאשם ולראות את החנות, אולם לפני שנלוותה אליו התקשרה לבנה בכדי לדחות את הפגישה המתוכננת עמו. המתלוננת הסכימה לנסוע עם הנאשם לחנות, שהיתה כביכול בבעלותו, כשהסיבה לפי דבריה טמונה בשכר שהוצע לה:נ

"לשאלתך אם הוא אמר לי כמה ארוויח - אני משיבה שהוא אמר משהו כמו 25 - 40, הוא אמר לי משהו יותר מאשר בכל מקום, 25 או 40, זה הסכום שאמר לי" (עמ' 10 לפרוט' ש' 13 - 15).

ועל כך מוסיפה המתלוננת כי "לשאלתך מה היה במושב האחורי - אני משיבה שבמושב האחורי היה כיסא תינוק. זה קצת הרגיע אותי כי חשבתי שזה בן אדם עם משפחה, שיש לו ילד " (עמ' 10 ש' 18 - 20).

6. המתלוננת תארה בפנינו את מהלך הנסיעה:ב הנאשם נהג והגיע לרחוב העצמאות. הם נסעו לדבריה "הרבה זמן". היא ידעה שרחוב בלפור הוא רחוב ארוך אבל הם נסעו יותר מדי זמן. היא שאלה את הנאשם איפה החנות, והוא אמר "זה לא פה, זה לא פה" (עמ' 11 ש' 2 - 6). כאשר הגיעו למקום מבודד, מגרש ריק מאנשים, פנה אליה הנאשם ואמר לה כי כך לא מציעים עבודה, ועליה לעשות לו מין אורלי (עמ' 11 ש' 8 - 9). הוא תפס אותה בעורף, החזיק בשערותיה, דחף את ראשה אל איבר מינו וצעק עליה לבלוע (עמ' 12 ש' 8 - 20). הנה היא מתארת מעשה קשה וחמור שהנאשם כפה עליה לבצעו:ו

'"כשהגענו לשם הוא כבר היה חרמן. הוא היה נראה מרוגש. פתח את הרוכסן ואח"כ הוא כבר נעמד. אני ישבתי מצד ימין שלו והוא התחיל לדחוף אותי לאבר המין שלו. הוא אמר לי:נ תבלעי את זה, תבלעי את זה. ואני לא יכולתי לבלוע. היתה לי מגבת בתיק, ואני נגבתי את עצמי עם המגבת. מה שאת מראה לי זאת המגבת שלי" (עמ' 11 ש' 9 ואילך; עמ' 12 ש' 1).

המתלוננת התנגדה ואמרה שאיננה עושה מין אורלי:ב

"אני אף פעם לא עשיתי מין אורלי, אני לא יכולה לעשות את זה, זה בשבילי סטייה... אני אמרתי לו:ו אני לא אעשה את זה. אף פעם לא עשיתי סקס אורלי, זה מגעיל אותי" (עמ' 11 ש' 19 - 21).

בחקירה החוזרת שבה המתלוננת ואמרה:נ

"זה שסירבתי למין אוראלי זה מאה אחוז, כי זה היה בשבילי כמו שלג על כל הראש, כי אני לא עושה כזה דבר לבעלי. אמרתי שאני לא עושה כזה דבר, שאני לא יכולה, שאני לא עושה, שאני לא יודעת. פחדתי גם מעצם ההצעה הזו, אבל כשהוא התחיל להכריח אותי, הוא כבר היה מגורה, וכשראיתי שהוא כבר היה עירום וראיתי את החלק התחתון של גופו ואיבר מינו היה גם מגורה, הוא כיפף את הראש שלי וזהו זה קרה" (עמ' 34 ש' 18-23; עמ' 35 ש' 1-2).

המתלוננת הדגישה את התנגדותה למעשים שנעשו בה בצורה ברורה וחד משמעית, והנאשם לא היה יכול לטעות בה:ב

"אמרתי לו שבדרך כזאת אני לא רוצה לקבל עבודה, אני לא צריכה עבודה כזאת" (עמ' 15 ש' 16- 17).

7. כשנשאלה המתלוננת למה התכוונה כאשר אמרה שהנאשם היה "במצב חרמן", היא ענתה שהוא כולו רעד. הפנים שלו היו אדומות. הוא תפס אותי ככה אליו. הוא תפס אותי בגב ובעורף. הוא לא חנק אותי. זה היה באוטו. לא היו תנועות בצוואר אלא תנועות בעורף (עמ' 12 ש' 6 – 9). בהמשך פעילותו הנפשעת פתח הנאשם את הרוכסן של מכנסיו. גופו היה חשוף, והוא הכניס את שתי אצבעותיו לתוך הנרתיק שלה. לדבריה:ו "הוא חיטט שם קצת, אבל זה לא היה הרבה זמן. אני מספרת בדיוק מה שהיה" (עמ' 12 ש' 14). היא הוסיפה שהנאשם השתמש ביד ימין כאשר החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה (עמ' 30 ש' 21-22) לאחר שהרים את השמלה שלבשה:נ

"אני ישבתי עם השמלה, הוא הרים לי, זה לא היה הרבה זמן, אפילו אני חושבת שהוא לא הכניס את האצבעות עמוק. זה היה ממש קצר, כנראה שהפוזה לא הייתה נוחה. זה לא היה הרבה זמן, כי אני ניסיתי להתנגד והוא הוציא את הידיים, ועם הידיים דחף אותי אליו" (עמ' 12 ש' 14 - 18).

בא כוח הנאשם, עו"ד פרידמן, הקשה עליה בתיאור מדויק של האירוע, והיא שבה ואומרת:ב

".. אני פשוט זוכרת את היד שלו נכנסת לי לנרתיק ועכשיו אני זוכרת שהשמלה שלי הייתה עלי, ואני לא זוכרת ששמתי את התחתונים בחזרה. אני זוכרת את האצבעות, כנראה שזה היה יד בתוך התחתונים, אני פשוט לא זוכרת תנועה שלבשתי את התחתונים חזרה. התחתונים שלי לא היו באיכות טובה, ובגלל זה אני לא זוכרת את התנועה הזאתי שאני שמה אותם בחזרה כי הם היו באיכות גרועה. ואם זה היה קורה, הייתי שמה לב והייתי מתביישת מזה" (עמ' 22 ש' 3 - 12).

8. לאחר שסיים הנאשם את מעשיו, הוא הציע למתלוננת שילכו לאכול במסעדה, והחל בנסיעה. המתלוננת אומרת לנו כי נסעה עם הנאשם מכיוון שהיתה שרויה בשוק אחרי המעשים שעשה לה, והיא לא ידעה כלל איפה היא נמצאת (עמ' 12 ש' 21 ואילך; עמ' 23 ש' 1 ואילך). בהמשך עדותה הסבירה המתלוננת מדוע נסעה אתו למסעדה לאחר מעשה. היא נתנה בפנינו ביטוי לפחד שהיה מנת חלקה כאשר היתה במחיצתו:ו

"..אני לא ידעתי איפה אני נמצאת, היה לי פחד, אפילו אמרתי לבעלי שרציתי לתת לו... אמרתי לעצמי טוב, עם זה אני אוכל לחיות, אבל פחדתי על החיים שלי" (עמ' 15 ש' 19 - 21).

לאחר שהגיעו למסעדה הנאשם הזמין להם אוכל, ואמר למתלוננת כי הוא ניגש להביא סיגריות מרכבו. הוא לא חזר למסעדה, ואז יצאה המתלוננת והבחינה כי הנאשם נעלם. היא הבינה כי ננטשה במקום שאיננו מוכר לה, ולכן רצתה להתקשר לבעלה. בין כה וכה הבחינה כי ארנקה נעלם יחד עם הנאשם. בארנק היו סכומי כסף ותעודת זהות (עמ' 13 ש' 6 – 16). המתלוננת - שלא ידעה היכן היא נמצאת ולא היו ברשותה כרטיס חיוג וכסף - פנתה לבית דירות סמוך ושם ביקשה מגבר דובר רוסית שיזמין עבורה את המשטרה, וחשפה בפני אותו אדם זר את אשר עבר עליה המשטרה הגיעה למקום והמתלוננת נלקחה לבית חולים וולפסון (דו"ח חדר מיון ת/2), ומשם הופנתה למכון לרפואה משפטית (חוות דעת פורנסית ת/3) (עמ' 14 ש' 3 - 16).

109. פ 1179/01

בתאריך 30.09.01 בשעות הבוקר, אסף הנאשם ברכבו את א.ח. יליד 4.2.88 (להלן:ב "הילד"), לבקשתו על מנת להסיעו למחוז חפצו במרכז העיר. הנאשם הביא את הילד בתואנות שווא לדירתו . בהיותם בדירה משך את הילד אליו, השליך אותו על המיטה והפשיטו מבגדיו, בהתגברו על התנגדותו , כשהוא קורע את חולצתו אגב כך.

הנאשם התפשט מבגדיו השכיב את הילד על גבו, והחדיר את איבר מינו לפיו ולאחר מכן, הפך אותו על בטנו, אחז בו בכוח בזרועותיו, משח את פי הטבעת שלו במשחה, והחדיר שוב ושוב את איבר מינו לפי הטבעת של הילד, שנאנק מכאבים, אך הנאשם לא חדל עד שהגיע לפורקן מיני .

110. פח 967/01

ביום 4.10.01, בסמוך לאחר השעה 23:00, בביתו באילת, הפשיט בגדיו ודרש מהמתלוננת, ילידת 21.2.86, להתפשט, משסירבה, איים עליה בסכין שאם לא תעשה כן, יפגע בה. עקב איומיו של הנאשם, הסירה המתלוננת בגדיה, הנאשם דחף אותה למיטה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה, בהמשך פשק את רגליה, נשכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו המיני.

2. לעדותה של המתלוננת, ביום 4.10.01, התרסק מטוס שהיה בדרכו מנמל תעופה בן גוריון לרוסיה, כאשר על מטוס זה היתה דודתו של ס' פ' המכונה "ס'". ס' היה חברה של המתלוננת ונפרד ממנה כחצי שנה לפני האירוע. אותה דודה היתה חברתו של הנאשם.

בסמוך לשעה 22:00, התקשר ס' למתלוננת וביקש להפגש עימה לאור מצבו הנפשי כתוצאה מהתרסקות המטוס.

אם המתלוננת התנגדה ליציאתה אך בסופו של דבר, הרשתה לה לצאת לזמן קצר.

פגשה את ס' בכיכר לוס אנג'לס באילת, שם חיכה לה יחד עם הנאשם והציג אותו כאחיו. סיפר לה שהאישה שנהרגה היתה אשתו של האח. כעבור כחצי שעה משביקשה לחזור לביתה, ס' והנאשם ביקשו שתישאר עימם עוד, בסופו של דבר לקחו מונית, עברו דרך סופרמרקט, קנו מצרכי מזון וודקה ונסעו במונית לדירה של הנאשם שהיא דירת חדר.

בדירה, הנאשם וס' שתו וודקה שקנו, היא סירבה לשתות.

חזרה ואמרה לס' שוב ושוב שעליה לחזור לביתה, אך הוא חזר ושכנע אותה שהוא זקוק לה ושתישאר עימו, כיוון שהוא והנאשם אינם חשים בטוב. בסופו של דבר אמרה שעליה להתקשר לאימה להודיע לה על העיכוב, יצאה עם ס' לטלפון הציבורי, מכיוון שבפאלפון שלה נגמרו השיחות בכרטיס החיוג. בדרך ניסתה לשכנע את ס' שיניח לה לחזור לביתה, אך הוא חזר ושיכנע אותה להישאר עימו ושאין היא יכולה לעזוב מבלי שתאמר קודם שלום לנאשם.

בסופו של דבר הסכימה לחזור עימו לבית הנאשם כדי להפרד ממנו ולחזור לביתה.

3. משחזרה לדירה, הציע הנאשם לס' שישוחחו במקלחת כדי שישכנע אותה להשאר עוד. נכנסו למקלחת, ס' חזר לשכנע אותה שתישאר, תוך שהוא מתאר את הרגשתו בקשר למותה של דודתו. בסופו של דבר, אמרה לס' שהיא הולכת אך בשלב זה הנאשם ביקש ממנה שתשאר דקה כדי שיוכל לשוחח עם ס'. ס' והנאשם יצאו החוצה, דיברו כ-5 דקות, הנאשם חזר לבד, נעל את הדלת עם המפתח, לא הבינה אשר קורה ושאלה היכן ס', השיב שיחזור עוד מעט, רצתה לעזוב, אך הנאשם ביקש שתמתין לס'.

הנאשם החל להוריד חולצתו, הבינה שס' לא יחזור, החלה לפחד, ניסתה לפתוח הדלת, אך הנאשם לקח את ידה ודחף אותה למיטה (עמ' 29 שורות 29-28). בשלב זה היתה בשוק ובהלם ולא הבינה את אשר קורה עימה. הנאשם הוריד מכנסיו ודרש ממנה להוריד את בגדיה, סירבה. הנאשם נטל סכין בידו ואיים עליה שאם לא תוריד בגדיה יהרוג אותה. ביקשה שלא יעשה לה כלום. דרש שתוריד בגדיה, הורידה מכנסיה ותחתוניה והנאשם אמר לה:ו "תירגעי, אני רק אעשה ביד וזהו" (עמ' 21 שורה 22). אמרה לו שרק לא יגע בה והבטיח לא לגעת בה. לאחר מכן דרש ממנה לשכב על המיטה, סירבה, איים עליה שוב שיהרוג אותה, הזכירה לו הבטחתו שלא יעשה לה דבר, חזר על כך שיאונן (עמ' 21 שורה 24-16). התקרב למיטה, התיישב, התחיל לאונן, הוריד כל בגדיו, הכניס אצבעותיו לאיבר מינה, לא יכלה לעשות דבר כי הסכין היתה בידו, ביקשה שיניח לה, אמר שעליו להגיע לסיפוק מיני, ביקשה שלא יכניס את איבר מינו לאיבר מינה, השיב שלא ישאל אותה, והכניס את איבר מינו לאיבר מינה, דבר שגרם לה לכאב.

ביקשה והתחננה שוב ושוב שיעזוב אותה, אך הוא המשיך עד שהגיע לסיפוק מיני, כשסיים דחפה אותו ממנה כדי שלא תיכנס להריון, קמה לבשה מכנסיה, לא מצאה את התחתון, לקחה את הפלאפון, פתחה את הדלת, נטלה מפתחותיה עימה וברחה מהדירה. מחוץ לחצר של הדירה היה ס', לא הצליחה למצוא המפתח לשער, זרקה לו המפתחות, הוא פתח השער והיא ברחה משם. ס' שאלה לאן היא בורחת, השיבה שישאל הנאשם, בסופו של דבר סיפרה לו שהנאשם אנס אותה, ניסה להרגיע אותה, ליווה אותה לביתה, בדרך אמר לה מספר פעמים שלא תספר לאיש.

111. פ 1118/01

על פי האמור בכתב האישום הבחינו שני הנאשמים במתלוננת כשהיא ממתינה בתחנת אוטובוס , וקראו לה להתקרב אליהם. כאשר התקרבה הם החלו לקשור איתה שיחה. במהלך השיחה הציעו לה לנסוע איתם במונית, והיא סרבה להצעתם. וכך הציעו שילוו אותה אל תחנת אוטובוס שהמתלוננת היתה מעונינת להגיע אליה. טענתם היתה שגם הם אמורים לנסוע באותו אוטובוס.

3. לאחר הליכה משותפת של הנאשמים והמתלוננת, הגיעה החבורה לבית ספר נטוש. רוסלן בקש מהמתלוננת להתלוות אליו לאחד החדרים בבית הספר. המתלוננת סרבה, ורוסלן איים עליה כי הוא יכול לפגוע בה, ושאם ירצה - היא תעשה הכל. המתלוננת עמדה בסירובה, ושני הנאשמים לא הצליחו לשכנע אותה להיכנס לבית הספר. היא ניסתה להימלט מהם בריצה, אולם הנאשמים רדפו אחריה, תפסו אותה במותניה וברגליה ונשאו אותה, בניגוד לרצונה, אל אחד החדרים שבבית הספר. כל אותה עת היא מררה בבכי והתחננה על נפשה שיניחו לה.

4. עיקר הדברים הוא, שלפי האמור בכתב האישום, אנסו אותה שני הנאשמים, ובצעו בה מעשים מגונים ומעשי סדום. המתלוננת שבעה יסורים רבים מידיהם כפי שיסופר בהמשך הדברים.

עבירת כניסה ושהיה בלתי חוקית בישראל

5. רוסלן הודה בביצוע עבירה של כניסה ושהיה בלתי חוקית בישראל, ושוב אין מקום וצורך להתייחס לפרט אישום זה. רוסלן יורשע על פי הודאתו בעבירה האמורה, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952 (עמ' 156 ש' 15-16).

היבטים עובדתיים

6. על פי התשתית הראייתית שנאספה כאן, אני קובע את הממצאים הבאים:ו המתלוננת היא מהגרת מחבר העמים בת 24. ביום 28.6.01 בערב פגשה את שני הנאשמים בעודה ממתינה בתחנת אוטובוס בחולון. הנאשמים עמדו לא הרחק משם בחברתו של אדם נוסף. הם שאלו את המתלוננת מרחוק האם היא רוצה לקחת מונית ביחד אתם. היא סרבה בטענה שיש לה רק 50 ₪ (עמ' 61 ש' 10). היא חששה לקחת מונית עם זרים בגלל מקרים שהכירה עוד מרוסיה (עמ' 103 ש' 6). הנאשמים פתחו בשיחה עם המתלוננת ושאלו אותה לאן בדעתה להגיע. התברר כי היא התכוונה לנסוע בשני אוטובוסים עד לביתה, מכיוון שלא ידעה היכן ממוקמת התחנה של האוטובוס הישיר. המתלוננת ביקשה מהנאשמים שיסבירו לה היכן התחנה המבוקשת, והם הציעו לה שתתלווה אליהם מכיוון שגם הם מעונינים לנסוע באותו קו אוטובוס (עמ' 61 ש' 17). היום ברור לנו שהנאשמים הטעו ורימו את המתלוננת ביודעין, שכן לא התכוונו כלל לנסוע באותו אוטובוס.

7. הם הובילו את המתלוננת, כאילו, אל תחנת האוטובוס. תוך כדי הליכה הם שוחחו ברוסית , וכך ידעה המתלוננת שהנאשמים גרו ברוסיה באותה עיר בה למדה. רוסלן הציג את עצמו בפני המתלוננת בשם בדוי, ואילו ולרי לא הציג עצמו כלל בפניה. התנהגות זו מצידו של רוסלן מצביעה, לפחות לכאורה, על כך שהוא לא היה מעוניין לומר את שמו הנכון, מכיוון שרקם את מזימת האינוס בעודם הולכים ברחוב, כאילו לכיוון תחנת האוטובוס. הנאשמים הציעו למתלוננת לשתות מבקבוק מים שהיה ברשותם. לאחר שסירבה, הם עצמם שתו וזרקו את הבקבוק במקום כלשהו. בכך החלו לקשור עצמם לביצוע העבירות שעדיין לא בוצעו, שכן אותו בקבוק נמצא על ידי המשטרה, לאחר ביצוע העבירות, במקום עליו הצביעה המתלוננת.

8. השיחה קלחה בין השלושה, והמתלוננת לא הרגישה בזמן שחלף. להערכתה מדובר היה בשעה אחת (עמ' 81 ש' 11). במהלך השיחה החלה המתלוננת להרגיש שהיא כבר לא כל כך חוששת מפניהם (עמ' 102 ש' 24). בעודם משוחחים, הלכו הנאשמים והמתלוננת והתקרבו לגן שהיה בעצם חצר של בית ספר נטוש בחולון. מכאן ואילך החלה מסכת יסורים קשה וכואבת שהיה על המתלוננת לעבור מידיהם של הנאשמים. השלושה מגיעים לאותו גן, והנאשמים מציעים למתלוננת לשתות איתם וודקה. המתלוננת מסרבת לכך. הנאשמים שתו וודקה וביקשו ממנה להמתין בזמן שהם שותים. המתלוננת אמרה להם שהיא ממהרת. ובעודם מיטיבים את ליבם בוודקה, שאל אותה אחד מהם אם היא רוצה להרוויח הרבה כסף בעבודה קלה אתם. הוא הבהיר לה שעליה לקבל ממנו שקית עם כסף בבניין כלשהו, ועליה יהיה להעביר את השקית לאחיו שיישב במונית. המתלוננת סרבה גם להצעה זו (עמ' 64 ש' 4 - 8).

9. אחר כך ביקש רוסלן לדבר עם המתלוננת במשך כמה דקות, מבלי שאחיו ישמע. המתלוננת קמה מהספסל עליו ישבו, והלכה אתו לצד של אותו בית ספר נטוש שלידו לא עמדו אנשים. רוסלן תפס בידה של המתלוננת, והיא הבחינה בכך שבכוונתו להכניס אותה לתוך הבניין. היא משכה את ידה ואמרה לו שאם ירצה לשוחח אתה, הוא יוכל לשוחח מחוץ לבניין. רוסלן שאל אותה מדוע היא מפחדת, שכן הוא רק רוצה להראות לה משהו. המתלוננת עמדה איתנה בסירובה (עמ' 64 ש' 23 - 14) ולא נכנסה אתו לבניין. היא הרגישה שולרי, אחיו, עומד מצד שמאל שלה. רוסלן העלה אותה בכוח שתי מדרגות, והיא הצליחה להשתחרר. ולרי פנה לרוסלן ואמר לו שיעזוב אותה, שעכשיו הוא רוצה לדבר איתה. ולרי אמר לה:נ

"מה, את לא רואה שהוא משוגע? ממה את מפחדת? מה מישהו רוצה להרוג אותך? לא יהרגו אותך. תכנסי איתו לחדר, הוא רק רוצה להראות לך משהו" (עמ' 65 ש' 14 - 12).

מילים אלה, שאמר ולרי למתלוננת, מצביעות על כך שהוא הבחין היטב באוירת הפחדים שהמתלוננת היתה נתונה בה בעת המפגש עם שניהם. הוא "מבהיר" לה שאחיו רוסלן משוגע, ופירוש הדבר שלא כדאי לה להמרות את פיו. ולרי "מרגיע" אותה שאיש איננו מעוניין להרוג אותה, ומתוך דבריו נשמעת דרישה ברורה ומאיימת שתכנס עם רוסלן לחדר, מכיוון שאותו רוסלן רוצה להראות לה משהו. כך סוגרת עליה, ללא מוצא, מעין "חגורת הפחדה" שנוצרת ומאורגנת בידי שני האחים. המסר העולה מדבריו של ולרי הוא שרוסלן ישיג את מטרתו בכל מקרה, ואין לה מוצא אחר מאשר כניסה לחדר עם רוסלן. המתלוננת סרבה להיכנס לבניין, ושני האחים המשיכו לסירוגין לשכנע את המתלוננת להיכנס פנימה. רוסלן אמר לה שתשתוק כי אנשים אחרים, שנמצאים שם עלולים לשמוע אותם (עמ' 65 ש' 21).

10. נסיון בריחה שלא צלח:ב המתלוננת ניסתה להימלט מהשניים והחלה לרוץ. האחים החלו לרדוף אחריה ותפסו אותה ממש ליד היציאה מהחצר. כאשר תפסו אותה, אחד מהם אחז בבית השחי שלה, השני תפס ברגליה וכך הרימו והובילו אותה השניים בחזרה למדרגות הבנין. כאשר הגיעו למדרגות, העמידו אותה על רגליה ודחפו אותה בכוח לתוך הבניין. היא ניסתה לצעוק, והחלה לדבר בקול רם כתוצאה ממצבה הנפשי. אז איים עליה אחד מהם שאם לא תשתוק, הוא יכול לתת לה מכה, ואז היא תשתוק לגמרי (עמ' 66 ש' 22). היא התחננה בפניהם שיעזבו אותה, ושיתנו לה ללכת. בתגובה אמר אחד האחים ברוסית:ו "תראה איזה טיפשה, איך עכשיו נזיין אותה" (עמ' 66 ש' 17 - 16). מצב דברים זה מצביע כמאה עדים על כך שהמתלוננת הביעה התנגדות ברורה לכל קשר עם מישהו מהנאשמים, וכל רצונה היה להימלט על נפשה. אולם שני מלאכי חבלה אלה דבקו במטרתם, רדפו אחריה ותפסו אותה ממש כאשר עמדה לצאת מהחצר.

מעשיו של ולרי

11. וכעת נגזר עליה גורלה של המתלוננת ליפול קורבן למעשיהם הנפשעים של הנאשמים. ולרי נשאר בחדר עם המתלוננת, והודיע לה שהם רוצים לשכב אתה, ושהיא תצטרך לעשות את זה. הוא גם נטע בה תקוות שווא שאם תסכים לשכב איתו, הוא לא ייתן לאחיו להתקרב אליה (עמ' 67 ש' 4 - 1). המתלוננת השיבה לו שהיא לא מוכנה לשכב איתו ללא קונדום, כי היא פוחדת להידבק במחלות (עמ' 93 ש' 9- 8). ולרי גילה מעין "נדיבות לרגע", ושאל אותה מה היא כן יכולה לעשות, אם לא לשכב איתו. הוא ענה מיד:נ "תמצצי" (עמ' 94 ש' 1- 7). המתלוננת אמרה לו שזה אותו דבר. מכאן ואילך ולרי ישב על כיסא והעמיד את המתלוננת מולו. הוא הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, והפשיל גם את תחתוניה של המתלוננת. הוא הרים את החצאית אותה לבשה, וכדבריה:ב

"אז הוא התחיל ללטף אותי וגם את איבר המין שלי, ובאותו הזמן הוא עשה ביד והכניס את האצבעות בתוך הנרתיק שלי. אחר כך הוא ביקש שאני אעשה לו ביד. הוא לקח את היד שלי, ושם על איבר המין שלו, ואני עשיתי לו ביד. הוא גמר. הוא נתן לי לנגב את היד שלי על המכנסיים שלו והתחיל לצחוק ממני, כאילו:ו מה את יודעת לעשות? מה זה פעם ראשונה שלך?" (עמ' 67 ש' 13 - 19).

המתלוננת מוסיפה לספר לנו שבכל ההתרחשות הזו, שמעה את צעדיו של רוסלן שהמתין בחוץ. בכל פעם ששמעו את צעדיו, שניהם התלבשו במהירות והפסיקו. לבסוף נכנס רוסלן עצבני לחדר. הוא צעק על ולרי והתווכח אתו מדוע הוא צריך להסתובב בחוץ, ולשמור שאף אחד לא יבוא. הוא הורה לולרי להסתלק כי הוא מעוניין עכשיו "לדבר" עם המתלוננת (עמ' 67 ש' 23 - 22). מתוך המכלול הנסיבתי ברור לנו, וכך אני קובע, שרוסלן לא היה מעוניין כלל ב"שיחה" עם המתלוננת, וכל מה שרצה הוא בילוי מיני חטוף, בין אם תסכים ובין אם לא תסכים.

מעשיו של רוסלן

12. בהיותם בזירת האירוע "מאשים" רוסלן את המתלוננת בכל מה שקורה לה. הוא אמר לה שכל זה קורה מכיוון שהיא יפה, והיא מושכת אותו. הוא נישק וחיבק אותה, אולם היא הזיזה את פניה. רוסלן הודיע לה שלמרות שהוא מסריח מאלכוהול ומזיע, היא בכל זאת תצטרך לסבול אותו ולשכב איתו (עמ' 68 ש' 5 - 1).

המתלוננת אמרה גם לרוסלן שאיננה מקיימת יחסים ללא אמצעי מניעה, וסיפרה לו שיש לה מחלת מין. רוסלן צחק בזלזול ואמר לה שאת המחלה הזו ניתן לרפא בזריקה אחת. הוא גם אמר לה שאין לו בעיה מבחינת קיום יחסי מין, והוא יכול ללכת למכוני לווי, אך הבחורות שם לא מושכות אותו, ולכן הוא רוצה לשכב אתה (עמ' 68 ש' 4 - 7; ש' 24 - 22). המתלוננת בכתה כאשר היתה במחיצתו של רוסלן והתחננה על נפשה. היא ספרה לו שיש לה ילד קטן בן שלוש וחצי "ושאף אחד לא צריך אותו חוץ ממני" (עמוד 68 ש' 18). במהלך האירוע הבחין רוסלן ש אחיו ולרי מתחבא בחדר הסמוך. רוסלן צעק על ולרי שיעוף משם, ושהוא לא רוצה לראות אותו באותו מקום. כל אותו זמן קוותה המתלוננת כי ולרי אכן יקיים את אשר הבטיח ויעזור לה. תקווה זו נגוזה לחלוטין, כאשר ולרי נתפס שוב על ידי רוסלן ונשלח הביתה. המתלוננת לא ראתה אותו עוד (עמ' 69 ש' 18).

13. לאחר שסילק את ולרי, הודיע רוסלן למתלוננת כי היא בכל זאת תצטרך לשכב איתו, אך לא כאן, אלא בחדר אחר (עמ' 70 ש' 6-5). לדעתי הוא חשש שמא אחיו יחזור ולכן העדיף לעבור לחדר אחר ולאנוס שם את המתלוננת. רוסלן הוליך את המתלוננת ברחבי בית הספר, ושאל אותה אם עדיין בכוונתה לברוח ממנו, והיא ענתה לו בשלילה בהיותה אחוזת פחד (עמ' 70 ש' 9). רוסלן אחז בידו האחת בשקית של המתלוננת, ובידו השניה הוא אחז בידה שלה. בשקית זו שהחזיק רוסלן, היה כסף שקבלה מהמעביד. רוסלן העלה אותה במדרגות, והם חצו את חצר בית הספר ונכנסו לבניין אחר דרך החלון. רוסלן דרש ממנה להיכנס לבניין דרך החלון למרות מחאותיה וטענתה שהיא סובלת מפחד גבהים (עמ' 70 ש' 15). הוא הרים אותה ונשא אותה אל אדן החלון, ומשם נכנסו השנים לתוך הבניין. הוא המשיך בתהליך ההפחדה של המתלוננת, ואמר לה שיש נרקומנים בסביבה, והם יכולים לבוא ולהרוג אותם (עמ' 70, ש' 19-6). לאחר שנכנסו לבניין בדרך האמורה, הם עלו במדרגות עד שהגיעו לחדר קטן. הנאשם חסם את פתח החדר בספה, לקח שמיכה מאדן החלון ושם אותה על הספה. הוא לקח אבן גדולה ושם אותה על שולחנית ליד הספה. כל אלה נמצאו מאוחר יותר וסומנו בתמונות מס' 7 ו- 8 לת/12. רוסלן שם דפי נייר בדלת, במקום הידית שהיתה חסרה. נייר זה נמצא אף הוא וסומן ת/19.

האינוס

14. רוסלן דרש מהמתלוננת שתתפשט. המתלוננת ניסתה להתחמק מכך ואמרה לו שהכל מלוכלך מסביב. רוסלן הרים את חצאיתה והוריד את תחתוניה. הוא כפה על המתלוננת להסיר את כל בגדיה והיא עשתה כהוראתו. כעת התיישבה על הספה המלוכלכת לצידו של הנאשם. הוא הסיר את חולצתו, והמתלוננת הבחינה כי לרוסלן יש כתובת קעקע בצורה של צלב על כתפו הימנית (עמ' 72 ש' 5). הוא ענד גם שרשרת זהב בצורת צלב. כאן עלי לומר כי המתלוננת טעתה במיקום כתובת הקעקע שעל גופו של רוסלן. הקעקוע נמצא על זרועו השמאלית ולא על הזרוע הימנית (ת/17 תצלומים 1 + 2 וכן ר' דו"ח עימות ת/6/א עמ' 3). זוהי טעות חסרת משמעות, שכן ברור שאחת מזרועותיו של רוסלן מקועקעת; ובעימות שנערך אתו סמוך לאחר האירוע (ביום 3.7.01), זכרה המתלוננת את המיקום הנכון של כתובת הקעקע (ת/6(א)).

15. המתלוננת עוברת מסכת נוראה ואלימה של התעללות:נ רוסלן הורה לה לשכב על הספה והחל ללטף אותה. המתלוננת ביקשה ממנו שאולי יסתפק בכך שתבצע מעשה אונן, כמו שעשתה עם אחיו, מכיוון שאין לו אמצעי מניעה. רוסלן סירב ואמר שזה לא מספיק לו. הוא דרש ממנה "שתמצוץ לו". היא סרבה ואמרה לו "שזה אותו דבר כי זה בלי קונדום" (עמ' 72 ש' 12 - 15). הוא התעצבן, כדבריה, ואיים עליה שישאיר אותה שם לחסדי הנרקומנים במקום:ב

"הוא לקח אותי בידיים והרים אותי והכריח שאני אמצוץ לו. אני עשיתי את זה. אני לא זוכרת כמה זמן זה המשיך. אחר כך הוא אמר לי שאני אשכב על הגב. אני עשיתי את זה, והידיים שלי היו שוב על איבר המין שלי. הוא כל הזמן ניסה להיכנס בפנים, ואני ביקשתי ממנו שלא יעשה את זה. כל הזמן הוא ניסה לקחת את הידיים שלי (מתקשה בדיבור). אחר כך הוא הצליח להיכנס, ואני התחלתי לבכות ולהתפלל (בוכה ועוצרת את הדיבור). אז הוא אמר לי שהוא התעצבן כבר לגמרי, ואמר לי שעכשיו הוא יעשה אתי כל מה שהוא רוצה. הוא לקח את הידיים שלי בכוח והחזיק אותם, ונכנס לפי הטבעת (העדה מעידה תוך כדי בכי). אני זזתי לאחורה וצעקתי כי זה היה מאוד כואב. אז הוא הוציא את איבר המין שלו מפי הטבעת ותפס אותי בשערות, ושוב פעם הוא הכריח שאני אמצוץ לו. אני שוב פעם עשיתי את זה. ואחר כך הוא אמר לי שאני אשכב על הבטן. אני שכבתי על הבטן והוא ליטף אותי. אחר כך הוא אמר שאני אשכב על הגב ועוד פעם הוא נכנס בפנים לנרתיק ואני בכיתי כל הזמן הזה. אחר כך הוא הוציא את איבר המין שלו והכניס אותו שוב פעם לפי הטבעת. אחרי אולי דקה, אני לא זוכרת, הוא גמר על הבטן שלי ואמר:ו עכשיו אני חושב בשביל מה אני צריך את זה" (עמ' 72 ש' 24 – 13; עמ' 73 ש' 3-1).

16. לאחר שרוסלן סיים את מעשיו, הם ניקו את עצמם בחולצה שהיתה בחדר. המתלוננת התלבשה והחלה לעשן. רוסלן ביקש ממנה "שאכטה", והמתלוננת נתנה לו. אין צורך להכביר מילים על כך שהעישון בצוותא לאחר מעשה, איננו מצביע כל עיקר על הסכמה בדיעבד לקיום יחסים עם רוסלן. הם פנו לצאת והנאשם אמר לה שוב שתהיה בשקט כי הם יוצאים. הוא החזיק בשקית שלה, וליווה אותה לכיוון הכביש. הוא אמר לה שייקח אותה במונית, אך היא סירבה. בדרך שאל אותה מה היא תספר לאימה, והיא אמרה שהיא תשקר לה כי אמה סובלת ממחלת לב, והיא לא רוצה שתדאג (עמוד 73 ש' 22-11). רוסלן אמר לה שהיא מאוד חמודה, ושהוא היה רוצה להיות חבר שלה, אך אין לו מספיק גובה. הם הגיעו לתחנת אוטובוס, אלא שהמתלוננת ידעה שבשעה כל כך מאוחרת בלילה אין כבר אוטובוסים. בתחנה ראתה את רוסלן היטב, כיוון שהיה אור. בין כה וכה הגיעה מונית. השקית כבר היתה בידיה, והיא עצרה את המונית. הנאשם התקרב למונית, המתלוננת נכנסה במהירות וסגרה את הדלת (עמ' 73 ש' 20; עמ' 74 ש' 1 – 6).

112. תפ 355/01

על פי המתואר בכתב האישום ובזמנים הרלבנטיים לו, עבד הנאשם כמטפל במעון לנכים "נאות הדסה" בקבוץ גשר הזיו. (להלן:ב "המעון").

המתלוננת י.ב. ילידת 1979 (להלן:ו "המתלוננת") סובלת משיתוק מוחין מלידה, מפיגור קל וכן ממחלות נוספות. המתלוננת שהתה בתאריכים הרלבנטיים לכתב האישום כמטופלת במעון הנ"ל.

בתאריך 10.9.01, בשעה 22:00 בערך או בסמוך לכך, שהתה המתלוננת בחדרה במעון כאשר לפתע הופיע הנאשם ושאל את המתלוננת אם היא רוצה להיות חברה שלו. בהמשך ליטף הנאשם את המתלוננת בחזה וגם באיזור איבר מינה, וזאת ללא הסכמתה של המתלוננת ובהיותה חסרת אונים ובמצב המונע את התנגדותה.

לאחר מכן הוביל הנאשם את המתלוננת למיטתה, הוריד את תחתוניה והכניס את אצבעו לתוך איבר המין של המתלוננת וזאת ללא הסכמתה של המתלוננת ובהיותה חסרת אונים ובמצב המונע התנגדות.

בתאריך 11.9.01 בשעה 03:00 בלילה או בסמוך לכך, נכנס הנאשם לחדרה של המתלוננת, הוריד את הסדין שהתכסתה בו המתלוננת וכן את מכנסי הפיג'מה שלה, הוריד את מכנסיו, שכב על המתלוננת והחדיר בכח את איבר המין שלו לאיבר המין של המתלוננת עד שהגיע לידי סיפוק, וכל זאת ללא הסכמתה של המתלוננת ובהיותה חסרת אונים ובמצב המונע התנגדות.

המתלוננת גוללה בעדותה את מסכת הארועים המפורטים בסעיפי כתב האישום.

לטענתה, עוד בטרם ביצע בה הנאשם את האונס והמעשים המגונים, היה הנאשם נטפל אליה, מפריע לה בהליכתה , חוסם את דרכה "שהוא.. אני רציתי לצאת, הוא לא נתן לי לעבור... הוא מתקרב אלי, הוא היה מחזיק אותי בהליכון בכוח... אני אמרתי לו אסור להיכנס", ובשבת בבוקר בתאריך 8.9.01 אמר לה שהוא רוצה להיות חבר שלה. (עמ' 3-4 לפרוטוקול).

המתלוננת סיפרה כי ביום המקרה בתאריך 10.9.01 בשעות הערב, בהיותה בחדרה במעון מצחצחת את שיניה, פתח הנאשם את דלת חדרה ואמר לה שהוא רוצה להיות חבר שלה, והיא אמרה לו "לא, אני לא מכירה אותך. אני לא מכירה אותך" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 27). לאחר מכן נגע בחזה, הוריד את בגד הים שלבשה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה ללא הסכמתה תוך שהוא מעורר בה פחד רב. " אחר כך הוא החזיק אותי בידיים ו.. הוא מוריד לי את ה.. אני הרגשתי פחד ולא יכולתי להגיד שום דבר".(עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 4).

זמן מה לאחר מכן, צלצלה המתלוננת בפעמון לאחות מרינה שהגיעה אליה, ואמרה לה "אני מפחדת, אני מפחדת, המטפל הזה יכול להיכנס לחדר" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 24).

מאוחר יותר כאשר המתלוננת ישנה בחדרה, בשעה 3:00 לפנות בוקר בערך נכנס הנאשם שוב לחדרה, העיר אותה, הוריד את הפיג'מה אותה לבשה, והחדיר את איבר מינו לאבר מינה של המתלוננת ללא הסכמתה. " הוא מוריד את ה.. מוריד את הפיג'מה שלי ו.. אתה.. מוריד את הפיג'מה שלי והכניס.." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 19) "הוא מוציא זין, בולבול שלו ונכנס בתוך הפות שלי ואני בפה שלי הרגשתי סיגריות" ( שם, שורה 25), "אמרתי לו, אני לא מכירה אותך אני לא רוצה" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה2).

המתלוננת סיפרה, בחקירה הנגדית, כי היא לא השתמשה בפעמון בעת שהחדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה כי "אני פחדתי שהוא יהרוג אותי", "פחדתי, כי אני לא יודעת מי זה בכלל. אני לא חשבתי מישהו מחכה לי..." (עמ' 14 לפרוטוקול).

מאוחר יותר, החלה המתלוננת לבכות לצעוק לקלל והרביצה לעצמה. לשמע צעקותיה של המתלוננת הגיעה האחות מרינה לחדרה כשאחריה הנאשם, המתלוננת כשהבחינה בנאשם צעקה לעברו:ו "לך הביתה, אני לא רוצה לראות אותך, זהו" (עמ' 7 לפרוטוקול).

ב"כ המאשימה טענה, בהסתמך על מצבה השכלי של המתלוננת, יש מקום להתייחס בספקנות לתשובותיה של המתלוננת, בעת שנחקרה חקירה נגדית, כשעונה ב"הן" לשאלות מורכבות במקצה מבלי שהיא עצמה מבינה ומיחסת משמעות לתשובותיה אלו. מסכים אני עם טענה זו של ב"כ המאשימה, מאחר וכפי שיוסבר ויפורט בהמשך, המתלוננת סובלת מפיגור שכלי קל המונע ממנה לעבד ולהבין שאלות מורכבות בנסיבות מלחיצות. יתרה מזו, הניגוד הבולט בתשובותיה של המתלוננת מבטל בעוצמתו את התשובות ה"לא אמיתיות" שמסרה המתלוננת כביכול. למשל:נ כאשר, בחקירתה הנגדית, נשאלה המתלוננת אם היא נהנתה מקיום יחסי המין עם הנאשם, ענתה המתלוננת "כן" (עמ' 18 לפרוטוקול , שורה 14), לאחר מכן כשנתבקשה להבהיר את עמדתה ע"י בית המשפט, היא ענתה כי " הרגשתי פחד" "לא היה לי טוב" "הוא אמר לי תתאפקי, אמרתי זה כואב" (שם, שורות 18,20,17). המתלוננת הוסיפה:ב "לא. לא. לא הסכמתי. כי אני פוחדת... אני לא חשבתי שעושים סקס אחרי שמתחילים להיות חברים, לא, אני לא הסכמתי." (עמ' 20 לפרוטוקול).

113. פח 5022/02

באישום הראשון נטען כי המתלונן הגיע באמצע חודש מרץ 2002 ממקום מגוריו בחברון לשוק הרוכלים בירושלים, הנמצא בסמוך לשער שכם, שם פגש בנאשם, שיש לו דוכן במקום. הנאשם הציע למתלונן לעבוד בדוכן וללון בו בלילה. המתלונן הסכים להצעתו. זמן קצר לאחר שהחל לעבוד אצל הנאשם, בעת שהמתלונן ישן על מצע בדוכן, הגיע הנאשם לדוכן, פשט את מכנסי המתלונן, נשכב לצדו ותוך שהוא מחזיק את המתלונן בבטנו, החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. הנאשם נע קדימה ואחורה, כשאיבר מינו בפי הטבעת של המתלונן עד שהגיע לסיפוקו. המעשה האמור הסב למתלונן כאבים עזים.

3. באישום השני נטען, כי ימים מספר לאחר האירוע הנזכר, בשעות הלילה, הגיע הנאשם עם אדם נוסף, שזהותו אינה ידועה, לדוכן האמור. הנאשם הפשיט שוב את מכנסיו של המתלונן וחזר על אותו מעשה, כאשר גם הפעם הסב למתלונן כאבים עזים. לאחר שהנאשם סיים לבצע את זממו, הגיע האדם הנוסף, שאף הוא נשכב לצד המתלונן, שמרוב פחד, עשה עצמו ישן. האדם הנוסף תפס אף הוא את בטנו של המתלונן והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן, כשהוא נע קדימה ואחורה, עד שבא על סיפוקו.

4. באישום השלישי נטען כי מספר ימים לאחר האירוע האחרון, בשעת לילה מאוחרת, כאשר המתלונן נם את שנתו, שב והגיע הנאשם לדוכן, פשט את מכנסי המתלונן, וחזר על מה שעשה בשתי הפעמים הקודמות, כשהוא חוזר ומסב למתלונן כאבים עזים.

5. באישום הרביעי נטען, כי באחד הלילות, בעת שהנאשם ישן בדוכן, פתח את רוכסן מכנסיו של המתלונן, שהשים עצמו ישן, הוציא את איבר מינו של המתלונן והחל ללטפו. תוך כדי כך, הוציא הנאשם את איבר המין שלו, הרטיב אותו ברוק והחל לשפשפו.

עדותו של המתלונן בבית המשפט אכן מגלה ריבוי גרסאות וסתירות לא מעטות, אך הן נוגעות בעיקר ללוחות זמנים, שאינם מהותיים לעניין הפגיעה המינית ולאירועים נוספים בהם היה המתלונן מעורב במהלך שהותו בתחומי ישראל. מעיון בחומר הראיות הנוגע לאישומים גופם עולה, כי המתלונן היה עקבי הן בחקירתו בפני חוקר הילדים והן בעדותו בבית המשפט, בתארו את עצם האירועים ואת המעשים המיניים המיוחסים לנאשם.

לפי גרסת המתלונן, הנאשם ביצע בו ארבעה מעשי סדום בארבע הזדמנויות שונות, בלילות בהם ישן המתלונן בבאסטה (דוכן) של הנאשם - פעמיים לפני שהמתלונן נסע לשהות עם דודיו בעזרייה ופעמיים לאחר שחזר מהדודים (עמ' 74-76 לפרו'). לגרסתו, ביצע בו הנאשם גם מעשה מגונה.

מחקירתו בפני חוקר הילדים עולה תמונה שלמה וברורה אודות המעשים המיוחסים לנאשם ולכן אביא פרטי חקירה זו בתחילה. כפי שנראה בהמשך, אין הבדל משמעותי בין גרסת המתלונן כפי שניתנה בפני חוקר הילדים לבין הגרסה שהציג בבית המשפט.

7. בחקירתו בפני חוקר הילדים סיפר המתלונן כי הלך לישון ליד הבאסטה של הנאשם לפי הזמנת הנאשם עצמו.

חוקר הילדים ביקש מהמתלונן לספר לו תחילה על התקרית האחרונה עם הנאשם (להלן – הפעם האחרונה), נראה משום שזכרון זה הוא הטרי ביותר. המתלונן סיפר כי באמצע הלילה הנאשם הוריד לו את המכנסיים ואז, כדבריו:ו "הרגשתי את זה". בבוקר הוא התעורר וראה את מכנסיו מופשלים (ת/7, עמ' 4). כן הוא סיפר כי מעשיו של הנאשם גרמו לו לכאב.

הוא הוסיף וסיפר:

"הוא הכניס אותו, זה כאב לי, הרגשתי. אחר כך עשיתי את עצמי ישן..." (ת/7, עמ' 6).

ובהמשך:

"י: הרגשתי שהוא נכנס.

ח: ספר לי מה הרגשת, הדברים שהרגשת לפני שהוא נכנס.

י: כלום, לא הרגשתי, רק כשהוא נכנס וזה, זהו.

ח: ספר לי, ספר לי עוד על זה שהוא הוריד לך את המכנסיים, והתחתונים.

י: הוריד ואז נכנס.

ח: טוב. ספר לי מה קרה כשנכנס, ממתי שהוא נכנס, מה קרה?

י: הרגשתי בזה ... אחרי זה הוא קם, אני לבשתי את המכנסיים. לפני שלבשתי, הוא בא (לא ברור) ונכנס כמו שאמרתי לך, התחלתי לזוז עשיתי את עצמי ישן ולבשתי את המכנסיים, חזרתי לישון והוא חזר ועשה לי את אותו הדבר, ואני הרגשתי" (ת/7, עמ' 6).

בהמשך חקירתו סיפר המתלונן כי הנאשם היה ערום, בטנו צמודה לגופו של המתלונן, שם ידו על בטן המתלונן ולחץ עליה. לדבריו, הנאשם הכניס את איבר מינו לפי הטבעת שלו, כאשר המתלונן היה שכוב על צדו (ת/7, עמ' 8-9).

ובלשונו:

"י: ... רק דחף אותי ... תפס את הבטן שלו ודחף אותי, וזהו.

ח: ספר לי על זה שהוא תפס את הבטן שלו ודחף אותך, ספר לי בדיוק איך היה.

י: ככה, תפס ולחץ וזהו. הרגשתי את זה.

ח: ספר לי על הדרך שבה דחף אותך.

י: ... ביד שלי, התחיל ללחוץ, ללחוץ.

....

ח: האם הרגשת משהו (לא ברור) בתחת שלך.

י: מה זאת אומרת?

ח: האם הרגשת ...

י: שירד מים?

ח: שירד מים

י: כן" (ת/7, עמ' 10).

בהמשך סיפר המתלונן כי הפעם הראשונה בה הנאשם ביצע בו מעשה זה (להלן – הפעם הראשונה) הייתה בנוכחות אדם נוסף, אותו אינו יכול לזהות. עם זאת, המתלונן זיהה את הנאשם בוודאות כאחד מהשניים שביצעו בו את מעשה הסדום "כי הוא גדול" (ת/7, עמ' 12-15). המתלונן סיפר כי הנאשם עשה לו את אותם הדברים שעשה בפעם האחרונה, ותיאר את מעשיו לאחר שהכניס את איבר מינו לישבנו:

"י: הוא הידק, והידק והידק.

ח: ספר לי על הדרך שבה הוא הידק.

י: שם את הידיים שלו על הבטן שלי והידק" (ת/7, עמ' 13).

המתלונן אף סיפר שבאחד הלילות הנאשם ניגש אליו, פתח את רוכסן מכנסיו והחל ממשש איבר מינו. לאחר מכן, תפס הנאשם את ידו של המתלונן ושם אותה על איבר מינו. משנתקל בהתנגדות המתלונן, החל הנאשם מאונן בנוכחות המתלונן (ת/7, עמ' 15-16) (להלן – המעשה המגונה).

המתלונן השתמש בשפה פשוטה ותיאר את המקרה כך:

"הוא היה ליד הבולבול שלי ... תפס את היד שלי ושם אותה על הבולבול שלו, אבל אני לא הייתי מוכן לזה, הרמתי את היד שלו (לא ברור) והוא חזר וסגר את הרוכסן, ועשה את הכל וחזר להוריד את הרוכסן ... ראיתי את היד שלו זזה, ולא ראיתי אותו ... המשיך לעשות ככה עם היד חזק (לא ברור) ..." (ת/7, עמ' 16).

כאשר חוקר הילדים הציע למתלונן את האפשרות לפיה הוא חלם את הדברים האמורים השיב המתלונן:

"י: לא, לא חלמתי. זה באמת.

ח: איך אתה יודע שזה באמת היה?

י: הרגשתי בגוף שלי, זהו".

8. בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן על הפעם הראשונה, אמר כי הנאשם רצה להכניס את איבר מינו לישבנו של המתלונן והמתלונן חש כאב והחל לזוז (עמ' 14 לפרו'):

"הרגשתי אותו. הרגשתי שהישבן כואב לי. ואליאס [הנאשם] בא פעם נוספת ועשה אותו הדבר. אני הייתי ישן" (עמ' 14 לפרו').

הוא סיפר כי ראה את פניו של הנאשם ולפיכך זיהה אותו (עמ' 20 לפרו'). לדבריו, חשש שמא הנאשם מצויד בסכין ולכן עשה עצמו ישן. הנאשם הפשיל את מכנסיו ותחתוניו ו:

"הוא רצה להכניס את איבר המין שלו בתחת שלי. והתחלתי לזוז ולהתנועע ... הוא הפך אותי והוא התחיל, הוא התחיל לצבוט אותי בבטן שלי ... הוא תפס אותי כך..." (עמ' 24-25 לפרו').

המתלונן סיפר כיצד הנאשם שכב לצדו (ולא מעליו) (עמ' 25 לפרו') וחזר על כך שהמעשים הכאיבו לו (עמ' 28 לפרו'). בבוקר התעורר ולבש בגדיו (עמ' 26 לפרו'). המתלונן אמר כי הרגיש מים רק בפעם הראשונה כאשר האיש האחר ביצע בו את מעשה הסדום (עמ' 14, 29 לפרו'). הוא אף אישר כי הפעם היחידה בה זיהה בודאות את הנאשם הייתה הפעם הראשונה (עמ' 78 לפרו').

בעדותו, לאחר שזכרונו רוענן, אישר המתלונן גם את ביצוע המעשה המגונה על-ידי הנאשם (עמ' 31, 33-34 לפרו').

בחקירה נגדית עומת המתלונן עם דבריו של העד לואי סלאיימה, שציין במשטרה כי המתלונן סיפר לו שהנאשם רק ניסה להחדיר את איבר מינו לישבנו של המתלונן אך לא הצליח מאחר והמתלונן ברח. המתלונן השיב בתגובה: "לא. אמרתי לו שהוא סיים, שהוא גמר" (עמ' 64 לפרו'). לשאלת בית המשפט אם בכל הפעמים גמר הנאשם בתוך פי הטבעת, ענה המתלונן: "כן הוא גמר בפנים" (עמ' 65 לפרו').

לגבי שני הלילות בהם ישן אצל הנאשם לאחר שחזר מדודיו, סיפר המתלונן:

"ת. בשתי הלילות האלה הוא עשה לי את אותו דבר מה שעשה לי קודם.

ש. איפה הוא עשה לך את זה על המזרן?

ת. כשאני ישנתי. הוא בא ומישש את איבר המין שלי. הוא משך את ידי ואני הייתי ער. אני הסרתי את היד שלו. והוא משך אותי מהיד ... והתעוררתי בבוקר וראיתי שהמכנסיים שלו מושלות [שלי מופשלות]" (עמ' 77-78 לפרו').

114. פח 4025/01

לפי כתב האישום, את עבירותיו אלה ביצע הנאשם בסוף חודש מרץ 1999, בתיירת מאוסטרליה (להלן - "התיירת" או "המתלוננת"). ואלה העובדות הנטענות בכתב האישום:ו ביום ו', 26.3.99 בשעת חצות, עלתה התיירת בכיכר ציון בירושלים למונית אותה נהג הנאשם. התיירת ביקשה מהנאשם להסיעה למקום מגוריה במבשרת ציון והציעה לשלם לנאשם עבור הנסיעה 30 ש"ח. משהגיעו למבשרת ציון, סירב הנאשם לקבל את הכסף שהציעה לו התיירת. הוא נעל את דלתות המונית והמשיך לנסוע לכיוון קיבוץ צובה. התיירת דרשה מהנאשם לעצור, והתחננה לפניו שיתן לה לרדת מהמונית. הנאשם התעלם מתחנוניה ואיים שיהרגנה אם תמשיך לצעוק. משהגיע לשטח נטוש, בסמוך לקיבוץ צובה, עצר הנאשם את המונית, הוציא את התיירת ממנה בכח והשליך אותה על האדמה. הנאשם הוריד את מכנסי התיירת ואת תחתוניה, תוך שהוא חונק אותה כדי להתגבר על התנגדותה הפיזית. מיד לאחר מכן החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של התיירת, עד שבא על סיפוקו. הנאשם בעל את התיירת מספר פעמים וכן החדיר את איבר מינו לפיה. לבסוף הצליחה התיירת להשתחרר ונמלטה מהמקום כשהיא בוכה, חבולה ולבושה חלקית. כתוצאה ממעשי הנאשם, הרתה התיירת, וכעבור מספר שבועות הפילה את עוברה.

המתלוננת היא תיירת מאוסטרליה, ילידת 1975. היא הגיעה ארצה כדי לטפל בילדי משפחת יערי במבשרת ציון. התיירת התגוררה אצל משפחת יערי, טיפלה בילדיה ועשתה עבודות בית. רק בערבי שבת נהגה לצאת לבלות.

וכך העידה התיירת לפנינו (עמ' 3 ואילך):נ ביום ו', 26 במרץ 1999, בסביבות השעה 16:00, יצאה מהבית במבשרת ציון וביקרה בבית חברים בירושלים. שם שהתה כארבע שעות ושתתה כארבע פחיות בירה. אחרי כן יצאה לבלות במרכז העיר בירושלים, במקום שנקרא "מקס פלייס". שם שתתה כארבע כוסות בירה (פנטים) נוספות, ובסך הכל שתתה באותו ערב כתשע כוסות בירה. בשל כך היתה אז "קצת שיכורה".

בחצות הלילה ביקשה התיירת לחזור לביתה במבשרת ציון. היא נכנסה לתוך מונית בככר ציון וישבה ליד הנהג. היא לא שמה לב למספר המונית. כנראה, כך אמרה, היתה זו מכונית מסוג מרצדס, כדוגמת המוניות שהיא רואה בכל מקום. צבע המונית לבן - בכך היא בטוחה. היא חושבת שהיה למונית סימן של מונית למעלה. היא והנהג סיכמו על תשלום של 30 שקלים חדשים. הם דיברו בשפה האנגלית, אך במהלך הנסיעה לא דיברו. הנסיעה ארכה כעשרים דקות.

כשהגיעו למעלה הכביש המוביל למחוז חפצה, לבית משפחת יערי, דרש הנהג ממנה עוד כסף. התיירת סירבה להוסיף לו על אשר סוכם. הם התווכחו על סכום הכסף. לפתע לחץ הנהג על דוושת הדלק והחל בנסיעה מהירה מאוד. היא ניסתה לתת לו עוד כסף, וביקשה שיעצור את המונית. היא צרחה. הם הגיעו למקום אחר. המונית עצרה, והנהג משך אותה החוצה אל בין השיחים. הוא הוציאה מהמונית, שלף את נעליה, הפשיטה מתחתוניה, השכיבה על האדמה ואנס אותה. הנהג גם השכיבה על המושב האחורי של המונית והחדיר את איבר מינו לפי טבעתה. הנאשם אנס אותה שלש פעמים. הוא גם הכריח אותה לבצע בו מין אוראלי. כל הזמן התחננה:ב "בבקשה אל תפגע בי. בבקשה אל תפגע בי". תחינותיה לא הועילו. כשיצא הנהג לרגע מהמונית, ניצלה התיירת את ההזדמנות ונמלטה על נפשה. היא היתה לבושה חלקית, בגרביים, בחולצת גולף ובז'קט בלבד, בלי תחתונים ובלי מכנסיים. משהגיעה לכביש הראשי. הסתתרה במשך זמן רב בתוך תעלה. אחרי כן, משנוכחה שהנהג הסתלק לו, יצאה ממקום מחבואה, קשרה את הז'קט סביב מותניה, ורצה במעלה הכביש לאורך גדר קיבוץ צובה. היא הגיעה לכניסה הראשית, ושם פגשה שני שומרים, שנתנו לה שמיכה ותחתונים, התקשרו למשטרה, ואיפשרו לה לטלפן למשפחת יערי (ראה עדות בני משפחת יערי, שם, עמ' 11-13, 43, והודעותיהם במשטרה ת/23 ו-ת/24). שני השומרים בשער קיבוץ צובה הם העדים יעקב טליעז ורון נאור (שם, עמודים 8 ו-9). הם העידו שראוה יחפה, בלי מכנסיים. היא היתה מבוהלת, נסערת והיסטרית. היא דיברה תוך בכי.

115. תפ 1080/01

באשר לאישום הראשון העידה המתלוננת, כי ביום זה חזרה מהעבודה ב-23:00 בלילה, פגשה בקרבת ביתה במתלונן ובנאשם. כל השלושה, הלכו לחוף הים ביפו, שם דרש ממנה הנאשם להיכנס למים. משסירבה אמר לה שאם לא תיכנס מרצונה, ישליך אותה לים, ולפיכך נכנסה לים בבגדיה. לאחר מכן חזרו לשכונה, ואז הציע הנאשם שישחקו קלפים במשאית, השייכת לאביו של המתלונן. השעה אז היתה 02:00 או 03:00 לפנות בוקר.

הם החלו לשחק בקלפים ותוך כדי משחק אמרה למתלונן "שילך להזדיין". הנאשם העיר לה על כך ואמר שזה כאילו קיללה אותו. היא ביקשה סליחה מהנאשם, אך הנאשם אמר לה "שסליחות מבקשים בגן-ילדים" ושהיא צריכה "לרדת לרמה שהם נמצאים בה עכשיו".

לאחר 10 דקות של שתיקה, אמר לה הנאשם:

"...טוב אני מחליט בשבילך. פתאום הוא ליטף לי את הגב ואמר לי תירגעי...עכשיו תתפשטי...אנחנו לא נאנוס אותך ולא נרביץ לך ולא יקרה לך שום דבר. אמרתי לו שאני לא רוצה להתפשט. אז הוא אמר למ. (המתלונן - נ.א.) שיביא לו משהו חד...הוא פתח את ארגז הכלים והוציא סכין כחולה...הוא הביא את זה ללאון (הנאשם – נ.א). לאון פתח לי את החולצה...רצה לחתוך את החולצה ונקרעה השרשרת...אני לא יודעת איפה השרשרת. אני אמרתי טוב אני אתפשט..." (עמ' 8 ש' 7 ואילך לפרוטוקול).

המתלוננת הבהירה כי הנאשם החזיק ביד שמאל את הסכין ומפחד ממה שיעשה לה, אם לא תמלא אחר הוראותיו, התפשטה. בהמשך, לא ראתה היכן היתה הסכין.

המתלוננת המשיכה ותיארה כי בעמדה עירומה לגמרי, נישק אותה הנאשם בכל הגוף, החדיר אצבעותיו לאיבר מינה כשהיא דוחפת אותו מעליה וכן:

"הוא ירד לי למטה והתחיל לנשק אותי ואני סגרתי לו את הרגליים...הוא אמר לי תעמדי ואני לא רציתי, התביישתי...ראיתי את לאון השתנה לו הפרצוף ככה...הוא הכניס את איבר המין שלו לתוכי...

ואני דחפתי אותו, כאב לי...אז הוא אמר לי תעשי לי כאילו אוראלי, הוא הוריד אותי למטה ודחף לי את הראש לתוך איבר המין שלו...וכשהוא סיים הוא גמר על הרצפה והוא אמר שהוא מתלבש והוא רוצה את זה כל חודש..." (עמ' 9 ש' 8 ואילך וכן עמ' 10 לפרוטוקול).

על התנהגותו של המתלונן בעת שעשה בה הנאשם את המעשים, העידה המתלוננת כי: "...כשלאון עשה לי את זה הוא אפילו לא עשה כלום" (עמ' 120 ש' 16-17) ויצא מהמשאית "כשלאון ביקש ממנו" (עמ' 127 ש' 3-4).

המתלוננת העידה כי כשחזרה לביתה, לאחר המעשים, השעה היתה 06:00 בבוקר. היא הגיעה בוכה וסיפרה לאחותה הצעירה שאנסו אותה, מבלי לפרט.

בהמשך סיפרה גם לחבריה ולאמה את שקרה במשאית, אך לא לפרטים, אלא רק אמרה שהנאשם 'נגע בה'.

המתלוננת ניהלה יומן אישי שהוגש כמוצג ת/1, שבו פירטה את מעשי האינוס שעשה בה הנאשם, וכן כתבה על מצבה הנפשי הקשה כתוצאה ממעשי הנאשם, עד כדי רצון למות.

ליומן ת/1 אתייחס בהרחבה כשאדון במהימנות עדות המתלוננת, ובמצבה הנפשי.

9. באשר לאישום השני העידה המתלוננת, כי שלושה שבועות לאחר האירוע במשאית, כשהיא עדיין מפוחדת מאד מפני מהנאשם, הגיע הנאשם לביתה בחופשתו מהצבא. וכך העידה:

"...פחדתי ממנו מאד והוא בא אלי ואמר לי למה את שקרנית קריסטין סיפרה את זה לכולם אני לא יודעת איך השמועה התפשטה...הוא אמר לי, את שקרנית, אני אקרא למוטי, מישהו מהמשטרה, חבר שלו..." (עמ' 15 לפרוטוקול).

המתלוננת העידה כי בשל פחדה מהנאשם וכדי למתן את תגובתו אמרה לו שאכן שיקרה. הנאשם אמר לה שהפעם יסלח לה אבל דרש ממנה לעלות לגג ביתה.

אודות המעשים שעשה בה הנאשם על הגג העידה:

"...הוא פתח לי את החזיה, התחיל לגעת בי והוריד לי את החצאית, רק החולצה נשארה והחזיה היתה פתוחה...הוא אמר לי, טוב, תעשי לי משהו נעים. אני לא רציתי יותר לעשות לו נעים...הוא הכניס עוד פעם את האצבעות שלו...לתוכי...מאיפה שבאים ילדים...ואז הוא אמר לי תעשי לי משהו נעים ולא רציתי. אז עשיתי לו ביד והוא גמר על הרצפה ואח"כ הוא התלבש, לקח את הסיגריות שלו והלך, ואמר שיבוא עוד פעם..." (עמ' 16 ש' 5 ואילך לפרוטוקול).

המתלוננת המשיכה והעידה כי כשחזרה לביתה לאחר המעשים הללו היא לקחה גפרורים ושרפה את ידה. היא הסבירה פשר התנהגותה זו כך:

"הכאב החיצוני נגמר מהר, אבל מה שנשאר בפנים נשאר לעד...הרגשתי כמו אחת שזרוקה כזאת...כמו זונה" (עמ' 17 ש' 11-19 לפרוטוקול).

116. 000253/01

ט. א., (להלן:ו "המתלוננת") מתגוררת עם בנה בן ה - .. בדירה ברח' ...... ב..... (להלן:נ "הדירה") ..........................

2. מספר חודשים לפני האירועים שהתעוררו להלן, פנה הנאשם למתלוננת שהיתה ברח' ליד ביתה וביקש להכירה ולהיות חברה והמתלוננת סירבה ועלתה לדירתה.

3. הנאשם לא הרפה מכוונתיו כלפי המתלוננת ואף הגיע יום אחד לדירתה ולמרות נוכחות בנה אמר לה שהיא מוצאת חן בעיניו והוא אוהב אותה, ולפתע תפס בידיה וקירב אותה אל גופו כשהו מנסה לחבקה ולנשקה אך האחרונה התנגדה למעשיו ודחפה אותו וחזרה והבהירה לו שאינה מעוניינת בחברתו והוא עזב את הדירה.

4. בתאריך 14/06/01 בשעה 01:00 או בסמוך לכך התפרץ הנאשם לדירה ע"י כך שטיפס למרפסת חדר השינה שבדירה ונכנס דרך הדלת פנימה לתוך הדירה.

5. הנאשם ניגש אל המתלוננת שישנה במיטתה והחל לנשקה ולגעת בכל חלקי גופה.

6. המתלוננת שהתעוררה ונבהלה החלה לצעוק וקמה מיד ממיטתה וברחה לסלון הדירה אך הנאשם הלך בעקבותיה והפילה שם על הספה שבמקום והחל לנשקה בכוח בצוואר ובחזה.

7. המתלוננת התנגדה למעשיו של הנאשם וניסתה לדחוף אותו מעליה ולקום מן הספה אך הנאשם קרע מעליה בכוח את הגופיה שלבשה ומשך ממנה בכוח את התחתונים, כל זאת תוך שהמתלוננת מתנגדת למעשיו ומנסה לדחוף אותו מעליה ומקללת אותו.

8. על אף התנגדותה הצליח הנאשם להחדיר בכוח את איבר מינו לתוך איבר מינה של המתלוננת ונשאר מעליה עד שבא על סיפוקו.

9. לאחר מכן עזב הנאשם את המקום.

10. בדרך המתוארת לעיל התפרץ הנאשם לדירתה של המתלוננת בכוונה לבצע פשע ובעל את המתלוננת שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכוח וגרימת סבל גופני."

117. בש 022223/02

ביום 31.8.02 פגשו יחד עם שניים אחרים ליאוניד ומיכאל את המתלוננת, ילידת 19.11.84, באשקלון, הזמינו אותה להצטרף אליהם, ניסתה לאתר חברותיה שיצטרפו גם, לא איתרה אותן, נכנסה יחד עמם לרכב פג'ו בו נהג המשיב 3 ונסעו לפארק הסמוך לחוף הים באשקלון. בפארק שוכנעה המתלוננת לשתות מיץ תפוזים, לאחר ששתתה אותו חשה סחרחורת, ליאוניד נשא אותה על ידו לעבר מסעדת גני שמשון על חוף הים שהיתה נטושה והשכיבה על אחד השולחנות שהיו במקום, קרא למשיבים האחרים, אלה הגיעו עם הרכב למקום. המשיבים השקו המתלוננת בוודקה, תוך שסתמו אפה שפכו הוודקה לפיה אותו סתמו על מנת שתבלע המשקה. המשיבים עם האחרים הפשיטו המתלוננת ובעלו אותה בניגוד להסכמתה אף שצעקה ושרטה אחד מהם ואת האחר נשכה באצבעו משניסה להחדיר את איבר מינו לפיה. במהלך האירוע ניסו מי מהחבורה להחדיר איבר מינם לפיה של המתלוננת. המשיבים השאירו המתלוננת, עזבו המקום ברכב בו הגיעו וזו הגיעה לביתה בסמוך לשעה 24:00 התמוטטה, אושפזה בבית חולים עד למחרת היום.

המתלוננת בעדותה הראשונה מיום 1.9.02 שעה 13:45 עוד בהיותה בבית חולים מעידה שישבה בכניסה לגן לא רחוק מביתה, ניגש אליה בחור, שאל דבר מה ברוסית, מתארת תיאור מדוייק של אותו אחד, העביר על פניה דבר מה שהחזיק ביד, הריחה ריח, ומאז אינה זוכרת דבר. כשהתעוררה שפכו כבר וודקה לפיה מתוך בקבוק, לא יודעת היכן היתה, ראתה אורות של רכב דולקים עליהם, היו לידה 5 בחורים, הרכב היה בצבע כחול כהה, מתארת את צורת הרכב והפנסים וליד הדלת היה כתם בצבע אדום. שכבה על משהו שאינה יודעת ורגליה היו תלויות באויר כלפי מטה. במהלך העדות אומרת שנזכרה שהתאוששה ברכב במהלך הנסיעה , שמעה אותם אומרים שיכופפו אותה, הרימה ראשה, וראתה שירדו מהירידה של הים, פנו שמאלה, נסעו בכביש צר ומפותל בין עצים בו שביל שיורד לים ליד בית קפה שהיה סגור, דומה לפארק לאומי באשקלון (עדותה מיום 1.9.02 עמ' 3 שורות 24 - עמ' 5 שורה 3). כשירדו בירידה של הים היה שם רכב משטרתי ומישהו אמר שיכופפו ראשה כלפי מטה. ברכב ישבו חמישה אנשים והיא היתה השישית. שכבה מאחור על היושבים. מעידה שאם תראה תוכל לזהות שלושה מאלה שאנסו אותה, זה שניגש אליה מלכתחילה, אחד נוסף עם תספורת "קארה" ואחד עם קעקוע. לא בטוח שתוכל לזהות אותו, היתה לו קרחת ומעט שיער שצמח.

אין היא זוכרת איך יצאה מהרכב כשהגיעו למקום. מעידה שזה עם תספורת "הקארה" סטר בפניה כשיצאו מהרכב והיא נשכה אותו באצבע, נשכה אותו כי שלושה החזיקו אותה ושניים הפשיטוה מבגדיה, מלבד החזיה שהורידו אותה לבטן. אין היא מכירה איש מהחמישה אבל זה עם תספורת הקארה נראה לה מוכר. מתקנת שלא זה עם ה"קארה" שראתה בעבר, אלא את זה עם הקוצים שניגש אליה לראשונה וגם מעידה היכן ראתה אותו קודם.

כשנשאלת מה עשו לה חמשת הבחורים בפארק משיבה: "לא יודעת, לא יודעת איך להגיד באיזה מילים, אני אפילו לא זוכרת מי החזיק אותי אבל לא יכולתי לזוז. לא יודעת אנסו אותי, זיינו אותי ולא יודעת איך לקרוא לזה. אחד מהם אני לא זוכרת מי אמר על עצמו 'מה אני עומד כמו אידיוט והיא מתנגדת ואפילו מסרבת למצוץ'. זה מגעיל אותי ואני לא יכולה והם הכניסו לי את איבר המין שלהם לתוך הפה, לא אחד, כמה , לא זוכרת כמה מהם עשו לי בכח" (עמ' 6 שורות 28 עד עמ' 7 שורה 8). בהמשך אומרת: "אני לא יודעת איך להגיד הכניסו באיבר מין שלי כולם, כל החמישה ואולי יותר, אולי אפילו כל אחד עשה פעמיים" (עמ' 7 שורות 24-20).

מעידה שהשכיבו אותה על שולחן מבטון, על הגב, היה קר, החזיקו אותה בידיים ורגליים, לא היה לה כח לצעוק , היתה מסוחררת מוודקה (עמ' 8 שורות 7-4).

מעידה שלא קיימה יחסי מין בעבר והיתה בתולה (עמ' 9 שורות 20-19).

118. פח 4069/01

במשך שנות הנישואין דרש הנאשם מהמתלוננת לקיים יחסי מין בדרכים שונות שלא רצתה בהן אך שיתפה עמו פעולה רק בשל פחדה ממנו. היו מקרים שבכתה וצעקה והנאשם אמר לה לשתוק, ואח"כ החרימהּ למשך ימים ושבועות ולא נתן לה כסף.

ואלה המעשים:ו

- קיום יחסי מין תכופים, יומיומיים, ולעתים מספר פעמים בלילה.

- מספר פעמים הנאשם קשר המתלוננת למיטה בשרשראות, היכה בה קלות בשוט ואח"כ דרש שתעשה לו אותו דבר.

- בשנת 1996 החדיר הנאשם אנטנה של פלאפון לאיבר מינה של המתלוננת וסובבה.

- בשנת 1999 החדיר הנאשם מספר פעמים מלפפונים לאיבר מינה של המתלוננת, למרות שביקשה שיפסיק כי הדבר מכאיב.

- בטיול פסח בארה"ב החדיר הנאשם יד לאיבר מינה של המתלוננת, הכאיב לה והמשיך חרף בקשתה, עד שצעקה.

אלו העובדות הנטענות באישום שלישי:נ הנאשם חשד כי המתלוננת בוגדת בו והציג בפניה ביום 20.11.01 הוכחות לכך. המתלוננת הודתה, הנאשם צעק עליה כי היא זונה ודרש שתמצוץ איבר מינו והיא, בפחדה ממנו, עשתה כן עד שהגיע לסיפוק בפיה.

למחרת בבוקר, 21.11.01, אמר הנאשם למתלוננת כי אינו יודע מה יעשה איתה, מדוע עשתה לו את זה, וכי ירצח אותה. באותו לילה ביקשה המתלוננת כפרה, הנאשם אמר לה שהיא זונה ודרש קיום יחסי מין, המתלוננת סירבה בשל היותה במחזור, אך הנאשם דרש שתוריד מכנסיה. בשל פחדה עשתה כן ואז החדיר איבר מינו לאיבר מינה ואח"כ ביקש שתמצוץ את איבר מינו, והיא עשתה כן. לאחר שהגיע לסיפוק מיני, הנאשם דרש מהמתלוננת שתישן כאשר איבר מינו בפיה וכך עשתה שעה ארוכה.

למחרת בערב, 22.11.01, דרש הנאשם כי המתלוננת תעזוב הבית ואמר כי יילחם על החזקת הבנות. אח"כ אמר לה שהיא זונה, דרש שתוריד מכנסיה, המתלוננת המפוחדת עשתה כן ואז החדיר איבר מינו לאיבר מינה, על אף היותה במחזור, אח"כ החדיר איבר מינו לפי טבעתה. המתלוננת בכתה וצעקה שיפסיק, ובתגובה טען שהיא בכיינית, ואז דרש ממנה למצוץ את איבר מינו כי היא זונה וכאשר עשתה כן שפך זרעו על פניה.

למחרת בבוקר, 23.11.01, דרש הנאשם מהמתלוננת לכרוע ברך, למצוץ איבר מינו ולהגיד שהיא זונה וכלבה. המתלוננת המפוחדת עשתה כן, אך אמרה שאינה זונה, ותוך כדי הכריחה הנאשם לומר שהיא אוהבת הרבה מין עם אחרים. הנאשם הגיע לסיפוק בתוך פיה של המתלוננת, שהקיאה לאחר מכן.

הנאשם והמתלוננת נישאו בשנת 1991. פער הגילים ביניהם כ-15 שנה. לבני הזוג נולדו שלוש בנות בשנים 1992, 1995 ו-1997. לבת הבכורה, ש', ליקוי למידה, שביטויו העיקרי הינו קושי בהתארגנות וקושי בקריאה.

5. הנאשם הינו טכנאי מיזוג אויר עצמאי. המתלוננת עובדת בלשכת שר במשרד ממשלתי. שכרה החודשי של המתלוננת הינו כ-4,500 ש"ח נטו (ת/1, נ/2). חלק עיקרי מהשכר יועד לתשלומי קבע, כגון משכנתא, גן ילדים ומעון. הנאשם הוא שערך קניות עבור צרכים שוטפים של הבית וכן שילם עבור מים, חשמל, טלפון וכיו"ב. לרשות המתלוננת עמדה מכונית פרטית, שמימון רכישתה היה בעיקר מהכנסותיו של הנאשם. הנאשם דאג גם לקנות בגדים לבני המשפחה.

6. לנאשם משפחה ענפה. בימי ששי בצהריים נהגו הנאשם, אחיו ואחיותיו להיפגש בבית אמו של הנאשם. המתלוננת והבנות נהגו בד"כ להשתתף בפגישות אלה. הורי המתלוננת גרים במרחק דקות נסיעה מבית בני הזוג. המתלוננת נהגה לבקר את אמה כמעט מדי יום, ובשבת בצהריים מדי שבועיים התארחו בני הזוג והילדות אצל הוריה.

7. בני הזוג נהגו לנסוע לנופשים, פיקניקים, בתי מלון, והיה להם חוג חברים. באוקטובר 2001 ארגנה המתלוננת לנאשם מסיבת יום הולדת רבת משתתפים, לרגל הגיעו לגיל חמישים.

8. במשך השנים, הנאשם והמתלוננת קיימו יחסי מין תכופים מאוד, לעיתים מספר פעמים בלילה ובבוקר. מספר פעמים הדבר לווה בסאדו - שימוש בשרשראות ובשוט. פעם אחת החדיר הנאשם אנטנת פלאפון לאיבר מינה של המתלוננת ומספר פעמים החדיר לאיבר מינה מלפפונים עטויים קונדום. בבית היו סרטי מין וכן נעשה שימוש מיני בויברטורים.

9. בקיץ 2001 קיימה המתלוננת קשר רומנטי עם גבר זר (נ/10). הנאשם חשד בכך, השיג ראיות והטיחם בפניה ביום ג', 20.11.01. המתלוננת הודתה בקשר זה, רצתה לתקן מה שקרה, ואז החלה מסכת של ארבעה ימים בהם התקיימו יחסי מין בצורות שונות, במהלכם כינה הנאשם את המתלוננת זונה.

ביום שישי בערב, 23.11.01, התנהל ויכוח בבית בני הזוג בין הנאשם, המתלוננת ואחותה, רונית. הויכוח הסוער, שהיה בעיקרו בין הנאשם לבין האחות, הוקלט (ת/3). הנאשם והאחות היו מודעים לקיום הקלטה, אך המתלוננת לא היתה מודעת לה. אחות המתלוננת ואמה שהו ביום שישי בדירת בני הזוג וסירבו לדרישת הנאשם לעזבה. הנאשם הזמין משטרה, ואז הוגשה תלונה ע"י המתלוננת נגד הנאשם ונפתח תיק זה.

אלמונית תיארה את מערכת יחסיה עם הנאשם בשני מישורים:ו האחד:נ חיי המשפחה, הבית, בני הזוג והבנות; השני, יחסי המין. לדבריה, הנאשם יצר בבית מציאות לפיה על פיו ישק דבר, מקטן ועד גדול:ב הוא ביצע קניות, לרבות קניית בגדים לילדות, אסר על הילדות לאכול ממתקים, הכתיב כללי התנהגות ודרש כי דעתו תקבע בכל ענין, ואילו רצונה של המתלוננת לא נחשב כלל בעיניו. הנאשם דרש ללא הרף כי המתלוננת תפסיק לעשן ולא חדל מדרישה זו. כאשר המתלוננת סירבה פעם להתקלח בשל עייפות, הכניסה לאמבטיה בכוח עם הבגדים (עמ' 9). לדבריה, רוב משכורתה הוצא לתשלום הוראות קבע ונותר לה מעט מאוד כסף לעצמה, לכן חשה בחסרון כיס שאילצה לפנות לנאשם הקפדן, שנתן כסף לפי מצב רוחו, שהיה תלוי בכמות יחסי המין שדרש וקיבל (עמ' 11-12). המתלוננת מתארת חיים עם מתח וחוסר שקט בשל רצונו הבלתי פוסק של הנאשם להשליט את מרותו, ואלה דבריה:ו "חיינו במתח כל הזמן, היינו שרויים ועד היום, אפילו שהוא לא בבית, אני מתה מפחד לעשות צעד או לקנות בגד לבנות, בלי לחשוב מה הנאשם היה חושב, איזה צבע לקנות. הוא פשוט, כל מה שהייתי קונה, זה זבל, זה לא בסדר, באיזה שלב גם הבנות התחילו לזלזל בי באופן טבעי, כשהן ראו איך אבא מתעצבן, מקלל, כל מיני דברים בבית וברוב המקרים זה היה עלי" (עמ' 8, שורות 24-28).

מעדותה עולה עוד, כי המשפחה הרבתה לבלות בבתי מלון שונים (עמ' 46), כי הנאשם לא חסך ממנה מתנות (עמ' 46-47), וכי למעשה המשפחה לא סבלה ממחסור כלשהו (עמ' 40-44).

באשר ליחסי המין: המתלוננת העידה כי בתחילת הנישואין קיימו יחסי מין רגילים וכעבור מספר שנים החל הנאשם לצפות בסרטים כחולים, הביא ויברטורים והיה "מכניס את הויברטורים לאיבר המין שלי וכשהייתי אומרת לו שזה כואב לי, שיפסיק, הוא פשוט אמר 'עוד קצת, זה משגע אותי'" (עמ' 8 ש' 6-7). בשנת 2000 נסעה כל המשפחה לארה"ב והתארחה בחדר אחד במלון בלאס וגאס. הנאשם הכניס ידו לאיבר המין של המתלוננת, תחילה נהנתה אבל אח"כ החל "לחפור" שם והכאיב לה מאוד, וכאשר דרשה שיפסיק אמר "עוד קצת, זה משגע אותי", עד שנאלצה לדחפו מעליה (עמ' 12-13). המתלוננת העידה כי החדרת אצבעותיו של הנאשם לאיבר מינה, הן לפני מקרה זה בלאס וגאס והן לאחריו, היה דבר מקובל ביחסי המין ביניהם (עמ' 60, ש' 21).

וכך תיארה את מקרה המלפפון: "אמרתי לו שכואב לי עם הויברטור.. והוא פשוט קנה מלפפונים ואמר שזה יותר חלק, זה ייכנס יותר טוב. בהתחלה התחיל יפה, אני לא הרגשתי בכלל חוץ מכשהוא הכניס... אמרתי שזה כואב לי. אחרי כן ראיתי את גודל של המלפפון והבנתי למה זה מציק וכואב לי הוא לא היה מקשיב. ש: מה היית אומרת לו? ת: שזה כואב לי. שיפסיק. והוא אמר 'זה משגע אותי" (עמ' 14, ש' 10-17). המתלוננת העידה כי התדירות הרבה של יחסי המין היתה קשה לה: "אמרתי לו שזה יותר מדי בשבילי. הוא אמר לי 'אני חייב להתרוקן'... גם אם הוא עייף - אם איבר המין מזדקר אז הוא צריך לגמור" (עמ' 15, ש' 4-7). המתלוננת נשאלה: "לאורך כל השנים מה היית אומרת לו בענין זה של יחסי המין?" והשיבה: "אמרתי לו שזה יותר מדי בשבילי, שזה כואב לי, שברוב המקרים זה מציק לי. לא הייתי ספציפית, נכון, אבל באותו אקט שהיינו פשוט הייתי אומרת לו שיפסיק או שזה יותר מדי בשבילי או שזה כואב לי. לא ישבנו ודיברנו על זה כמו בני אדם כי הוא לא רצה לשמוע. ש: ניסית? ת: לא. כל פעם שבאתי, אפילו דברים פשוטים שאני צריכה להתייעץ או משהו 'זה לא מעניין אותי' אז אפילו לא ניסיתי לדבר איתו" (עמ' 15, ש' 12-18). לדבריה, קיימה עם הנאשם כל היחסים האלה כי פחדה ממנו, שכן אחרת "יהיה לי גיהנום בבית" (עמ' 15, ש' 26), וכוונתה שאם סירבה, נקט הנאשם בשיטות ה"ברוגז": היה קם על צד שמאל (עמ' 17), כועס, מקלל, משפיל ומונע כסף (עמ' 35-36). בשל פחדיה מה"ברוגז", היתה מוותרת ואז: "יחסי מין היו, אבל אני לא הייתי משתפת פעולה, הייתי שוכבת. תגמור ותלך, נגמר. הוא עצמו היה אומר: אני מרגיש שאני שוכב עם בובה" (עמ' 36, ש' 11-13), ועוד נשאלה: "וזאת הסיבה שעד היום שפלוני [הנאשם] נעצר עשית הצגה שאת מסכימה לעשות כל מה שהוא מבקש" והשיבה "נכון (עמ' 38, ש' 13-15). בענין המלפפונים אמרה המתלוננת כי אמרה 'לא' והנאשם רצה לנסות כמה פעמים וכאשר ממש דרשה להפסיק - הוא הפסיק (עמ' 16). בענין השרשראות והשוט, אמרה כי כאשר ניסה לקשרה בפעם השניה סירבה בתקיפות והנאשם הפסיק (עמ' 59).

עדות הנאשם

14. הנאשם תאר בעדותו חיי משפחה תקינים, רגועים ומתחשבים: קנו דירה ליד ההורים של אלמונית, הבנות היו מרכז המשפחה וזכו לתשומת לב מירבית; ובין בני הזוג: "מערכת קשרים מפרגנת, מלטפת, ידענו אחד את הרצונות של השני, ידענו איך לפנק אחד את השני, יצאנו הרבה לטיולים, הלכנו לחברים משותפים, יצאנו לבתי מלון, ניהלנו אורח חיים של משפחה שאחד נותן לשני כל הזמן" (עמ' 120 ש' 7-9). הנאשם קנה לאשתו מתנות יקרות, וכיוון שהבגדים שקנתה היו בסגנון של ילדות, הוא קנה לה בגדים כדי שיתאימו למעמדה כעובדת בלשכת שר ולא כפי שהוריה קנו לה, של ילדה בת 14. היחסים היו יחסי רעות ואהבה, ואף שחלקו הכל ביניהם "כל אחד ידע לשמור באיזשהו מקום על הפינה שלו, אם זה שהיא רצתה לצאת לריקודי עם... ארוע של חברים לעבודה, ואמרתי שזה מקובל עלי" (עמ' 123, ש' 24-28). הנאשם העיד כי מצבה הכלכלי של המשפחה היה טוב, רוב ההוצאות של המשפחה כוסו מהכנסותיו ולמתלוננת היה תמיד כסף לצרכיה.

15. באשר ליחסי המין העיד הנאשם, כי אלו היו רגילים, אולם בעת ההריון עם הבת השניה, רצו לשמור, לכן עברו ליחסי מין אנאליים על-פי הצעתה של המתלוננת (עמ' 126), ובהמשך כך נהגו: "הקטע המיני היה קבוע בצורה כזו של אנאלי, אוראלי, רגיל ... ליטופים ... שמן תינוקות ... עיסויים" (עמ' 127). באשר ליחסי מין במחזור אמר הנאשם:

"ש. האם קיימתם יחסי מין במחזור?

ת. ביקשתי ממנה כמה פעמים קיום יחסי מין במחזור, אלמונית אמרה: לא וזה היה החלטי. קיימנו יחסי מין ללא חדירה. לא מקדימה ולא אנאלי. מאז שביקשתי ממנה היא אף פעם לא רצתה במחזור" (עמ' 128, ש' 23-26).

באשר לאביזרי מין - הנאשם העיד כי רצו גיוון והכל נעשה בהסכמה מלאה, לרבות שרשראות, שוט וביצים סיניות, שהיו ביוזמת אלמונית. פעם שימן את גופה, וראה בצד פלאפון עם אנטנה והחל לעבור עם האנטנה על גופה, אח"כ לנרתיק והתקדם עד שהיא הגיעה לגירוי מספיק (עמ' 132). ובאשר למלפפונים: הויברטור הפסיק לעבוד וגם דקר "אז חשבתי על רעיון והבאתי מלפפון ושאלתי אם זה נראה לה. היא אמרה שלא איכפת. הבאתי קונדום, הלבשתי לה אותו על המלפפון, והמשכתי עם הגירוי ... היינו מבצעים חדירה והיינו מקיימים יחסים" (עמ' 132, ש' 25-28). לדבריו, הכל היה בהסכמה, וכאשר אמרה שזה כואב לה, הפסיק (עמ' 151), אחרי שלוש פעמים ביקשה להפסיק עם השימוש במלפפונים, והדבר נפסק. באשר למקרה במלון בלאס-וגאס, אמר הנאשם כי ליטף את המתלוננת בנרתיק עם 2-3 אצבעות כרגיל, וכאשר ביקשה להפסיק, "הסתובבתי לצד השני ונרדמנו" (עמ' 133, ש' 18).

הנאשם אישר שהתלונן בפני אלמונית כי הרגיש לפעמים שהוא שוכב עם בובה כאשר לא היה איכפת לה לא להגיע לסיפוק מיני (עמ' 146, ש' 3). באשר לכפיית מקלחת על אלמונית בבגדיה, אמר הנאשם כי הדבר היה בצחוק (עמ' 146).

119. פח 000953/01

בעת שהמתלוננת העידה בפנינו, (בתאריך 3.12.01) טרם מלאו לה 18 שנים והיא למדה אז בבית-ספר תיכון בכיתה יב'.

המתלוננת עלתה ארצה, מחבר העמים, כ-4 שנים לפני מועד מסירת עדותה.

לדבריה היא וחברתה ס.א. הכירו את הנאשם כאשר נסעו במכוניתו כטרמפיסטיות. במהלך הנסיעה הציע להן הנאשם לעבוד עבורו בהדבקת מודעות ברחבי באר-שבע בהן הוא הציע ללקוחות את שירותיו בתיקון מכשירי חשמל.

המתלוננת וס. עבדו בשרות הנאשם מספר שעות במשך כמה ימים שקדמו למועד שבו התרחשו הארועים המפורטים בכתב האישום .

בתאריך 25.7.01 התקשר הנאשם אל המתלוננת ואל ס.א. ושאל אותן אם הן מעונינות לעבוד באותו יום והן השיבו בחיוב. ולאחר זמן קצר הוא פגש אותן, והוחלט שכל אחת מהן תדביק מודעות בשכונה אחרת בעיר. ס.א. ירדה ממכוניתו של הנאשם והמתלוננת נשארה עימו.

במהלך הנסיעה, ובעודם בבאר שבע הודיע הנאשם למתלוננת שהוא רוצה לנסוע לאשקלון ושאל אותה אם היא רוצה להצטרף אליו כיוון "שמשעמם לו לבד" הוא הבטיח, בתשובה לשאלתה, שישלם לה שכר בטלה עבור השעות הללו עפ"י התעריף שסוכם בינהם מראש עבור הדבקת מודעות.

במהלך השיחה עם המתלוננת התקשרה ס.א. למכשיר הטלפון הנייד של הנאשם ואמרה לו שהיא לא רוצה לעבוד יותר באותו ערב. הנאשם אמר לה שהוא לא נמצא בבאר-שבע ושהיא יכולה ללכת הביתה וכי ישלם את שכרה לכשישוב העירה.

לדברי המתלוננת הנסיעה החלה בין השעות 20:00 ל- 21:00.

במהלך הנסיעה הנאשם סיפר למתלוננת:נ

"שהוא מתעסק 'במאגיה שחורה' שהוא עושה סיאנסים ושבחזרה הביתה יעשה לי איזה סיאנס, יגיד לי מי אני ומה אני. אני לא היתה לי תגובה, לא ידעתי איזה סיאנס הוא רוצה לעשות, חשבתי שסתם רוצה לדבר, חשבתי שזה בסדר."

בהמשך שיחתם הנאשם שאל את המתלוננת שאלות אינטימיות כגון:ב אם יש לה חבר, אם היא בתולה, באיזה גיל איבדה את בתוליה ובאיזה 'פוזות' היא אוהבת לקיים יחסים. המתלוננת לא ענתה לו ואז הוא שאל אותה איך היא "מתייחסת ליחסי מין אורליים של אישה עם גבר "ושגבר עושה מין אורלי לאישה או שאישה עושה מין אורלי לגבר" המתלוננת השיבה לו שאף פעם לא קיימה יחסי מין אוראליים.

באחד הצמתים, לפני אשקלון, כנראה צומת 'יד מרדכי', עצר הנאשם את המכונית שוחח עם מאן דהוא בטלפון, עשה סיבוב פרסה והחל לנסוע בחזרה לכיוון באר-שבע ואמר למתלוננת שהוא יעצור באיזה מקום ויעשה לה סיאנס.

הנאשם עצר בצד הדרך, בינות לעצים שהיו במקום, נתן למתלוננת לשתות בירה והיא לגמה מן הבקבוק ולאחר מכן הוא לקח את ידה והחל לעסותה.

על מה שאירע מכאן ואילך אביא דברים מפי אומרם:ו

"אחר כך הוא הוריד את המושבים שלי ושלו... הוא אמר שאני אשכב על הגב ועשה לי מסאג' ביד שמאל ואח"כ אמר שאסתובב לבטן... התחיל לעשות מסאג' בגב, התחיל להוריד ממני את הגופיה שלבשתי, שאלתי למה זה צריך והוא אמר שקשה לו לעשות מסאג' עם בגדים. אז אני הסכמתי והורדתי את החולצה, זו היתה חולצת גופיה והוא עשה לי מסאג' בגב... אחר כך הוא התחיל לגעת בחזה שלי, היתה לי חזיה ואני הזזתי את היד שלו ואמרתי לו למה אתה עושה לי את זה והוא אמר שהוא צריך לבדוק את האזורים הרגישים. אז אמרתי שאני לא רוצה שהוא יגע לי בחזה והוא התחיל לנשק אותי בבטן ואני התחלתי להבין משהו לא טוב ואמרתי שאני לא רוצה הסיאנס הזה ואני רוצה לקום. הוא תפס לי את היד שלי... ולא נתן לי לקום ואני אמרתי לו מה אתה עושה אז הוא אמר שאני אשכב ולא אזוז כי הוא התעורר וצריך לגמור... אני הבנתי מהמילים 'שהוא התעורר וצריך לגמור' שהוא רוצה לעשות משהו, אקט מיני.

אני אמרתי שילך לאישה והוא אמר לפני זה שאני לו אישה ואמרתי לו שילך לאישתו... אני התחלתי להתנגד לו ניסיתי לקום וביקשתי אותו שיעזוב אותי והוא התחיל לצעוק עלי הוא התחיל להוריד את המכנסיים שלי ואני התנגדתי כדי שלא יוריד לי את המכנסיים והוא הוריד לי אותם בכח אני בכיתי וביקשתי ממנו שיעזוב אותי... והתחיל לנשק לי את איבר המין שלי, הוא הוריד לי את המכנסיים שלי ואת התחתונים... אני התנגדתי ניסיתי לקום וביקשתי אותו שיפסיק אבל אני לא יכולתי לקום כי חצי הגוף שלו היה עלי... נשכב עלי ואני ביקשתי אותו שלא יחדור אלי... הוא אמר שלא יעשה לי כלום ובכל זאת הוא חדר אלי. בהתחלה הוא הכניס את האצבעות שלו לתוך איבר- המין שלי ואח"כ הוא הכניס את איבר-המין שלו לאיבר-המין שלי. זה כאב לי וביקשתי אותו שירד ממני וזה נמשך כ-10 דקות שאיבר-המין שלו היה בתוך איבר-המין שלי לאחר מכן הוא ירד ממני ואני לא יודעת אם הוא גמר בתוכי או לא" (ההדגשים שלי, י.פ).

120. תפ"ח 1154/01

בתאריך 3.9.2001 עמדה להיערך באולמי "סוסייטי" בבת-ים חתונתם של הנאשם, ש.א., יליד 8.11.1977 (להלן:ו "הנאשם") ושל המתלוננת ת.ד., קטינה, ילידת 22.4.1985 (להלן:נ "המתלוננת"). חתונה זו לא התקיימה. ארבעה ימים קודם לכן נעצר הנאשם על-ידי המשטרה, וביום 6.9.2001 הוגש נגדו כתב-האישום נשוא הכרעת-דין זו, ובו מייחסת לו התביעה שלוש עבירות:ב

(א) אינוס - עבירה על סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:ו "חוק העונשין").

(ב) תקיפה כדי לבצע פשע - עבירה על סעיף 381(א)(1) לחוק העונשין.

(ג) אִיומים - עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין.

2. העובדות המתוארות בכתב-האישום הן, בתמציתן, כדלקמן:נ

המתלוננת הייתה חברתו של הנאשם במשך כשמונה חודשים, עד לסוף אוגוסט 2001. במשך תקופת חברותם נהג הנאשם להכות את המתלוננת במהלך ויכוחים שהתנהלו ביניהם, בכך שהיה סוטר לה ומושך בכוח בשׂערה. בחודש יולי 2001 עזבה המתלוננת את בֵּית הורֶיה ועברה להתגורר עם הנאשם בבֵית הוריו ברח' טבנקין 4 בבת-ים, שם שהתה עד ליום 31.8.2001.

במהלך החודשים בהם שהתה בבֵיתו, קינא הנאשם למתלוננת באופן אובססיבי, השתלט על חייה, הֵצר את צעדיה, הגביל את מגעיה עם אנשים אחרים לרבּות בני-משפחתה, ואף נטל ממנה את מכשיר הפלאפון. הנאשם הטיל חיתתו עליה ואייֵם עליה בכל הזדמנות כי אם תעזוב אותו הוא ירצח אותה, וזאת בכוונה להפחידהּ.

על-פי כתב-האישום, מִספּר ימים לאחר שהמתלוננת עברה לבֵיתו, ניסה הנאשם לשכנעהּ לקיים עימו יחסי-מין בטענה כי ממילא עומדים הם להינשא. המתלוננת, שהינה חרדית באורחות חייה, סירבה ועמדה על רצונה לקיים יחסי-מין רק לאחר החתונה.

משנוכח הנאשם כי המתלוננת עומדת בסירובה, "צעק לעברה:ב 'מה, את לא קולטת שאנחנו מתחתנים?', השכיבהּ בכוח על המיטה, תפש את ידיה והחזיקם מעל ראשה, הפשיטהּ מבגדיה בכוח, התפשט ותוך שהקטינה צועקת, בוכה וכואבת, החדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק מיני".

בהמשך לכך איֵים הנאשם על המתלוננת כי אם תעזוב אותו יספר לכולם כי שכבה עימו. המתלוננת, אשר פחדה מאוד מאיומֵי הנאשם, נשארה בבֵיתו עד לסוף אוגוסט 2001. במהלך תקופה זו, על-פי כתב-האישום אנס אותה הנאשם מְסַפּר פעמים נוספות, וכתוצאה מכך נכנסה המתלוננת להריון ונאלצה לעבור הפלה (לאחר שהאירועים נחשפו - ת.ש.).

ההיכרות ותחילת הקשר.

7. הקשר הישיר הראשון בין המתלוננת לנאשם היה בשיחת טלפון של הנאשם למכשיר הטלפון הנייד שלה, אשר נערכה לדבריה עוד לפני בוא הנאשם לבֵיתם לצורך השידוך שהוּצע לו על-ידי האמא. הנאשם התקשר וביקש להיפגש עימה. המתלוננת ענתה לו כי אין זה מקובל להתקשר בדרך זו, וכי עליו לפנות לאּימהּ ולקבל רשותה, ועוד הוסיפה ושאלה את הנאשם כיצד מבקש הוא לצאת עימה בשעה שהוא עומד להיפגש עם משודכת אחרת.

בהמשך, ולאחר שמפגש השידוך לא יצא לפועל, פנה הנאשם טלפונית לאמא, אשר נתנה הסכמתה כי המתלוננת והנאשם ייפגשו, לא לפני שקיבלה הסכמתה של המתלוננת.

על-פי גירסת המתלוננת, השניים יצאו מִספּר פעמים יחד עם האמא, כאשר האב לא ידע על כך דבר.

בשלב מסויים החליטו ליידע את האב, הנאשם הוזמן לבֵיתם וביקש את ידה של המתלוננת.

האב הביע מלכתחילה התנגדות לקשר, ולא רצה בנאשם כחתן לבִתו, אך המתלוננת התעקשה, שכּן לדבריה:ב "הוא כבר מצא-חן בעיניי ולא ממש הסכמתי לעזוב אותו. ואבא התנגד, אז שיכנעתי את אבא ולא הייתה לו ברירה כבר", והמפגשים התכופים נמשכו (עמ' 208, ש' 22-19).

במהלך תקופה זו, נערכו מִספּר פגישות בין הורֶי המתלוננת ומשפחתה למשפחת הנאשם, כדי לסכם את תנאֵי הנישואין. הפגישה הראשונה (ה-"וואָרט"), התקיימה בבֵית הורֶי המתלוננת במהלך חודש אפריל 2001.

אימו של הנאשם לא הופיעה, והתברר כי היא מתנגדת לקשר ולקביעת מועד מוקדם לחתונה. רק לאחר משא-ומתן, דין ודברים ופגישות נוספות, הגיעו הצדדים לעמק השווה. תאריך החתונה נקבע תחילה ליום 1.7.2001, ולאחר מכן נדחה ליום 3.9.2001.

(3) היחסים האינטימיים בתקופה זו.

13. על-פי עדוּת המתלוננת, בכל התקופה עד עזיבתה את הבית, יחסיהם היו יחסֵי קירבה של נגיעות, חיבוק ונשיקה בלבד. לדבריה, הנאשם ניסה לשוחח עימה על יחסי-מין, והירבה לספר לה על עברוֹ המיני ועל בילויו עם נערת-ליווי, אך המתלוננת דחתה אותו בטענה כי "אנחנו דתיים", ובאומרה: "די תפסיק, זה מגעיל אותי, תעביר נושא, מה אתה מְסַפֵּר לי, זה לא מעניין אותי" (עמ' 218).

המתלוננת הכחישה בתוקף כי הנאשם היה נוהג לישון בבֵית הורֶיה. היא מספרת כי רק פעם אחת בלבד ישַן הנאשם בסלון בֵּיתם, וזאת לאחר שהשתכר באחד החגים ולא יכול היה להגיע הביתה (עמ' 292, ש' 20-16). עם זאת, לדבריה, מדי פעם נהג הנאשם לשבת ליד מיטתה על כיסא בעת שהלכה לישון, ולעתים נרדם שם, אך לפנות בוקר אִימהּ הייתה רואה אותו ומבריחה אותו מן הבית לפני שאביה התעורר. כמו-כן, לעִתים היה יושב במשך יום השבּת בעליית הגג מבלי שאביה ידע על כך, אך מעולם לא נשאר שם לישון.

בחקירה-הנגדית הכחישה המתלוננת בכל תוקף את טענות הסניגור כי שכבה עם הנאשם מרצונה ומתוך שיתוף-פעולה עוד לפני שעזבה את בֵּית הוריה ("שקרן, שקרן... אני בחיים לא הסכמתי מרצוני הטוב, בחיים" - עמ' 412, ש' 9-6); ואף חזרה והוסיפה פרטֵי פרטים על הסיפורים ששמעה מן הנאשם על ניסיונו המיני "אני בחיים לא עשיתי את הדברים האלה... בכלל לא ידעתי מה זה" (עמ' 415-414).

עזיבת בֵּית ההורים.

14. בתחילת חודש יולי 2001 עזבה המתלוננת את בֵּית הורֶיה לאחר מריבה עימם. היה זה בתקופה שלאחר המפגש אצל הרב זילברשטיין וחשיפת התנהגותו של הנאשם כלפי המתלוננת.

התנגדותו של אביה לקשריה עם הנאשם גברה, ואף אִימהּ הצטרפה לדעתו בניסיונות לשכנעהּ לעזוב את הנאשם. ההורים אסרו עליה להיפגש עם הנאשם מדי יום ולחזור בשעות לילה מאוחרות, והדבר גרם לויכוחים רבים ביניהם.

בְּשל מצבהּ הרִגשי כפי שתואר לעיל, לא שעתה המתלוננת לבקשותיהם של הורֶיה, והתעקשה לצאת עם הנאשם יום יום.

כך אירע גם באותו יום שישי בתחילת חודש יולי. למרות שאביה אסר עליה להיפגש עם הנאשם, ואף ניסה למנוע ממנה מלצאת את הבית כשהתיישב בפתחוֹ - דילגה המתלוננת מעליו והלכה לפגישה עם הנאשם. למחרת התחולל ויכוח קשה בבית, כאשר הורֶיה מאשימים אותה בהתנהגות מופקרת ("כמו ילדה רחוֹבית" עמ' 219).

לאחר צאת השבּת, שוחחה המתלוננת עם הנאשם, אשר לדבריה, דיבר על ליבה לעזוב את הבית ולבוא לבֵיתו ("תבואי אליי, יהיה לך מאוד מאוד כיף, יהיה לנו חופש, נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים, נלך, נבוא, אף-אחד לא יגביל אותנו מה לעשות, איך לעשות, אני אתן לך פה הכל" - עמ' 219, ש' 11-8).

המתלוננת, אשר לדבריה סמכה מאוד על הנאשם שניצל זאת לרעה, אמרה לו מיד כי לבֵיתו שלו לא תבוא ("בשום אופן, זה לא מקובל"), אך אולי תלך ליומיים לחברה, על-מנת לגרום להורֶיה לשנות דעתם ולאפשר להם יותר חופש.

לשאלת בית-המשפט מסבירה המתלוננת כי היה ספק בליבה אם תוכל ללכת לחברה, שכּן לדבריה הנאשם אסר עליה להתרועע עם חברות (עמ' 340, ש' 18). לכן אמרה לנאשם כי יחליטו ביחד לאן תלך לישון.

ואכן, במוצאי-שבּת אספה את חפציה, והשאירה להורֶיה מכתב ובו כתבה: "כל מה שהוא (הנאשם - ת.ש.) הכניס לי לראש..." (עמ' 220, ש' 13 ואילך). הנאשם הגיע ולקח אותה במכוניתו, בה בילו את כל אותו הלילה. בשעת הבוקר עלו השניים לבֵית הוריו, שהלכו לעיסוקיהם.

לדברֵי המתלוננת, ביקשה מן הנאשם ללכת לחברה, אך הוא התנגד בתוקף, באומרו: ",את לא תישני אצל חברות, את יודעת שאני לא מסכים לך לדבר איתם, איך את מבקשת בכלל לישון אצלהם?', זה לא היה מקובל עליו בשום אופן" (עמ' 220, ש' 5-2). וגם לבקשתה לחזור הביתה - סירב, ושיכנע אותה להישאר עוד לילה במכוניתו. ואכן, אין חולק כי השניים העבירו שלושה לילות במכונית.

15. בתוך כך, בעקבות תלונת הורֶיה למשטרה על היעדרה, הוזמנה המתלוננת למשטרה באמצעות מכשיר הפלאפון של הנאשם. הנאשם הביא אותה ברכבו סמוך לתחנת-המשטרה בשעת לילה מאוחרת, לאחר שקודם לכן הדריך אותה כיצד ומה לענות לשאלות החוקרים: לחזור על אשמותיה כנגד ההורים, לומר כי היא מסרבת לחזור הביתה וכי נמצאת אצל חברה בראשון-לציון, ואף לתת את שם אחותו ומִספּר הטלפון שלה כהסוואה. המתלוננת עשתה כן, ואף מסרה כי ניתן יהיה להתקשר עימה באמצעות הנאשם (כך בהודעת המתלוננת מיום 9.7.2001 בשעה 03:56, המצויה בתיק המשטרה 2-13668/01 - {נ/30}, שהוגש לבקשת הסניגור).

יצויין, כי גירסה זו מסרה המתלוננת גם בחקירה נוספת המצויה ב-נ/30, אליה הוזמנה (למרבה הפלא) רק ב-1.4.2002, תוך כדי הדיונים בתיק זה ולאחר חקירתה בבית-המשפט (על טיפול המשטרה בעניין זה - עוד ידובר להלן).

לאחר שלושה לילות, שבה וביקשה המתלוננת לחזור לבֵית הורֶיה ועמדה על סירובה לעלות לישון בבֵיתו, אולם הנאשם הגיב באומרו: "כל החברות שלי ישנוּ אצלי, מה את ילדה קטנה? מפגרת כזאת? מה את לא יושנת אצלי? אנחנו עוד מעט מתחתנים... מאיפה ההורים שלך צריכים לדעת. הם לא ידעו".

בסופו של דבר הסכימה המתלוננת ועלתה לבֵית הוריו.

בעדותה, מתארת היא את הרגשתה בשלב זה, ואומרת בלשונה הפשוטה: "...מאוד הייתי מפקפקת עם עצמי, אבל אני עליתי. הייתי ממש נגד רצוני, אבל עליתי נגד כל השיכנועים" (עמ' 223, ש' 15-13).

במשך שני לילות יָשְנה המתלוננת בחדרוֹ של הנאשם, כשהוא ישֵן בסלון, וכאשר הוריו ואחותו שוהים אף הם בדירה ויודעים, לדבריה, על הימצאהּ שם.

ואולם, לאחר יומים, כך מתארת המתלוננת מיוזמתה - "כבר ידעתי שאין דרך חזרה", שכּן הנאשם החל לעשות, לדבריה "מעשים מגונים" (עמ' 224, ש' 14-13).

האונס הראשון.

16. היה זה בשעות הבוקר, בעת שהורֶי הנאשם ואחותו נעדרו מן הבית, כאשר הנאשם והמתלוננת שהו בחדרוֹ של הנאשם. הנאשם החל לדבר על נושא יחסי-מין, החל להתקרב אל המתלוננת, לתת לה נשיקה, ו"לגלוש עם הידיים שלו".

המתלוננת, לדבריה, הרחיקה ודחפה אותו באומרה כי עומדים הם להתחתן בקרוב, וניתן לחכות עוד חודשיים. אולם הנאשם התעקש, החל לצעוק "את ילדה קטנה, אין לך שֵׂכֶל, גם ככה אני אתחתן איתך...", תפס אותה בכוח, הפשיט אותה ואת עצמו לחלוטין, תוך כדי צעקות, מריבות, קללות ומכות. המתלוננת מתארת את התנגדותה והרגשתה באותה עת באומרה:

"התחלתי לצעוק, התבלבלתי, אני בכלל לא הייתי מוכנה לזה. זה הכל היה כל-כך בהפתעה, אני לא הבנתי בכלל מה הוא רוצה ממני... (העדה בוכה)."

(עמ' 227, ש' 10-4).

ובהמשך מתארת:

"אחרי זמן די ארוך של מכות, הוא הרביץ לי, הרביץ לי, נלחמתי, נאבקתי, אבל בסוף הוא תפס אותי, כבר הרגשתי שאין לי כוח, הוא תפס אותי, הושיב אותי על המיטה וזהו."

(עמ' 228, ש' 5-3).

את אשר אירע בהמשך התקשתה המתלוננת לספר, בהבדל בולט ביותר מהדרך שבה העידה עד לשלב זה, עדוּת שאופיינה במלל שוטף, קולח ומלא בפרטֵי פרטים. רק בסיוע בית-המשפט, תוך בכי, שתיקות וקושי רב לבטא את דבריה, ולאחר הפסקות להתרגעות ואף פינוי האולם אפילו ממתמחים (כפי העולה מפרטיכל - עמ' 226 ואילך), המשיכה ותיארה המתלוננת את האירוע לפרטיו.

מדבריה עולה התמונה הבאה: הנאשם הושיב את המתלוננת בכוח על המיטה, כשהיא בועטת, מכה, מנסה לקום, להשתולל, עד שכָּלוּ כוחותיה והפסיקה להתנגד. הנאשם תפס את ידיה מעל לראשה, שם את רגלו עליה, וכשהוא מעליה הכניס את איבר-מינו לאיבר-מינה (עמ' 231, ש' 19). לדברֵי המתלוננת, האירוע נגמר "בכאבים בצרחות ובבכי", ולאחר שסיים הלך הנאשם לסלון הדירה והשאיר את המתלוננת לבדה כשהיא בוכה, "מושפלת" ומרגישה "זוועה".

המתלוננת מציינת ואומרת:

"איך שהוא גמר אני מהר מהר התלבשתי, ואחר-כך כשרציתי להיכנס לשירותים ראיתי דם בתחתונים... אני פשוט בכיתי, כל היום בכיתי... פשוט אני ישבתי בחדר, הדלת היתה סגורה, אני ישבתי ובכיתי."

(עמ' 233).

17. רק בלילה, לדברֵי המתלוננת, נכנס הנאשם, ביקש סליחה והבטיח שלא יעשה זאת יותר. בתגובה, אומרת המתלוננת:

"לא רציתי לשמוע אותו, לא רציתי לשמוע אותו, אבל למעשה זה האחרון שיכולתי לדבר איתו... שהייתי תלויה בו... קיללתי אותו, אמרתי לו 'מה עשית לי, אתה לא בן-אדם'. התחלתי לצעוק ובכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי. הוא פשוט ביקש סליחה... בסה"כ הוא אוהב אותי והוא לא יכול להתאפק... לא הייתה לי ברירה. אני פשוט נשארתי והמשכתי לבכות כל אותו הלילה."

(עמ' 235, ש' 10-4).

לשאלה מדוע לא התקשרה להורֶיה או הלכה הביתה מיד, הסבירה את דבריה כך:

"קודם כל הוא איֵים עליי, הוא אמר לי 'אם את רק תוציאי מילה מהפה שאני עשיתי לך ככה, אני קודם כל דבר ראשון אני רוצח אותך... שלא תעיזי להוציא מילה מהפה'.

מאוד מאוד פחדתי ממנו. ודבר שני, שלא ידעתי מה אני אגיד לאבא, מה אני אגיד לאמא. מה. זה לא היה שייך בכלל. אצלנו זה לא מקובל בכלל. פשוט הרס לי את החיים... כל הזמן הוא היה אומר לי 'אבא שלך רב, הוא לא יקבל אותך ככה, הוא לא ירצה אותך ככה, הוא יזרוק אותך לכלבים, את תישארי לבד...' פחדתי ממנו, פחדתי מהתגובה של ההורים, פשוט הכניס לי לראש שאני לא שווה יותר כלום."

(עמ' 234).

את הרגשת המילכוד שהייתה נתונה בה, הסבירה המתלוננת באומרה כי לאחר יום או יומיים נאלצה לדבר עם הנאשם, שכּן,-

"בסה"כ הייתי בידיים שלו. אבא ואמא לא היו איתי. הייתי לבד. חשבתי שאני לא שווה כלום. הייתי מאויימת... אני בתוך תוכי כבר פחדתי שהוא לא ילך, למה כי בסה"כ אם הוא הולך אני נשארת לבד. לחזור לאבא ולאמא זה בכלל לא היה בראש שלי, כי מאוד מאוד פחדתי. וזהו."

(עמ' 235, ש' 23-15).

18. מאותו יום, ובמהלך שהותה של המתלוננת בבֵית הנאשם (במשך כחודשיים לערך), חזר הנאשם על מעשיו אלו, כך לדברֵי המתלוננת, כ-7 פעמים, כאשר הפעם השנייה אירעה כשבוע או שבוע וחצי לאחר הראשונה.

במקרה זה, לדבריה, החל הנאשם לדבר עימה "יפה" על קיום יחסים בהסכמה, אך בְּשל התנגדותה ("הייתי מתנגדת לזה, אני לא הסכמתי"), החלו שוב מכות, עד שבסופו של דבר, כפי שקרה בכל המקרים, "הוא היה עושה את מה שהוא רוצה, וגומר והלך". לדבריה, "היו פעמים שהוא לא היה מספיק להוריד את כל הבגדים והיה פעמים שהוא היה מתחיל עם עצמו ביד, כל מיני מקרים מגעילים כאלה", אשר בכולם נותרה המתלוננת יושבת ובוכה, לאחר שהנאשם "בכל הפעמים האלה החדיר את האיבר-מין שלו. זהו. עד שבסוף הייתי בהריון" (עמ' 238).

הנסיעה לירושלים.

19. זמן מה לאחר שעברה להתגורר בבֵיתו של הנאשם, ולאחר שלדבריה אנס אותה פעם אחת או פעמים, הציעה אחותו של הנאשם כי השניים יבלו עימה סוף שבוע במלון "היאט" בירושלים. המתלוננת, לאחר שווידאה עם האחות כי יֵשנוּ עימה שלושתם באותו חדר, הסכימה להצעה. לדבריה, באותה עת,-

"בתוך תוכי כל פעם פחדתי שזה לא יבוא עוד פעם, שזה לא יבוא עוד פעם... אמרתי אם אנחנו עם אחותו בחדר, הרי זה ברור מאליו שהוא לא יכול לעשות כלום... אז הלכנו באמת שישי שבּת עם אחותו בירושלים ובאמת לא קרה כלום, הוא לא עשה לי כלום."

(עמ' 244, ש' 12-5).

עם זאת, גם בהיותם במלון אסר עליה הנאשם לצאת לטייל או לעזוב את שטח המלון. את סוף השבוע בילו בתוך המלון ובעיקר בחדר עצמו. בחקירתה-הנגדית אף פירטה המתלוננת והדגישה כי למעט שתיית קפה ועוגה בחדר V.I.P. מיד עם בואם, וירידתם לארוחות לחדר-האוכל, כל יֶתר הזמן שהתה בחדר עצמו. המתלוננת הכחישה בתוקף והגדירה כ"שקר וכזב" ו"פרי דמיונו של הנאשם" את גירסת הסניגור כאילו בעת שאחותו יָשְנה בחדר הנאשם והמתלוננת "התגנבו" לחדר האמבטיה וקיימו בו יחסי-מין.

המתלוננת הסבירה כי הנאשם היה נוהג לאיים עליה בשעת מריבה כי יספר עליה סיפורים שלא יאומנו. וכך היא אומרת:

"כל פעם שהיינו רבים, הייתי אומרת לו 'שרון, הסיפורים שלך אף-אחד לא יאמין להם'. והוא אומר: 'חכי תראי, אני אספר עלייך כמה סיפורים שאת לא תדעי בכלל מאיפה הבאתי אותם, מי יאמין לך בכלל. אבא שלך יזרוק אותך, ישמע שאת לא בתולה יזרוק אותך, אף-אחד לא יסתכל עלייך בכלל, מי יאמין לך'. והנה, זה מה שהוא עשה. הוא מְסַפֵּר את הסיפורים וכתב עליי בעיתון. מה שנשאר הדבר האחרון - זה שהוא ירצח אותי. הדבר האחרון שנשאר לו לעשות, כי בינתיים כל מה שהוא אמר הוא עשה."

(עמ' 397, ש' 9-6).

הנסיעה לאילת.

20. כשבוע-שבועיים לאחר הנסיעה לירושלים, הציע הנאשם למתלוננת כי יסעו לשבוע ימים לאילת יחד עם בני-דודיו ששכרו חדר במלון.

המתלוננת, לאחר ששוב ביררה כי כולם יהיו יחד באותו חדר, קפצה על המציאה והסבירה כי שמחה על "עוד שבוע שקט", באומרה:

"לקחתי דוגמא מירושלים... מה הוא כבר יכול לעשות לי כשיש איתנו עוד שלושה אנשים במשך שבוע... להיפך, עוד אפילו שמחתי, וידעתי ששבוע הזה הוא בטוח יהיה שקט."

(עמ' 245, ש' 9-5).

אך ציפיותיה - נגוזו, כשלדבריה "זה היה מחריד ביותר, מחריד ביותר".

בבית-המלון הסתבר כי קיבלו מעין סוויטה הכוללת סלון וחדר-שינה. שני בני-הדודים וחברַם (המכוּנים על-ידי המתלוננת "הדודים") הם ששילמו עבור החדר, והנאשם והמתלוננת הצטרפו אליהם ללא ידיעת ההנהלה. "הדודים" ישנוּ שלושתם על המיטה הזוגית בחדר-השינה, והנאשם והמתלוננת - על הספה הנפתחת בסלון.

לדברֵי המתלוננת, למרות בקשותיה ותחינותיה סירב הנאשם לצאת עימה מן המלון לבלות, או להצטרף לדודים בבילוייהם, ואף הפליא בה מכותיו כשחשד כי נתנה עיניה באחד מבני-דודיו כשביקשה ממנו שישפיע על הנאשם שיאוֹת להצטרף אליהם לבילוי בעיר.

במשך כל תקופת שהותם באילת, יצאו המתלוננת והנאשם מהמלון רק יומיים, שבהם ביקרו בקניון, בעיר ובסופּרמרקט שבּוֹ ערכו קניות לקראת שבּת.

מאחר והדודים יצאו לבלות במשך כל הלילות, שבוּ רק בבוקר והלכו לישון או בילו בבריכה, שהו הנאשם והמתלוננת לבד בחדר כל שעות הלילה ומרבית שעות היום. בנסיבות אלה, כך מתארת המתלוננת, ידע הנאשם "שהזמן לפניו, אז הוא פשוט השתמש בי להנאות שלו, להנאות האישיוֹת שלו".

21. על-פי עדוּת המתלוננת, תקופת שהותם באילת הייתה עבורה סיוט ושׂיאהּ של ההתעללות בה מצד הנאשם, לדבריה, אם בבית "זה היה עוד פעם בשבוע שבוע וחצי, אז שׁמה זה היה כמעט כל יום, לא כל יום - כמעט כל יום" (עמ' 246, ש' 8).

המתלוננת חוזרת ומתארת כיצד היה הנאשם מכה אותה מכות קשות, כשהיא נאבקת בו, עד שלעִתים הייתה מגיעה למצב של עילפון ונופלת מן הרגליים, ואז היה עושה בה כרצונו.

וכך, למשל, מספרת:

"אני כל-כך הרבה הייתי נאבקת איתו, 'כמה אתה יכול להרביץ לי? מה, אתה לא מרחם? אין לך לב?', הוא פשוט היה מרביץ, היה משתולל, הוא לא היה רואה בכלל בעיניים. זהו. כמה כבר יכולתי להיאבק? הוא יותר חזק ממני.

ש. ואיך זה היה נגמר, כשהפסקת להיאבק?

ת. בזה שהוא עשה בי את מה שהוא רצה. השתמש בי בתור כלי להנאה שלו."

(עמ' 247-246).

יש לציין כי בחקירתה-הראשית נמנעה המתלוננת מלהזכיר ולתאר במפורט את מעשֵי האונס עצמם, אם כי דבריה מדבּרים בעד עצמם. ואולם, דווקא בחקירתה-הנגדית הקָשה והלוחצת, כאשר הסניגור מציג בפניו כעובדה כי בלילות הייתה "מקיימת יחסים" עם הנאשם, התפרצה ואמרה:

"לא, לא, לא, הוא היה אונס אותי שׁמה כמעט בכל לילה, זה היה סיוט ואתה יכול לשאול את ההנהלה של המלון, שהם יום אחד באו והתלוננו על צעקות שם..."

(עמ' 407, ש' 3-1).

ואחר-כך, מספרת המתלוננת בהתרגשות רבה, כי בתגובה לצעקותיה הנ"ל:

"הוא חזר אליי והמשיך להרביץ לי כי צעקתי ובגללי באו. אז הוא התחיל לסתום לי את הפה."

(עמ' 408, ש' 11-7).

ובהמשך עדותה, כשהיא מתפרצת כלפי הסניגור, אומרת:

"הוא לא בן-אדם, הוא חיה, הוא לא בן-אדם, שתבין את זה."

המתלוננת הסבירה כי "הדודים" לא היו עדים למעשֵי הנאשם, שכּן היו נוהגים לחזור לחדר רק בשעות הבוקר לאחר שחלפו מִספּר שעות, כאשר המתלוננת הייתה שוכבת ובוכה מתחת לשמיכה וחשבו כי היא ישֵנה. לשאלה מדוע לא פנתה לדודים לעזרה, השיבה כי אפילו לא חשבה על אפשרות כזו, שכּן הנאשם איֵים עליה כי ירצח אותה אם תעז להוציא מילה מפיה. יָתר-על-כן, הסבירה, מאחר ולא היה לה אומץ לספר לאִימהּ - קל-וחומר שלא יכלה לספר לדודים, שבוודאי היו לצידו של הנאשם; וגם אם הייתה עושה זאת, ואפילו היו מאמינים לה - הרי הדבר היה מגיע להורֶיה, ושוב הייתה עומדת בבעיה כיצד להסביר להם את המצב. והתוצאה היא - מילכּוּד ומבוי סתום.

22. כאן המקום להעיר, כי בשתי הודעותיה הראשונות במשטרה לא סיפרה המתלוננת על הנסיעות לירושלים ולאילת. רק לאחר שפורסמה הכתבה במקומון, ותוך כדי שמיעת הדיון בתיק זה כפי שצויין לעיל, ובה הוזכרו נסיעות אלה על-ידי בא-כוח הנאשם כנסיעות בילוי בהסכמה וכהוֹכחה לסתירת גירסתה של המתלוננת, פנתה המתלוננת לפרקליטוּת, סיפרה על הדברים והופנתה למשטרה, שם מסרה הודעה משלימה (נ/13).

במהלך עדותה, הסבירה המתלוננת באריכוּת ובדרכה הוורבאלית והמפורטת, כי נמנעה מלספר על הנסיעות הן משום שחששה כי הסכמתה לנסיעות מלכתחילה, כפי שהסבירה אותה בבית-המשפט כמפורט לעיל, לא תובן ראוי. ובאשר לנסיעה לאילת - במיוחד פחדה מאוד מהנאשם, אשר איֵים עליה באִיומים שונים ומשונים (כולל ברצח ממש) כי לעולם לא תספר על כי הייתה עימו באילת, ועל מה שאירע שם. ובנוסף לכל אלה, ניסתה המתלוננת לדבריה להדחיק את אשר עברה ולא להיזכר בכך כלל, לדבריה: "העדפתי לא לספר כי זה היה מחריד" (עמ' 391; ועמ' 392, ש' 19-13).

החיים בבֵית הורֶי הנאשם.

23. גם לאחר שובם של הנאשם והמתלוננת מאילת, כמו גם קודם לכן, המשיכו ביטויֵי הקנאה, המריבוֹת הקולניוֹת, מעשֵי האלימוּת והתקיפוֹת מצד הנאשם.

הנאשם לא למד כלל והיה עובד לעֵתים בלילות. הוא אסר על המתלוננת לצאת לבד מן הבית, ואפילו להסתכל החוצה דרך שלבֵּי התריס בחדרוֹ,-

"נמאס לי להיות כל היום תקועה בחדר, אז הוא היה מאוד מאוד מתעצבן מזה שאני פותחת את החלון והיינו מתחילים לריב... וזה היה מתפתח למכות, והוא היה מרביץ לי ואני הייתי צועקת."

(עמ' 241, ש' 18).

יצויין, כי גם בהודעתה נ/12 (עמ' 4, ש' 8) מתארת המתלוננת את שתלטנוּתוֹ של הנאשם בעת שהתגוררה בבֵיתו, באומרה:

"הוא תמיד צריך להיות השולט. הוא זה שצריך להחליט, ואם היה רואה שאני צודקת או אומרת משהו נגד רצונו היה ישר מתפוצץ מעצבים ואז זה היה מגיע למכות."

לדברֵי המתלוננת, היה הנאשם מרכֵּז את כל סידורי החתונה ליום אחד, כדי לא לצאת כל יום, ואז היו יוצאים יחד. המתלוננת לא הכחישה כי יצאה עימו לקניות מדי פעם, אך הסבירה באומרה: "אני עשיתי מה שהוא אמר לי, והלכתי לאן שהוא אמר לי ועשיתי מה שהוא אמר לי לעשות (עמ' 380, ש' 22), ואחר-כך הוסיפה:

"אז מה אם הוא היה מוציא אותי כי הוא היה חייב, היה לו סידורים לחתונה... זה שהוא הוציא אותי לקנות את הנעליים זה כדי שאני לא אלך יחפה לחתונה, זה שהוא הוציא אותי לקנות את השמלה זה כדי שאני לא אבוא בבגדי האירוסים. זה לא שהוא הוציא לבלות כי היה לו כיף... לא, הוא הוציא אותי כי היה לו חובה... הוא היה חייב להוציא אותי."

(עמ' 382, ש' 16-5).

הנאשם אסר על המתלוננת ליצור כל קשר עם בני-משפחתה או חברותיה, או לקבל שיחות טלפון מאִימהּ (למשל: עמ' 246; 249; 258). המתלוננת מתארת כיצד הייתה רואה את שֵׁם אִימהּ על-גבי צג הפלאפון של הנאשם, והוא היה מסרב לאפשר לה לשוחח עימה, למרות שהייתה מוכנה להישבע, לדבריה, אפילו כי תקלל את האמא, ובלבד שתוכל לדבר עימה. אך הנאשם ניתק את השיחה "ואז הייתי פשוט מתפוצצת".

רק כשהאֵם השאירה הודעה המרמזת כי המתלוננת משׂרכת את דרכֵיה ("תשמרי על שִׁבעה נקיים"), התיר לה הנאשם לשמוע זאת כדי לפגוע בה ("כל-כך נפגעתי, הרגשתי שאני כ"כ מושפלת").

24. בתקופה זו, על-פי עדוּת המתלוננת, היה הנאשם רב, צועק ומכה אותה חדשות לבקרים, בידיעתם של בני-משפחתו ואף בנוכחוּת אימו (עמ' 256), אשר שיתפה עימו פעולה משום שהיא עצמה חששה מפניו, ואף הזעיקה את דוֹדוֹ להרגיעוֹ ולהשפיע עליו.

המתלוננת התחננה כי הנאשם ואימו יתירו לה לשוב לבֵיתה, אך ללא הועיל (עמ' 241; 387; 388). היא תיארה כיצד היה הנאשם מכה אותה בידיו, דופק את ראשהּ בקיר, וסוחב אותה בשׂערותיה. לדבריה, היה הנאשם אומר לה: "אני יעשה לך מכות יבשות שלא יראו שאני הרבצתי לך. שלא יהיה לך סימנים" (עמ' 241, ש' 15-12; כמו גם בעמ' 318-317).

באשר ליחסי-המין, הסבירה המתלוננת:

"אחרי שהוא כבר אנס אותי פעם ראשונה זה לא היה זה, כל מה שהתחשק לו הוא עשה בי, כל פעם שהוא רצה הוא צעק עליי... הוא עשה בי מה שהוא רצה." (עמ' 443, ש' 12-7).

גם מבחינה נפשית, כך לדברֵי המתלוננת, פגע בה הנאשם. לבד מן האִיומים ברצח, השְבועות שהשׁבּיע אותה והקללות שהטיל עליה אם תגלה את מעשיו, איֵים עליה כי יהפוך אותה "למשוגעת" ("הייתי אוכלת את הציפורניים, את השפתיים, והוא כל הזמן היה אומר לי 'אני יעשה אותך משוגעת, את תהיי באברבנאל'." - עמ' 423, ש' 22-17).